בנייה בניין דירות
צילום: שלומי יוסף

הסכנה שבבנייה ללא היתר - בנו בית מפואר וייאלצו להרוס אותו

בני זוג ממושב תירוש עתרו לבית המשפט בבקשה לבטל את צו ההריסה שהוצא לבית בן שלוש קומות שהקימו לעצמם על קרקע שלא הוקצתה להם. לדבריהם, אין להם פתרון דיור חלופי, וכי המגורים בבית זה חיוניים לרווחתם וליציבות המשפחתית שלהם. הם לא עצרו את עבודות הבנייה גם לאחר שנודע להם על ההליכים המשפטיים שננקטו נגדם

עוזי גרסטמן | (21)

לאחר שהקימו בית מגורים יוקרתי בן שלוש קונות ללא היתר בנייה על קרקע שלא הוקצתה להם, בני זוג ממושב תירוש עתרו לבית המשפט בבקשה לבטל את צו ההריסה שהוצא למבנה. הם טענו כי ההריסה תפגע בזכותם ובזכות בתם לדיור נאות, אך בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים דחה את עתירתם בקביעה נחרצת: "אין להם להלין אלא על עצמם".


בני הזוג, תושבי המושב תירוש, ביקשו להרחיב את מקום מגוריהם. לטענתם, שטח המושב מוגבל ואין אפשרויות רבות לבנייה חדשה. למרות זאת, הם בחרו להקים בית רחב ידיים במגרש שלא הוקצה להם על ידי הרשויות המוסמכות, וללא קבלת היתרי בנייה כדין. מדובר במבנה שאינו צריף ארעי או תוספת שולית, אלא בית מגורים גדול ומפואר, שנבנה תוך השקעה משמעותית, מבלי שעבר את ההליכים הנדרשים בחוקי התכנון והבנייה. בעקבות כך, הרשויות פתחו נגדם בהליכים משפטיים, ובסופו של דבר הוצא באוגוסט 2023 צו הריסה נגד המבנה.


בני הזוג טענו כי הם בעלי "זכויות לבית מקצועי" - מושג המתייחס לזכותם לשימוש קבוע וראוי בנכס בתחומי המושב. בית מקצועי הוא מבנה שבעבר היה מוקם במושבים לצורך למגורים של בעלי מקצוע חיוניים כמו מורים או רופאים, שהם לא חקלאים, אך נותנים שירותים לבני היישוב. במדינת ישראל, זכויות על קרקע במושבים מוסדרות בעיקר דרך רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), והן מחייבות הקצאה מסודרת והיתרי בנייה מתאימים. במקרה הזה, בני הזוג לא קיבלו שום הקצאה מסודרת לקרקע שעליה הם בנו, ולכן לא היה להם בסיס חוקי להמשיך את הפרויקט. המשמעות של זכויות לבית מקצועי היא שניתן להקים מבנה למגורים לצורך פעילות חקלאית או אחרת בהתאם לתנאי האזור, אך בכפוף לכללי ההקצאה ולפיקוח של הרשויות הרלוונטיות. במקרה של בני הזוג, לא רק שהם לא עמדו בדרישות ההקצאה, אלא שהם גם בחרו לבנות באופן עצמאי וללא היתר מתאים, תוך התעלמות מהחוקים ומהתקנות.


בני הזוג טענו כי הריסת ביתם תגרום להם ולבתם נזק בלתי הפיך. לדבריהם, אין להם פתרון דיור חלופי, וכי המגורים בבית זה חיוניים לרווחתם וליציבות המשפחתית שלהם. בין היתר, הם העלו טענות שונות בנוגע למצבם האישי והמשפחתי, וביקשו שבית המשפט יתחשב במצוקתם. הם הדגישו את עקרון "הזכות לדיור נאות", וטענו כי הריסת הבית תפגע בזכות היסוד הזו, שמעוגנת באמנות בינלאומיות ובערכי המשפט הישראלי.


אחת הנקודות המרכזיות שעמדו נגד בני הזוג היתה העובדה שהם לא חדלו מעבודות הבנייה גם לאחר שנודע להם על ההליכים המשפטיים שננקטו נגדם. בזמן שהרשויות פעלו להוציא צווי הריסה ולהפסיק את הבנייה, העותרים המשיכו בעבודות בנייה משמעותיות - מה שלטענת בית המשפט מעיד על זלזול מכוון בחוק. העובדה שהמשיכו את הבנייה לאחר שנפתחו ההליכים נגדם, נתפשה בבית המשפט כהתנהלות חמורה במיוחד. השופטת דנה כהן-לקח ציינה בפסק הדין שלה כי, "כאשר מתנהל הליך משפטי וצו הריסה מרחף מעל ראשם של העותרים, היה מצופה מהם להפסיק כל פעילות בנייה עד להכרעה. המשך העבודות מצביע על חוסר תום לב וניסיון לכפות מציאות חדשה על הרשויות".


משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

מנגד, המדינה והרשויות המקומיות טענו כי אין מקום להקל ראש בבנייה בלתי חוקית, בייחוד כשמדובר במבנה קבוע וגדול שנבנה ללא כל אישור. הרשויות ציינו כי מתן לגיטימציה למעשה שכזה עלול ליצור תקדים מסוכן ולעודד בנייה בלתי חוקית ברחבי הארץ. לטענתן, גם אם לבני הזוג יש מצוקה דיורית מסוימת, אין בכך הצדקה להפרת החוק בצורה כה בוטה. בנוסף, נטען כי העותרים לא פנו לערוצים הרשמיים כדי להסדיר את מעמדם, ולא ביקשו היתר בנייה כדין לפני שהחלו בבנייה. בכך, לדבריהם, הם בחרו להתעלם מההליכים החוקיים ולנסות לכפות על הרשויות בדיעבד הכרה במצב שנוצר שלא כחוק.


לאחר בחינת כל הטענות והנסיבות, בית המשפט קיבל את עמדת המדינה ודחה את העתירה של בני הזוג. בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "אין להם להלין אלא על עצמם". השופטת כהן-לקח קבעה כי הזכות לדיור נאות, חשובה ככל שתהיה, אינה יכולה לגבור על חוקי התכנון והבנייה - בייחוד כשמדובר בהפרה כה חמורה של החוק. היא ציינה כי "בנייה בלתי חוקית חותרת תחת עקרונות של שלטון החוק, ופוגעת קשות בתכנון האורבני וביכולת המדינה להסדיר את השימוש בקרקעות בצורה מושכלת". עוד הודגש בפסק הדין כי, "מתן הכשר בדיעבד למבנה כזה יוביל למדרון חלקלק וייצור תמריץ לבנייה בלתי חוקית נוספת".

קיראו עוד ב"משפט"


השופטת הדגישה מספר נקודות מרכזיות שהובילו לדחיית העתירה:

  • היעדר פנייה לערוצים חוקיים – בני הזוג לא ניסו לקבל אישור לפני שהחלו בבנייה, ולא נקטו צעדים חוקיים להסדרת מעמדם.

  • סיכון לתקדים מסוכן – אישור הבנייה בדיעבד היה פוגע במערכת התכנון והבנייה ומעודד אחרים לעשות כמוהם.

  • אחריות אישית – בני הזוג קיבלו החלטה מודעת לבנות בניגוד לחוק, ולכן עליהם לשאת בתוצאות.

  • זלזול בהליכים המשפטיים – המשך עבודות הבנייה למרות צווי ההריסה וההליכים המשפטיים שנפתחו נגדם, העידו על חוסר כבוד לשלטון החוק.


האם היו מקרים בעבר שבהם בתי המשפט אישרו בדיעבד מבנים לא חוקיים?

כן, אך לרוב מדובר במקרים חריגים, שבהם היתה הצדקה מיוחדת כמו טעות שנעשתה בתום לב, מחדל של הרשויות, או כשהיה סיכוי גבוה לקבלת היתר לו היה מוגש בזמן. במקרה הזה, לא היו נסיבות שמצדיקות הכשרה בדיעבד, בייחוד לנוכח העובדה שהעותרים המשיכו בבנייה גם אחרי שהחלו ההליכים נגדם.


מה המשמעות של "זכויות לבית מקצועי" וכיצד זה שונה מזכות רגילה על קרקע?

במושבים, "בית מקצועי" מתייחס לזכות של חבר אגודה חקלאית להקים מבנה מגורים לצורך ניהול המשק. עם זאת, מדובר בזכות מותנית שחייבת להיות מאושרת על ידי רשויות התכנון ורשות מקרקעי ישראל. בני הזוג טענו לזכות כזו, אך מכיוון שהקרקע כלל לא הוקצתה להם - לא היתה להם כל עילה חוקית לבנייה.


מדוע בית המשפט לא שקל סנקציות אחרות, כמו קנס כספי, במקום הריסה?

בתי המשפט רואים בהריסת מבנים לא חוקיים כלי הכרחי לאכיפת חוקי התכנון. אם העונש היה רק קנס, הדבר היה מתמרץ עברייני בנייה להמשיך לפעול בניגוד לחוק, מתוך הנחה שיוכלו פשוט לשלם ולשמור על המבנה.


כיצד המדינה והרשויות מוודאות שמקרים כאלה לא יחזרו על עצמם?

הרשויות פועלות באמצעות אכיפה מוגברת, צווים מנהליים, הריסות מהירות, ומדיניות ברורה של אי-הכשרה בדיעבד. בנוסף, יש פיקוח מוגבר על מושבים ואגודות חקלאיות, כדי למנוע השתלטות בלתי חוקית על קרקעות ציבוריות.


האם בני הזוג עלולים להיתבע גם על שימוש לא חוקי בקרקע?

כן, בנוסף לצו ההריסה, המדינה יכולה לתבוע אותם בגין שימוש שלא כדין בקרקע חקלאית, ולהטיל עליהם קנסות או תביעות פינוי נוספות.


במקרה אחר, ביולי 2023 קיבל בית המשפט המחוזי מרכז ערעור של הפרקליטות לבטל את החלטת בית משפט השלום בנתניה, שלא התיר את הריסתם של מספר מבנים לא-חוקיים בקלנסואה, שמונעים את הפעלת קו חשמל חדש שכבר הוקם ועדיין לא חושמל. תחילתו של ההליך כשנתיים לפני מתן פסק הדין בערעור, כשהמחלקה להנחיית תובעים מוסמכי היועמ"ש בפרקליטות המדינה, הגישה בקשה להוצאת צווי הריסה ללא הרשעה, לפי חוק התכנון והבניה, ביחס למספר רב של מבנים המצויים בסמוך לקו החשמל החדש שתוכנן בקלנסואה. המבנים האלה, שנבנו בניגוד לחוק, מנעו את הפעלתו של קו החשמל החדש שהוקם, בהתאם לתמ"א 10, ולכן היה אינטרס ציבורי בהריסתם. התביעה הוגשה כנגד 28  משפחות להם מבנים בלתי חוקיים. בדיון במחוזי נכח גם יו"ר ועדת הפנים של הכנסת, ח"כ וואליד טאהא (רע"ם). המדינה, שיוצגה על ידי עו"ד משה שמיר מהמחלקה להנחיית תובעים, טענה בפני בית המשפט כי ההשקעה הרבה שכבר הושקעה בתכנון והוצאה לפועל של קו החשמל החדש, המוערכת בסכומי עתק, עלולה לרדת לטמיון.

תגובות לכתבה(21):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 15.
    אחד העם 28/03/2025 09:10
    הגב לתגובה זו
    עד שאנחנו קונים בית הנשמה יוצאת לנווהם ככה משתלטים ובונים בלי לעשות חשבון מה הם חושבים לעצמם שכולם בעולם הזה טיפשים
  • 14.
    בירושלים 31 בשוהם השתלטו על מדרכה. איפה המבקר (ל"ת)
    אנונימי 27/03/2025 14:05
    הגב לתגובה זו
  • 13.
    אנונימי 27/03/2025 13:42
    הגב לתגובה זו
    לפי הממשלה אין צורך לקיים צו של בית משפט השופטים לא כשירים
  • 12.
    אנונימי 27/03/2025 13:28
    הגב לתגובה זו
    שלא בנו בישוב ערבי אלא בישוב יהודי.
  • 11.
    מעניין אם הם היו דרוזים מי היה יכול עליהם (ל"ת)
    אנונימי 27/03/2025 13:28
    הגב לתגובה זו
  • 10.
    אנונימי 27/03/2025 13:25
    הגב לתגובה זו
    חחח חצי מהנגב צריך לפרק ומה עושה בית המשפח .
  • 9.
    הרצ 27/03/2025 13:19
    הגב לתגובה זו
    אם מותר לראש הממשלה לגנוב ...אז מה יגידו אזובי הקיר
  • 8.
    ישי 27/03/2025 13:06
    הגב לתגובה זו
    המליך עצמו עם הר חא על הראש.בושהבושהבושה
  • 7.
    אהרון 27/03/2025 13:05
    הגב לתגובה זו
    יש פסק דין מלפני כמה עשורים משפחה בנתה בית על מגרש שלהם במושב ללא היתר ונאלצו להרוס איך אנשים לוקחים את החוק לידיים
  • אם רק היו יצחק עמית (ל"ת)
    אנונימי 27/03/2025 14:18
    הגב לתגובה זו
  • 6.
    רוטויילר 27/03/2025 12:43
    הגב לתגובה זו
    שבמו על קרקע גנובה לא הורסים..אז אין סיבה להרוס לזוג הזה..והמדינה שדואגת שהסוטריצים והסטרוקים ימשיכו לבנות לא חוקית על אדמה גנובה פתאום מתחסדת וטוענת שבניה לא חוקית שלא תהרס תעודד אחרים לעבור על החוק
  • 5.
    אנונימי 27/03/2025 12:13
    הגב לתגובה זו
    שינמקו שעמית חיות בן ארי האפסים חרגו ולא עשו להם כלום ואם ישאלו אותם שאלות יענו לא יודעת לא זוכרת לא שמעתי לא ראיתי זה עבד אצל האפסים
  • 4.
    אם מותר לנשיא בית המשפט מדוע לא לאזרח מן השורה (ל"ת)
    אנמיכהונימי 27/03/2025 12:06
    הגב לתגובה זו
  • dhsh 27/03/2025 15:01
    הגב לתגובה זו
    את בכלל יודעת מה היה במקרה של עמית מה הקשר בין המקרים סתם לזרוק מילים.
  • חיים 07/04/2025 09:18
    הטענות שהועלו נגדו מתחלקות לשני סוגים ניגוד עניינים נטען כי השופט עמית ישב בהרכבים שיפוטיים בנושאים שבהם לכאורה היה לו ניגוד עניינים אישי וחריגות בנייה נטען כי רכש נכס עם חריגות בנייה ולא דאג להכשירן להסדירן או להרוס את הבנייה הלא חוקית
  • 3.
    קשקש 27/03/2025 11:30
    הגב לתגובה זו
    כול מי שעובר על החוק ומנסה לקבוע עובדות זורק קובייה וגם לוקח בחשבון שיהרסו את המבנה הבלתי חוקי
  • הימים האלה חוזרים תפוס שופט פוליטי ומתאים והכל מסודר (ל"ת)
    אנונימי 27/03/2025 13:05
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    הרצ 27/03/2025 11:27
    הגב לתגובה זו
    כל הכפרים בצפון ובדרום בנויים ללא היתר .זה עשרות שנים ....תתחילו לפעול במקום שצריך.....
  • 1.
    מי הם חושבים שהם יצחק עמית ירום הודו (ל"ת)
    רק הוא מעל החוק! 27/03/2025 11:19
    הגב לתגובה זו
  • 20 חלונות במחיר 1.7 מיליון לחלון 27/03/2025 12:46
    הגב לתגובה זו
    ידועים שרק להם מותר לגנוב אדמה ועוד לסחוט מנתניהו את הוצאות הפיתוח והבניה
  • אנונימי 27/03/2025 11:32
    הגב לתגובה זו
    מה שמותר לפושע אחד אסור לעם!
חיסכון ארוך טווח
צילום: pexels

בקרוב? ההחלטה שעלולה לעלות למדינה מאות מיליונים

האם מורה שמקבלת שעות נוספות ללא הפקדות מעסיק, או רופא המשלב בין עבודה בבית חולים לפרקטיקה פרטית, זכאים להטבת זיכוי פנסיוני מוגדל - גם אם לא הפקידו לפנסיה כעצמאיים? בזמן שרשות המסים טוענת שהזיכוי מותנה בהפקדה נוספת כעמית עצמאי, טוענים התובעים - והמחוזי קיבל זאת - כי הזיכוי מגיע מכוח החוק עצמו, ללא תנאים שלא נכתבו בו. כעת, העליון ידון לעומק בשאלה שמעצבת את דיני המס של מאות אלפי שכירים

עוזי גרסטמן |

באחד התיקים הסבוכים ביותר שעסקו ביחסי הגומלין שבין דיני המס לדיני החיסכון הפנסיוני, נדרש בית המשפט העליון לפרשנותו של סעיף צר ומורכב בפקודת מס הכנסה, אך כזה שעשוי להשפיע על מאות אלפי שכירים בישראל. מאחורי המונחים הטכניים, התקרות והאחוזים, מסתתרת מציאות פשוטה: האם המדינה העניקה במשך שנים פחות זיכוי מס ממה שחוקק המחוקק?

הסיפור הזה מתחיל בעובד שכיר, כזה שמקבל משכורת חודשית סדירה בעבור עבודתו, אך לצדה גם מחזיק בהכנסה נוספת שאינה מבוטחת בפנסיה. זה יכול להיות מורה שמקבלת שעות נוספות שהמעסיק אינו מפריש בגינן כסף לפנסיה, או אותה מורה שנותנת שיעורים פרטיים כעצמאית. זה יכול להיות גם רופא בבית חולים שמפעיל במקביל קליניקה פרטית. המשותף לכולם הוא שבחלק מהכנסתם אין הפרשות מעסיק, ולכן חלק מההכנסה נחשב “הכנסה בלתי מבוטחת”.

סעיף 45א(ה)(2)(ב)(2) לפקודת מס הכנסה אמור להגדיל לעובד כזה את תקרת הזיכוי בגין הפקדות לפנסיה. אלא שהשאלה שהתגלגלה לבית המשפט היתה מהו תנאי הזכאות לזיכוי הזה - האם די בכך שקיימת הכנסה בלתי מבוטחת, או שאולי השכיר אמור להפקיד לפנסיה גם כעצמאי, כלומר לבצע הפקדה נוספת ומובחנת בגין ההכנסה הזו? רשות המסים, כך מתברר, יישמה במשך שנים את האפשרות השנייה. מנגד, התובעים המייצגים טענו שהחוק מעולם לא דרש זאת, ובית המשפט המחוזי קיבל את עמדתם. כעת, פסק הדין של השופט עופר גרוסקופף בבית המשפט העליון מציג את הסוגיה בהרחבה, משחזר את תכליות המחוקק, מעמת אותן עם לשון החוק, ומנסה לפתור את אחד הוויכוחים המורכבים שנוהלו בשנים האחרונות בתחום מיסוי החיסכון הפנסיוני.

ההוראה שמבלבלת כל שכיר

השופט גרוסקופף פותח את פסק הדין בתיאור קולח ומשועשע של מורכבותה של הוראת החוק. “אכן קוד מוצפן הכתוב ליודעי ח"ן, ואשר כל השומר נפשו ירחק ממנו”, הוא כותב כשהוא מתאר את סעיף־המשנה המדובר. אלא שמאחורי הקוד נמצא עניין בעל משמעות ממשית לציבור רחב מאוד של שכירים. החוק מעודד חיסכון פנסיוני באמצעות הטבות מס. שכיר מפקיד לפנסיה 6% משכרו, ואילו המעסיק מוסיף 12.5% נוספים. אלא שההטבה מוגבלת בתקרה: גם אם העובד מפקיד יותר, הזיכוי ניתן רק עד סכום מסוים.

כשלעובד יש גם הכנסה לא מבוטחת, המחוקק יצר מנגנון שמאפשר להגדיל את התקרה. ברמה המעשית, זו היתה אמורה להיות הטבה שמסייעת לשכירים להשלים חיסכון פנסיוני על הכנסותיהם שאינן מכוסות על ידי המעסיק. ואולם רשות המסים קבעה לאורך שנים כי ההטבה תינתן רק אם העובד ביצע הפקדה נוספת לקופת גמל כעמית עצמאי, כלומר הפקדה נפרדת, מעבר להפרשות הרגילות שלו כשכיר. לדבריה, זו הפרשנות היחידה שמתיישבת עם העיקרון שלפיו הטבת מס בגין חיסכון פנסיוני ניתנת כדי לעודד הפקדה בפועל, ולא כשהנישום לא הפקיד בעצמו בגין הכנסתו הבלתי מבוטחת.

גירושים פרידה מריבה הסכם ממון
צילום: Istock

עזבה את הבית וביקשה שבעלה ימשיך לפרנס אותה: מה קבע בית המשפט?

אשה שנישאה לפני יותר מ-50 שנה ועזבה את הבית לאחר שטענה להתעללות נפשית מתמשכת, ביקשה לחייב את בעלה במזונות ובמדור זמניים. לטענתה, היא יצאה מהבית “עם נייר וארנק בלבד” והחלה חיים חדשים הרחק ממנו. הבעל טען שמדובר בעלילת שווא שנועדה להצדיק מעבר לצפון ודרישת מזונות. השופט בחן את הטענות, את מכתב העזיבה החריג ואת מצבם הכלכלי - והכריע

עוזי גרסטמן |

באוגוסט האחרון, לאחר יותר מ-50 שנות נישואים, לקחה אשה את תיקה ויצאה מבית המשפחה בחדרה. לא היה זה צעד רגעי או גחמה פתאומית; לפחות כך היא טענה בבקשה שהגישה לבית המשפט לענייני משפחה. לדבריה, במשך שנים היא נשאה לבדה תחושת מועקה, פחד ושחיקה רגשית, עד שהגיעה לנקודת שבירה. “יצאתי ואני לא חוזרת, כבד את החלטתי”, כתבה לבעלה בהודעה שנשלחה זמן קצר לאחר שעזבה. היא תיארה יציאה כמעט טקסית, “עם נייר וארנק בלבד”, ועם תחושת חירות שלא הכירה שנים ארוכות. כעת, כשהיא חיה בצפון בדירה שכורה, ביקשה האשה שבעלה - שממנו התרחקה פיזית ונפשית - ימשיך לפרנס אותה עד הגירושים.

מנגד, הבעל מצייר תמונה אחרת: אדם בן 77, נכה צה"ל, שננטש לפתע על־ידי אשתו אחרי חיים של שקט, תמיכה ושיתוף, לטענתו. בין הטענות הקשות שהעלו שני הצדדים, עמד בית המשפט בפני השאלה המורכבת: האם על גבר שכבר אינו חי עם אשתו, לאחר שהיא זו שעזבה את הבית ומצהירה שאינה חוזרת, להמשיך ולשאת במזונותיה? פסק הדין מספק הצצה נדירה לדילמות שבין סכסוך זוגי מתמשך לבין עקרונות יסוד בדין העברי, ובעיקר למקום שבו מסתיימת החובה הזוגית ומתחילה עצמאות כלכלית.

הצדדים נישאו ב-1971 וחיו יחד רוב חייהם הבוגרים. שלושת ילדיהם כבר בוגרים, והזוג חי בבית משותף עד ה-21 לאוגוסט 2024 - היום שבו האשה עזבה את הבית מבלי לשוב. בכתב התביעה תיארה את נסיבות עזיבתה כצעד שננקט אחרי “שנים של התעללות נפשית ואלימות מילולית”, כלשונה. לדבריה, בעלה שלט בכל היבט בחייה: מהמפגשים החברתיים ועד השימוש בכספים המשותפים. היא טענה כי נאלצה להסתיר ממנו את כתובת דירתה החדשה מחשש לביטחונה.

האשה טענה גם כי המשיב נהנה מפנסיה מכובדת וקצבת נכות, בעוד שהיא מתקיימת מקצבאות בלבד ונדרשת להיעזר באמה כדי לשלם שכירות. לדבריה, במשק הבית המשותף נצברו סכומים נכבדים, כולל מט"ח בכספת ויתרות בחשבון הבנק של הבעל, אך אין לה גישה לכספים. בפנייתה לבית המשפט היא ביקשה לחייב את הבעל במזונות זמניים בסכום של 10,800 שקל בחודש, בטענה כי הוא מחויב, לפי הדין העברי, לפרנס את אשתו עד למועד הגט. עוד טענה האשה כי היא זכאית למזונות שיקום גם לאחר הגירושים, עד לחלוקת הזכויות הפנסיוניות.

"עלילת דם", “תלונת שווא” ונטישה לא מוסברת

הבעל דחה מכל וכל את טענותיה של אשתו. הוא תיאר מערכת יחסים אחרת לחלוטין: זוגיות רגילה, יציבה, נטולת אלימות. לדבריו, אשתו עברה בחודשים האחרונים “שינוי לא מובן”, החליטה לפרק את הבית ועזבה ללא סיבה אמיתית. לדבריו, הוא זה שנפגע ומשלם את המחיר. הוא טען כי תלונת האלימות שהגישה נגדו היתה תלונת שווא, וכי גם בית המשפט בדיון על צו ההגנה לא התרשם שהאשה מצויה בסיכון, אך בחר להשאיר את הצו על כנו משיקולים טכניים. עוד הוא הוסיף כי האשה חיה בסך הכל מכספיה שלה, נהנתה מחיי חברה, ואף הצטרפה אליו לטיולים ולפעילויות - עד שלפתע נטשה. מבחינתו, האשה היא זו שמרדה, פעלה בזדון, הביאה למעצרו שלא בצדק ונטשה אותו לעת זקנתו.