האחיין הטריד את השוכרים - וישלם 25 אלף שקל
סכסוך שכנים סכסוך שכנים ומשפחה שנמשך כבר יותר מעשור הגיע השבוע לסיומו בבית משפט השלום בירושלים. השופטת יעל ענתבי שרון קבעה כי אחד הנתבעים גרם למטרד של ממש לשוכרי דירתו של קרוב משפחתו - ובעקבות כך הוא יפצה אותו בסכום של 25 אלף שקל.
הרקע לסיפור הוא בניין בן שתי קומות ברחוב הזית במבשרת ציון. בקומת הקרקע גרים שמחה אברהם, אשתו של אח מנוח, ובנה אליהו. בקומה הראשונה, מעליהם, נמצאת דירה שבבעלות יוסף אברהם, שאותה הוא משכיר. בין הצדדים מתנהלים כבר שנים הליכים משפטיים רבים סביב הזכויות במבנה, וכפי שציינה השופטת בפתיחת פסק הדין, מדובר ב"חולייה בשרשרת הליכים מתמשכים בין שכנים שהם גם קרובי משפחה".
הפעם הטענה של יוסף היתה אחרת: לא מי מחזיק בזכויות בחצר או במחסן, אלא מי אחראי לכך ששוכר אחרי שוכר עוזב את דירתו לפני תום החוזה, ומשאיר אותו עם דירה ריקה ונזק כלכלי.
"הפכו לי את הבית"
בבית המשפט העידו כמה מהשוכרים שעברו בדירה, והתיאורים שנשמעו מפיהם ציירו תמונה עגומה למדי. עמית שטיינהרט, ששכר את הדירה ב-2024-2023, סיפר איך חודש אחרי שנכנס לדירת "החלומות" שלו התחילו תלונות משונות: "התלוננו שאני עושה רעש באמצע הלילה, אתה גורר רהיטים... הכלב שלך נובח". לדבריו, המשטרה הגיעה לביתו שוב ושוב: "פעם בכמה ימים... דפקו לי בדלת, יש תלונה על רעש". הוא תיאר גם אירועים קשים יותר: החתול שלו נמצא מת בשטח של הנתבעים, שלושה ימים אחר כך הורעל הכלב שלו, ובשלב מסוים אף פשטו על ביתו ארבעה בלשים בחשד לסחר בסמים. "עברתי את אחת ההשפלות הכי נוראיות בחיים שלי", הוא אמר בעדותו.
גם הזוג שהחליף אותו, הדסה ויוחאי ליפשיץ, לא האריך ימים בדירה. הדסה תיארה כיצד שוטרים דפקו על דלתה גם כשישנה עם תינוקה: "אני לא רוצה לחיות במצב שכל הזמן דופקים לי שוטרים בבית, זה לא נעים". יוחאי, מצדו, סיפר על רגע שהיה, לדבריו, הקש שבר את גב הגמל, ושאחריו הוא החליט לעזוב: הוא מצא את אשתו ישנה עם התינוק בגינה הציבורית, "כי אי אפשר לישון בבית".
גם דייר שלישי, ערן זיגדון, כלל לא הספיק להיכנס לדירה. לדבריו, לאחר שהוא חתם על החוזה הוא קיבל שיחת אזהרה משכן: "אמרו לי שקח את הרגליים שלך ותברח כל עוד נפשך בך". הוא ביטל את העסקה מיד.
מי אשם? רק אליהו
הנתבעים מצדם, טענו שהתמונה הפוכה לחלוטין - שדווקא יוסף והשוכרים שלו הם אלה שהטרידו אותם, כולל באמצעות מכשירי האזנה נסתרים ברצפה, פריצות לרשת האינטרנט ושידור תדרים שמשגעים את הכלב שלהם. אליהו הגיש למשטרה תלונות רבות בנושא.
בית המשפט לא קנה את הגרסה הזו. השופטת ציינה כי "לתלונותיו של אליהו כלפי השוכרים לא נמצא בסיס בחומר הראיות, ומחלק ניכר מתלונותיו חזר בו למעשה בעדותו". גם הטענות כלפי יוסף עצמו, שלפיהן הוא רכש כביכול מכשיר האזנה והתקין אותו בדירתו, נדחו מחוסר הוכחה.
לעומת זאת, עדויות השוכרים, שלא הכירו זה את זה ולא היה להם שום אינטרס לגבי התוצאה ההליך, שכנעו את בית המשפט. השופטת קבעה כי מדובר ב"מסכת הטרדות שיטתית, בעיקר על רקע התלונות התכופות למשטרה אשר כללו האשמות חמורות שלא נמצא להן בסיס, אשר יצרה סביבת מגורים בלתי נסבלת עבור השוכרים". עם זאת, התביעה נגד הנתבעת 1, שמחה, נדחתה במלואה - בית המשפט לא מצא ראיות שמקשרות אותה לעזיבת השוכרים.
הפיצוי - ולמה הוא לא גבוה יותר
בית המשפט חייב את אליהו לשלם ליוסף 25 אלף שקל: 17 אלף שקל עבור הנזק הכלכלי (אובדן דמי שכירות וארנונה) ו-8,000 שקל עבור עוגמת נפש. הסכום היה יכול להיות גבוה יותר, אלא שהשופטת קבעה כי יוסף לא עמד במלואה בחובת הקטנת הנזק - הוא הסתפק במתווך אחד בלבד, אף שבאזור מבשרת ציון פועלים "עשרות מתווכים", ולכן יוחס לאליהו רק הפסד של חודשיים וחצי מתוך שמונה וחצי החודשים שבהם עמדה הדירה ריקה.
בנוסף לפיצוי, אליהו יישא בהוצאות משפט בסכום של 2,000 שקל ובשכר טרחת עורך דין בסכום של 8,000 שקל. בית המשפט גם הורה לו להימנע מלהטריד בעתיד כל שוכר עתידי של הדירה, כולל באמצעות דפיקות ורעשים בלתי סבירים, אך סירב לאסור עליו יצירת קשר או השמעת מוזיקה באופן גורף, כל עוד הדבר נעשה "באופן סביר ובהתאם לדין".
