ויתר על מחצית מתשלומי המשכנתא, דרש 500 אלף שקל מהאם - מה יקבל?
בית המשפט לענייני משפחה באשדוד הכריע בשלוש תביעות שהגישה אם לשני ילדים נגד בעלה לשעבר: רכוש, מזונות ומשמורת. השופט רמי בז'ה דחה את רוב טענות האב, ובין היתר קבע שרישום הדירה על שם שני בני הזוג בחלקים שווים הוא "מתנה שלא ניתן לחזור ממנה", גם אם אחד מהם
שילם יותר בעת הרכישה
זוג מאשדוד שהתחתן ב-2017 ונפרד כעבור כחמש שנים, מצא את עצמו מתכתש בבית המשפט לענייני משפחה \בשלוש חזיתות במקביל: מי מקבל מה מהדירה, כמה כסף ישלם האב במזונות עבור שני ילדיהם, ואיך יחולקו זמני השהות. השופט רמי בז'ה הכריע בכל שלוש החזיתות בפסק דין אחד, ורוב ההכרעות נחתו על שולחנו של האב.
במרכז הסיפור עומדת דירת המגורים המשותפת, שנרשמה מלכתחילה על שם שני הצדדים בחלקים שווים. האב טען שהוא זה ששילם את חלק הארי ברכישה ובשיפוץ - 720 אלף שקל, לעומת 150 אלף שקל בלבד מהאם - ולכן יש לחלק את הדירה לפי שיעור ההשקעה ולא לפי הרישום. בפועל, הוא דרש שהאם תשלם לו 500 אלף שקל נוספים על אלה שהוא כבר קיבל ממנה כשרכש את חלקה בדירה.
בית המשפט לא קנה את הטענה הזו. ולא רק בגלל שהאב, לדבריו, "כלל לא צירף אסמכתאות" שיתמכו בסכומים שהוא טוען שהשקיע. השופט בז'ה חזר על כלל ידוע בדיני משפחה: כשבני זוג רושמים נכס על שמם בחלקים שווים, זה מבטא כוונה לחלוק בו - לא משנה מי שילם עבורו יותר. "רישום הזכויות בחלקים שווים... יש בו אף כדי ללמד שאותה תרומת יתר, היא בגדר וויתור... ורואים אותו כאילו העניק מתנה לבן הזוג האחר, אשר לאחר הפרידה אין הוא זכאי לחזור בו ממנה", נכתב בפסק הדין. כלומר אם רצית שהשקעה גדולה יותר תזכה אותך בחלק גדול יותר, היית צריך לדאוג לזה מראש, בהסכם ממון או ברישום אחר. אחרי שהדירה נרשמה חצי-חצי, אי אפשר לבוא בדיעבד ולטעון אחרת.
גם הטענה שהאם "התנהלה בהפרדה רכושית" - הפקידה את משכורתה לחשבון נפרד בזמן שהאב הפקיד את שלו לחשבון המשותף ונשא במשכנתא - לא הועילה לו. בית המשפט קיבל את גרסתה של האם, שלפיה הצדדים פשוט חילקו ביניהם את ההוצאות במשך השנים בלי "התחשבנות" מדויקת: הוא שילם את המשכנתא, היא שילמה עבור ביגוד, גני ילדים וקניות. גם דרישתו לקבל בחזרה מחצית מתשלומי המשכנתא ששילם אחרי הקרע נדחתה, על בסיס נוסחה שקבע בית המשפט העליון לחישוב "עלות המדור" שהאב חסך בזכות מגוריו המשותפים עם הילדים בדירה.
האב משך 50 אלף שקל מהחשבון
לגבי שני כלי הרכב שהאב מכר אחרי הפרידה תמורת 11 אלף שקל בלבד, בעקבות מצבו הכלכלי הקשה אחרי תאונת עבודה - נקבע שהוא חייב לה מחצית מסכום המכירה, כ-6,770 שקל בתוספת הצמדה. גם משיכה של 50 אלף שקל שביצע האב מהחשבון המשותף בסמוך למועד הקרע, בלי הסבר מספק, נזקפה לחובתו.
בנושא המשמורת, האב דרש זמני שהות שוויוניים, וטען ש"זאת ברירת המחדל". בית המשפט דחה את הטענה הזו על הסף: "יש לבחון כל מקרה לגופו ועפ"י נסיבותיו, וטובת הקטינים לא ראוי שתקבע על יסוד 'ברירת מחדל'". השופט אף התרשם שרצונו של האב לא נבע מהילדים, אלא מ"דפוס ההתנצחויות והמאבק" עם האם, ואימץ במקום זאת את המלצת העובדת הסוציאלית: אחריות הורית משותפת, עם יחס שהות של 58%-42% לטובת האם.
בתביעת המזונות נקבע שיחס ההכנסות הפנויות בין ההורים הוא 70:30 לרעת האב, וכך גם חלוקת הנטל: עד שהבן הצעיר יהיה בן שש, ישלם האב 1,600 שקל לחודש עבור צרכיו, בתוספת 880 שקל מדור, ובסך הכל סכום של 2,480 שקל. לאחר מכן, ולגבי הבן הבכור כיום, החיוב נקבע על 750 שקל לחודש בלבד לכל ילד, וגם 70% מהוצאות חינוך ובריאות חריגות.
מי שיוצא בעיקר נשכר מהדיון הוא חשבון הבנק של האם. לאור העובדה שרוב הטענות של האב נדחו ורוב הטענות של האם התקבלו, הוא חויב לשאת בהוצאות משפט בסכום של 60 אלף שקל.
