טורקיה הופכת לשחקנית נשק גדולה; תספק מערכות ב-10 מיליארד דולר לנאט'"ו
פסגת נאט"ו באנקרה נפתחת ב-7 ביולי בזמן שארצות הברית מצמצמת נוכחות צבאית באירופה, היבשת מגדילה תקציבי ביטחון, ותעשיית הנשק הטורקית מייצאת יותר ממחצית מהמכירות למערב
פסגת נאט"ו שתיערך באנקרה בשבוע הבא (8-7 ביולי) היא הזדמנות מבחינת הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן להציג לאירופה ולארצות הברית את מה שטורקיה מנסה לבסס כבר שנים: היא לא רק מדינה בעלת צבא גדול ומיקום אסטרטגי, אלא ספקית נשק, תחמושת ומערכות ביטחוניות בקצב ובמחירים שהמערב מתקשה להתעלם מהם.
המנהיגים שיגיעו למתחם הנשיאותי באנקרה, הכולל כ-1,000 חדרים, יעברו בדרכם ליד מרכז תערוכות שבו יוצגו מערכות של התעשייה הביטחונית המקומית. מחוץ לאולמות יוצב ציוד צבאי, ובפנים יוצגו מערכות לוחמה אלקטרונית, תחמושת, כלי טיס בלתי מאוישים, כלי רכב משוריינים ומוצרים נוספים.
טורקיה מגיעה לפסגה כשהייצוא הביטחוני שלה חצה רף של כ-10 מיליארד דולר בשנה. 56% ממכירות הנשק הטורקיות בשנה שעברה הופנו לארצות הברית, אירופה ובעלות ברית מערביות נוספות. מדובר בשינוי ביחסים בין אנקרה למערב, על רקע עשורים של מתיחויות, החל ממשבר קפריסין בשנות ה-70 ועד רכישת מערכת ההגנה האווירית הרוסית S-400 ב-2017.
הייצוא הביטחוני של החברות הטורקיות גדל פי ארבעה מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2020. מלחמה זו הגדילה את הביקוש האירופי לרחפנים חמושים, פגזי 155 מ"מ ומערכות זמינות במהירות. במקביל, ממשל טראמפ דורש מבעלות הברית להוציא יותר על ביטחון ולהישען פחות על וושינגטון. עבור אנקרה, מדובר בחלון הזדמנויות כלכלי וגיאופוליטי.
טורקיה ממלאת חלל שאירופה מתקשה לסגור
השאלה המרכזית בנאט"ו כבר אינה רק כמה כסף אירופה תוציא על ביטחון, אלא האם יש לה יכולת תעשייתית לייצר מספיק נשק, תחמושת וכלים מבצעיים. בניגוד לחלק ממדינות אירופה, שצמצמו צבאות ותעשיות ביטחוניות אחרי המלחמה הקרה, טורקיה שמרה על צבא גדול והמשיכה להשקיע בייצור מקומי.
טורקיה הצטרפה לנאט"ו ב-1952 יחד עם יוון, והייתה במשך שנים אחת ממדינות החזית מול ברית המועצות. כיום היא מחזיקה בצבא הגדול ביותר בברית אחרי ארצות הברית. לפי מכון שטוקהולם למחקרי שלום, ההוצאה הביטחונית שלה עלתה בשנה שעברה ב-7% והגיעה ל-30 מיליארד דולר.
היכולת הזו מקבלת ערך גבוה יותר ככל שוושינגטון משנה את רמת המחויבות שלה לאירופה. לפי תוכניות שהוצגו לבעלות הברית, ארצות הברית עשויה לצמצם בכ-30% את זמינות המפציצים האסטרטגיים עבור הזירה האירופית, להפחית כמעט לחלוטין את מערך הרחפנים למשימות תקיפה וסיור, להקטין ב-50% את פריסת כלי השיט ולהוריד בכשליש את היקף מטוסי הקרב המוצבים באירופה. אלה יכולות שאירופה אינה יכולה להחליף בן לילה. הביקוש הגובר לתעשיות ביטחוניות מקומיות מתבטא גם בזינוק במניות הביטחון האירופיות בחודשים האחרונים.
יצרנית הרחפנים הטורקית באיקאר הקימה מיזם משותף עם לאונרדו האיטלקית כדי להעמיק את החדירה לשוק האירופי. התעשייה האווירית הטורקית חתמה בסוף השנה שעברה על עסקה למכירת 30 מטוסי אימון מדגם הורג'ט לספרד. טורקיה מייצאת לראשונה ספינת מלחמה לרומניה, חברה בנאט"ו ובאיחוד האירופי, הגובלת באוקראינה.
הזינוק בביקוש אינו מוגבל לכלים גדולים. פגזי ארטילריה, מערכות אלקטרוניות, תחמושת חכמה ויכולות ייצור בקצב גבוה הפכו למוצרים מבוקשים. אירופה גילתה בשנתיים האחרונות שמחסני התחמושת שלה מוגבלים, ושחלק מהמפעלים אינם מסוגלים להגדיל תפוקה במהירות. טורקיה מציעה פתרון חלקי אך רלוונטי, בעיקר כשמדובר במערכות התואמות את תקני נאט"ו.
- מי מהחברות הישראליות עדיין פועלת בטורקיה?
- ארדואן באיום על ישראל על רקע התהדקות הקשרים עם קפריסין ויוון ועם סומלילנד
אנקרה מבקשת להגדיל את חלקה גם בתחום התשתיות הביטחוניות. טורקיה מקדמת חיבור של צינורות דלק תת-קרקעיים כחלק מתוכנית תשתית של נאט"ו בהיקף של 28 מיליארד דולר, שנועדה לחזק את ביטחון אספקת הדלק של הברית. עבור צבאות, דלק אינו עניין לוגיסטי שולי. בלי יכולת להזיז טנקים, מטוסים וספינות לאורך זמן, גם תקציבי עתק אינם מספקים יתרון ממשי.
הפסגה באנקרה מגיעה כאשר ארדואן כבר לא נתפס רק כמנהיג שמקשה על נאט"ו. לפני שנתיים הוא עיכב את הצטרפות שבדיה לברית, בדרישה ששטוקהולם תפעל באופן חריף יותר נגד גורמים הקשורים למחתרת הכורדית פ.ק.ק, המוגדרת ארגון טרור בארצות הברית ובאיחוד האירופי. כעת, כשהוא בן 72 ומארח את מנהיגי הברית, מעמדו שונה. הוא נתפס כמי שיכול לשוחח עם טראמפ באופן ישיר יותר מרבים ממנהיגי אירופה.
טראמפ כבר הבהיר, כי עצם קיום הפסגה בטורקיה הוא שיקול מרכזי מבחינתו בהגעה לאנקרה. נאט"ו, בהובלת המזכ"ל מארק רוטה, מתכננת מפגש קצר וממוקד, שבו יוצגו בעיקר התחייבויות כספיות ועסקאות ביטחוניות. לפי גורמים המעורים בהכנות, כמה עסקאות גדולות צפויות להתפרסם סביב הפסגה, במטרה להראות לארצות הברית שהאירופים מתקדמים להגדלת ההוצאה והיכולת. מגמת ההתחמשות הזו כבר משפיעה על השווקים, כפי שניכר בביקושים לחברות הנשק הגלובליות.
היחסים בין טורקיה למערב רחוקים מלהיות נקיים מבעיות. רכישת מערכת S-400 מרוסיה הובילה לסנקציות אמריקאיות ולהוצאת טורקיה מתוכנית מטוס הקרב F-35. כעת אנקרה מאותתת על נכונות לפשרה סביב המערכת הרוסית, ובוושינגטון נשמעים רמזים על אפשרות להפשיר עסקאות הקשורות למנועי מטוסים. עבור טורקיה, חזרה מסוימת למסלול התעשייתי המערבי יכולה להיות שווה מיליארדים, ולהחזיר לה גישה לטכנולוגיות מתקדמות.
במלחמה מול איראן, טורקיה הדגישה יכולות מבצעיות כשיירטה ארבעה טילים בליסטיים איראניים. באותו זמן, מדינות באגף המזרחי של נאט"ו נאלצו להפעיל התייעצויות לפי סעיף 4 של האמנה, בעקבות חדירות של רחפנים ומטוסים רוסיים למרחב האווירי שלהן. הפער הזה משרת את המסר הטורקי: אנקרה אינה רק צרכנית ביטחון, אלא מדינה שיכולה לתרום יכולת צבאית ממשית לברית.
