חוזים עתידיים על מניה בודדת חוזרים לוול סטריט: מאנבידיה ועד ספייס-אקס
מחר נפתח בבורסת CME גרופ מסחר בחוזים עתידיים על מניות בודדות, על יותר מ-50 מהחברות הגדולות בשוק האמריקאי, מענקית השבבים אנבידיה ועד ספייס-אקס. מי שמבקש לגדר פוזיציה או להמר על כיוון של מניה מסוימת יוכל לעשות זאת דרך החוזה, בלי להחזיק ולו מניה אחת.
חוזה עתידי הוא התחייבות הדדית של שני צדדים לעסקה במחיר שנקבע מראש למועד מאוחר יותר. כאן הסילוק נעשה במזומן: ביום הפקיעה מחשבים את הפער בין מחיר החוזה למחיר הסגירה של המניה, והצד שנמצא בצד החלש של העסקה מעביר את ההפרש לצד השני. המניה עצמה נשארת מחוץ לעסקה, והחשיפה היא לתנועת המחיר בלבד.
הבורסה מציעה חוזים רבעוניים בשני גדלים. 55 חוזים גדולים נשענים על 100 מניות, בדיוק כמו אופציה סטנדרטית, ולצידם 22 מיקרו-חוזים על בסיס 10 מניות שמכוונים לסוחר הפרטי. במיקרו נכללות שבע חברות הטכנולוגיה הגדולות ועוד 15 שמות, בהם מיקרון, פייזר וול-מארט. המסחר יתנהל חמישה ימים בשבוע, 23 שעות ביממה, מול חלון של שש וחצי שעות במסחר המנייתי הרגיל.
הביטחונות שנדרשים לפתיחת פוזיציה מהווים שיעור קטן משווי החוזה, ומכאן המינוף. מניה שנסחרת ב-200 דולר יוצרת בחוזה הגדול חשיפה של 20 אלף דולר, בעוד הסכום שנעול בחשבון קטן בהרבה. תנועה של אחוזים בודדים במניה מתורגמת לרווח או להפסד של עשרות אחוזים על ההון שהופקד, וזה בדיוק הסיכון: ירידה חדה גוררת דרישה להפקדה נוספת, ובמקרים קיצוניים סגירה כפויה של הפוזיציה במחיר גרוע.
ההבדל מאופציה נעוץ באופי ההתחייבות. רוכש אופציה משלם פרמיה וקונה זכות, והפרמיה נגזרת ממשתנים כמו תנודתיות, זמן שנותר עד הפקיעה וריבית, אותן "יווניות" שמרתיעות משקיעים רבים. בחוזה עתידי הרווח וההפסד נעים בקו ישר מול המניה, ושני הצדדים מחויבים לסילוק. הפשטות הזאת היא בעצם מה ש-CME מנסה למכור.
ההיסטוריה של המכשיר בארה"ב מסבירה חלק מהספקנות. הסדר רגולטורי משנת 1982 בין רשות ניירות הערך לרשות הסחורות הוציא אותו מחוץ לתחום, חקיקה משנת 2000 החזירה אותו לחיים, כללי המסחר אושרו ב-2002 והזירות נפתחו באותה שנה. הביקוש נשאר דליל, בין היתר בגלל דרישת ביטחונות של 20% שייקרה את הפוזיציה מול אופציות, והזירה המרכזית סגרה את שעריה ב-2020. באותה שנה הרגולטורים גזרו את הסף ל-15%, וזו אחת הסיבות שהניסיון הנוכחי נראה שונה. ההשקה הנוכחית עברה אישור של שתי הרשויות.
אז מה השתנה מאז? קודם כול הקהל. גל המסחר הקמעונאי של השנים האחרונות יצר ביקוש לכלים ממונפים על שמות בודדים, וההנפקה החמה של ספייס-אקס המחישה מה קורה כשההיצע מוגבל וההקצאה מגיעה למעטים. מי שנשאר בחוץ יכול להיחשף למחיר דרך החוזה, ביעילות הונית גבוהה. CME גייסה יותר מ-35 מתווכים קמעונאיים לקראת ההשקה, ובמקביל מכוונת גם למנהלי נכסים מוסדיים שמחפשים כלי נוסף לניהול סיכון. יו"ר ומנכ"ל הבורסה תיאר בשיחת המשקיעים האחרונה את הניסיון הראשון ככישלון גמור, והוסיף שהעולם התקדם מאז 2000.
התזמון מעניין גם מזווית התחרות. המלחמה באיראן דחפה נפחים לחוזי הנפט מסוג ברנט של הבורסה היריבה על חשבון חוזי ה-WTI של CME, זירות נגזרים אופ-שור כמו Hyperliquid מציגות פריחה בנפחים, ושוקי הניבוי נשלטים בידי קאלשי ופולימרקט. מוצר חדש שמדבר אל הסוחר הפרטי מגיע לשולחן בעיתוי נוח לבורסה מסורתית.
הסיכונים ברורים פחות למשקיע הממוצע. מסחר בשעות שבהן שוק המניות סגור, ובכלל זה הדקות הסוערות שאחרי פרסום דוח כספי, עלול להתנהל בסחירות דלה ובפערי מחירים חדים. יש גם שאלת עלות: בפלטפורמות קמעונאיות רבות המסחר במניות ובאופציות מוצע בעמלה אפסית, כשההכנסה מגיעה ממכירת זרימת ההזמנות, ואילו בחוזים עתידיים הסוחר משלם עמלה על כל פעולה. אנליסט בסיטיגרופ העריך שההצלחה תלויה בשאלה אילו ברוקרים מוזלים יאמצו את המוצר, אחרי שהקהל התרגל למסחר באופציות רכש ובתעודות ממונפות.
- בינה מלאכותית כמעט בחינם: המתחרות הסיניות מכרסמות בשוליים של OpenAI ואנת'רופיק
- מנכ"ל אנבידיה נכנס ל-X ומתייצב לצד הקוד הפתוח
במקומות אחרים בעולם המכשיר כבר מוכיח את עצמו. בהודו חוזים על מניות בודדות משמשים לפוזיציות ממונפות, לגידור תיקים ולארביטראז', והם עמוד השדרה של קרנות שקונות את המניה ומוכרות את החוזה כדי לגזור את הפרמיה. באירופה גופים פיננסיים נעזרים בהם לייעול המאזן, בעיקר סביב מועדי הדיווח הרגולטורי בסוף רבעון ובסוף שנה, וגם לניהול סיכון דיבידנד ופוזיציות שורט.
