למרות שבוע של ירידות חדות הבורסה מפגינה עוצמה
29 ימי לחימה, 82 חיילים ו-40 אזרחים הרוגים, והבורסה התל אביבית מתנהגת כאילו הלחימה מתנהלת הרחק מעבר לים. מאז תחילת הלחימה בצפון התנדנדו המדדים ברחוב אחד העם בין עליות לירידות. את השבוע הנוכחי סיימו כל המדדים עם סימן שלילי בצידם כשהם מאבדים כ-4% בממוצע מערכם. למרות זאת, ניתן לומר, כי שוק ההון הישראלי מפגין עוצמה. על איזו עוצמה אני מדבר, כשברקע ירידות חדות שכאלה? מתוך חמשת ימי המסחר, שניים נסתיימו בעליות ושלושת הנותרים סיימו צבועים אדום.
בואו נביט על התנאים בהם פועלים השחקנים בשוק המקומי. ראשית, המלחמה בצפון: המשק הישראלי שרוי במצב של מלחמה כחודש, למרות שלממשלה לקח זמן להכריז על כך, מה-12 לחודש הקודם ישראל נלחמת. על כל משמעויותיה, שוקי הון לא אוהבים מלחמה. מהיבט הכלכלי, כל יום שעובר מגדיל את העלויות הישירות והעקיפות לקופת המדינה וכסף כידוע אין למדינתנו בשפע.
ברקע נשמעות הערכות של כלכלנים ופקידים בכירים כיצד לממן את הלחימה, קיצוצים? מיסים? הרחבת הגירעון? לא ברור עדיין. מה שכן ברור הוא שהלחימה תעלה מיליארדים רבים. לפיכך, מצבו של המשק גם אם לא יפגע קשות נמצא בנקודת מוצא נמוכה יותר מזו שבא ניצב טרם הלחימה.
לאחר חודש של לחימה ניתן לתרץ את היציבות היחסית בהערכות, כי המלחמה קרבה לקיצה. מאמצים בינלאומיים להביא להפסקת אש לא העלו עד כה מאום, אך הדעה הרווחת הינה שלחימה זו לא תימשך עוד זמן רב. עד כה מפגין הציבור הישראלי, ובעצם תושבי הצפון, עמידות רבה לנוכח ההפגזות הרצחניות והבלתי פוסקות של ארגון הטרור האיסלאמי - החיזבאללה, אך סבלנות זו מתחילה לפקוע ולא ברור עד מתי תחזיק מעמד ויחל הלחץ הציבורי על הממשלה, שמצידה ממשיכה בפעולות אינטנסיביות על מנת לנצל אורך רוח זה.
ספק עם במדינה אחרת - מערבית, היה מפגין שוק ההון עמידות כזו, לנוכח אירועים כל כך קשים. בנוסף לאירועים המתוארים ניצבו השבוע מדדי תל אביב מול חזית נוספת. שווקי ההון בעולם משפיעים ומושפעים זה מזה. השוק הישראלי מושפע בעיקרו מהבורסה האמריקנית וממדד הטכנולוגי - הנאסד"ק. האחרון סבל השבוע ממומנטום שלילי שהביא לארבעה ימי מסחר רצופים של ירידות. בימים כתיקונם, ירידות בניו יורק הינם סיבה מספקת על מנת לצבוע את הבורסה ברחוב אחד העם באדום. אך, כאמור, למרות הירידות, נהנו המדדים התל אביבים מיומיים חיוביים שמיתנו את האווירה השלילית.
מט"ח של יציבות מול מטחי הקטיושות
בתקופה זו, שוק המניות סובל מתנודתיות, אך יש מי שדווקא שוחה בכיוון די ברור וחיובי. שוק המטבעות משקף את ההערכות המאקרו כלכליות, ואם ניתן לשפוט על ידי מבט על הצמד שקל/דולר, ניתן לחשוב שבחודש האחרון שיגרו מחבלי החיזבאללה זרי פרחים במקום קטיושות לתושבי הצפון. אמנם עם תחילת הלחימה הגיב הדולר בהתחזקות תלת יומית רצופה, אך מאז המטבע האמריקני לא מפסיק להניך גובה למול עמיתו הישראלי.
ב-16 ליולי עמד שערו היציג של הדולר על רמת 4.521 שקלים בעבור כל דולר, מנקודת זו איבד השטר הירוק כ-2.9% מערכו שמסתכמים בכ-13.2 אגורות לכל דולר.
אולי קצת מוגזם ואפילו נאיבי לחשוב שבאמת השקל מתמודד רק למול הדולר וידו על העליונה. ביום שלישי האחרון, לאחר 17 העלאות רצופות, הותיר נגיד הפדרל ריזרב את הריבית הדולרית על כנה - כ-5.25%. אי שינוי בשער הריבית שיחררה הצהרות של משקיעים בעולם על חיפוש אחר חלופה שתניב ריבית גבוהה יותר, ובנוסף דיבורים על העלאת הריבית בגוש האירו ובבריטניה, לחצו את הדולר כלפי מטה כנגד העיקריים בעולם.
בנק ישראל פרסם תכנית כוללת להקלות כלכליות לחיילי חובה
האמנה החדשה, שנקראת "אמנת זמינות פיננסית לסיוע לחיילים וחיילות בשירות חובה", תעודד את הבנקים להעניק פתרונות יצירתיים, להקפיא הליכים משפטיים ולשפר את הנגישות הפיננסית של חיילים לאורך השירות ובסיומו
הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל השיק מהלך ראשון מסוגו, שמטרתו להעניק סיוע פיננסי ייעודי לחיילי וחיילות חובה. האמנה החדשה, שאומצה באופן וולונטרי על ידי כלל המערכת הבנקאית, מתיימרת להתמודד עם תופעה שהפכה בשנים האחרונות לנפוצה במיוחד: חיילים בשירות סדיר שמוצאים את עצמם תחת עומס כלכלי מהותי, לעיתים כבר במהלך השירות, ונושאים איתם את נטל החובות גם לאחר השחרור.
היוזמה, הקרויה "אמנת זמינות פיננסית", נבנתה בשיתוף פעולה של שורת גופים ובהם הבנקים, חברות כרטיסי האשראי, איגוד הבנקים, משרד המשפטים (הסיוע המשפטי), רשות האכיפה והגבייה, ועמותת "נדן". לפי הפיקוח, מטרת האמנה אינה רק הקלה מידית על חיילים הנמצאים בקשיים, אלא גם מניעה, באמצעות כלים לשיפור הידע הפיננסי והנגישות לשירותים.
מרכיב מרכזי באמנה הוא הטיפול בחוב. על פי המתווה, בנקים שיעמדו בהוראות יקפיאו הליכים משפטיים למשך שנה לחוב של עד 15 אלף שקל, וינסו לגבש עם החייל החייב הסדר תשלומים מקל, בהתאם ליכולותיו. ההקפאה תוארך בעוד חודש אם החייל ריצה עונש מאסר של 30 יום ומעלה. מדובר במהלך שיש בו היבט חברתי מובהק, אם כי המבחן המשמעותי יהיה מידת השימוש בו בפועל, ובעיקר מידת שיתוף הפעולה מצד הבנקים עצמם, שיכולים אמנם להעניק הקלות נוספות, אך אינם מחויבים לכך.
כחלק מהשינוי, ימנו הבנקים אנשי קשר ייעודיים לחיילים, שיקבלו הכשרה ממוקדת בהובלת הגופים הרלוונטיים, כולל מפגש עם נציגי צה"ל והסיוע המשפטי, ויוכלו להציע פתרונות בהתאמה אישית. כל חייל יוכל לפנות לאיש הקשר בבנק שבו מתנהל חשבונו, ללא תלות במקום השירות או הסניף. במקביל, תוענק גמישות תפעולית, תעודת חוגר תוכר כאמצעי זיהוי רשמי לפעולות בסיסיות בבנק, חיילים יוכלו לפעול בכל סניף הקרוב אליהם ולא רק בסניף האם, ויונפקו כרטיסי חיוב דיגיטליים זמינים עבור חיילים המשרתים הרחק מהבית.
- סמוטריץ' נגד בנק ישראל: "אם הנגיד לא יוריד את הריבית אני אוריד מיסים"
- האם מתפתחת בבנק ישראל "דיקטטורה מחשבתית"?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
באשר לאשראי, תצא המלצה להציע מסגרות מותאמות ליכולת הכלכלית של החיילים, תוך הפחתת סיכון להיכנסות למינוס או לחריגות לא מבוקרות. מעניין לראות שהאמנה אינה עוסקת רק בהיבט המיידי אלא גם בתקופות חריגות, כמו מלחמה. ההתייחסות למבצעים כמו "חרבות ברזל" ו-"עם כלביא" מעידה על לקח ברור שלמד הפיקוח: בתקופות לחימה נדרשת רמה גבוהה של גמישות ונכונות מצד המערכת הבנקאית לפעול ברגישות מול חיילים שנפגעו, נפצעו, או נמצאים בזמינות מבצעית אפסית.
פרופ צבי אקשטיין (אורן שלו)"כיבוש עזה אינו רק אתגר ביטחוני אלא איום כלכלי חמור על ישראל"
פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרון למדיניות כלכלית: "הסדרה בשילוב רפורמות כלכליות יכולה להחזיר את המשק למסלול של יציבות וצמיחה"
מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן מפרסם ניתוח הבוחן את ההשלכות הכלכליות של שלושה תרחישים ביטחוניים־מדיניים אפשריים הנוגעים לחזית עם עזה: סיום הלחימה והסדרה בינלאומית לניהול אזרחי של רצועת עזה; סיום הלחימה בעזה, ללא הסדרה. כיבוש מלא של רצועת עזה הכולל ניהול אזרחי מתמשך בידי ישראל
הניתוח שנבנה בשיתוף מומחי ביטחון מצביע כי כיבוש עזה כרוך בהוצאות ביטחוניות גבוהות, צפוי לגרור סנקציות כלכליות, ימנע יישום רפורמות תומכות צמיחה ויוביל לפגיעה ברמת החיים של האזרחים וביציבות הפיננסית של המשק. תרחיש כזה יוביל ל"עשור אבוד" – שנים רבות של צמיחה איטית - כפי שקרה לאחר מלחמת יום כיפור. לעומת זאת, בתרחיש הסדרה והעברת הניהול האזרחי של רצועת עזה החל מ-2026 לאחריות בינלאומית תתאפשר חזרת המשק למסלול של צמיחה כלכלית כפי שקרה לאחר האינתיפאדה השנייה.
מכון אהרן מפריד בניתוח הכלכלי בין הטווח הקצר (2027-2025) לטווח הארוך (2035-2028). בכל אחד מהתרחישים הוערכו היקפי המילואים הנדרשים, היקף העובדים שיעדר ממקום העבודה, העלויות הביטחוניות והשפעותיהם על הגרעון, הצמיחה ויחס החוב לתוצר.
כיבוש מלא של רצועת עזה
בתרחיש זה צה"ל נוקט בפעילות צבאית עצימה מאוד ברבעון האחרון של 2025 וכן ב-2026, לרבות גיוס מילואים רחב של כ-100 אלף אנשי מילואים. ישראל, מתוקף החוק הבינלאומי, מחויבת בחלוקת מזון ובשירותים אזרחיים בסיסיים לתושבי עזה. הפעילות הצבאית, יחד עם ההוצאות בגין ניהולה האזרחי של עזה, לרבות חלוקת המזון, מגדילות את ההוצאות הצבאיות ב-2025 וב-2026 אל מעל ל-9% תוצר בשנה, ואת הגרעון בשנים אלו ל-7.6% ו-7.9% בהתאמה. החוקרים מדגישים שבכל התרחישים שנבחנו מתקיימת התאמה תקציבית של 2% תוצר (הפחתת הוצאות או העלאות מיסים) בשנים 2027-2026. צמיחת התוצר בתרחיש זה תיפגע באופן משמעותית: 0.7% ב-2025 ו-1.1% ב-2026. ותוביל לצמיחה שלילית של התוצר לנפש (ירידה של 1.1% ב-2025, ושל 0.7% ב-2026). תוצאות אלו הן סכנה של ממש ליציבות הפיננסית של ישראל – יחס החוב לתוצר צפוי לעלות ל-75.9% בסוף 2026 ול-78.8% ב-2027. רמות אלו של יחס חוב לתוצר צפויות להוביל להפחתה משמעותית של דירוג החוב של ישראל, לזינוק בפרמיית הסיכון ולעלייה בעלויות מימון ומחזור החוב של הממשלה. החוקרים מניחים כי תחת תרחיש כיבוש עזה לא יהיה ניתן ליישם רפורמות תומכות צמיחה כלכלית כגון השקעה בהון האנושי, בתעסוקה, בתשתיות ובעיקר תשתיות תחבורה ותשתיות דיגיטציה של המשק.
- כולם מדברים על עלייה לארץ - הוא מדבר על הגירה מהארץ; הכלכלן שמספק תחזית פסימית לשנה הבאה
- מאות כלכלנים במכתב: "עדיין לא מאוחר לעצור את הרכבת לפני התהום"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תרחיש זה טומן בחובו סיכונים גדולים לכלכלה הישראלים וליציבות המשק: ראשית, תנאים אלו לא יאפשרו מימון מלא של דרישות מערכת הביטחון צפויה פגיעה משמעותית בשירותי האזרחיים, בעיקר בריאות, חינוך והשקעות בתחבורה. בנוסף, תרחיש כזה יחריף את מצבה המתדרדר של ישראל בזירה הבינלאומית הצפויה להטיל סנקציות כלכליות שיפגעו בחברות יצוא, בעיקר יצוא הייטק, ובייצור מקומי בשל קושי ביבוא מוצרי גלם וביניים.
