רכבי אספנות הן הרבה יותר מתחביב. הן הפכו לסמל תרבותי, לאובייקט נחשק, ובעיקר להשקעה שנמדדת במספרים גדולים. המהפכה החלה באירופה ובארה"ב כבר בשנות ה-80, כאשר יזמים ואספנים גילו שמכוניות קלאסיות עולות בערכן בקצב מהיר יותר מהשקעות מסורתיות. מאז, שוק האספנות הלך ותפח, ובשנים האחרונות הוא נחשב לאחת מאפיקי ההשקעה האלטרנטיביים הצומחים ביותר.

עולם של מספרים: עסקאות של מאות מיליוני דולרים

היקף עסקאות מכוניות האספנות ברחבי העולם הוערך בכ-40 מיליארד דולר בשנה האחרונה לפי נתוני חברת Classic Car Auction Review. מדובר בשוק יציב יחסית שגם בתקופות של משברים כלכליים ממשיך להניב תשואות מרשימות.

בשנת 2023 נרשמה אחת העסקאות הגדולות בהיסטוריה: פרארי 250 GTO משנת 1962 נמכרה בבית המכירות RM Sotheby’s בסכום אסטרונומי של 52 מיליון דולר. מדובר בדגם שיוצר ב-36 יחידות בלבד, מה שהפך אותו ל"גביע הקדוש" של עולם האספנות. עוד לפני כן, בשנת 2018, נמכרה פרארי נוספת מאותו הדגם תמורת 48.4 מיליון דולר.

לא רק פרארי: מרצדס 300 SLR Uhlenhaut Coupé, רכב נדיר שיוצר ב-1955 בשתי יחידות בלבד, נמכר בשנת 2022 במחיר שיא עולמי של 142 מיליון דולר, העסקה היקרה ביותר אי פעם לרכב קלאסי. המוכר היה מוזיאון מרצדס בגרמניה, והקונה הוא אספן פרטי שזהותו נותרה חסויה. העסקה ממחישה שמכוניות אספנות אינן רק תחביב אלא קטגוריה נפרדת בשוק ההשקעות הגלובלי.

בפברואר השנה נרשם שיא נוסף: מרצדס W196R Stromlinienwagen, מכונית פורמולה 1 משנת 1955, נמכרה בגרמניה ב-53 מיליון דולר. גם פרארי 250 GT SWB California Spider משנות ה-60 נחשבת ללהיט במכירות, שתי יחידות נמכרו בשנת 2024 בסכומים של כ-17 עד 18 מיליון דולר כל אחת.

ההשקעה שהביסה את שוק המניות

מדד Knight Frank Luxury Investment Index, שעוקב אחרי השקעות אלטרנטיביות כמו אמנות, יין, שעונים, תכשיטים וגם רכבי אספנות, מצביע על כך שמכוניות אספנות הניבו תשואה מצטברת של כ-185% בעשור האחרון. לשם השוואה, מדד ה-S&P 500 הניב תשואה של כ-160% באותה תקופה. כלומר, מי שהשקיע ברכב קלאסי מבוקש בתחילת העשור הקודם, הרוויח לעיתים יותר מאשר מי שהשקיע במדדים ואפילו בחלק מהמניות של חברות הטכנולוגיה הגדולות. התשואה הזו גם טובה מהשקעה בנדל"ן. 

הסיבה היא היצע מוגבל וביקוש שהולך וגדל. מכונית שיוצרה לפני 50 שנה לעולם לא תיוצר שוב, והדגמים הנדירים נעלמים בהדרגה מהשוק הציבורי, שכן רבים מהם נכנסים לאוספים פרטיים או מוזיאונים.

לא כל אחד יכול להרשות לעצמו פרארי בשווי של עשרות מיליוני דולרים. אבל שוק האספנות רחב בהרבה. כך למשל, פורשה 911 קלאסית מהשנים 1970-1980, שנחשבה עד לפני עשור לרכב נגיש יחסית, נמכרת כיום במאות אלפי דולרים. גם דגמים עממיים יותר, כמו פולקסווגן חיפושית או מיני קופר משנות ה-60, מציגים עלייה עקבית בערך שלהם. בריטניה, גרמניה וארה"ב מובילות את השוק במכירות קבועות של דגמים "עממיים" יחסית במחירים סבירים, והן מושכות קהל צעיר שמבקש להיכנס לעולם האספנות.

ישראל מצטרפת למשחק

שוק רכבי האספנות בישראל קטן בהרבה מהשוק האירופי או האמריקאי, אך קיים ומתרחב. לפי נתוני משרד התחבורה, בישראל רשומים כיום מעל 4,000 כלי רכב עם רישוי "אספנות",  מספר שצומח מדי שנה. גיל מינימלי לרכב אספנות בישראל הוא 30 שנה, וכדי לקבל רישוי כזה יש לעמוד בתנאים מחמירים הכוללים שמירה על מצב מקורי, תחזוקה נאותה ובדיקות טכניות תקופתיות.

אירועים כמו "מפגש השבת" בגני יהושע או כינוסי מועדון החמש מושכים מאות בעלי רכבים נדירים, מרכבי אמריקן מאסיביים משנות ה-50 ועד למכוניות אירופאיות קלאסיות. לצד התחביב, ישנם גם מי שמזהים את הערך הכלכלי. סוחרים מקומיים מדווחים כי בשנים האחרונות נרשמה עלייה חדה במחירים, בעיקר עבור רכבים שמורים ומקוריים.

פיאט 500 ישנה, שהייתה רכב עממי באיטליה של שנות ה-50 וה-60, נמכרת בארץ כיום בכ-80 עד 100 אלף שקל, לעומת כמה אלפי שקלים בלבד לפני עשור. דגמי וולוו 142 משנות ה-70 נסחרים כיום סביב 60 עד 70 אלף שקל. רכבים נדירים יותר כמו מוסטנג משנות ה-60 יכולים להגיע גם ל-200 אלף שקל ואף יותר, בהתאם למצב ולמקוריות.

ב.מ.וו E30 M3 במצב מצוין נמכרה בארץ ביותר מ-300 אלף שקל, פי שלושה מהמחיר שבו נרכשה בתחילת העשור. ישנם גם אספנים המדווחים על תשואות שנתיות של 7 עד 10 אחוזים בהשקעות נבונות. מכונית ווקסהול ויקטור משנות ה-60, שהייתה נפוצה בארץ, נמכרה לאחרונה ב-120 אלף שקל, פי כמה ממחירה לפני חמש שנים בלבד.

בישראל נרשמות גם מגמות של אספנות רכבי יוקרה חדשים יחסית. דגמים כמו אודי קוואטרו משנות ה-80 או טויוטה סופרה דור רביעי מתחילים לקבל הכרה כ"קלאסיקות מודרניות". גם רכבים שהיו פופולריים בצה"ל, כמו ג'יפ CJ או לנד רובר סדרה III, הופכים לפריט נחשק, עם מחירים שמטפסים בהתמדה.

לא כל מכונית מתאימה

אחד ההיבטים החשובים ביותר בהשקעה ברכב אספנות הוא בחירת הדגם הנכון. לא כל רכב ישן הופך לנכס יקר. קריטריונים מרכזיים שמשפיעים על ערך הרכב:

מספר היחידות שיוצרו וכמה מהן נותרו כיום.

מצב מקורי - רכבים ששמרו על מכלולים מקוריים, כולל מנוע, צבע וריפודים.

מורשת ספורטיבית - רכבים שזכו במרוצים או שיוצרו בהשראת דגמים תחרותיים.

עיצוב ואייקוניות - מכוניות שהפכו לסמל תרבותי, כמו המוסטנג האמריקאית או המיני הבריטית.

תחזוקה יקרה

מעבר לרכישה עצמה, בעלי רכבי אספנות נדרשים להשקעה לא מבוטלת בתחזוקה. חלקי חילוף נדירים, צורך במכונאים מומחים, אחסון בתנאים מיוחדים, כל אלה מייקרים מאוד את ההחזקה השוטפת. יש המעריכים כי עלות תחזוקה שנתית נוספת לרכב אספנות יכולה להגיע לאלפי שקלים נוספים עד עשרות אלפי שקלים בודדים.

בישראל מדובר באתגר כפול: חלקי חילוף רבים אינם זמינים, ויש צורך לייבא אותם מחו"ל בעלויות גבוהות. נוסף על כך, לא כל מוסך יודע לעבוד עם טכנולוגיות ישנות. המשמעות היא שבעלי רכבים נדירים נאלצים לשלם סכומים גבוהים במיוחד עבור תיקונים מורכבים.

הדיון סביב רכבי אספנות נע בין שני קצוות - מצד אחד, מדובר בנכס פיננסי לכל דבר, עם תשואה, סיכונים ותחזיות. מצד שני, בניגוד למניה או לאג"ח, רכב אספנות מציע גם חוויה רגשית: האפשרות לנסוע, להציג, לגעת בהיסטוריה חיה. רבים מהאספנים טוענים שזה מה שמייחד את התחום , השילוב בין תשוקה אישית לערך כלכלי.

מה בהמשך?

האם השוק ימשיך לעלות? אף אחד לא יודע, אבל הביקוש גדל: דורות חדשים של אספנים מתעניינים כעת ברכבים משנות ה-80 וה-90, כמו ב.מ.וו M3 דור ראשון, טויוטה סופרה, ניסאן סקייליין או פורשה 944 שמקבלים מעמד של "קלאסיקות מודרניות". הביקושים גדלים, גם ההיצע, אבל ההיצע יחסית מוגבל. כמות רכבי האספנות נמוכה וזה מוביל לעליות מחירים. סדרה שהיא מוגבלת בהיקפה כשחלק גדול ממנה כבר לא קיים, צפויה לשמור על הערך שלה ועל להשיא תשואה טובה להמשך, כי הביקוש אליה גדל וההיצע שלה קבוע. 

שוק זה מושפע גם מתרבות הפנאי הדיגיטלית. פלטפורמות מסחר מקוונות כמו Bring a Trailer או Collecting Cars הופכות עסקאות גלובליות לנגישות יותר, ומאפשרות גם לאספנים מישראל להשתתף במכירות ולרכוש רכבים נדירים שמעולם לא הגיעו ארצה. ההשתתפות דרך האינטרנט שינתה את דפוסי המסחר, וגרמה למחירים לקפוץ בזכות תחרות גלובלית רחבה.