תשומות בגין הוצאות משפטיות

תקציר ע"ש 2/10 עו"ד סאמי שיבלי נ' אגף מס ערך מוסף מאת: רו"ח (משפטן וכלכלן) ארז בוקאי רקע עובדתי המערער, עורך דין, עמד לדין בשנת 2008 באשמת הריגתו של אדם ופציעתם של שניים אחרים. מכתב האישום עלה כי פלוני התקשר למערער וביקש ממנו ייעוץ מקצועי בדיני משפחה, ונועד להיפגש עמו בכפר דבוריה בשעת לילה. המערער הגיע למקום, ואז הופתע לגלות כי נפל למארב שטמנו לו שלושה. אלה המתינו לו כשבידיהם אלות עץ, ומשהגיע החלו מכים בו באלותיהם. המערער ירה בשלושה, הרג אחד מהם, ופצע את השניים האחרים. במשפט שנערך לו זוכה המערער, מן הטעם שביצע את הירי מתוך הגנה עצמית. בדוחות שהגיש המערער למשיב, הוא ביקש לראות בהוצאות המשפטיות שהוצאו להגנתו במשפט כמס תשומות. המשיב סירב להכיר בכך. המערער השיג על קביעה זו. תחילה נדחתה השגתו, ומאוחר יותר הכיר המשיב במחצית מן ההוצאות שהוצאו כמס תשומות. מכאן הערעור. טענות הצדדים המערער טען כי את ההוצאה על הגנתו במשפט הפלילי הוא הוציא כדי שלא ייכלא, כך יוכל להמשיך את דרכו כעורך דין. אילו הורשע - היה נידון למאסר, ולא היה יכול להמשיך בדרכו המקצועית. מכאן שמדובר בתשומות, ולכן יש להכיר בזכותו לנכותן ככאלה. עוד טען המערער כי האירוע שהביא לפתיחת המשפט הפלילי מקורו בפעילותו המקצועית, שהרי אל המקום שבו נטמן לו פח הוא הובא כביכול לשם מתן ייעוץ מקצועי. גם מן הטעם זה, כך טען המערער, מדובר בתשומות, ומכאן הזכות לניכוי. המשיב טען כי הגנתו של המערער בהליך הפלילי נדרשה, בראש ובראשונה, כדי לחלצו ממאסר, משמע כאדם פרטי, ולא כדי להגן על האפשרות שימשיך לעסוק במקצועו. המשיב מכיר בתכלית הנוספת שבהגנתו בהליך הפלילי, משמע הבטחת האפשרות שהמערער ימשיך לעסוק במקצועו. לכן המשיב היה סבור, בהליך ההשגה, כי יש להכיר במחצית ההוצאות כמס תשומות. דיון על אף הפירוש הליברלי שנתנו בתי המשפט למונח "לצורכי עסקו או לשימוש בעסקו" לצורך ניכוי מס התשומות, לא ניתן להרחיב את הפירוש כך שיחול על עניינים דוגמת אלה. הרחבה זו מרחיקה לכת יתר על המידה, משמע אין לראות את ההוצאות הללו כמס תשומות, בכל אחת משתי החלופות שהציע המערער. אכן המושג "תשומות" עשוי להכיל גם אמצעים שיכולים לשמר את אמצעי הייצור הקיימים, לגונן עליהם מפני פגעים וכדומה. אלא שהדין חייב לקבוע גבול בין המותר לבין האסור בניכוי. הוצאות ההגנה במשפט פלילי, שתכליתן לשמר את חירותו של העוסק, את שמו הטוב, את בריאותו - את חייו ממש - מצויות מעבר לנקודת האיזון שבין המותר לאסור בניכוי, אף על פי שכל אחד מן היסודות הללו הוא הכרחי כדי לאפשר את המשך העיסוק. לעניין טענתו החלופית של המערער, ייתכן בהחלט שהוצאות הגנה במשפט פלילי, הכרוכות בעיסוקו של העוסק, יוכרו כשירות לעוסק לצורכי עסקו או לשימוש בעסקו. עם זאת, המקרה שלפנינו איננו עשוי ליפול בתוך המקרים שבהם ההוצאה המשפטית שתוצא צריך שתוכר כתשומה. המקרה דנן עומד הרחק מעבר לנקודת האיזון בין המותר והאסור בניכוי; עוסק, המתגונן מפני לקוח הבא לתוקפו בבית העסק שלו, ובתוך כך הורג את התוקף כאקט של הגנה עצמית, אינו עושה כן לצורכי עסקו או לשימוש בעסקו. הוא עושה כן כדי לגונן על גופו, ולא על עסקו. אי אפשר לומר גם כי הפעולה נעשית במהלך העסקים הרגיל של העוסק. התוצאה

הערעור נדחה. ברם כאמור לעיל, כחלק מהשגתו של המערער, המשיב הסכים להכיר במחצית ההוצאות כמס תשומות.

בבית המשפט המחוזי בנצרת לפני כב' השופט אברהם אברהם ניתן ב-8.4.2010