שלושה עיתונים דוהרים על יאיר לפיד. עיתון אחד מרוצה מזרעי הכוסברה שינהרו לרצועה. ואחד חושב שהמונדיאל הוא הוא העניין.

המשט

להארץ יש כותרת מרעישה בשער האתר (ובע' 3 במודפס): צה"ל לא קיבל את עצת משרד החוץ, לעצור את המשט במרחק 20 מייל מחופי עזה.

הרומן החשאי

ידיעות ממשיך לעסוק בהרחבה ברומן החשאי (ע' 4).

ראש השב"כ, יובל דיסקין החליט לבטל את החלטת שתי הוועדות שבראשון עמד א' בעל הליבידו (בעניין קידום המאהבת והענשת הבעל).

א' כבר רכש לו יועץ תקשורת, רונן צור, הודה בטעותו והביע תקווה שהעניין ייפתר במהרה.

בישר"ה ההצהרה מופיעה בע' 14, כנ"ל במעריב, ב-16.

הארץ נטש את הרומן.

צעדת הגלעד

מעריב ממשיך במפעלו. ע' 10 מוקדש למצעד ולהתגייסות כל המדינה לכך.

ידיעות, לעומת זאת, מדווח בכתבת מגזין ב-24 על קונצרט ענק של הפילהרמונית בכפר עזה, ב-5 ביולי. עם שלמה ארצי. חלק מהרמקולים יופנו לעזה כדי שגלעד ישמע".

יאיר לפיד

הארץ מרחיב את הסיפור בשער.

ישראל היום נותן הפניה לידיעה הזו, בע' 11.

מעריב, ביתו הקודם של לפיד, הקדיש לנושא הפניה במעלה השער, ליד הלוגו, וכפולה שלמה (6-7) כולל ניתוח כוחו האלקטורלי וסימון האפשרויות שלו.

גם פה מובאת התגובה הכללית של לפיד שהוא נושא את ההרצאה הזו כבר שנים.

עכשיו, מעניין לדעת איך התייחס לכך ידיעות, עיתון הבית של הלפיד, נכון?

נחשו.

טוב, לא צריך לנחש. אף מילה. גם אם אין בכך דבר וחצי דבר, מוטב היה להקדיש לעניין ולו ידיעונת.

בדיוק כמו שהעיתון נוהג לקדם את שלל פעילויותיו, עיתונאיו, זוכה, עסקיו, מגיע לקוראיו לדעת שמתחוללת סערה (גם אם בכוס זירו קולה) באשר לאחד מכותביו הבכירים, שלא לומר הבכיר שבהם (אה, אחרי ברנע).

בישראל היום הניסוח מצחיק במיוחד.

הקורא האלקטרוני

לעומת השתיקה הרועמת בעניין לפיד, ידיעות ממשיך לקדם את הקורא האלקטרוני שלו: בע' 27 יש כיתוב תמונה גדול, ממנו עולה שראש העיר רון חולדאי הגיע לדוכני שבוע הספר, ונתקל ב מ ק ר ה ביורם קניוק, שהגיע לבחון מקרוב את מכירות ספרו, תש"ח (שכחנו לומר שהוא יצא בידיעות ספרים). השניים התרשמו מקורא הספרים האלקטרוני, עברית.

אחחח, המקריות, המקריות הפוקדת את צלם ידיעות איציק בירן שעבר בכיכרבין ונתקל במחזה הלא ייאמן של ראש העיר, קניוק וביניהם הפעוט, הקורא האלקטרוני, שהסתובב חופשי בלי רצועה.

הספרייה בק"ש

בעקבות הפרסום בהארץ אתמול, הכנסת תדון בספרייה.

חשוב.

קצה האצבעות

סופשבוע – כתבת השער החשובה של שרה ליבוביץ-דר:

"מדינת ישראל, עד לא מזמן ידידתה הטובה של טורקיה, סירבה כל השנים להכיר בשואת הארמנים. לא עוד?"

("שואת הארמנים = רצח העם הארמני על ידי העותמאנים").

העיר

מכריז בשער על פאשיזם בתל אביב, המכונה "פטריוטיות".

בן זילכה מעיר כמה הערות על המשט, ואומר ש"אולי העיוורון שנקלענו אליו קשור בצורה כזו או אחרת למשבר שפקד את ענף העיתונות. השחיקה הדרמטית בתלוש המשכורת ובשעות העבודה שהתארכו ללא רחם מונעת מהכתבים היגעים להעלות את השאלות המתבקשות... דו"צ טורח... לחפות על הקולגות לשעבר ולמסור כי 'על גבי הסיפון עלו שכירי חרב שכל כוונתם היתה להרוג את החיילים', אולם בשל אפיסת הכוחות במערכות, חוסר בכוח אדם והיעדר תקציבים מתאימים, עדיין לא נמצא מי שישלים את התמונה ויסביר, אם כך, מדוע לא הצטיידו המחבלים מבעוד מועד בנשק חם... ובאיזה שלב זנחו ארגוני הטרור את רובי הקלצ'ניקוב.. והמירו אותם ברוגטקות"...

איתי זיו, בסאבטקסט, מתייחס גם הוא לסיקור המשט ושברו בידיעריב, ותוהה, למשל, למה פרסם מעריב את התצלום של רויטרס, בו נחתך הסכין, אף שהתמונות עם החיתוך הנכון הגיעו למערכות באותו זמן בדיוק, ולאחר מכן פרסם את הכותרת "האמת של רויטרס".

הסקר היומי

על פי הסקר של הגל החדש לישראל היום, 92% סבורים שצריך לעצור את המשט ו-78% אומרים שטורקיה היא מדינת אויב. מעניין מתי ישנו את דעתם. עם הנופשון הבא בטורקיה.

פייסבוק

חודדו הנחיות הביטחון לשייטת 13: לא לפתוח כרטיסים בפייסבוק ולא לשאת טלפונים סלולריים עם מצלמות (?). מכירים אחד בלי מצלמה? כלומר, שפועל?

לילך שובל, ישראל היום

עיתון אחד לכל

שימו לב איך אותו גיליון משמש באלף תוכניות טלוויזיה ופרסומות.

(אל תתעצלו והיכנסו ללינק הזה. הוא מעולה, ותודה לשאול חנוכה).

לחם עבודה

(טוב, אין פה לחם).

לפרויקט התגובה לפרסומות של גולדסטאר ("לא קונים את השוביניזם של גולדסטאר") דרוש/ה ארט דירקטור/ית. הפרויקט נעשה בהתנדבות.

לפרטים:

[email protected]

050-8727106

ברשת

גוגל מציעה מהבוקר רקעים לעמוד הבית שלה

המדריך למוולווט/ת, חלק ג'

יש פה איזה פרדוקס:

אני כותבת כמעט בכל פוסט מה העניינים, ואנשים, אממממףףףףף, שולחים לי עשרות מיילים עם אותן שאלות.

אם הם לא קוראים את הפוסטים, למה הם רוצים לקרוא את הפוסטים? מוזר.

אני חוזרת על הכל, מהתחלה.

1. אין רסס ואין מייל - עד מוצ"ש/ראשון. או אז תראו את האור. או את העור.

2. הפונט - יקטן עד אז.

3. הלינקים - בטוקבקים יאוקטבו.

4. בעניין העיצוב – אני עוד שוקלת את צעדיי. לא יודעת.

5. לחם עבודה - יחזור לחיינו. בינתיים אני מוסיפה מודעות מדי פוסט תחת כותרת הביניים: "לחם עבודה".

לפני פיזור

מזכירה את מוספי המונדיאל. מישהו? משהו?