12 חודשים לפני השבתון: בית הדין שינה את חישוב הקצבה
מורה בנכות 30% המשיכה לעבוד ב-70% משרה, והקיזוז מחק את קצבתה; בית הדין קבע שתקרת ההכנסה תיקבע לפי השכר שקדם לשנת ההשתלמות
מורה במשרד החינוך יצאה לשנת השתלמות אחרי שמונה שנות עבודה. באותה שנה היא קיבלה תגמולים מקרן השתלמות המורים במקום שכר ממשרד החינוך. עם שובה לכיתה הורע מצבה הרפואי, על רקע מחלה כרונית שממנה היא סובלת מגיל 19, והיא הגישה תביעה לקצבת נכות לקרן הפנסיה של הראל.
הקרן אישרה את התביעה בדצמבר 2020 והכירה בנכות בשיעור 30% החל מספטמבר 2019, תחילה עד יוני 2021 ובהמשך עד יוני 2023. התובעת המשיכה ללמד בהיקף של 70% משרה. ככל ששכרה עלה, גדל הפער בין הכנסתה המשולבת, שכר בתוספת קצבה, לבין תקרת ההכנסה שהקרן חישבה. הראל קיזזה מהקצבה מחצית מהפער, וכשהפער הגיע לכפליים מגובה הקצבה, סכום הקיזוז השתווה לקצבה המלאה. התובעת חדלה לקבל קצבה כלשהי.
מה בדיוק אומר סעיף 82 לתקנון?
המנגנון מעוגן בסעיף 82 לתקנון הפנסיה במהדורת אוגוסט 2019: "נכה שיש לו הכנסה מהמקורות הקבועים בסעיף 2(1) ו-2(2) לפקודת מס הכנסה... תשולם לו מלוא קצבת הנכות כל עוד סכום הקצבה לה הוא זכאי מהקרן בצירוף ההכנסה הכוללת... אינו עולה על כלל הכנסתו החודשית הממוצעת של העמית... ב-12 החודשים שקדמו למועד האירוע המזכה". סעיף קטן (א) מוסיף: "עלתה ההכנסה המשולבת לנכה על תקרת ההכנסה לנכה, יופחת מסכום קצבת הנכות המשולמת לעמית הנכה, מחצית מההפרש שבין ההכנסה המשולבת לנכה לבין תקרת ההכנסה לנכה".
כאן נולדה הבעיה. 12 החודשים שקדמו לאירוע המזכה היו שנת השבתון, שבה התובעת קיבלה תשלומים מקרן ההשתלמות בלבד. הראל טענה בסיכומיה שיישמה את הסעיף כלשונו, ושאם היא הייתה נמנעת מלחשב את בסיס השכר לפי הכנסות התובעת מקרן השתלמות המורים, "התובעת לא הייתה זכאית לקצבה כלל כיוון שבסיס הכנסתה היה עומד על אפס".
התובעת העלתה שתי טענות. הראשונה, שסעיף 82 אינו מאפשר לקזז הכנסה שנוצרה מ"שארית הכשירות", כלומר מהחלק בכושר העבודה שלא הוכר כנכות. השנייה, לחלופין, שהשכר שצריך לשמש בסיס לבחינת הפער הוא "השכר ב-12 החודשים בהם עבדה בפועל, שקדמו ל-12 החודשים שלפני קרות האירוע הביטוחי המזכה".
איזה משקל יש לעמדת הרגולטור?
מדינת ישראל, באמצעות הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון, הגישה באוגוסט 2024 עמדה שצידדה בדרך שבה יישמה הראל את הסעיף, ובינואר 2026 הגישה עמדה משלימה באותה רוח. הממונה כתב כי "יש להחיל את סעיף 82 גם במקרה בו העמית הנכה משתכר מעבודה", והוסיף שההסדר החדש מיטיב עם המבוטחים: "בחישוב נכללות גם הכנסות שלא היו מבוטחות בקרן הפנסיה. הוראה זו ככלל מיטיבה עם העמיתים הנכים".
בית הדין ביקש מהממונה את הפרוטוקולים והמסמכים שעמדו בבסיס שינוי התקנון, לאחר שקבע בהחלטתו כי "עמדת הממונה לא התייחסה כלל לרקע שמאחורי השינוי לנוסח סעיף 82 לתקנון 2019 ולשאלה אם הייתה לרגולטור כוונה לסטות מההסדר בתקנון הקודם". הממונה נמנע מהגשתם בטענה לחובת סודיות לפי סעיף 50א לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח).
השופטת יפית מזרחי-לוי, סגנית הנשיאה, דחתה את הטענה. "איננו סבורים שהממונה היה רשאי לא להגיש את המסמכים שהוא נדרש להגיש, כגון הפרוטוקולים שעמדו בבסיס החלטתו לשנות את התקנון", נכתב בפסק הדין, "על פניו, לא מדובר בחשיפת מידע שהתקבל מצד שלישי אלא במידע שאמור להיות פרי שיקול הדעת של הרשות". בית הדין הוסיף שהעמדה "איננה חתומה על ידי גורם מקצועי כלשהו", והפנה לפסיקת בית המשפט העליון בע"א 9294/16: "עמדתה הפרשנית של הרשות המינהלית בהקשר זה היא אמנם נתון רלוונטי שבית המשפט משווה נגד עיניו, אולם אין לה משקל מכריע".
האם תשלומי קרן ההשתלמות הם שכר עבודה?
הממונה הציע לראות בתשלומים שהתובעת קיבלה מקרן השתלמות המורים הכנסת עבודה לפי סעיף 3(ה) לפקודת מס הכנסה. בית הדין פירק את התשלום לשלושה רכיבים: הפקדות משרד החינוך בשיעור 8.4% מהשכר, הפקדות התובעת עצמה בשיעור 4.2%, והפרשי ריבית, הצמדה ורווחים הוניים. "ברי כי החלק מהתשלומים שהתובעת קיבלה מקרן ההשתלמות שמשקף את הסכומים שהתובעת עצמה הפקידה (לרבות הפרשי ריבית, הצמדה ורווחים הוניים) לא יכולים להיחשב לשכר עבודה", נקבע.
- שמים את פרשת הטלק מאחור: ג'ונסון אנד ג'ונסון תשלם 5.5 מיליארד דולר
- "הפער בין אוכלוסייה חרדית לאוכלוסייה ערבית ביחס למדינה הולך ומצטמצם"
בית הדין הוסיף שהקונסטרוקציה של הממונה "איננה אלא מרככת את התוצאה הבלתי סבירה ולא פותרת אותה", משום שהתשלומים מקרן ההשתלמות בשנת שבתון "נמוכים יותר מהשכר הרגיל שלהם ואינם משקפים את שכרם האמיתי".
למה ניסוח אחד בתקנון הכריע?
הטענה הראשונה של התובעת, בדבר "שארית הכשירות", נדחתה. בית הדין קבע שפרשנות כזו מובילה לתוצאה שבה "נכה עשוי להיות זכאי לקצבה גם אם שכרו לאחר הנכות עולה עשרות מונים על שכרו לפני הנכות", ושהיא מתיישבת בקושי עם לשון התקנון.
הטענה החלופית התקבלה, ודווקא מתוך ניסוח התקנון עצמו. פרק ההגדרות מגדיר "שכר קובע" לפי הגבוה מבין שלוש חלופות, ובהן "ממוצע השכר המבוטח המעודכן ב-12 החודשים שקדמו ל-12 החודשים שלפני קרות האירוע המזכה". בית הדין הצביע על כך שכשהתקנון מתכוון לשנה הצמודה לאירוע הוא נוקט בלשון "הרצופים האחרונים שקדמו למועד האירוע המזכה", ואילו סעיף 82 נמנע מהביטוי הזה. "העובדה שסעיף 82 לא נוקט בלשון 'החודשים הרצופים האחרונים...' צריכה להביא למסקנה פרשנית שהתקופה אליה מתייחס סעיף 82 מקבילה לתקופה המופיעה בהגדרה להגדרת 'השכר הקובע'", נקבע.
בית הדין נשען גם על הכלל שלפיו במקרה של ספק בפרשנות תקנון פנסיה מפרשים לטובת המבוטח, בהפניה לע"ע 28489-06-12 סוהייל אבו נסאר נגד מנורה מבטחים פנסיה. לצד זאת נקבע שהתקנון עצמו מאזן בין תכלית ביטוח השכר לתכלית ביטוח ההשתכרות, ומכיר בזכאות לקצבה חלקית גם כשהשכר עלה, כל עוד הפער לא חצה את כפל גובה הקצבה.
ההכרעה נוסחה כך: "התביעה מתקבלת בטענה שעל הראל לחשב את תקרת ההכנסה לפי 12 החודשים שקדמו ל-12 החודשים שקדמו לאירוע". בשל מורכבות השאלות המשפטיות ומאחר שהראל פעלה לפי עמדת הממונה, ההוצאות נפסקו "על הצד הנמוך": 1,500 שקל הוצאות ו-5,000 שקל שכר טרחת עורך דין. ההליך נמשך כמעט ארבע שנים מיום הגשתו בספטמבר 2022.
