3 שנים אחרי החתונה: חייב קיבל אישור לצאת לירח דבש בחו"ל

כלכלן יליד 1983 נכנס להליך חדלות פירעון במרץ 2023, לאחר שנים של חובות צריכה שהצטברו כלפי בנקים וחברות אשראי לסכום כולל של 727,138 שקל. לדבריו, החובות נוצרו על פני כ-15 שנה, כשהוא מתגלגל עם הלוואות וממחזר אותן, עד שקרסה התוכנית ומשבר הקורונה, שבעקבותיו נותר ללא עבודה במשך כמה חודשים, החמיר את המצב.

מה שמייחד את התיק הזה הוא לא החוב עצמו, אלא ההתנהלות של החייב לאורך כל הדרך. גם השופט לא חסך במחמאות: כבר בדיון על צו השיקום הכלכלי, ביולי 2024, ציין בית המשפט כי "יש לציין לטובה" את התנהלות היחיד בהליך. עורך דינו של החייב אף טען שמגיע לו תעודת הצטיינות. הוא שילם את התשלומים החודשיים בזמן, הגיש דו"חות מגובים באסמכתאות, שיתף פעולה עם הנאמן, עו"ד שגיא שוורץ, והצליח להשלים תוכנית הכשרה כלכלית. בסופו של דבר, בית המשפט אישר לו צו שיקום כלכלי שלפיו הוא ישלם 136.8 אלף שקל נוספים ב-36 תשלומים חודשיים של 3,800 שקל כל אחד.

באפריל 2026 פנה ביטון לממונה על חדלות פירעון בבקשה חריגה: להסיר באופן זמני את צו עיכוב היציאה מן הארץ, כדי לצאת לחופשה קצרה בקרואטיה עם רעייתו. בבקשה נטען שמדובר, בין היתר, בירח דבש מאוחר - בני הזוג נישאו ביוני 2023, חודשים ספורים לאחר שביטון נכנס להליך, ומאז הם לא יצאו לחופשה לחגוג את נישואיהם. הוא הדגיש גם שכל הוצאות הנסיעה ימומנו במלואן על ידי חמותו, שהתחייבה להפקיד בקופת בית המשפט ערבויות בגובה מלוא יתרת חוב התוכנית.

הנאמן עצמו לא התנגד עקרונית לבקשה, אך העיר במייל ששלח בעניין כי "חופשה אינה נמנית על אחת מהסיבות בגינן, בהתאם לנוהל הממונה, מאפשרים יציאה מהארץ". ואכן, ב-30 לאפריל השנה דחה הממונה את הבקשה בהחלטה קצרה, שבה נכתב כי הסיבה שבגללה מבקש האיש לצאת - חופשה - "אינה נמנית על אותם מקרים חריגים בהם הממונה ישקול בחיוב הסרת ההגבלה". ביטון לא ויתר, והגיש ערעור, שבטעות הופנה תחילה לבית המשפט המחוזי, ורק בחודש שעבר הוא הועבר לבית משפט השלום, שהוא הערכאה המוסמכת.

"הישורת האחרונה" הטתה את הכף

בערעור עצמו ביקש ביטון לצאת לחופשה של שבועיים בקרואטיה בספטמבר 2026, וטען כי לאחר מכן, בעקבות טיפולים רפואיים שאינם קשורים להליך, הוא לא יוכל לצאת לחו"ל לתקופה ממושכת. השופט גולדשטיין נשען בהכרעתו על ההלכה המנחה בנושא, שנקבעה עוד ברע"א 3289/17 טאהא, ושלפיה ברירת המחדל היא שצו עיכוב היציאה עומד בתוקפו, אלא אם החייב מציג נימוקים משכנעים, עומד בכל דרישות ההליך, ומעמיד בטוחות מספקות.

השופט מצא שבמקרה הזה מתקיימים כל התנאים. הוא ציין כי "לעתים יש לראות בירח דבש כנסיעה מסוג מיוחד שאין למנוע אותה כסנקציה מהיחיד", והזכיר תקדימים דומים, כמו מקרה שבו הותרה חופשת ירח דבש לחייב אחר משום שמדובר ב"נופש מסוג מיוחד". מעבר לכך, הדגיש בית המשפט כי לחייב "לא נרשם ולו מחדל אחד מתחילתו של ההליך", וכי הוא כבר נמצא כשלוש שנים וחצי בתוך ההליך, "בישורת האחרונה" לקראת קבלת הפטר בעוד פחות משנה - עובדה שמפחיתה משמעותית את החשש שהיציאה תנוצל לרעה. גם הבטוחה שהציעה חמותו של האיש, שכיסתה את מלוא יתרת החוב, שכנעה את בית המשפט להקל.

מעבר להכרעה הפרטנית, השופט גולדשטיין הוסיף בפסק הדין הערה רחבה יותר: הוא ציין שההלכה בעניין טאהא ניתנה כמעט עשור קודם לכן, עוד תחת פקודת פשיטת הרגל הישנה, וכי מאז השתנתה גם מציאות החיים בישראל - מספר היציאות של ישראלים לחו"ל יותר מהוכפל, ונתוני מבקר המדינה מצביעים על עלייה חדה בתסמיני מצוקה נפשית בציבור, בעיקר בקרב בעלי הכנסה נמוכה. לדבריו, ייתכן שההנחה המסורתית שלפיה נסיעה קצרה לחו"ל היא מותרות ראוותנית ראויה להיבחן מחדש, אך את זה הוא הותיר לעתיד לבוא.

בית המשפט קביל את הערעור במלואו, וקבע כי צו עיכוב היציאה מן הארץ יוסר בין התאריכים 17 לספטמבר ל-2 לאוקטובר השנה, בכפוף להפקדת הערבות ולחתימת החייב על כל המסמכים שנדרשים, בהתאם לנוהלי הממונה.