בנייה בניין דירות
צילום: שלומי יוסף

הסכנה שבבנייה ללא היתר - בנו בית מפואר וייאלצו להרוס אותו

בני זוג ממושב תירוש עתרו לבית המשפט בבקשה לבטל את צו ההריסה שהוצא לבית בן שלוש קומות שהקימו לעצמם על קרקע שלא הוקצתה להם. לדבריהם, אין להם פתרון דיור חלופי, וכי המגורים בבית זה חיוניים לרווחתם וליציבות המשפחתית שלהם. הם לא עצרו את עבודות הבנייה גם לאחר שנודע להם על ההליכים המשפטיים שננקטו נגדם

עוזי גרסטמן | (21)

לאחר שהקימו בית מגורים יוקרתי בן שלוש קונות ללא היתר בנייה על קרקע שלא הוקצתה להם, בני זוג ממושב תירוש עתרו לבית המשפט בבקשה לבטל את צו ההריסה שהוצא למבנה. הם טענו כי ההריסה תפגע בזכותם ובזכות בתם לדיור נאות, אך בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים דחה את עתירתם בקביעה נחרצת: "אין להם להלין אלא על עצמם".


בני הזוג, תושבי המושב תירוש, ביקשו להרחיב את מקום מגוריהם. לטענתם, שטח המושב מוגבל ואין אפשרויות רבות לבנייה חדשה. למרות זאת, הם בחרו להקים בית רחב ידיים במגרש שלא הוקצה להם על ידי הרשויות המוסמכות, וללא קבלת היתרי בנייה כדין. מדובר במבנה שאינו צריף ארעי או תוספת שולית, אלא בית מגורים גדול ומפואר, שנבנה תוך השקעה משמעותית, מבלי שעבר את ההליכים הנדרשים בחוקי התכנון והבנייה. בעקבות כך, הרשויות פתחו נגדם בהליכים משפטיים, ובסופו של דבר הוצא באוגוסט 2023 צו הריסה נגד המבנה.


בני הזוג טענו כי הם בעלי "זכויות לבית מקצועי" - מושג המתייחס לזכותם לשימוש קבוע וראוי בנכס בתחומי המושב. בית מקצועי הוא מבנה שבעבר היה מוקם במושבים לצורך למגורים של בעלי מקצוע חיוניים כמו מורים או רופאים, שהם לא חקלאים, אך נותנים שירותים לבני היישוב. במדינת ישראל, זכויות על קרקע במושבים מוסדרות בעיקר דרך רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), והן מחייבות הקצאה מסודרת והיתרי בנייה מתאימים. במקרה הזה, בני הזוג לא קיבלו שום הקצאה מסודרת לקרקע שעליה הם בנו, ולכן לא היה להם בסיס חוקי להמשיך את הפרויקט. המשמעות של זכויות לבית מקצועי היא שניתן להקים מבנה למגורים לצורך פעילות חקלאית או אחרת בהתאם לתנאי האזור, אך בכפוף לכללי ההקצאה ולפיקוח של הרשויות הרלוונטיות. במקרה של בני הזוג, לא רק שהם לא עמדו בדרישות ההקצאה, אלא שהם גם בחרו לבנות באופן עצמאי וללא היתר מתאים, תוך התעלמות מהחוקים ומהתקנות.


בני הזוג טענו כי הריסת ביתם תגרום להם ולבתם נזק בלתי הפיך. לדבריהם, אין להם פתרון דיור חלופי, וכי המגורים בבית זה חיוניים לרווחתם וליציבות המשפחתית שלהם. בין היתר, הם העלו טענות שונות בנוגע למצבם האישי והמשפחתי, וביקשו שבית המשפט יתחשב במצוקתם. הם הדגישו את עקרון "הזכות לדיור נאות", וטענו כי הריסת הבית תפגע בזכות היסוד הזו, שמעוגנת באמנות בינלאומיות ובערכי המשפט הישראלי.


אחת הנקודות המרכזיות שעמדו נגד בני הזוג היתה העובדה שהם לא חדלו מעבודות הבנייה גם לאחר שנודע להם על ההליכים המשפטיים שננקטו נגדם. בזמן שהרשויות פעלו להוציא צווי הריסה ולהפסיק את הבנייה, העותרים המשיכו בעבודות בנייה משמעותיות - מה שלטענת בית המשפט מעיד על זלזול מכוון בחוק. העובדה שהמשיכו את הבנייה לאחר שנפתחו ההליכים נגדם, נתפשה בבית המשפט כהתנהלות חמורה במיוחד. השופטת דנה כהן-לקח ציינה בפסק הדין שלה כי, "כאשר מתנהל הליך משפטי וצו הריסה מרחף מעל ראשם של העותרים, היה מצופה מהם להפסיק כל פעילות בנייה עד להכרעה. המשך העבודות מצביע על חוסר תום לב וניסיון לכפות מציאות חדשה על הרשויות".


משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

מנגד, המדינה והרשויות המקומיות טענו כי אין מקום להקל ראש בבנייה בלתי חוקית, בייחוד כשמדובר במבנה קבוע וגדול שנבנה ללא כל אישור. הרשויות ציינו כי מתן לגיטימציה למעשה שכזה עלול ליצור תקדים מסוכן ולעודד בנייה בלתי חוקית ברחבי הארץ. לטענתן, גם אם לבני הזוג יש מצוקה דיורית מסוימת, אין בכך הצדקה להפרת החוק בצורה כה בוטה. בנוסף, נטען כי העותרים לא פנו לערוצים הרשמיים כדי להסדיר את מעמדם, ולא ביקשו היתר בנייה כדין לפני שהחלו בבנייה. בכך, לדבריהם, הם בחרו להתעלם מההליכים החוקיים ולנסות לכפות על הרשויות בדיעבד הכרה במצב שנוצר שלא כחוק.


לאחר בחינת כל הטענות והנסיבות, בית המשפט קיבל את עמדת המדינה ודחה את העתירה של בני הזוג. בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "אין להם להלין אלא על עצמם". השופטת כהן-לקח קבעה כי הזכות לדיור נאות, חשובה ככל שתהיה, אינה יכולה לגבור על חוקי התכנון והבנייה - בייחוד כשמדובר בהפרה כה חמורה של החוק. היא ציינה כי "בנייה בלתי חוקית חותרת תחת עקרונות של שלטון החוק, ופוגעת קשות בתכנון האורבני וביכולת המדינה להסדיר את השימוש בקרקעות בצורה מושכלת". עוד הודגש בפסק הדין כי, "מתן הכשר בדיעבד למבנה כזה יוביל למדרון חלקלק וייצור תמריץ לבנייה בלתי חוקית נוספת".

קיראו עוד ב"משפט"


השופטת הדגישה מספר נקודות מרכזיות שהובילו לדחיית העתירה:

  • היעדר פנייה לערוצים חוקיים – בני הזוג לא ניסו לקבל אישור לפני שהחלו בבנייה, ולא נקטו צעדים חוקיים להסדרת מעמדם.

  • סיכון לתקדים מסוכן – אישור הבנייה בדיעבד היה פוגע במערכת התכנון והבנייה ומעודד אחרים לעשות כמוהם.

  • אחריות אישית – בני הזוג קיבלו החלטה מודעת לבנות בניגוד לחוק, ולכן עליהם לשאת בתוצאות.

  • זלזול בהליכים המשפטיים – המשך עבודות הבנייה למרות צווי ההריסה וההליכים המשפטיים שנפתחו נגדם, העידו על חוסר כבוד לשלטון החוק.


האם היו מקרים בעבר שבהם בתי המשפט אישרו בדיעבד מבנים לא חוקיים?

כן, אך לרוב מדובר במקרים חריגים, שבהם היתה הצדקה מיוחדת כמו טעות שנעשתה בתום לב, מחדל של הרשויות, או כשהיה סיכוי גבוה לקבלת היתר לו היה מוגש בזמן. במקרה הזה, לא היו נסיבות שמצדיקות הכשרה בדיעבד, בייחוד לנוכח העובדה שהעותרים המשיכו בבנייה גם אחרי שהחלו ההליכים נגדם.


מה המשמעות של "זכויות לבית מקצועי" וכיצד זה שונה מזכות רגילה על קרקע?

במושבים, "בית מקצועי" מתייחס לזכות של חבר אגודה חקלאית להקים מבנה מגורים לצורך ניהול המשק. עם זאת, מדובר בזכות מותנית שחייבת להיות מאושרת על ידי רשויות התכנון ורשות מקרקעי ישראל. בני הזוג טענו לזכות כזו, אך מכיוון שהקרקע כלל לא הוקצתה להם - לא היתה להם כל עילה חוקית לבנייה.


מדוע בית המשפט לא שקל סנקציות אחרות, כמו קנס כספי, במקום הריסה?

בתי המשפט רואים בהריסת מבנים לא חוקיים כלי הכרחי לאכיפת חוקי התכנון. אם העונש היה רק קנס, הדבר היה מתמרץ עברייני בנייה להמשיך לפעול בניגוד לחוק, מתוך הנחה שיוכלו פשוט לשלם ולשמור על המבנה.


כיצד המדינה והרשויות מוודאות שמקרים כאלה לא יחזרו על עצמם?

הרשויות פועלות באמצעות אכיפה מוגברת, צווים מנהליים, הריסות מהירות, ומדיניות ברורה של אי-הכשרה בדיעבד. בנוסף, יש פיקוח מוגבר על מושבים ואגודות חקלאיות, כדי למנוע השתלטות בלתי חוקית על קרקעות ציבוריות.


האם בני הזוג עלולים להיתבע גם על שימוש לא חוקי בקרקע?

כן, בנוסף לצו ההריסה, המדינה יכולה לתבוע אותם בגין שימוש שלא כדין בקרקע חקלאית, ולהטיל עליהם קנסות או תביעות פינוי נוספות.


במקרה אחר, ביולי 2023 קיבל בית המשפט המחוזי מרכז ערעור של הפרקליטות לבטל את החלטת בית משפט השלום בנתניה, שלא התיר את הריסתם של מספר מבנים לא-חוקיים בקלנסואה, שמונעים את הפעלת קו חשמל חדש שכבר הוקם ועדיין לא חושמל. תחילתו של ההליך כשנתיים לפני מתן פסק הדין בערעור, כשהמחלקה להנחיית תובעים מוסמכי היועמ"ש בפרקליטות המדינה, הגישה בקשה להוצאת צווי הריסה ללא הרשעה, לפי חוק התכנון והבניה, ביחס למספר רב של מבנים המצויים בסמוך לקו החשמל החדש שתוכנן בקלנסואה. המבנים האלה, שנבנו בניגוד לחוק, מנעו את הפעלתו של קו החשמל החדש שהוקם, בהתאם לתמ"א 10, ולכן היה אינטרס ציבורי בהריסתם. התביעה הוגשה כנגד 28  משפחות להם מבנים בלתי חוקיים. בדיון במחוזי נכח גם יו"ר ועדת הפנים של הכנסת, ח"כ וואליד טאהא (רע"ם). המדינה, שיוצגה על ידי עו"ד משה שמיר מהמחלקה להנחיית תובעים, טענה בפני בית המשפט כי ההשקעה הרבה שכבר הושקעה בתכנון והוצאה לפועל של קו החשמל החדש, המוערכת בסכומי עתק, עלולה לרדת לטמיון.

תגובות לכתבה(21):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 15.
    אחד העם 28/03/2025 09:10
    הגב לתגובה זו
    עד שאנחנו קונים בית הנשמה יוצאת לנווהם ככה משתלטים ובונים בלי לעשות חשבון מה הם חושבים לעצמם שכולם בעולם הזה טיפשים
  • 14.
    בירושלים 31 בשוהם השתלטו על מדרכה. איפה המבקר (ל"ת)
    אנונימי 27/03/2025 14:05
    הגב לתגובה זו
  • 13.
    אנונימי 27/03/2025 13:42
    הגב לתגובה זו
    לפי הממשלה אין צורך לקיים צו של בית משפט השופטים לא כשירים
  • 12.
    אנונימי 27/03/2025 13:28
    הגב לתגובה זו
    שלא בנו בישוב ערבי אלא בישוב יהודי.
  • 11.
    מעניין אם הם היו דרוזים מי היה יכול עליהם (ל"ת)
    אנונימי 27/03/2025 13:28
    הגב לתגובה זו
  • 10.
    אנונימי 27/03/2025 13:25
    הגב לתגובה זו
    חחח חצי מהנגב צריך לפרק ומה עושה בית המשפח .
  • 9.
    הרצ 27/03/2025 13:19
    הגב לתגובה זו
    אם מותר לראש הממשלה לגנוב ...אז מה יגידו אזובי הקיר
  • 8.
    ישי 27/03/2025 13:06
    הגב לתגובה זו
    המליך עצמו עם הר חא על הראש.בושהבושהבושה
  • 7.
    אהרון 27/03/2025 13:05
    הגב לתגובה זו
    יש פסק דין מלפני כמה עשורים משפחה בנתה בית על מגרש שלהם במושב ללא היתר ונאלצו להרוס איך אנשים לוקחים את החוק לידיים
  • אם רק היו יצחק עמית (ל"ת)
    אנונימי 27/03/2025 14:18
    הגב לתגובה זו
  • 6.
    רוטויילר 27/03/2025 12:43
    הגב לתגובה זו
    שבמו על קרקע גנובה לא הורסים..אז אין סיבה להרוס לזוג הזה..והמדינה שדואגת שהסוטריצים והסטרוקים ימשיכו לבנות לא חוקית על אדמה גנובה פתאום מתחסדת וטוענת שבניה לא חוקית שלא תהרס תעודד אחרים לעבור על החוק
  • 5.
    אנונימי 27/03/2025 12:13
    הגב לתגובה זו
    שינמקו שעמית חיות בן ארי האפסים חרגו ולא עשו להם כלום ואם ישאלו אותם שאלות יענו לא יודעת לא זוכרת לא שמעתי לא ראיתי זה עבד אצל האפסים
  • 4.
    אם מותר לנשיא בית המשפט מדוע לא לאזרח מן השורה (ל"ת)
    אנמיכהונימי 27/03/2025 12:06
    הגב לתגובה זו
  • dhsh 27/03/2025 15:01
    הגב לתגובה זו
    את בכלל יודעת מה היה במקרה של עמית מה הקשר בין המקרים סתם לזרוק מילים.
  • חיים 07/04/2025 09:18
    הטענות שהועלו נגדו מתחלקות לשני סוגים ניגוד עניינים נטען כי השופט עמית ישב בהרכבים שיפוטיים בנושאים שבהם לכאורה היה לו ניגוד עניינים אישי וחריגות בנייה נטען כי רכש נכס עם חריגות בנייה ולא דאג להכשירן להסדירן או להרוס את הבנייה הלא חוקית
  • 3.
    קשקש 27/03/2025 11:30
    הגב לתגובה זו
    כול מי שעובר על החוק ומנסה לקבוע עובדות זורק קובייה וגם לוקח בחשבון שיהרסו את המבנה הבלתי חוקי
  • הימים האלה חוזרים תפוס שופט פוליטי ומתאים והכל מסודר (ל"ת)
    אנונימי 27/03/2025 13:05
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    הרצ 27/03/2025 11:27
    הגב לתגובה זו
    כל הכפרים בצפון ובדרום בנויים ללא היתר .זה עשרות שנים ....תתחילו לפעול במקום שצריך.....
  • 1.
    מי הם חושבים שהם יצחק עמית ירום הודו (ל"ת)
    רק הוא מעל החוק! 27/03/2025 11:19
    הגב לתגובה זו
  • 20 חלונות במחיר 1.7 מיליון לחלון 27/03/2025 12:46
    הגב לתגובה זו
    ידועים שרק להם מותר לגנוב אדמה ועוד לסחוט מנתניהו את הוצאות הפיתוח והבניה
  • אנונימי 27/03/2025 11:32
    הגב לתגובה זו
    מה שמותר לפושע אחד אסור לעם!
צוואה
צילום: canva

הצוואה החדשה נפסלה - זו מ-2003 היא הקובעת

דרמה משפחתית סביב עיזבון אדם הגיעה להכרעה משפטית נוקבת, לאחר שרעייתו השנייה ביקשה לאשר צוואה מאוחרת מ-2019. בית המשפט בחן את מצבו הרפואי של המנוח, את נסיבות החתימה, את עדויות עורכי הדין והעדים, ולבסוף הכריע כי המנוח לא היה כשיר לחתום על הצוואה המאוחרת. הצוואה הישנה מ-2003, שנערכה בפני נוטריון, היא זו שנקבעה כקובעת

עוזי גרסטמן |

באולם בית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל התברר באחרונה סיפור חיים שלם שנפרש בין דפי מסמכים משפטיים, תיקים רפואיים ועדויות שנגבו מחמישה אנשים שונים. מאחורי המסמכים, הסתתרו שנים ארוכות של משפחה גדולה - 16 ילדים משתי נשים - ומתחים שנולדו סביב השאלה מה ביקש המנוח ר. פ. להוריש, למי, ומדוע. פסק הדין שניתן בתיקים שאוחדו חושף מסכת עובדתית ומשפטית מרתקת, ובעיקר הכרעה לא פשוטה בין שתי צוואות שהמנוח חתם עליהן בחייו: האחת ב-2003, בזמן שהיה עדיין בריא ומתפקד; והשנייה ב-2019, כשמצבו היה ירוד, ראייתו כמעט אבדה, והוא הוגדר כסיעודי מלא.

ההליך כולו החל כשאחד מילדיו של המנוח מאשתו הראשונה, מ. ר., הגיש בקשה לקיים את צוואת 2003. מנגד, רעייתו השנייה של המנוח - ואם שישה מילדיו הצעירים, ביקשה לאשר דווקא את הצוואה המאוחרת, מ-2019, וטענה כי היא מבטלת את קודמתה. באותה נשימה, היא גם הדגישה כי אין לה כל השגה כלפי אמינות הצוואה הראשונה, אלא אך ורק את טענתה כי “הצוואה המאוחרת מבטלת את כל הצוואות שקדמו לה”. עם זאת, ככל שהחל בית המשפט לצלול אל תוך התמונה המורכבת, התברר שהסיפור אינו טכני כל-כך. הצוואה המאוחרת אמנם נשענה על החתימה שהופיעה עליה ועל אימות של עורך דין, אבל המציאות הרפואית של המנוח, כמו גם נסיבות החתימה עצמה, היו רחוקות מלהיות ברורות.

המנוח, יליד 1938, נפטר בפברואר 2022. כבר מ-2006 הוא סבל מאירוע מוחי קשה שהוביל להידרדרות משמעותית במצבו התפקודי. בתיק הרפואי שלו הופיעו עדויות חוזרות לירידה בזיכרון, ירידה קוגניטיבית, קושי בניידות, ואף הונפקה לו תעודת עיוור כבר ב-2008. “מדובר באדם אשר לקה בכל ליקוי אפשרי... היה סיעודי לחלוטין כעשר שנים טרם החתימה על הצוואה”, קבע בחוות דעתו ד"ר מ. ב., המומחה הגריאטרי שמינה בית המשפט. המומחה אף הוסיף כי “נעלה מכל ספק... שהמנוח לא היה כשיר לחתום על צוואה במועד הנדון”.

לא ברור אם הצוואה הוסברה למצווה

למרות מצבו הקשה, לפי הצוואה השנייה, המנוח הגיע למשרדו של עורך הדין מ. ע., אותו עורך דין שערך את מסמך הצוואה. שם, בנוכחות של שתי עדות - אחותו של עורך הדין והמזכירה במשרד - הוא לכאורה חתם על המסמך שהוריש את כל רכושו לאשתו השנייה ולבן אחד בלבד. אלא שהפרטים החשובים ביותר לא הופיעו בצוואה: לא נרשם שהצוואה הוקראה למנוח, לא נרשם כי מי מן העדים או עורך הדין הסבירו לו את תוכנה, ולא הוזכר כלל מצבו הרפואי או העובדה שהיה עיוור. “קיים ספק רב אם הוא בכלל יכל לקרוא את תוכן הצוואה”, כתב השופט מחמוד שדאפנה.

הדבר בלט במיוחד לאור עדויות העדים. המשיבה הודתה שהמנוח היה מרותק למיטה ושני אנשים נדרשו כדי להרים אותו לרכב. ואילו עורך הדין שחתם כמאמת הצוואה, ציין במפורש כי המנוח “התייצב במשרדו”, בעוד שעדי הראייה אישרו כי החתימה התרחשה בכלל ברכב, בחניון, ולא בתוך המשרד. יתר על כן, אף אחד מהעדים לא נתן גרסה מדויקת ואחידה היכן הם עמדו או ישבו בעת החתימה. הדבר הוסיף רבדים של אי-בהירות בנוגע לדרך עריכת המסמך ולמילוי הדרישות הקבועות בסעיף 20 לחוק הירושה. תמונת המצב הסתבכה אף יותר כשהמבקש הגיש חוות דעת גרפולוגית מאת ד.”ג., שקבעה כי “אין לה כל ספק כי החתימות על הצוואה לא נכתבו על ידי המנוח... קיימת סבירות גבוהה ביותר כי החתימה נכתבה כשאת ידו של המנוח מנחה אדם אחר”. גם כאן לא זימנה המשיבה את המומחית לחקירה, אף שהתנגדה למסקנותיה.

אמא ותינוק
צילום: Photo by Pixabay

מי האם - תורמת הביצית או זו שילדה את הילד?

סכסוך חריג בין בנות זוג לשעבר הגיע לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה. בעלת הביצית טענה כי זוגתה לשעבר שימשה רק פונדקאית, ואילו זו התעקשה כי היא אמו של הילד שילדה וגידלה בחודשים הראשונים לחייו. תסקיר הרווחה והאפוטרופוסית לדין תמכו בחידוש הקשר, והחלטת השופטת אליה נוס הכריעה בהתאם. האם שהרתה וגידלה בחודשים הראשונים את הילד תקבל זמני שהות - עוד לפני ההכרעה בשאלת ההורות עצמה

עוזי גרסטמן |

בבוקר סתווי אחד, כמעט שנתיים אחרי שנולד ילד קטן לזוג נשים שחייהן נפרדו זה מכבר, חזרו שתיים מהדמויות המרכזיות ביותר בחייו המוקדמים של הפעוט לעמוד זו מול זו בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה. מעל האולם ריחפה שאלה אחת, עקבית ומכאיבה: מי היא אמו של ילד שנולד לביצית של אחת מבנות הזוג ולרחמה של השנייה? והאם מי שילדה, הניקה וגידלה אותו במהלך החודשים הראשונים לחייו, אך אינה רשומה כאמו, זכאית לראותו, גם אם בת הזוג לשעבר מתנגדת לכך בתוקף. השופטת אליה נוס נדרשה להכריע בבקשה זמנית לקביעת זמני שהות בין התובעת, האם היולדת, לבין הקטין בן השנתיים וחצי. החלטתה מתארת מערכת יחסים זוגית שהחלה ב-2019 והסתיימה בפירוק מגורים בתחילת 2024, הריון שנישא ברחמה של התובעת, בקשות משפטיות חוצות מדינות, ותפישות קוטביות ביחס למעמדה של התובעת בחיי הילד.

הנתבעת - האם הגנטית ובעלת הביצית - טענה לכל אורך הדרך כי התובעת שימשה עבורן פונדקאית בלבד, במסגרת הסכמה מוקדמת וברורה. לדבריה, עוד לאורך ההיריון התחזתה התובעת לנתבעת לצורך רישום הילד כבנה של הנתבעת בלבד, ואף קיבלה תשלום על עצם ההיריון. התובעת מצדה, טענה כי מדובר בהורות משותפת לכל דבר, כזו ששיקפה את מערכת היחסים רבת השנים ואת רצונן להביא ביחד ילד לעולם. היא הזכירה כי היא זו שילדה את הקטין, הניקה אותו וגידלה אותו בחודשים הראשונים לחייו, וכי מעולם לא התכוונה לשמש פונדקאית בלבד.

כבר בתחילת ההליך, הזכירה השופטת כי אין מחלוקת על כך שהתובעת היא היולדת. בפסק הדין נכתב כי, "אין מחלוקת בין הצדדים כי הן ניהלו קשר זוגי וכי התובעת היא מי שילדה את הקטין". לצד זה, היא הפנתה להלכה משפטית ברורה, שנקבעה בעמ"ש 64159-11-24, שלפיה בשאלות הנוגעות למתח בין אם גנטית לבין אם יולדת קיימות שתי זכויות הוריות בעלות משמעות, ואין לקבוע מראש כי אחת גוברת על רעותה. השופטת כתבה כי, "העדפת זכות הורית אחת על אחרת תיקבע על פי נסיבות העניין... ואפשר שתשתנה מעניין לעניין".

העו"סית: יש לחדש את הקשר

מול המחלוקת המשפטית והרגשית העמוקה הזאת, שהתעצמה והלכה מאז שניתק הקשר בין התובעת לבין הילד בפברואר 2024, הוזמנה עובדת סוציאלית לסדרי דין להכין תסקיר. התסקיר הזה, שהוגש ביוני 2025, הסתמן במהרה כמסמך משמעותי ביותר בהליך. העובדת הסוציאלית בחנה את הטענות של שתי הנשים, נפגשה עם הילד והתרשמה מהקשר שנוצר בעבר בינו לבין התובעת, והגיעה למסקנה חד-משמעית: יש לחדש את הקשר ללא דיחוי.

בחוות דעתה, הדגישה העובדת הסוציאלית כי בעיניה התובעת אינה פונדקאית. בחקירתה היא אמרה כי, "התובעת היא לא אם פונדקאית בעיניי". היא הוסיפה כי בבואה לגבש המלצה אינה בוחנת הסכמות או טענות משפטיות, אלא מסתכלת רק על טובת הילד, והסבירה כי "יש שתי נשים עם היסטוריה של זוגיות... והביאו הסכמה להביא ילד לעולם, אשה אחת ילדה והניקה אותו במשך 8-7 חודשים, היא יצרה אתו התקשרות מסוימת בניגוד לפונדקאות. יש פה בסיס איתן לקשר".