באימון פתיחת העונה החגיגי של בני יהודה הנפיקו אוהדי הקבוצה מיצג יצירתי שלא רואים כל יום במחוזותינו: שלט ענק בו רשומה ב-26 שפות שונות מילה אחת: "אליפות". כמה שבועות מאוחר יותר, כשהכתומים שבו מהולנד אחרי ההפסד לאיינדהובן שסימן את סופו של מסע אירופי מכובד כזה שנקטע לו רק רגע לפני שלב הבתים הופיע לו אותו השלט גם בקבלת הפנים לשחקנים בנתב"ג. במדינה שבה רק פעם אחת ב-20 השנים האחרונות זכתה בתואר קבוצה שלא חברה במועדון 4 הגדולות המסורתי שאיפות אליפות לא נשמעות ריאליות, אבל אולי היום, בערב בו היא יכולה להניף את גביע המדינה לעיני למעלה מ-15,000 אוהדיה ולעשות סוף ל-29 שנות בצורת, אחרי עונה שניה ברצף בה הבטיחה הופעה באירופה, ולאחר שצירפה את מאמן הליגה הכי מצליח מעוטר בישראל, אפשר וצריך לשאול את השאלה: האם בני יהודה יכולה להיחשב למועדון גדול?

סדר שיהיה כאן

ההגדלה ל-16 קבוצות וחלוקת הטבלה לפלייאוף עליון, אמצעי ותחתון, החזירה לליגת העל את ההיררכייה והסדר שאבדו אי שם בדרך. החלוקה הזו סיפקה גם כר מרעה לתחרות בריאה בין קבוצות מרכז טבלה קאלסיות באשר למי מהן תוכל להצטרף ל"עשירון העליון". אשדוד ובני יהודה היו השתיים שנוספו העונה לרביעייה המסורתית. מה קרה מאז? אשדוד הפסידה בכל 4 משחקי הפלייאוף ובחצי גמר הגביע בעוד שהמרוויחים הגדולים, הכתומים, הוציאו 7 נקודות מ-12 במאני טיים וטיפסו לגמר על חשבון אותה אשדוד. המשמעות: בני יהודה הצליחה להישאר תחרותית גם בזירה של הגדולות ולהפוך את מחזורי הסיום למשהו שיש טעם להילחם עליו.

טיפת מזל

ההיסטוריה הקרובה מלמדת שהרבה מועדונים קטנים יחסית - קרית שמונה, מכבי פ"ת, מכבי נתניה - הצליחו לתת עונת חלומות שהציבה אותם בצמרת בניגוד לכל התחזיות, אך לא הרבה מהם הצליחו לחזור על ההישג ולהפוך לקבוצות צמרת לגיטימיות. אחד הדברים המהותיים בתהליך הצמיחה והיציבות הוא מזל, ולבני יהודה היה אותו כאשר בית"ר ויתרה על השתתפותה בליגה האירופית השנה ופינתה את הדרך לחבורה של גיא לוזון, שבפועל סיימה רק חמישית. אפשר להגיד שגם כל סיפור ההתהוות של אלירן עטר לכוכב ליגה ולסטאר של הכתומים מהול בלא מעט מזל ? אחרי הכל מדובר בהימור לא קטן שבמקרה הזה השתלם בענק. העונה נוסף למשוואה עניין הקיזוז שדאג שאף יריבה פרט לחיפה והפועל לא תברח לבני יהודה והנה לכם תזמון מושלם לשינוי הסטטוס במועדון.

ובכל זאת, מזל ייקח אותך רק עד הבאר, ואם לא תשתה ממנו ההזדמנות תחלוף. הקבוצה של גיא לוזון רוותה מים ושמחה. הניצחונות שלה באירופה, שישה במספר, והפייט היפה לפ.ס.וו הוכיחו עוד בקיץ שמדובר בקבוצה גאה שלא מסתפקת רק בהשתתפות והחלפת החולצות אחרי השריקה. אמנם, ההתרפסות בפני הגדולות בליגה היא לא מיתוס אלא מציאות, לפחות נכון למאי 09/10, אבל ב-4 הימים הקרובים בני יהודה תחרוץ את גורל האליפות והגביע בעוד שקבוצות פאר כמו מכבי ובית"ר יהוו פקטור דומה רק במסגרת אחת. זו תולדה של התקדמות עקבית, ואת זה אי אפשר לקחת מהחניכים של לוזון. גם לא מההנהלה היציבה שמחזיקה במושכות בשכונה כבר כמה שנים טובות.

המשכיות שווה כסף

המכשול הכי גבוה, אם כן, הוא יצירת המשכיות, ועל כך נסוב השבוע הזה. מכבי פ"ת נתנה קמפיין אירופי מרשים ב-2005, כשגם אז היה חתום גיא לוזון על ההצלחה, אבל להחזיר את המלאבסים לאירופה עונה שנייה ברציפות המאמן לא הצליח. מדוע? כי לא אחרת מבני יהודה הקדימה אותו בטבלה. בשבת, בניצחון 2:3 על אשדוד, לוזון הבטיח שהפעם כן תהיה המשכיות. בני יהודה השיגה שוב את הכרטיס לליגה האירופית וסימנה וי על מרכיב חשוב במתכון ליציבות. הדיבידנד הגדול מהיציבות הזו הוא כסף.