איחור של 7 שעות ו-30 דקות - וארקיע לא תפצה
שתי אחיות דרשו 14 אלף שקל בטענה שחברת התעופה הסתירה מהן את העובדה שהטיסה תידחה, אבל השופט בבית המשפט לתביעות קטנות באילת קבע שהחשבון הפשוט לא מגיע לרף שמזכה בפיצוי
תארו לעצמכם שאתם קונים חבילת נופש כוללת טיסה ומלון לרודוס, ומתכננים לבלות כל היום על החוף. ואז, שבוע לפני הטיסה, מודיעים לכם שהיא הוקדמה. יום לפני הטיסה מודיעים לכם שהיא נדחית. ובסוף היא ממריאה בשעה אחרת לגמרי ממה שתוכנן במקור. בדיוק זה מה שקרה לשחר וטלי נדב, שרכשו מארקיע כרטיסי טיסה הלוך ושוב לרודוס לתאריכים 17-11 לספטמבר 2024, ותבעו את החברה בבית המשפט לתביעות קטנות באילת.
לפי כתב התביעה, הטיסה שווקה ל-8:25 בבוקר. שבוע לפני המראה, הודיעה ארקיע שהשעה הוקדמה ל-7:35 - שינוי שהתובעות טענו שהיה חלק מתוכנית להסתיר עיכוב עתידי. ואז, יום לפני הטיסה, בשעות הלילה, כשמוקד השירות כבר סגור, קיבלו האחיות הודעה נוספת: הטיסה נדחית ל-15:15. בפועל, לטענתן, המטוס המריא רק ב-16:30 - איחור, כך טענו, של יותר משמונה שעות מהשעה הקובעת.
התובעות לא הסתפקו בטענת האיחור. הן טענו שארקיע הטעתה אותן במכוון, "כאשר ידעה מראש על עיכוב הטיסה", ושהדבר בא לידי ביטוי בכך שהצ'ק-אין המקוון נחסם ואז נפתח שוב מיד לאחר ההודעה על הדחייה. בנוסף, טענו האחיות שאיבדו חצי יום נופש במלון ההכל כלול שהזמינו מראש, איבדו ימי עבודה, ונתקלו בהתעלמות של יותר מ-45 יום מכל פנייה - בטלפון, בוואטסאפ ובמייל.
הנתבעת: המצב הביטחוני חייב אותנו לשנות מועדים
ארקיע מצדה, טענה שמלחמת חרבות ברזל יצרה "אי בהירות ביחס לאפשרות להפעיל טיסות בבטחה אל ישראל וממנה", ושנוספו לכך המלצות של גופי תעופה אירופיים לחברות שמהן חכרה החברה את המטוסים. לדבריה, השינויים במועדי הטיסה לא היו מכוונים, אלא כפויים בעקבות אילוצים חיצוניים שלא היו בשליטתה.
לגבי הפיצוי הסטטוטורי, ארקיע הודתה שנציגיה הציעו לתובעות פיצוי בסכום של 1,440 שקל, אך היא הבהירה שהיה מדובר בטעות, "כמחווה שירותית", מכיוון שלטענתה העיכוב בפועל לא עלה על שמונה שעות, ולכן האחיות כלל לא היו זכאיות לפיצוי מלכתחילה. התובעות דחו את ההצעה, ובחרו להמשיך בהליך המשפטי.
השופט עמית יריב, נשיא בית משפט לתביעות קטנות באילת, בחר לדון בתיק על בסיס המסמכים והראיות הכתובים שהוגשו לו בלבד, ללא דיון. במרכז ההכרעה עמדה שאלה חשבונאית לכאורה פשוטה: מהו מועד הטיסה שממנו סופרים את זמן העיכוב?
צריך להתעלם מהעדכונים הזמניים
השופט קבע שצריך להתעלם מהעדכונים הזמניים - גם מההקדמה ל-7:35 וגם מהדחייה ל-15:15, ולהתייחס אך ורק למועד המקורי שנקבע בעת רכישת הכרטיס, 8:25. וכפי שנכתב בפסק הדין, "שני מועדים אלו היו מועדי ביניים שנקבעו במסגרת עדכונים שנמסרו לתובעות, ואשר הוחלפו בהודעות מאוחרות יותר. לפיכך, נקודת הייחוס לבחינת תחולת הוראת החוק, היא מועד הטיסה המקורי שנקבע לשעה 08:25".
לפי הדו"ח שהציגה ארקיע, הטיסה המריאה בפועל ב-15:55, כך שהעיכוב האמיתי היה של שבע שעות ו-30 דקות בלבד - מתחת לסף של שמונה שעות, שמזכה בפיצוי לפי חוק שירותי תעופה. לגבי טענת התובעות שהטיסה המריאה רק ב-16:30, קבע השופט כי התובעות לא הוכיחו את האיחור הנטען על ידן, ובהיעדר הוכחה יש להעדיף את הרישומים האובייקטיביים שהציגה הנתבעת.
השופט גם דחה את טענת ההטעיה במכוון, וקבע שהתובעות לא הוכיחו כי מדובר בהחלטה שהתקבלה בדיעבד לצורך הקטנת העיכוב. לגבי הדרישות הנוספות - אובדן יום נופש, הפסד ימי עבודה ועוגמת נפש - קבע השופט שהחוק כלל לא מקנה זכות לפיצוי עבור ראשי הנזק האלה, וממילא הן לא הוכחו בראיות כלשהן.
- עד 55 מיליון שקל לחברות התעופה: הממשלה אישרה מתווה פיצוי, והחברות מסתייגות
- נערכת לשיא העונה: ארקיע מתגברת את הקו לניו יורק ומשדרגת את חוויית הטיסה
למרות הדחייה - בלי הוצאות משפט
אף שהתביעה נדחתה במלואה, השופט בחר שלא לחייב את התובעות בהוצאות. הוא הסביר שהתביעה הוגשה בעקבות שינוי אמיתי וממשי במועד הטיסה, ש"גרם לתובעות להאמין בתום לב שהן זכאיות לפיצוי", ובפרט, מאחר שגם ארקיע עצמה הציעה להן פיצוי בשלב מסוים, גם אם לטענתה מדובר היה בטעות.
פסק הדין מהווה תזכורת לכל מי שנתקל בשינויי מועדים חוזרים בטיסות: כשבודקים זכאות לפיצוי לפי חוק שירותי תעופה, הרף הוא שמונה שעות איחור - וההשוואה נעשית מול מועד הטיסה המקורי, ולא לעומת העדכונים שהתרחשו בדרך.
