עליות השערים העקביות בשוקי המניות לאורך שנת 2009 היו סוג של אנחת רווחה מעצם העובדה כי "הרע כבר מאחורינו" וכן ביטאו תקווה של הפעילים בשווקים כי המאמצים חסרי התקדים שנקטו המדינות המובילות ישיבו את הכלכלה העולמית למסלול הנכון.

ואולם, 2010 היא שנת "היום שאחרי" והיא תעמיד למבחן גורלי את שתי ההנחות הללו. המדינות המפותחות ניצבות כיום בפני משבר חוב הולך ומחריף המאיים על היציבות הפיסקאלית שלהן. המבחן העיקרי של הממשלות יהיה הניסיון הכמעט בלתי אפשרי, פוליטית וכלכלית, לאזן בין הצורך להקטין את הגירעונות התקציבים האדירים לבין הצורך להמשיך ולתמוך במשק ולפייס את הציבור. אם בטורי הקודם עסקתי בספרד, היום ארצה לבחון את מצבה הבעייתי של בריטניה.

עם פרוץ המשבר הפיננסי - שבריטניה נפגעה ממנו אולי בצורה הקשה ביותר -נקטו הממשלה והבנק המרכזי צעדים חסרי תקדים כדי לבלום את הסחף. הממשלה מצדה שפכה כספים אדירים להנשמת המשק המפרפר והבנק המרכזי מצדו קיצץ את הריבית לרמת שפל והזרים נזילות לשווקים כדי להקל את מחנק האשראי.

כעת יש לשאול ולבחון במה הועילו התמריצים, הפיסקאליים והמוניטריים? ובכן, למרות שהבנק המרכזי של בריטניה הפחית את הריבית לרמת שפל היסטורית של חצי אחוז וביצע רכישות מסיביות של נכסים מגובי-משכנתאות בהיקף של 200 מיליארד ליש"ט, והכול במטרה להשיב את המערכת הבינ-בנקאית לסדרה ולהגביר את נכונות הבנקים להלוות, הרי שעדיין ניכרים במשק סממניו של מחנק אשראי, כאשר בתי העסק מתקשים להשיג אשראי לצורך תפעול שוטף והתרחבות והאזרחים מתקשים להשיג משכנתאות.

ובאשר לתמריצים הממשלתיים, למרות הכספים האדירים ששפכה הממשלה, ושבעקבות כך תפח הגירעון התקציבי למימדי שיא, הרי שנתוני המאקרו מלמדים במקרה הטוב על דשדוש כלכלי, הן בייצוא, הן במגזר הצרכני, הן בשוק הדיור והן בשוק התעסוקה.

יתרה מכך, מדיניות החירום הזו הייתה כרוכה במודע בנטילת שני סיכונים עיקריים: הגדלת הגירעון התקציבי וליבוי האינפלציה. ואמנם, בדומה ליוון, גם בריטניה נאנקת כעת תחת נטל חוב אדיר. יחס החוב-תוצר של בריטניה עומד על 13%, אף גבוה יותר מיחס החוב-תוצר של יוון, העומד על 12.6%. ההבדל הוא שכלכלתה של בריטניה גדולה פי 7 לערך מהכלכלה של יוון.

התמ"ג של יוון נאמד ב-330 מיליארד דולר, בעוד שהתמ"ג של בריטניה נאמד ב-2,200 מיליארד דולר.

כעת, תפקידה המרכזי של הממשלה הבריטית הוא לייצב את חוסר האיזון התקציבי, וזאת כדי למנוע מצב הרה-אסון של משבר פיסקאלי וחדלות-פירעון. אם לפרוט זאת למעשים, הרי שהממשלה תצטרך לצמצם את המגזר הציבורי, לקצץ את תשלומי ההעברה, וכמו כן אין מנוס מהעלאת מיסים. כל הצעדים הללו אינם, בלשון המעטה, פופולאריים בקרב הציבור.

אם לא די בכך, יש להזכיר כי בריטניה מצויה בשנת בחירות והדבר כובל את ידי הממשלה וגם מכניס שיקולים זרים ופופוליסטיים להתנהלות הכלכלית, והדבר ניכר בתקציב שהגישה הממשלה בשבוע שעבר, ואשר לטענת המבקרים כלל אינו נותן מענה לחומרת המשבר וכולל אתננים רבים ובלתי אחראיים לסקטורים שמפלגת הלייבור חפצה ביקרם.

כמו לוליין המתנודד על חבל דק מעל פני תהום, בריטניה תתקשה עד מאוד לאזן בין שני הצרכים הדוחקים הללו - הקטנת נטל החוב ותמיכת במשק המקרטע. בדומה למרבית המדינות המפותחות, הממשלה בבריטניה אחראית בצורה ישירה ועקיפה על כמעט 50% מהפעילות הכלכלית של המשק.

הקיצוץ - המתחייב - בהוצאה הממשלתית, לצורך הקטנת הגירעון, יקשה על המשק לצמוח, מה גם שייצור מרמור בקרב הציבור ואי-שקט פוליטי. כך גם לגבי קיצוץ בשכר והעלאת המיסים. צעדים אלה לבטח יפגעו בצריכה הפרטית ויכבידו בצורה נוספת על המשק. ובאשר לגיוס הון באמצעות הנפקת חוב, הרי שככל שהסיכון מעל הכלכלה הבריטית הולך וגובר (ובחודשים האחרונים עולות ונשמעות מפעם לפעם הערכות על הפחתת דירוג האשראי המובחר של בריטניה), ערכן של אגרות החוב של ממשלת בריטניה הולך ונשחק והתשואות הולכות ועולות.

מגמות אלה מעמיקות עוד יותר את הבור הפיסקאלי שבו שוקעת בריטניה, וקשה לראות כיצד היא נחלצת ממנו. הדבר המדאיג ביותר בכל זה הוא שבמשבר החוב העולמי סיפורה של יוון הוא בעצם סיפורה של ספרד וסיפורה של ספרד הוא בעצם סיפורן של בריטניה ושל ארצות הברית וסיפורן של כלל המדינות המפותחות שהמשבר הנוכחי תקע סיכה בבלון עושרן המדומה.