אביחי שניר 2023
צילום: אביחי שניר

למה ישראל לא מצטיינת בפריון עבודה ואיך זה ישפיע על רמת החיים כאן?

רמת החיים בישראל לא תתקדם לקראת הרמה במדינות המפותחות, אלא תמשיך להישאר באותו מקום, או אפילו תלך אחורה. ואיך הפקקים בכבישים קשורים לזה? הנה כל הסיבות
ד"ר אביחי שניר | (4)

אחד המדדים המקרו-כלכליים החשובים ביותר הוא פריון העבודה. בדרך כלל מודדים אותו כתוצר שמייצר עובד אחד במשק במשך תקופת זמן נתונה. לעתים מסתכלים על פריון העבודה לשנה, לעתים על הפריון השעתי, אבל בכל מקרה, המטרה היא לנסות להבין עד כמה העובדים בכל מדינה יעילים יותר (או פחות) מהעובדים במדינות אחרות.

יעילות של עובדים יכולה לנבוע מכל מיני סיבות. חלקן, לא תלויות בכלל בעובדים, ויש מעט מאוד מה שניתן לעשות כדי לשנות את הדברים. לדוגמה, במדינה כמו נורבגיה שיש לה עתודות גדולות של נפט וגז, התוצר לעובד הוא גבוה לא בגלל שהעובדים מאוד מוכשרים, אלא בגלל שאנרגיה היא מוצר מבוקש.

חלק אחר, נובע מהעובדים ומסביבת העבודה שלהם. בין השאר, מה שמשפיע על הפריון זה נורמות של עבודה, זה השכלה, זה טכנולוגיה, וזה התשתיות שעומדות לרשות העובדים. עובד שמגיע לעבודה אחרי שעה וחצי שהוא עומד בפקק, עובד בדרך כלל פחות טוב מאחד שהגיע לעבודה אחרי חמש עשרה דקות.

במדד של פריון עבודה, ישראל לא מצטיינת. תרשים 1 מראה את התוצר לעובד בישראל ובארה"ב. אפשר לראות כי ב-30 השנים האחרונות, התוצר לעובד בישראל גדל. אבל הפערים בין ישראל לארה"ב לא הצטמצמו. למעשה, הם אפילו גדלו. כלומר, הגידול בפריון העבודה אצלנו, לא הדביק את הגידול בפריון העבודה בארה"ב. אפשר לטעון שחלק מהפערים הללו הם תוצאה של הטיות באמידה. אבל ההטיות באמידה לא מסבירות מדוע הפערים רק גדלים לאורך זמן.

תרשים 1: תמ

תרשים 1: תמ"ג לעובד, בדולרים (במחירי 2017). מקור: הבנק העולמי

זה חשוב, בגלל שהתוצר של מדינה יכול לגדול או בגלל שיש יותר עובדים, או בגלל שכל עובד מייצר (בממוצע) יותר. גידול בתוצר בגלל גידול בכמות העובדים אינו מוביל בדרך כלל לעלייה ברמת החיים. למעשה, אם כל עובד שמצטרף מייצר כמו אלו שהיו לפניו, אז רמת החיים תישאר, בגדול, ללא שינוי. שיפור ברמת החיים מגיע רק כאשר יש שיפור בתוצר הממוצע לעובד, מה שמוביל גם לעלייה בשכר הממוצע.

מה שמעניין זה איך תשפיע המלחמה על הפריון. ההשפעה הראשונית הייתה די ברורה: בהרבה מקומות, עובדים היו פחות מרוכזים מבדרך כלל. עובדים לא מרוכזים זה לא מתכון לפריון עבודה גבוה. במידה מסוימת ההשפעה הזאת נמשכת גם כעת, גם בגלל שלעובדים שחוזרים אחרי מילואים לוקח זמן לחזור לשגרה. אבל ההשפעה הישירה הזאת של המלחמה צפויה לדעוך ולהעלם בתוך זמן קצר יחסית.

קיראו עוד ב"בארץ"

הבעיה היותר משמעותית היא מה תעשה המלחמה להקצאת המשאבים במשק. ברור כי הממשלה תסיט תקציבים לטובת הבטחון. עוד לא ברור בכמה כסף מדובר, אבל סביר שבשנים הקרובות תקציב הבטחון יגדל בבין 1 ל-2 אחוזי תוצר. כלומר, מדובר על כ- 17-30 מיליארד שקל נוספים שיוקצו לביטחון. לצורך ההשוואה, תקציב משרד התחבורה ב- 2024 הוא כ-37 מיליארד שקל. כלומר, במקרה הטוב, הגידול בהוצאות הבטחון שקול יכול לממן לפחות כמחצית מהוצאות התחבורה השנתיות של מדינת ישראל.

את הגידול בהוצאות הבטחון הממשלה מתכוונת לממן, לפחות בחלקן, באמצעות העלאת מיסים. העלייה של 1% במע"מ שמתוכננת ל- 2025, למשל, צפויה להכניס לממשלה עוד כ- 7-8 מיליארד שקל בשנה. עוד מספר עליות מיסים קטנות יותר יגדילו גם הן את הכנסות הממשלה. אבל עדיין יישאר בור די גדול שיהיה צורך למלא באמצעות קיצוצים.

זה אומר שבשנים הקרובות, הממשלות יצטרכו להחליט ממה לקצץ. הסעיפים שבהם יהיה הכי קל לקצץ אלו התחייבויות עתידיות להשקעות. זה אומר שההשקעות בתחומי הבריאות, החינוך, והתחבורה, יהיו קטנות יותר, ובאופן משמעותי, מכפי שהן היו אמורות להיות בלי המלחמה.מכיוון שאלו בדיוק הסעיפים שמשפיעים הכי הרבה על יכולת הייצור של העובדים, כנראה שההשפעה של המלחמה על פריון העובדים בישראל תמשך עוד שנים קדימה.

זה אומר שהפער בין ישראל לארה"ב בפריון לעובד יגדל כנראה עוד קצת, מה שאומר שרמת החיים בישראל לא תתקדם לקראת הרמה במדינות המפותחות, אלא תמשיך להישאר באותו מקום, או אפילו (בהשוואה למדינות אחרות) ללכת קצת לאחור. זה גם אומר שתוכניות להקטין את שעות העבודה יפגשו את חומת המציאות: אפשר להקטין את שעות העבודה, אבל אם זה לא מגיע ביחד עם עלייה בפריון, המשמעות היא שהשכר, ורמת החיים, ירדו.

 

ד"ר אביחי שניר

המחלקה לכלכלה, אוניברסיטת בר-אילן

  

 

תגובות לכתבה(4):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    איך אניחנו ביחס למדינות אחרות, חוץ מארה"ב? (ל"ת)
    י.ג. 28/02/2024 16:23
    הגב לתגובה זו
  • 3.
    עולם שלישי, איזה כיף לנו (ל"ת)
    נני 28/02/2024 12:11
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    כלכלן 28/02/2024 11:41
    הגב לתגובה זו
    מגפת הקוביד-19 הצילה את מדינת ישראל מאובדן תעשיית ההייטק שהוא קטר הצמיחה שלה, שסובל ממגמת זליגת מהנדסים לאירופה שעוקבה מהותית כתוצאה מהקוביד וסגירת השמים לטיסות ולבירוקטיית ההגירה בין מדינות... באירופה משלמים למהנדסים פחות שכר אבל איכות החיים שלהם גבוהה יותר... ובכך ״דחתה״ את ההתמוטטות שלה כמה שנים קדימה (אולי עד המגפה הבאה). הבעיה, אי אפשר לעבוד על העולם אינספור פעמים ובאיזשהו שלב העולם יבין שישראל איכשזהו יזמה את המגפה...
  • 1.
    תודה. (ל"ת)
    יוסי. 28/02/2024 10:30
    הגב לתגובה זו
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.

חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.