0% נכות: בית הדין ביקר את הוועדה - ודחה את הערעור

תאונת דרכים בדרך לעבודה, שתי פגימות מוכרות בגב התחתון ובעמוד השדרה הצווארי, ובסוף המסלול הרפואי - אפס אחוזי נכות יציבה. כך הסתיים הערר של רופא במקצועו שנפגע בדרכו לעבודה באוקטובר 2023, מול ועדה רפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי. בית הדין האזורי לעבודה בנוף הגליל דחה את ערעורו, אף שהשופטת מירב ניר שלו מצאה כי הוועדה היתה אמורה לנהוג אחרת בנקודה מרכזית אחת.

ועדה מדרג ראשון קבעה כי לא נותרה למערער נכות יציבה כתוצאה מהתאונה, לא בגב ולא בצוואר, החל מתום התקופה שבגינה שולמו לו דמי פגיעה - 12 בנובמבר 2023. הוועדה לעררים דחתה את הערר בספטמבר 2025 והותירה את ההחלטה על כנה, וכנגד ההחלטה הזו הוגש הערעור. הרקע הרפואי המיידי היה דל: בבדיקה בחדר המיון בסמוך לתאונה, על ידי פנימאי ואורתופד, נמצאה רגישות בגב ובחזה ממקור שרירי, "ללא סימני חבלה ללא הגבלה בתנועות", ולא נדרש אפילו בירור רנטגני.

מי פיענח את בדיקת ה-MRI?

מוקד הערעור היה בדיקת MRI של עמוד השדרה הצווארי שהציג המערער בפני הוועדה. הפרוטוקול מתעד את עמדת הוועדה בלשון ישירה: "הביא בדיקה של MRI ע״ש צווארי משטחים שלא מדובר בה מי פיענח את הבדיקה, באיזה מכון נעשתה בדיקה, לכן וועדה לא התייחסה לתוצאות בדיקה, לא נעשתה בדיקה של דימות בע״ש צווארי וע״ש מותני בארץ".

בא כוחו של המערער טען כי זו הסיבה היחידה שבגינה נדחה הערר, וכי ההנחה שעמדה בבסיסה שגויה. לדבריו מסר המערער לוועדה שביצע שתי בדיקות MRI, לגב ולצוואר, וכי התשובה חתומה על ידי רופא המוכר בשטחים. אם התעורר ספק, נטען, היה על הוועדה להפנות אותו לבדיקה בישראל, לבקש ממנו את פרטי המכון שבו בוצעה הבדיקה או לדרוש את הדיסק. עוד נטען כי הוועדה רשמה דיווח על ירידה בתחושה באמה הימנית, תלונה שקיבלה חיזוק באותה בדיקה, ולא נתנה לה כל התייחסות בפרוטוקול. עובר לתאונה, הוסיף, לא סבל המערער מליקוי כלשהו בעמוד השדרה הצווארי והמותני.

המוסד לביטוח לאומי השיב כי הטענות בעניין הבדיקה "אינן מעלות או מורידות", ראשית משום שהוועדה לא לקחה אותה בחשבון לטוב ולרע, ושנית משום שמדובר "בבדיקת עזר בלבד כאשר הנכות נקבעת על בסיס ממצאים קליניים, אשר כאמור נמצאו תקינים". עוד טען המשיב כי מעיון בבדיקה עולה שהיא אינה חתומה על ידי רופא "או בכלל", וכי כל הממצאים הצוואריים שבה ניווניים - "דבר הגורע מנפקותה כאשר מדובר בתאונת עבודה". באשר לתחושה, נטען כי ירידה בתחושה אינה מעניקה נכות, וכי גם המומחה מטעם המערער לא קבע בגינה סעיף ליקוי נפרד אלא הכליל אותה בנכות האורתופדית. הסמכות להפנות מערער לבדיקה נוספת, הוסיף המשיב, מצויה בשיקול דעתה הבלעדי של הוועדה.

30 מעלות הטיה, 70 מעלות סיבוב

הבדיקה הקלינית שערכה הוועדה תועדה במספרים. בגב המותני נרשמה הטיה לצדדים של 30 מעלות ותנועות סיבוביות של 70 מעלות דו-צדדית, "ללא ירידה בתחושה שטחית וכוח גס בגפים תחתונות". בצוואר נרשמו תנועות סיבוביות של 70 מעלות דו-צדדית, מרווח של 1.5 ס״מ בין הסנטר לבית החזה בכיפוף לפנים, ויישור לאחור של 60 מעלות. לגבי התלונה המרכזית נכתב: "מדווח על ירידה קלה בתחושה באמה ימנית ללא ירידה בכוח גס". המסקנה נוסחה בשתי שורות: "על סמך בדיקה קלינית ותיעוד רפואי הוועדה דוחה אם הערר... הוועדה לא מקבלת מסקנותיו עקב שוני בבדיקה".

אותו "שוני" הוא ליבת התיק. חוות הדעת מטעם המערער נערכה ימים ספורים לפני התכנסות הוועדה, והפערים בין שתי הבדיקות היו ניכרים. בעוד שבדיקת הוועדה היתה תקינה, המומחה מטעם המערער מצא הגבלה קלה עד בינונית בתנועות הצוואר, רדימות, זרמים וחולשה בידיים, ובגב הגבלה קלה בתנועות, הקרנה לרגליים וירידה בתחושה ברגל שמאל. גם תיאור התלונות שהציג בא כוחו בפני הוועדה היה רחב: "ממשיך להתלונן על כאבים והגבלות בע״ש צווארי עם היעדר תחושה בשתי ידיים נימולים בשתי ידים, עם כאבים בע״ש מותני ונימולים ברגל שמאל, מתקשה בנהיגה לא נוהג".

מה מותר לבית הדין לבחון?

מרחב ההתערבות של בית הדין בהחלטות ועדות רפואיות של הביטוח הלאומי צר. לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי, בערעור על החלטת ועדה לעררים מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד: אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה מחייבת. השופטת ניר שלו הפנתה לפסיקה ותיקה שלפיה קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הן "קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הוועדה, וכי בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן". מנגד, על הוועדה כגוף מעין-שיפוטי מוטלת חובת הנמקה, שנועדה לאפשר ביקורת שיפוטית על החלטותיה.

מה היתה הוועדה אמורה לעשות?

בנקודה הזו קיבל המערער תמיכה חלקית. "ככל שהוועדה מטילה ספק במהימנות מסמכים רפואיים עליהם מבקש מערער להסתמך, מצופה ממנה לאפשר לו ליישב את ספקותיה, עוד במהלך הבדיקה", כתבה השופטת. במקרה הנדון, ציינה, מדובר בבדיקת MRI צווארי שעליה הסתמך גם המומחה מטעם המערער, ובה ממצאים המלמדים על דיסקופתיה צווארית בחוליות C3-C7. "בנסיבות, ניתן היה לברר עם המערער במעמד הבדיקה האם מצוי בידיו מסמך המלמד על זהות המומחה אשר פיענח את הבדיקה, המכון שבו נערכה, וכן האם ברשותו קובץ דיגיטלי המתעד את הבדיקה".

• 12 חודשים לפני השבתון: בית הדין שינה את חישוב הקצבה
• שמים את פרשת הטלק מאחור: ג'ונסון אנד ג'ונסון תשלם 5.5 מיליארד דולר

ההשבה לוועדה נחסמה בשלב הבא. "אלא שבמקרה זה אין טעם בהשבת עניינו של המערער לדיון חוזר בפני הוועדה שכן המערער לא צירף לערעור, ולא הציג בדיון, מסמך או קובץ דיגיטלי שעשוי היה להניח את דעתה של הוועדה, בשים לב לשאלות שהעלתה בנוגע למסמך הפיענוח", נקבע. השופטת הוסיפה כי באשר לירידה בתחושה באמה הימנית, הוועדה מצאה שהתלונה אינה מלווה בירידה בכוח גס - בשונה מהמומחה מטעם המערער שמצא "חולשה בידיים" - וכי בניגוד לטענת המערער, החלטת הוועדה לדחות את הערר "לא התמקדה אך ורק בנושא מהימנות מסמך פיענוח בדיקת ה-MRI".

הדיון עצמו התקיים בפני רשמת בית הדין, ומשלא הגיעו הצדדים להסכמות הועבר התיק למתן פסק דין. התוצאה משאירה את המערער עם 0% נכות יציבה ובלי חיוב בהוצאות. ערעורים על ועדות רפואיות בבתי הדין לעבודה ממחישים עד כמה משקלו של מסמך הדמיה תלוי בשאלה מי חתום עליו ואיפה בוצעה הבדיקה. לצדדים ניתנו 30 יום להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.