בן 90 טען שהוא דמנטי - ואז התברר שחתם על עסקת נדל"ן
רשם ההוצאה לפועל בנתניה דחה בקשה להפחתת ריבית של כ-29 מיליון שקל בחובות ארנונה, אחרי שגילה כי החייב הסתיר את מצבו הכלכלי האמיתי. "ניסה להסתיר מהרשם כי הוא עתיר נכסי נדל"ן", נכתב בהחלטת הרשם, אסף אבני
הסיפור הזה עוסק בשני חייבים, מאות תיקי הוצאה לפועל, ובניין ישן ברחוב עם חניות ומשרדים ששימש בטוחה לחוב ארנונה גדול. אבל מה שבאמת הכריע את התיק לא היה החוב עצמו, אלא השאלה אם חייב בן 90 באמת לא מסוגל לחתום על תצהיר, בזמן שבמקביל הוא סוגר עסקות נדל"ן שכוללות עשרות דירות.
הרשם אסף אבני, מלשכת ההוצאה לפועל בנתניה, נדרש להכריע בבקשה שהגישו שני חייבים - אדם פרטי וחברה שבבעלותו - להפחית ריביות שנצברו על חובות ארנונה ישנים. התיק המקורי נפתח כבר ב-27 לאוקטובר 2006, ועם השנים התרבה למכלול עצום: נגד החייב האישי מתנהלים 104 תיקים בהיקף חוב של כ-14 מיליון שקל, ונגד החברה שבבעלותו מתנהלים 128 תיקים נוספים בהיקף של כ-15.25 מיליון שקל. ביחד מדובר בקרוב ל-29 מיליון שקל חוב.
כדי לגבות את הכסף, מונה עוד ב-2010 כונס נכסים שיבדוק אם ניתן לממש נכס בבעלות החייבים - בניין בן שתי קומות עם חניות, מרתף ומשרדים. ב-2016 קיבל הכונס גם סמכות לממש בפועל, ואחרי הליך רישום מורכב שנמשך שנים, נמכרו ב-2023 שלוש יחידות בנכס, כשתמורת המכר הושלמה סופית רק ב-2024. בפברואר 2026 התקיים דיון בבקשת הריבית, וכעת ניתנה ההחלטה.
"טעם מיוחד" - ולמה זה כמעט אף פעם לא מספיק
סעיף 81א4 לחוק ההוצאה לפועל מאפשר לרשם להפחית ריבית פיגורים, אבל רק "מטעמים מיוחדים שיירשמו", ורק את מרכיב הריבית העונשית, לא את הריבית הבסיסית או הפרשי ההצמדה. הרשם הזכיר בפסיקתו שריבית הפיגורים לא נועדה להעניש חייב על לא עוול בכפו, אלא לתמרץ מי שבאמת לא יכול לשלם - למשל בגלל מחלה קשה. אלא שבמקרה הזה, כך הוא קבע, התברר שיש בדיוק את המצב ההפוך.
החייבים ניסו לבסס את הבקשה על שורה ארוכה של טענות: מצב בריאותי קשה, התמשכות הליכים, רשלנות כונס, ומה שהם כינו מכירת הנכס "בנזיד עדשים". הבעיה: את התצהיר שתומך בטענות לא הגיש החייב עצמו, משום שלטענתו הוא בן כ-90 וסובל מדמנציה שמונעת ממנו לתת עדות. במקומו הגיש תצהיר בנו, בן 63 - שבחקירה נגדית התברר שאין לו מושג ממשי לגבי העובדות. "הסתמכתי על עורך הדין שלי", הודה הבן בחקירתו, לפי הפרוטוקול שצוטט בהחלטה.
ואז הגיע התפנית. הזוכה - העירייה שמנהלת את התיקים - הציגה מסמכים שהבן כלל לא ציין בתצהיר שלו: לחייב יש שישה בתים ודירות, מגרש נוסף שנמכר בעסקת קומבינציה, ומשרד. בנוסף, התברר שהחייב, כשהיה כבר בן 89, חתם בפברואר 2024 על חוזה מכר זכויות במגרש לאלקטרה השקעות, שבמסגרתו הוא ובני משפחתו אמורים לקבל כ-23 יחידות דיור בפרויקט עתידי. הוא אף חתם על ייפוי כוח לעורך דין וצירף חוות דעת גריאטרית שקבעה שהוא "עצמאי בתפקודו, מתמצא היטב וללא כל הפרעה קוגניטיבית".
"ניסה להסתיר מהרשם כי הוא עתיר נכסי נדל"ן ברי-מימוש"
הרשם לא התבלבל: "החייב אשר עותר להפחתת הריביות בתיק ניסה להסתיר מהרשם כי הוא עתיר נכסי נדל"ן ברי-מימוש", נכתב בהחלטה, "וכן טען הוא בחוסר דיוק כי הוא דמנטי ואינו כשיר למתן תצהיר או עדות, למרות שבמקביל הוא עושה פעולות משפטיות שמטיבות איתו בכשירות מלאה". הימנעותו מלתת תצהיר בעצמו, קבע הרשם, לא היתה מקרית - וגם היא פועלת נגדו, בהתאם לכלל הוותיק שלפיו צד שנמנע מהצגת ראיה שבהישג ידו, ההנחה היא שהיא היתה פועלת לרעתו.
הרשם דחה את מרבית הבקשה של האיש. עד למועד מימוש הנכס, כך נקבע, לחייבים היתה יכולת כלכלית מלאה לפרוע את החוב, ולא הוצג שום "טעם מיוחד" שיצדיק הפחתת ריבית. אבל לתקופה שאחרי המכירה - מה-14 לספטמבר 2023 והלאה - הרשם כן מצא הצדקה: ברגע שהנכס כבר מומש, לדבריו, "מתאיין הרציונאל של ריבית הפיגורים אשר נועדה לתמרץ החייבים לפרוע החוב". לכן הוא הורה על הפחתת מרכיב ריבית הפיגורים בלבד, ורק מאותו מועד ואילך - ואילו הריבית וההצמדה החוקית על שאר החוב יישארו כפי שהיו. הכונס נדרש להשלים את ההליך ולדווח לתיק תוך 30 יום, וכל צד יישא בהוצאותיו.
