חפש את האישה ב-IT
אחת השאלות הנשאלת מזה שנים היא מדוע ישנה נוכחות כה מועטה של נשים בהיי-טק. אפשר אף לחדד את השאלה ולנסות להבין מדוע יש מעט יחסית, נשים במקצועות ה-IT. בארצות הברית נוהגים בלוגרים ובעלי טורים להשתעשע סביב השאלה מדוע הנשים שונאות את התחום הזה ומדירות את רגליהן ממנו.
לורי אורלוב, שהייתה במשך שנים מנמ"רית בארגונים שונים וכיום יועצת בחברת המחקר פורסטר, מתייחסת לנושא במאמר שכתבה במגזין CIO האחרון. במאמרה טוענת אורלוב, כי בכל ששואלים את השאלה הזו, מתקבלות בדרך כלל תשובות שבלוניות הקשורות לסטריאוטיפים על גנטיקה נשית, על תפקידיהן של נשים בקריירה, משפחה ועוד ועוד - סיבות שקשורות לחלוקה הטבעית בעולם בין נשים וגברים.
אפשר להתווכח ולברר האם הנשים מדירות את רגליהן מהענף כיוון שהן שונאות אותו, אך עובדתית אין ספק כי ישנה בעיה אמיתית שעיקרה היא נשים שמחליטות לא ללכת למערכות מידע או כל תפקיד אחר ב-IT. לכאורה, כותבת אורלוב, אם מנתחים את מכלול הפעילות של העובדים במערכות מידע, הרי זהו מקצוע המתאים לנשים. התפקיד מחייב שיתופי פעולה, תקשורת בינאישית ונכונות לסייע לפתור בעיות. אלו הן תכונות נשיות טיפוסיות ולכאורה הענף היה צריך להיות מוצף בנשים.
שינוי הניסוח
מחברת המאמר מציעה דרך להתמודד עם הסוגיה על ידי שינוי קל בנוסח השאלה, ולשאול מה נשים יודעות על ענף זה. מסתבר שלא רק נשים, אלא כלל הציבור הרלבנטי של המועסקים מחזיק בדעות קדומות על ענף ה-IT, שעיקריו הם שמדובר בענף משעמם, תחום מאוד טכנולוגי וסגור שרק מעטים מבינים את השפה שלו, וכן דימויים נוספים שלא יקלו על הנשים להתגאות במקצוע שרכשו בשיחות הסלון של יום שישי.
אם תנסו למשל לנסות להגדיר במילה אחת מה זה IT, לא תצליחו למצוא הגדרה כזאת. האם זו תעשיית התוכנה הנמצאת באותה שכונה שבה מיקרוסופט מתגוררת? האם מדובר על חומרה? או אולי עיצוב משחקים? האם זה תכנון תשתיות או עיצוב צ'יפים? האם זה תכנון עסקי?
דווקא ריבוי התשובות האלו, שכולן יכולות להיות נכונות בצורה זו או אחרת, מסביר מדוע נשים צריכות למצוא את עצמן בתחום זה, אך עקב העדר דימוי ומיצוב נכונים הן בוחרות בהיותן ילדות בשורה ארוכה של מקצועות טכנולוגים אחרים בהיי טק, במדע ובטכנולוגיה, כי לשם מכוונים אותם ארגוני נשים שונים, מועצות לאומיות לשיפור מעמד האישה ועוד.
הליקוי העיקרי בהסבר על תדמית תחום ה-IT מונח בעובדה הבסיסית שזהו עיסוק שחוצה תחומים, עיסוקים ועסקים. טכנולוגיה עסקית דורשת חשיבה רוחבית והתמצאות בשורה ארוכה של תחומים. הוא מיועד לאנשים שרוצים להבין כיצד ארגונים עובדים וכיצד לסייע להם לעבוד טוב יותר בעזרת המחשב. הוא לא נועד להבין את עולם המחשבים והטכנולוגיה. בעבודת המנמ"ר, מערכות המידע והמחשבים הם כלי בידיו ולא העיסוק העיקרי. עבודת המנמ"ר דורשת ידע ויכולת לעבוד בהרמוניה ולקשר בין תחומים שונים בארגון. היא דורשת ידע גם בתחומים שמחוץ למחשבים, כלכלה, שיווק, תמחיר ועוד.
בארגונים רבים מחפשים כיום אנשים שיוכלו להיות אנליסטים עסקיים, מנהלי תוכניות ופרויקטים, מנהלי שיווק, מנהלי לקוחות ועוד שורה ארוכה של עיסוקים, שזקוקים לידע במערכות מיחשוב ומידע. לכן, לתפקידים אלו יש מקום בהחלט למנמ"רים בעבר או בהווה, כל שכן לנשים, שגם אם למדו מדיספלינות שונות יכולות עדיין להשתלב בענף.
בישראל כמו בעולם
בישראל המציאות אינה שונה מזו שביתר המדינות המתקדמות, ובמיוחד ארצות הברית. בישראל שאלת העסקת נשים בתפקידי ניהול בהיי-טק היא שאלה קרדינלית שמדברים עליה רבות. על פי מחקר שנעשה לפני כמה שנים במרכז המחקר של הכנסת, בשנת 2005 אחוז הנשים המועסקות בהיי-טק לא עלה על 2.4. מן הצד השני סקרים שנערכו על ידי גופים כגון התאחדות התעשיינים וגופים אחרים מראים כי גדל מספר המנהלות בהיי-טק פי 2.5 לערך, מאז שנת 2000, ועלה מ-900 מנהלות ל-2,200. דווקא נתון מעודד זה מחדד עוד יותר את השאלה אם מספר המנהלות בהיי-טק גדל מדוע רק מעטות מהן בוחרות במקצוע ה-IT, שהוא מקצוע ניהולי לכל דבר? התשובה מחזירה אותנו שוב לנקודת המוצא. ענף ה-IT סובל באופן כרוני מהעדר יחסי ציבור והעדר מידע בסיסי בקרב הציבור הרלבנטי.
בארצות הברית דווקא תחום הטכנולוגיה העסקית הוא אחד התחומים שהשכר בו עולה כל הזמן. על פי תחזית שכותבת מחברת המאמר ב-CIO, עד שנת 2014 יהיה ביקוש בארצות הברית למיליון מישרות ב-IT. העובדה שהשוק לא מצליח לספק ביקושים אלו, מחזקת את העמדה שהנשים שכבר עובדות בתחום צפויות להרוויח הרבה יותר. כבר היום תחום מערכות המידע הוא אחד התחומים שבו משלמים את המשכורות הגבוהות ביותר בהיי-טק. מנמ"רים ומנמ"ריות בכירים בארגונים גדולים משתכרים סכומים יפים מאוד, וזאת בהתחשב בפער הקיים בין נשים וגברים, נושא שהוא סוגיה בפני עצמה.
גם בישראל יש שכבה לא מעטה של מנמ"רים ומנמ"ריות שמשתכרים סכומים גבוהים יחסית למשק, ואסור לשכוח שהם לא עובדים דווקא בחברות היי-טק, אלא בארגונים כלכליים ששייכים למגזרים מסויימים, שבהם רמת השכר לא גבוה בהכרח. במוסדות פיננסים גדולים כמו בנקים וחברות ביטוח, שמדווחות לבורסה, ה-CIO נמנה על שכבה העליונה של בכירים, שמרוויחים את המשכורות הגבוהות ביותר. בשירות הציבורי ובחברות ממשלתיות פורסמו לפני שנה משכורות גבוהות ביותר של מנמ"רים ואפילו מנמ"רית אחת מפורסמת...
כל הדרכים אם כן מובילות למסקנה, כי נשים שעומדות כעת על סף החלטה לגבי עתידן המקצועי והאם הוא יהיה בהיי-טק, כדאי שישקלו את תחום הטכנולוגיה העסקית ותפקיד המנמ"רית. הבעיה היא שרבות מהן כלל לא מגיעות למידע הזה כי אין מי שיספר להן. בנושא הזה אפשר לצפות שראשי התעשיה, ביחד עם הממשלה, יעשו יותר על מנת לעודד נשים לתפקידי מנמ"ריות בארגונים.
שי בייליס (רשתות)תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים. המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.
יו"ר ועד אל על נגד רגב: "מהלך שירסק את התעופה הישראלית"
שרון בן יצחק יצא נגד כוונת שרת התחבורה להקים בישראל בסיס פעילות לחברת הלואו קוסט וויז אייר, שיהיה בנתב"ג ויכלול צוותים ישראליים. לדבריו, "המשמעות היא העברת יעדים לחברות זרות, קריסה של החברות הקטנות, צמצום דרמטי של אל על ולבסוף השתלטות זרה על השוק, שתביא דווקא לעליית מחירים לציבור"
יו"ר ועד עובדי אל על, שרון בן יצחק, יוצא במתקפה חריפה על שרת התחבורה מירי רגב, בעקבות היוזמה שלה להקים בישראל בסיס פעילות לחברת הלואו-קוסט ההונגרית וויז אייר. לדבריו, מדובר בצעד פופוליסטי וחסר אחריות שעלול להמיט פגיעה קשה על ענף התעופה המקומי.
בשלב זה, קבעה רגב כבר שיחות עם מנכ"ל וויז אייר והיא בוחנת את הקמת הבסיס בנמל התעופה בן‑גוריון. המהלך הוגדר על ידה כ"מהלך שובר שוק", שבמרכזו הקמת בסיס של ממש, שיכלול מטוסים ויכלול צוותים ישראליים, כולל טייסים ודיילים. לדברי רגב, התוכנית צפויה להוביל לירידה משמעותית במחירי הכרטיסים, להתרחבות היצע היעדים הבינלאומיים - בין היתר להודו, מרוקו ואף מזרח הרחוק - ולתחרות מוגברת בשוק המקומי. כתנאי למהלך, השרה דרשה שוויז אייר תתחייב להמשיך ולהפעיל טיסות גם בעתות חירום, כפי שנדרש מחברות תעופה ישראליות - מה שיכול לשפר את הקיימות והרציפות התעופתית במצבי סיכון. בשבועות האחרונים התקיימו דיונים אינטנסיביים במשרד התחבורה, בהם השתתפו אנשי מקצוע, רשות שדות התעופה והרשות לתעופה אזרחית. למרות התנגדויות נחרצות מצד גורמי רגולציה וכמה חברות תעופה ישראליות, הוחלט להמשיך ולמקד את המהלך, ולבצע עבודת מטה שתבחן לעומק את ההשלכות הכלכליות והרגולטוריות. המשרד אף הנחה לקדם פגישה עם הנהלת וויז אייר העולמית בהקדם.
בן יצחק טוען כי משרד התחבורה "זורע חול בעיני הציבור" כשהוא מציג את המהלך כפתרון להורדת מחירי הטיסות. לדבריו, גם אם השרה מבטיחה כרטיסי טיסה זולים - בפועל המחירים לא יירדו. במקום להתמודד עם הבעיה האמיתית, שהיא סירובן של חברות זרות רבות לשוב ולטוס לישראל מזה שנה וחצי בעקבות המצב הביטחוני, בוחרת רגב לקדם מהלך שעלול להחליש עוד יותר את חברות התעופה הישראליות. הוא הוסף כי הקמת מערך ובסיס קבוע של וויז אייר בישראל יוצרת אפליה ברורה מול החברות המקומיות, שכן החברה הזרה לא תחויב באותם כללים רגולטוריים ושיקולי ביטחון. "זהו תקדים מסוכן שאין לו אח ורע בעולם", התריע בן יצחק. "המשמעות היא העברת יעדים לחברות זרות, קריסה של החברות הקטנות, צמצום דרמטי של אל על ולבסוף השתלטות זרה על השוק, שתביא דווקא לעליית מחירים לציבור".
בן יצחק אף הרחיב את הביקורת מעבר לענף התעופה, ואמר כי מדובר במדרון חלקלק: "אם מאפשרים לחברה זרה לפעול בלי חובות רגולטוריות, מחר זה יכול לקרות גם במערכת הבריאות, בבנקאות ובתחומים נוספים. לפי השיטה הזו, כל עובד ישראלי ניתן להחלפה בעובד זול ממזרח אירופה". בהתייחסו לעבר, הזכיר יו"ר הוועד כי עובדי אל על היו אלה ששמרו על רצף תעופתי בתקופת הקורונה וגם בזמן המלחמה הנוכחית, כשחברות זרות הפסיקו את פעילותן בארץ. "אנחנו הוכחנו שאין לישראל על מי לסמוך מלבד על עצמה", אמר. לסיום, קרא בן יצחק לשרת התחבורה לעצור את המהלך: "אם תתעקש להמשיך בדרך הזו - היא תיזכר לדיראון עולם כמי שפגעה במו ידיה בתעופה הישראלית".
