לאחרונה צילמה קבוצת חברים את עצמה בצילום שנקרא "מספר 9". לפני 40 שנה קבוצה של חמישה חברים מסנטה ברברה בקליפורניה, שהיו באותה עת בני 19, החלה לצלם את עצמה באותו מקום ובאותה פוזה ומאז הם עושים זאת כל חמש שנים. זו תמונה קבוצתית שמצולמת באגם קופקו בקליפורניה, סדרת תמונות שעם הזמן הפכה מפורסמת מאד בארה"ב. ניתן לראות איך הזמן מבגר אותם – כפי שתוכלו לראות זה מדהים למדי וגם מטריד למדי. במהלך השנים הם התפזרו ברחבי ארה"ב. אחד מהם מורה בבית ספר יסודי, אחד מפיק סרטים, השלישי מהנדס תוכנה, הרביעי צלם והחמישי מנהל אתר תיירות באינטרנט.

נכתבו עליהם תלי תילים של סיפורים וכתבות רקע בארה"ב. זו קבוצה של חמישה לבנים ממעמד הביניים האמריקני. הם שייכים לקבוצה שהייתה תמיד וגם כעת הלב הפועם של ארה"ב. רבים מהגברים הלבנים בארה"ב מתרגשים ורואים בסדרת התמונות בבואה של עצמם. תמונה קבוצתית מייצגת של אנשים, שחלקים בשמאל הקיצוני ההזוי בארה"ב קוראים להם כיום "פריבילגים".

אותי עניין מידע מאד ספציפי עליהם, שמשום מה לא בלט לעיניהם של אף כתב ואף עורכת באתרי האינטרנט, הטלוויזיה ובעיתונות הכתובה, אלו שפרסמו בהבלטה את סיפורם. המידע הספציפי שעניין אותי היה פשוט מאד: כמה ילדים יש להם?

• הבעיה הגדולה של הכלכלה הישראלית - הצמיחה העתידית בנפילה
• הפצצה הדמוגרפית של אירופה: האוכלוסייה מצטמצמת - וגם הכלכלה נפגעת
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בגיל 49, בעת "צילום מספר 7", רק שניים מהם היו נשואים. כיום בגיל 59 כל החמישה נשואים. מזל טוב. אבל רק לאחד מהם יש ילד והוא בן 8. בישראל אם היינו אוספים באופן אקראי קבוצה של חמישה חברים בני 59 היו להם במשותף, מן הסתם, 10 עד 12 ילדים, ז"א לפחות פי 10 מהילודה שקבוצת המצולמים הזו הצליחה "לייצר" במהלך השנים. קבוצת החברים האמריקנית הזו היא אמנם מקרה קיצוני, אך הם עדיין מייצגים את הקטסטרופה במגמות הדמוגרפיות בארה"ב.

בשני מאמרים קודמים בהם סקרתי את המגמות הדמוגרפיות בסין "זו הדמוגרפיה טמבל" ובאירופה "הפצצה הדמוגרפית של אירופה", ציינתי עשרות מדינות שאוכלוסייתן כבר מתחילה לקטון. ספציפית, קיטון אוכלוסיה, בעיקר בקבוצה של גילאי 20 עד 35 שמקימה משפחות והיא לכן קבוצת הצרכנים החשובה ביותר, היא גורם מפתח בתחזיות כלכליות ארוכות טווח. הראיתי מדוע סין והאיחוד האירופי הולכות לקראת קטסטרופה כלכלית. אבל לצערנו אפילו ארה"ב בבעיה. קו פרשת המים שם היה כנראה המשבר הפיננסי של 2008. עד אותו משבר הילודה בארה"ב הצליחה להחזיק סביב מספר הקסם 2.1 ילדים לאישה, שמבטיח את יציבות גודל האוכלוסיה בעתיד.

ירידה בשיעורי הילודה היא תופעה כלל עולמית - יולדים כעת הרבה פחות ילדים מבעבר. בחלק גדול מהמדינות ובכל העולם המערבי ללא יוצא מהכלל (מלבד ישראל) גם פחות מהמספר 2.1 ילדים לאישה, שמתחתיו האוכלוסיה מתחילה לקטון. היוצאות מהכלל הן מדינות יבשת אפריקה וגם שם הילודה בירידה חדה. אין ספק שאלו חדשות מצוינות לכדור הארץ, אך חדשות רעות לצמיחה הכלכלית. הגרף להלן מציג את התמונה המדהימה והמגמה ממשיכה:

• אנבידיה משתלטת על מתחרה - חברת השבבים גרוק
• בנק אוף אמריקה: מכירות השבבים יעלו ב-30% ב-2026
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• "הזדמנות קיצונית באנבידיה" -בברנשטיין מצפים לזינוק של 54%...

להלן רמת הפריון הממוצע לאישה בכמה ארצות מעניינות, לפני נתוני הבנק העולמי לשנת 2020:

ארה"ב 1.6, רוסיה 1.5, סין 1.3, גרמניה 1.5, צרפת 1.8, קנדה 1.4, שבדיה 1.7, בריטניה 1.6, איטליה 1.2, יפן 1.3, הודו 2.2, ברזיל 1.7, אירן 2.1, טורקיה 2.0, מצרים 3.2, לבנון 2.0, יוון 1.3, ובישראל? 2.9 ילדים לאישה (תופתעו לדעת שהמספר הגבוה זה לא בגלל החרדים, אלא בגלל החילוניים. אקדיש לישראל מאמר המשך).

קבוצת הלבנים בארה"ב הולכת להפוך למיעוט תוך כ-25 שנים בלבד

האמריקנים עורכים סטטיסטיקות שמחלקות ל"גזעים": לבנים, היספנים, אפרו-אמריקנים, אסייתיים, אינדיאנים ו"מעורבים". הלבנים שייסדו את ארה"ב והיוו בעבר הרחוק 85% ויותר מהווים כיום 57% מהאוכלוסייה. בתחילת הדרך הם הרגו כזכור חלקים מהאוכלוסייה הילידית (האינדיאנים) שמהווים כיום פחות מ-1%, אחרת המספרים מלכתחילה היו שונים. הסיבה שארה"ב עדיין במצב דמוגרפי טוב יחסית לאירופה, היא בזכות הריבוי היחסית גבוה שהיה אצל המיעוטים ההיספנים והאפרו-אמריקנים, אם כי גם אצלם המספרים לאחרונה כבר נמוכים מ-2.1 ילדים לאישה. בכל מקרה, קבוצת הלבנים בארה"ב הולכת להפוך למיעוט בעצמה, תוך כ-25 שנים בלבד. כבר עתה מתחת לגיל 18 האמריקנים הלבנים הם מיעוט. לפני 50 שנה ההיספנים היוו 5% מאוכלוסיית ארה"ב, כיום כמעט 20%. הם המעצבים מחדש את הדמוגרפיה הלאומית כאשר הם תורמים כמחצית מגידול האוכלוסייה בארה"ב, דפוס שנמשך עוד משנת מ-2000.

בכל מקרה זה כבר הרבה פחות פוליטיקלי קורקט מבעבר לעשות את ההבחנות בין "הגזעים" וכיום מנסים להצניע זאת, אך המספרים קיימים. אמריקנים לבנים רבים עדיין בוחנים בשבע עיניים את משקל האוכלוסיה האפרו-אמריקנית המתגוררת בשכונה אליהם הם שוקלים לעבור. שלא יבלבלו אתכם הסרטים האמריקניים שמראים פעמים רבות איזו חברות טובה קיימת בין שני "הגזעים" וכמה נישואים בין-גזעיים הם נפוצים. זה רק בסרטים. ברוב המקרים הריחוק בין הקבוצות של האפרו-אמריקנים לבין הלבנים שריר וקיים.

בכל מקרה השיח בנוגע לשוויון בארה"ב תמיד דיבר על קבוצת הרוב – הלבנים ועל קבוצות המיעוט. שנים רבות שהנציגים של קבוצות המיעוט, בדגש על האפרו-אמריקנים, מנפנפים בדגלים הסטטיסטיים המראים על הפרשים סוציו-אקונומיים גדולים שקיימים בינם לבין הלבנים, שהשמאל הקיצוני ההזוי בארה"ב קורא להם כעת "הפריבילגים". מבחינה כלכלית הם כמובן צודקים. למרות שההכנסה הממוצעת של אפרו-אמריקנים השתפרה משמעותית מאז תחילת עידן שוויון זכויות האזרח לפני 58 שנים, היא עדיין נמוכה מהממוצע הלאומי. ההכנסה החציונית של משפחות שחורות היא 27 אלף דולר בשנה פחות מההכנסה החציונית הארצית. האם האשמה היא רק בלבנים או שהיא באיזשהו מקום גם בהם עצמם? ניתן רק רמז בכיוון – אמריקנים מה"גזע" האסייתי שמהווה 7% מאוכלוסיית ארה"ב ושידוע שאף הם מופלים לרעה, נמצאו כבעלי ההכנסות הממוצעות הגבוהות ביותר מבין כולם, כולל הלבנים.

מה שצריך לעניין אותנו במיוחד הוא שמזה זמן כל קבוצות ה"גזע" בארה"ב יולדות פחות וזה הולך לפגוע חזק בכלכלה. זה יקרה כי היקפי הצריכה ירדו, זאת כי משקלה היחסי של קבוצת הגילאים 20 עד 35, זו שמקימה משפחות ומאפייני הצריכה שלה הם הגדולים ביותר, הולך וקטן. מנגד משקלן של קבוצות הגילאים המבוגרים יותר, אלו הצורכות פחות, הולך וגדל.