רצתה ייעוץ משפטי, התחרטה אחרי חמישה ימים - ותשלם
בית המשפט לתביעות קטנות באילת דחה את תביעתה של אשה שדרשה בחזרה את שכר הטרחה ששילמה לעורכת דין, אחרי שהחליטה לנסות להציל את הנישואים במקום להתגרש. השופט: היא חתמה מרצון חופשי, וזה מחייב
הסיפור הבא מדגים כמה חשוב לקרוא את הסכם שכר הטרחה לפני שחותמים עליו, ולא רק לאחר מכן. אשה מאילת פנתה בינואר האחרון לעורכת דין לקבלת ייעוץ בנושא הסכם גירושים, חתמה על הסכם שכר טרחה בסכום של 19 אלף שקל, ושינתה את דעתה כמעט באופן מיידי. כשדרשה את כספה בחזרה, היא מצאה את עצמה במאבק משפטי - והפסידה.
הכל התחיל בשיחת ייעוץ ראשונה שהתקיימה ב-13 בינואר, שבסיומה שילמה האישה לעורכת הדין 1,000 שקל. יומיים לאחר מכן, ב-15 בינואר, חתמו השתיים על הסכם שכר טרחה מלא בסכום של 19 אלף שקל, שיחולק לארבעה תשלומים שווים של 4,750 שקל כל אחד, לצורך ייצוג בהליך הגירושים (מבלי לכלול הליכים בבית משפט או בבית הדין הרבני). באותו היום העבירה האשה לעורכת הדין את התשלום הראשון.
אלא שבמקום להמשיך לפי התוכנית, נקבעה שיחה נוספת ל-18 בינואר, ובה הודיעה האשה לעורכת הדין שהיא כלל לא מעוניינת להמשיך בהליך הגירושים. לטענתה, היא ובעלה החליטו לנסות טיפול זוגי כדי לשקם את מערכת היחסים. השיחה, כך עולה מפסק הדין, נמשכה כשמונה דקות והסתיימה "ברוח טובה".
ארבעה ימים מאוחר יותר, ב-22 בינואר, פנתה האה לעורכת הדין ודרשה לקבל את כספה בחזרה. לדבריה, עורכת הדין הסכימה בתחילה להשיב לה 2,000 שקל מתוך הסכום ששולם, אבל היא סירבה להצעה וביקשה את הסכום המלא. בתגובה, חזרה בה עורכת הדין מההצעה לחלוטין וסירבה להחזיר סכום כלשהו בכלל.
"חוסר הלימה" מול הסכם מחייב
בתביעתה טענה האשה כי יש חוסר התאמה בין כמות העבודה שבוצעה בפועל לבין הסכום שגבתה עורכת הדין, ולכן יש להורות על השבת הכסף - כולו או חלקו. עורכת הדין מצדה, טענה כי מדובר בדרישה חסרת תום לב: האשה חתמה מרצונה על הסכם מחייב, והפסקת ההתקשרות באופן חד-צדדי לא פוטרת אותה מהתשלום. לדבריה, הטיפול המשפטי כלל כבר שיחות ייעוץ, עיון במסמכים ועבודה בפועל על התיק, ולכן הסכום ששולם היה תשלום מוצדק בעבור עבודה שכבר נעשתה.
הנקודה המכרעת בפסק הדין היתה דווקא הסכם שכר הטרחה עצמו, שכלל סעיף ברור וחד-משמעי. השופט עמית יריב, נשיא בית המשפט לתביעות קטנות באילת, ציטט מתוכו: "כן הנני להצהיר כי ידוע לי כי הפסקת הייצוג על ידי בשלב כלשהו מכל סיבה שהיא (למעט הסכמה עם עו"ד ביטון) לא תפטור אותי מתשלום כל אחד מהתשלומים שעלי לשלם", וכן שההסכם נחתם "מרצון טוב וחופשי ולאחר שקילת העניין בכובד ראש".
לפי פסק הדין, האשה אכן חתמה על ההסכם מרצונה החופשי, ואף לא טענה שהחתימה הושגה עקב הטעיה, כפייה או פגם כלשהו בחתימתו. השופט הבהיר כי בית המשפט אינו הגוף שמוסמך לקבוע מהו שכר הטרחה ה"ראוי" כשקיימת הסכמה חוזית ברורה ומפורשת בין הצדדים, וכי גם אם האשה ציפתה לתמורה רחבה יותר או לתוצאה מסוימת, אין בכך כדי להצדיק ביטול של ההסכם.
בנוסף, השופט ציין כי בניגוד לטענת האשה, שלפיה עורכת הדין לא החלה לפעול, היא פירטה בכתב ההגנה שורה של פעולות שהיא ביצעה בפועל: עיון במסמכים, הקדשת זמן ללימוד החומר ולהערכת המצב המשפטי, וכן קיום שיחות ייעוץ ופגישות. גם אם היקף הפעולות היה בתחילת הדרך, כך נקבע, אין בכך כדי לשלול את הזכאות לשכר.
הצעת הפשרה לא חייבה, וגם ה"לפנים משורת הדין" עבד לטובת הנתבעת
השופט הוסיף כי העובדה שעורכת הדין הציעה בשעתו להחזיר 2,000 שקל לא מחייבת אותה מבחינה משפטית, משום שההצעה ניתנה "לפנים משורת הדין" ולא יצרה חובה חוזית, ולאחר שהתביעה נדחתה, אין מקום לחייב אותה בתשלום כלשהו בכל מקרה. בית המשפט אף ציין כי לפי ההסכם, עורכת הדין היתה זכאית לגבות מהאשה את שאר התשלומים שהתחייבה להם, והבחירה שלה להסתפק בתשלום הראשון בלבד מלמדת על התנהלות הוגנת וסבירה מצדה - שיקול נוסף שתמך בדחיית התביעה.
לבסוף, התביעה נדחתה במלואה. מכיוון שפסק הדין ניתן על בסיס המסמכים הכתובים שהוגשו בלבד, ללא דיון, חויבה האשה לשלם לעורכת הדין הוצאות משפט בסכום קטן יחסית, של 300 שקל בלבד.
