המסילה הרביעית באיילון יוצאת לדרך - והחורף עלול לחשוף את מחיר הצרת הנחל

המסילה הרביעית באיילון היא אחד מפרויקטי התחבורה החשובים בישראל, אבל הדרך להגדלת תנועת הרכבות עוברת בתוך תעלת הניקוז המרכזית של גוש דן. העבודות מחייבות הצרה של נחל איילון, ובמשרד החקלאות ובעיריית תל אביב מזהירים כי הפתרונות שאושרו מותירים את הכביש, המסילות והשכונות הסמוכות חשופים יותר להצפות בחורפים עתירי גשם. הוות"ל אישרה בתחילת יוני את תחילת העבודות בשלב שניתן לביצוע בקיץ 2026, והפעילות בשטח כבר מתקדמת. הפרויקט אמור להוסיף מסילה לתוואי הצפוף שבין כביש איילון לנחל, ולהכפיל את הקיבולת ל-26 רכבות. כיום עובר בציר חלק מרכזי מתנועת הרכבות הארצית, וכ-80% מנוסעי הרכבת מגיעים במהלך נסיעתם לתחנות תל אביב. מספר הנסיעות ברכבת הגיע בשנת 2025 לכ-72 מיליון, והתחזיות מדברות על כ-300 מיליון נסיעות בשנת 2040. 

בלי הגדלת הקיבולת באיילון, פתיחת מסילות חדשות בצפון ובדרום תתקשה להוסיף רכבות בשעות העומס, מפני שרובן מגיעות בסופו של דבר לאותו מקטע צר בתל אביב. החשש מתמקד במחיר ההידרולוגי של הפרויקט. הצרת התעלה מקטינה את כמות המים שיכולה לזרום בה בעת אירוע גשם חריג. לפי גורמי המקצוע במשרד החקלאות, רמת ההגנה המקובלת בתשתיות לאומיות מתייחסת לאירוע שמתרחש סטטיסטית פעם ב-100 שנה, בעוד מערך הפתרונות הנוכחי מעניק לפי הערכתם הגנה המקבילה לאירוע של פעם ב-18 שנה.

המשמעות חורגת מהצפה בכביש. כאשר תעלת איילון מתמלאת, מובלי הניקוז העירוניים שמגיעים אליה מתקשים להזרים את מי הגשם. התוצאה עשויה להיות הצטברות מים בשכונות בדרום ובמזרח תל אביב, חסימת נתיבי תחבורה והשבתה זמנית של קווי הרכבת שעוברים בלב המטרופולין. הוויכוח הזה מוכר כבר שנים. בשנת 2020 הזהירה עיריית תל אביב כי קידום המסילה בלי מובל ניקוז משלים יוצר סיכון לרכוש, לחיי אדם ולמערכות התחבורה. להרחבה: עיריית תל אביב הזהירה שהמסילה הרביעית באיילון תגדיל את סכנת ההצפה

המאגרים מתקדמים, המובל לים נשאר בלי תקציב

כדי לצמצם את כמות המים שמגיעה לתעלת איילון, המדינה קידמה כמה מאגרי ויסות במעלה האגן. המערכת כוללת מפעל ניקוז בפארק אריאל שרון, מאגר במשמר איילון ופתרונות השהייה באזור מחצבות מודיעים ונטוף. המאגרים אמורים לקלוט מים בזמן גשם חזק ולשחרר אותם בהדרגה, במקום ליצור גל מים חד שמגיע לתל אביב. גורמי הניקוז טוענים שהמאגרים לבדם מעניקים מענה חלקי, במיוחד כשהבנייה במטרופולין מצמצמת שטחים פתוחים שמסוגלים לספוג מים. הפתרון המשלים הוא "המובל לים", מנהרה תת-קרקעית שתוביל עודפי נגר מאזור פארק אריאל שרון אל הים התיכון לפני כניסתם לתעלת איילון. התוכנית למובל נמצאת בהליכי תכנון, אך תקציב לביצוע עדיין חסר. גם אם המימון יאושר, הקמת מנהרת ניקוז באורך של כמה קילומטרים צפויה להימשך שנים.

כך נוצר פער בין קצב התקדמות המסילה לבין קצב הקמת שכבת ההגנה הנוספת מפני הצפות. משרד התחבורה מציג עמדה שונה. לטענתו, סוגיית הניקוז נבחנה במסגרת התוכנית המאושרת, העבודות מתבצעות לפי ההנחיות ההנדסיות והפתרונות שכבר הוקמו מספקים את הקיבולת הנדרשת לתרחישים שנבדקו. המשרד תומך גם בקידום המובל לים ופועל לקידום התכנון, בזמן שמקור תקציבי לביצוע טרם אושר. המורכבות בשטח גם דוחפת את מועד הסיום. יעד ההפעלה המקורי עבר משנת 2025 לשנת 2029, וכעת מדברים על 2032.

העבודה בתוך תוואי הנחל אפשרית בעיקר בעונה היבשה, תוך הקמת סכרים זמניים, שאיבת מים ומילוי חלקים מקרקעית התעלה. במקביל, תנועת הרכבות והכביש נדרשת להימשך. המסילה הרביעית חיונית להפחתת העומס ברשת הרכבות, בזמן שגם כביש איילון מתמודד עם גידול מתמשך במספר כלי הרכב. להרחבה: זוחלים באיילון: למה הפקקים רק מחמירים ומה יהיה בהמשך?. ועדיין, הצרת עורק הניקוז המרכזי של גוש דן לפני השלמת כלל פתרונות ההגנה יוצרת הימור יקר: הצלחה תאפשר כמעט להכפיל את תנועת הרכבות, ואירוע גשם קיצוני עלול להשבית במקביל את הכביש, המסילות וחלקים מהמטרופולין.