כספי המסים ממנים הסתה: מיליוני שקלים מהמדינה לכולל של הרב שתקף את הרמטכ"ל

האירועים הסוערים סביב סוגיית חוק הגיוס, צווי המעצר והאכיפה בשטח חושפים שוב את צינורות התקציב העמוקים שמזרים הממשל בישראל לגופים שראשיהם יוצאים בחריפות חסרת תקדים נגד מוסדותיה הריבוניים והרשמיים ביותר של המדינה. מבדיקת נתוני רשם העמותות במשרד המשפטים עולה כי עמותת "כולל תורה וחיים בני ברק (ע"ר)", מוסד שבו מלמד ומכהן כדמות בכירה ומרכזית הרב אריה יזדי, נהנית מתמיכות ממשלתיות רחבות היקף המסתכמות במיליוני שקלים לאורך השנים האחרונות, כחלק ממערך תקציבי קבוע ויציב.

הנתונים הרשמיים של העמותה מציגים זרימה קבועה, יציבה ומאובטחת של תקציבים ישירות מהקופה הציבורית אל חשבונות הבנק של המוסד בבני ברק. בשנה האחרונה לבדה קיבל המוסד תמיכה ממשלתית ישירה בסך של כ-653 אלף שקלים. שנה קודם לכן עמד הסכום על כ-818 אלף שקלים, ובשנת 2023 קיבל הכולל מהמדינה כ-870 אלף שקלים. התמיכה הרציפה הזו התקבלה גם בשנים עברו לאורך עשור שלם, ובסך הכל גרף הכולל מיליוני שקלים מכספי המדינה, כאשר תזרים התקציבים הגיע לשיאו הפיננסי בשנת 2018 - אז הועברו לעמותה מעל מיליון שקלים בשנה בודדת מכספי משלם המסים.

"הרמטכ"ל הארור": מתקפה חזיתית נגד הנהגת הצבא

הקשר המעוות בין המימון הציבורי הנדיב לפעילות המוסד עלה לכותרות בעקבות דברים קשים ועליית מדרגה חמורה שנרשמה אמש, כאשר הרב יזדי נשא נאום במהלך עצרת מחאה המונית וסוערת בבני ברק. הרב יזדי אינו דמות שולית; הוא נחשב לרב בולט, משפיע ומוערך מאוד בקרב הציבור החרדי-ספרדי, ומי שהיה לאורך שנים מקורב מאוד לממלא מקום נשיא מועצת חכמי התורה המנוח, הרב שמעון בעדני. הוא מוגדר בכמה מקומות כראש הכולל בבני ברק ובמקומות אחרים כאחד מבכירי המקום וממתווי דרכו.

בנאומו מול קהל האלפים קרא הרב בפומבי ובאופן נחרץ שלא להתגייס לצה"ל, טען כי "בצבא מחנכים לעבירות החמורות ביותר בתורה במדינה הטמאה הזאת" והוסיף בבוטות כי "כל הצבא הזה בא לעקור את שם השם". הרקע המיידי למתקפה היה החלטה פיקודית לשלוח חייל דתי למאסר בכלא הצבאי בשל עבירת משמעת שנגעה לענידת פאץ' (תג) בעל אופי משיחי על מדיו. בעקבות המקרה הכריז הרב: "הרמטכ"ל הארור יימח שמו וזכרו, שלח חייל לכלא כי הוא שם פתק 'משיח'. אל תיפלו לשם. אל תלכו לצבא".

שר הביטחון, ישראל כ"ץ, מיהר להוציא הודעת גינוי חריפה למילים הללו ומסר כי הרמטכ"ל ומפקדי צה"ל מובילים את הלוחמים בכל הזירות במערכה הקיומית להגנה על המדינה, וכי כל הסתה נגדם היא פסולה, מסוכנת וראויה לכל גינוי. שר הביטחון הדגיש כי אסור לחצות קווים אדומים של פגיעה במי שנושא באחריות הכבדה לביטחון המדינה, בעוד שבצה"ל בחרו לשמור על ממלכתיות ולא להגיב רשמית למתקפה.

הגיבוי מהזרם המרכזי: מתקפה על השופטים ודרישה לתקציבים

אלא שהאירוע החריג לא נעצר בשוליים הקיצוניים של המגזר. מי שעוד השתתף בעצרת והעניק לה גיבוי רוחני רחב מלב הזרם המרכזי של ההנהגה החרדית-ספרדית הוא הראשון לציון והרב הראשי לשעבר, הרב יצחק יוסף. בדבריו, מיקד הרב יוסף את האש חזרה לעבר מוסדות השלטון, החוק ואכיפת המשפט של המדינה, כשהוא מעניק מטריה רחבה לקו הלוחמני. הרב יוסף הצהיר מעל הבמה כי הסיבה המרכזית לכינוס העצרת הדחופה היא "למחות נגד השופטים וכל שלטונות הרשעים". הוא הוסיף כי שליחת בחורי ישיבה שאינם מתגייסים למאסר פלילי מהווה "ביזיון כבוד התורה" וכי לשם כך התאספו ההמונים.

בשלב זה של הנאום, הציג הרב יצחק יוסף קשר ישיר - ובעייתי במיוחד מבחינה ציבורית וערכית - בין המצב הביטחוני הרגיש, חללי צה"ל והאבידות בשדה הקרב, לבין תקציבי המדינה שמוזרמים למגזר. הרב טען בנאומו כי "כשחיילים נהרגים, זה בגלל הגזירות שעושים על לומדי התורה - במקום שייתנו להם את כל הכסף והזהב". כדי להשלים את האווירה המורדת במוסדות המדינה, חולקו במהלך העצרת עלונים רשמיים ומאורגנים היטב שנשאו את הכיתוב "בני הישיבות הספרדים אינם הפקר". העלונים הללו כללו מספר טלפון ייעודי של חמ"ל ומערכת דיווח ממוסדת, שדרכה יוכלו הצעירים לדווח בזמן אמת על מעצר של משתמטי גיוס על ידי רשויות אכיפת החוק של המדינה.

העיוות הציבורי: לירוק לבאר שממנה שותים

מבחינה ציבורית, לאומית וכלכלית, המקרה המקומם הזה מציף אל פני השטח את הפרדוקס המובנה והבלתי נתפס במנגנון הקצאת התמיכות של מדינת ישראל. מודל בריא, יציב ומתוקן של מדינה ריבונית המנהלת תקציב ציבורי, אינו יכול לאפשר בשום אופן מצב שבו כספי המסים של אזרחים עובדים, יצרניים ומשרתים, משמשים כצינור חמצן תקציבי ישיר למימון גופים, כוללים ואנשים שיוצאים למלחמה חזיתית והסתה פומבית נגד המערכות שמגינות עליהם.

כאן מתחדד העיוות הציבורי בשיאו, והוא נוגע ישירות לחלוקת המשאבים הלאומית: מצד אחד, מנהיגי המגזר מלינים על מחסור, מציגים תביעות כספיות מרחיקות לכת ודורשים מהמדינה להעביר "את כל הכסף והזהב" למוסדות הלימוד התורניים שלהם, תוך כריכת הנושא בחיי אדם. מצד שני, אותן דמויות מובילות בדיוק תוקפות בחריפות ומחלישות את אותם השלטונות שאחראים על גביית המסים הללו, על ניהול תקציב המדינה ועל חלוקתו הרשמית בפועל.

בסופו של דבר, מדובר בכלל בסיסי של יושרה ציבורית, מוסר קולקטיבי ומינהל תקין: לא ניתן לירוק לבאר שממנה אתה שותה. מוסד לימודי, כולל או עמותה שמבקשים ליהנות מתקציבי המדינה ומזרימה קבועה של מאות אלפי שקלים בשנה מהקופה הציבורית, מחויבים לעמוד בסטנדרט מינימלי של כבוד, הכרה ולויאליות כלפי המוסדות הריבוניים של אותה המדינה - ובראשם צה"ל, הרמטכ"ל ומערכת המשפט. המשך המימון האוטומטי לגופים שבהם צומחת הסתה כה קשה נגד המדינה, מחייב חשיבה מחדש, בדיקה רדיקלית של רשם העמותות ושינוי קריטריונים מיידי מצד הגורמים המפקחים על תקציבי התמיכות הממשלתיים.