כשישה דיילים הרגישו רע באמצע האטלנטי: כמה עולה לחברת תעופה הסטה של טיסה
מטוס בואינג 787-9 של אמריקן איירליינס בדרך מרומא לפילדלפיה שינה יעד לדבלין על רקע דיווח שהתקבל על ריח יוצא דופן בתא, ובטיסת בריטיש איירווייז מהודו ללונדון חלו שלושת הטייסים. שני האירועים נבחנים במסלולים נפרדים, והחשבון הכלכלי של הסטה בין יבשתית נאמד בעשרות אלפי יורו עוד לפני פיצויי הנוסעים
הבואינג 787 נבנה מלכתחילה עם ארכיטקטורה שמפרידה את אספקת האוויר לתא הנוסעים ממנועי הסילון, ובכל זאת דגם כזה הוא שסובב את האף לעבר אירלנד בסוף השבוע. טיסה AA719 של אמריקן איירליינס המריאה משדה התעופה פיומיצ'ינו ברומא בדרכה לפילדלפיה, וכארבע שעות מרגע ההמראה, בגובה 39 אלף רגל בקירוב מעל מימי האטלנטי, שינתה כיוון ונחתה בדבלין.
על הסיפון שהו 281 נוסעים לצד 12 חברי צוות. כשישה מהדיילים סבלו מסחרחורת ומתחושה רעה במהלך הטיסה, אף שהמספר המדויק עדיין מתברר. צוותים רפואיים וכוחות חירום המתינו למטוס בנחיתה, חלק מהצוות ונוסע אחד עברו בדיקה על הקרקע ושוחררו במקום. בחברה מסרו שההחלטה לשנות יעד התקבלה על רקע דיווח שהתקבל על ריח יוצא דופן בקרב הנוסעים, ומקור הריח נותר בבירור.
המטוס עצמו נשאר בדבלין, וכאן הסיפור עובר מהתחום הרפואי לתחום התפעולי. מטוס רחב גוף שנעצר בשדה מרוחק מבסיס החברה גורר שרשרת שלמה: שעות העבודה של הצוות מתקרבות לתקרה שהרגולציה מתירה, צוות חלופי טס למקום, הנוסעים זקוקים ללינה ולהסעות, והרוטציות של אותו גוף מטוס ביומיים הקרובים מתפרקות.
כמה ימים לפני כן התפרסמה בבריטניה פרשה שמוקדה בתא הטייס. בטיסה BA276 של חברת בריטיש איירווייז, שיצאה מהיידראבאד בדרום הודו אל הית'רו, הרגישו שלושת הטייסים רע על רקע חשד להרעלת מזון. בשלב מסוים כשירותו של טייס המשנה נשללה, כשהמטוס שייט סביב 30 אלף רגל, והוא עבר לנשימת חמצן. שני עמיתיו הטיסו את המטוס, בואינג 777, לאורך שארית הדרך אל בריטניה.
בחברה הבריטית אישרו שאחד מהטייסים חלה בזמן הטיסה, והדגישו שבטיחות הטיסה נשמרה לכל אורכה ושהנחיתה הושלמה כרגיל. השלושה הגישו דיווחי בטיחות רשמיים ומסרו דגימות רפואיות, ותוצאות הבדיקות עדיין בדרך. במקביל החלה החברה לשכן את צוותיה במקום אחר בעיר, על רקע טענות שעלו לגבי רמת ההיגיינה במלון הקודם.
שני האירועים נבחנים במסלולים נפרדים לחלוטין, כל אחד לגופו. הסיבות בשני המקרים פתוחות בשלב זה, וכל ניסיון לחבר ביניהם נשאר בגדר השערה.
החשבון שמאחורי הסטה של מטוס
ההסטה היא הרגע שבו אירוע רפואי הופך לאירוע כלכלי. מודל העלויות של יורוקונטרול, שמשמש לניתוחים כלכליים בענף, מתמחר הסטה של טיסה בין יבשתית במטוס רחב גוף בכ-82 אלף יורו בממוצע, לעומת כ-55 אלף יורו בטיסה קונטיננטלית במטוס צר גוף. אומדנים מקובלים בשוק פורשים טווח רחב עוד יותר, מעשרות אלפי דולרים בטיסה אזורית ועד יותר מ-200 אלף דולר במסלול ארוך טווח, ובמקרי קיצון מעל אוקיינוס החשבון מטפס מעבר לכך. הרכיבים כוללים דלק נוסף וזמן טיסה, אגרות נחיתה וטיפול קרקע, שירותי ניווט אווירי, טיפול בנוסעים, כרטוס מחדש והחזרת המטוס למקומו.
מעל זה יושב רובד נפרד: פיצוי הנוסעים. הטיסה של חברת התעופה האמריקאית יצאה משדה תעופה באיטליה, ולכן היא נכנסת לתחולת תקנה 261 האירופית גם כשהמפעילה רשומה מעבר לאוקיינוס. בטיסות ארוכות מ-3,500 קילומטר הפיצוי מגיע עד 600 יורו לנוסע, ובמסלולים טרנס אטלנטיים הסף הוא איחור של ארבע שעות ומעלה במועד ההגעה בפועל לשער. חישוב גס על 281 נוסעים מציב תקרה תאורטית של יותר מ-160 אלף יורו, סכום שגדול מעלות ההסטה עצמה.
בעבר טענו חברות שתחלואה של אנשי צוות היא נסיבה חריגה שפוטרת מתשלום. בית הדין האירופי לצדק חסם את הטענה בפסיקה משנת 2023, שקבעה כי היעדרות פתאומית של איש צוות חיוני, לרבות מחלה ואף מוות סמוך למועד ההמראה, שייכת לניהול כוח האדם השוטף של המפעילה ונחשבת חלק מפעילותה הרגילה. בית המשפט העליון בבריטניה צעד באותו כיוון בפסיקה מאוחרת יותר, לגבי המשטר המקביל שחל שם. בפועל, כשצוות חולה, החשבון נשאר על שולחן החברה.
- אמריקן איירליינס חותכת את תחזית הרווח - בגלל הנפט
- טסו לניו יורק, חזרו בלי מזוודות ובלי רוב הכסף שביקשו
הרקע המקצועי לאירוע שיצא מרומא נקרא בענף אירוע אוויר מזוהם. ברוב המטוסים המסחריים האוויר לתא נשאב דרך מנועי הסילון, וכשל באטימת שמן או בנוזל הידראולי עלול להחדיר אדים לזרם האוויר. התסמינים האופייניים כוללים סחרחורת, בחילה, כאב ראש וטשטוש. הדגם של בואינג שהוסט לדבלין הוא היוצא מן הכלל בענף: אצלו האוויר נשאב דרך פתחים ייעודיים ודחסנים חשמליים, מה שמנתק את המסלול הישיר בין שמן המנוע לתא, אף שמזהמים גזיים מסביבת השדה עדיין עשויים לחדור פנימה.
על היקף התופעה יש נתונים חלקיים בלבד. מינהל התעופה האמריקאי מעריך שקצב אירועי איכות האוויר בתא נמוך מ-33 מקרים למיליון המראות, ובדיקה עיתונאית שסקרה דוחות בטיחות בארצות הברית מצאה מאות דיווחים במהלך שנתיים. הפער בין המקורות נובע בין היתר מהיקף הדיווח החלקי, וגורמים בענף מעריכים שהמספר האמיתי גבוה יותר.
הרגולציה על כשירות הצוות דווקא חדה. איש צוות שכשירותו נשללת מפסיק לתפקד עד שגורם רפואי מוסמך מחזיר אותה לו, וכל ירידה במצב הבריאותי מחייבת פנייה מיידית לבודק רפואי תעופתי. הכלל ששני הטייסים אוכלים מנות שונות הוא נוהל פנימי של החברות, ואיגודי טייסים ממליצים עליו במטרה להקטין את הסיכוי ששניהם ייצאו מכלל פעולה באותו רגע.
ההיבט הביטוחי והתחזוקתי נגרר אחרי האירוע. מטוס שהתקבל בו דיווח על ריחות זרים נכנס לבדיקה של מערכות אספקת האוויר לפני חזרה לשירות, וכל שעה שהוא עומד בה על הקרקע מתומחרת. הערכות של יצרנים מציבות אלפי עד עשרות אלפי דולרים לשעות קרקוע ספורות, ובתצורות מסוימות אף יותר. פוליסות התעופה מכסות בעיקר נזק לגוף המטוס וחבות כלפי צד שלישי, ואילו העלות התפעולית של ההסטה ופיצויי הנוסעים נופלת ברובה על המפעילה.
שני הפרטים שיכריעו את הסיפור עדיין בדרך: תוצאות הדגימות הרפואיות של הטייסים הבריטים, שיצביעו על מקור התחלואה, והממצא של החברה האמריקאית לגבי מקור הריח במטוס שנותר בדבלין. עד שאלה יגיעו, שתי החברות מטפלות באירועים כבעיה תפעולית שדורשת הכרעות מיידיות על מלונות, צוותים ולוחות זמנים.
