הוד השרון העלתה ארנונה בלי אישור מהשרים - והפסידה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, קיבל עתירה של אגודת רמת הדר כפר שיתופי להתיישבות חקלאית נגד עיריית הוד השרון, וקבע כי העירייה פעלה שלא כדין כשהעלתה באופן חד-צדדי את תעריף הארנונה שחל על מיכל אגירת מים בבעלות האגודה - מ-6.13 שקלים למ"ר ל-79.35 שקל למ"ר. מדובר בעלייה של כ-1200% בתעריף, ולפי קביעת בית המשפט - בלי שהתקבל לכך אישור משרד הפנים ומשרד האוצר, כנדרש לפי דיני ההקפאה, שמגבילים את יכולתן של רשויות מקומיות להעלות תעריפי ארנונה על דעת עצמן.

הסיפור התחיל כשרמת הדר, אגודה חקלאית שמחזיקה במשבצת קרקע בהוד השרון, קיבלה את צו הארנונה ל-2025 וגילתה שהתעריף על מיכל אגירת המים שבבעלותה - נכס שמשמש לאספקת מים לחברי האגודה - זינק בצורה דרמטית. האגודה הגישה השגה, שנדחתה על הסף על ידי העירייה בטענה לחוסר סמכות, ולאחר מכן הגישה עתירה מנהלית, שהורחבה גם נגד משרד הפנים. משבצת קרקע היא שטח מוגדר, בדרך כלל בבעלות רמ"י, שמוקצה למושב, קיבוץ או אגודה שיתופית חקלאית לצורך עיבוד חקלאי ושימושים נלווים. הקרקע לא נמכרת ליישוב אלא ניתנת לו בחכירה, בדרך כלל באמצעות חוזה משבצת, שמתחדש מעת לעת מול רמ"י.

לפי העתירה, עוד לפני פרסום הצו פנתה העירייה בעצמה לחברי המועצה וביקשה לאשר "העלאה חריגה" בתעריף הארנונה למיכל האגירה, ובהמשך היא אף הגישה בקשה רשמית לשרים לאשר את ההעלאה. הבקשה נדחתה. ולמרות זאת, העירייה העלתה את התעריף בכל מקרה, בטענה שמדובר רק בעדכון טכני לתעריף המזערי שקבוע בחוק, שלא מצריך את אישור שרים כלל.

העירייה ומשרד הפנים תמכו זה בזה בגרסה הזו. לטענתם, מיכל אגירת מים הוא בעצם נכס שאמור להיות מסווג כמשרדים, שירותים ומסחר, ולכן ההעלאה לא היתה שינוי סיווג אסור אלא תיקון של טעות עתיקה, משום שבמשך שנים הנכס חויב מתחת לתעריף המינימלי שמותר בחוק לאותו סיווג. לטענתם, רשות מקומית אף מחויבת לתקן "אי-חוקיות מובהקת" כזו באופן מיידי, בלי לחכות לאישור שרים.

"הדעת נותנת שמיכל אגירת מים מהווה מבנה חקלאי"

אלא שהשופט בורנשטין לא קיבל את הנחת היסוד הזו. בפסק הדין הוא קבע כי הסיווג הנכון למיכל אגירה מהסוג שבבעלות האגודה הוא דווקא מבנה חקלאי, ולא משרדים, שירותים ומסחר כפי שטענה העירייה. הוא כתב כי, "סבורני כי הסיווג המתאים יותר למיכל אגירה מהסוג דנן, הוא 'מבנה חקלאי' כהגדרתו בתקנות ההסדרים, בהתחשב בעובדה כי מיכל האגירה משמש באופן מובהק למטרה חקלאית וכי הוא מצוי על קרקע חקלאית".

בית המשפט דחה את טענת העירייה, שלפיה ההגדרה של מבנה חקלאי מוגבלת רק למבנים כמו בתי בד או בתי אריזה. השופט הבהיר ש"לטענה, לפיה רק מבנה דוגמת בית בד או בית אריזה יכול להיחשב 'מבנה חקלאי', אין כל עיגון בלשון התקנות או בתכליתן", והוסיף כי "מיכל אגירת מים, המצוי ברשותה של אגודה חקלאית והמשמש לצרכי החקלאות של חבריה, ראוי להקלה בתעריף הארנונה, גם אם החברים משלמים עבור צריכת המים".

נקודה מעניינת שעלתה בפסק הדין נוגעת להתנהלות העירייה עצמה. השופט הצביע על כך שדווקא מסמכי העירייה תומכים בעמדת האגודה ולא בעמדת העירייה, מכיוון שבבקשת ההעלאה החריגה שהגישה העירייה עצמה לשרים, מיכל האגירה הוגדר תחת "סיווג קיים" ו"סיווג מבוקש" כמיכלי אגירת מים, ולא כמשרדים, שירותים ומסחר. בית המשפט ראה בכך עדות לכך שבפועל גם העירייה עצמה לא חשבה שמדובר בנכס מסחרי.

בנוסף, השופט תהה מדוע אם אכן מדובר היה בטעות סופר בלבד, חויב הנכס בתעריף הנמוך מהמינימום החוקי במשך שנים ארוכות מבלי שהעירייה תיקנה זאת מיוזמתה, ורק לאחר שבקשת השרים נדחתה, "התגלתה" לפתע הטעות. כפי שניסח זאת בית המשפט: "לא הוצג כל הסבר מניח את הדעת באשר למהות הטעות או לשינוי שחל בפרשנותה".

לא כל הטענות התקבלו

לא כל הטענות של האגודה התקבלו. בית המשפט דחה את הטענות שנוגעות לגודל השטח של הנכס (האגודה טענה ששטחו 66 מ"ר בלבד ולא 250 מ"ר כפי שחייבה העירייה) ולאופן חישוב החיוב במ"ר מול מ"ק - וקבע כי מדובר בעניינים שצריכים להתברר במסלול הסטטוטורי הרגיל, בפני מנהל הארנונה וועדת הערר, ולא במסגרת של עתירה מנהלית.

• תוספת של 1,000 דירות: תכנית "מתחם התפר" בהוד השרון מתרחבת
• דחייה נוספת לרובע החדש בהוד השרון: 9,000 יחידות דיור ממתינות להכרעה עד סוף 2026

בסופו של דבר, העתירה התקבלה בנוגע להעלאת התעריף ללא קבלת האישור הנדרש השרים, והעירייה חויבה לשלם לאגודה הוצאות משפט בסכום כולל של 25 אלף שקל.