בנייה בניין דירות
צילום: שלומי יוסף

הסכנה שבבנייה ללא היתר - בנו בית מפואר וייאלצו להרוס אותו

בני זוג ממושב תירוש עתרו לבית המשפט בבקשה לבטל את צו ההריסה שהוצא לבית בן שלוש קומות שהקימו לעצמם על קרקע שלא הוקצתה להם. לדבריהם, אין להם פתרון דיור חלופי, וכי המגורים בבית זה חיוניים לרווחתם וליציבות המשפחתית שלהם. הם לא עצרו את עבודות הבנייה גם לאחר שנודע להם על ההליכים המשפטיים שננקטו נגדם

עוזי גרסטמן | (21)

לאחר שהקימו בית מגורים יוקרתי בן שלוש קונות ללא היתר בנייה על קרקע שלא הוקצתה להם, בני זוג ממושב תירוש עתרו לבית המשפט בבקשה לבטל את צו ההריסה שהוצא למבנה. הם טענו כי ההריסה תפגע בזכותם ובזכות בתם לדיור נאות, אך בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים דחה את עתירתם בקביעה נחרצת: "אין להם להלין אלא על עצמם".


בני הזוג, תושבי המושב תירוש, ביקשו להרחיב את מקום מגוריהם. לטענתם, שטח המושב מוגבל ואין אפשרויות רבות לבנייה חדשה. למרות זאת, הם בחרו להקים בית רחב ידיים במגרש שלא הוקצה להם על ידי הרשויות המוסמכות, וללא קבלת היתרי בנייה כדין. מדובר במבנה שאינו צריף ארעי או תוספת שולית, אלא בית מגורים גדול ומפואר, שנבנה תוך השקעה משמעותית, מבלי שעבר את ההליכים הנדרשים בחוקי התכנון והבנייה. בעקבות כך, הרשויות פתחו נגדם בהליכים משפטיים, ובסופו של דבר הוצא באוגוסט 2023 צו הריסה נגד המבנה.


בני הזוג טענו כי הם בעלי "זכויות לבית מקצועי" - מושג המתייחס לזכותם לשימוש קבוע וראוי בנכס בתחומי המושב. בית מקצועי הוא מבנה שבעבר היה מוקם במושבים לצורך למגורים של בעלי מקצוע חיוניים כמו מורים או רופאים, שהם לא חקלאים, אך נותנים שירותים לבני היישוב. במדינת ישראל, זכויות על קרקע במושבים מוסדרות בעיקר דרך רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), והן מחייבות הקצאה מסודרת והיתרי בנייה מתאימים. במקרה הזה, בני הזוג לא קיבלו שום הקצאה מסודרת לקרקע שעליה הם בנו, ולכן לא היה להם בסיס חוקי להמשיך את הפרויקט. המשמעות של זכויות לבית מקצועי היא שניתן להקים מבנה למגורים לצורך פעילות חקלאית או אחרת בהתאם לתנאי האזור, אך בכפוף לכללי ההקצאה ולפיקוח של הרשויות הרלוונטיות. במקרה של בני הזוג, לא רק שהם לא עמדו בדרישות ההקצאה, אלא שהם גם בחרו לבנות באופן עצמאי וללא היתר מתאים, תוך התעלמות מהחוקים ומהתקנות.


בני הזוג טענו כי הריסת ביתם תגרום להם ולבתם נזק בלתי הפיך. לדבריהם, אין להם פתרון דיור חלופי, וכי המגורים בבית זה חיוניים לרווחתם וליציבות המשפחתית שלהם. בין היתר, הם העלו טענות שונות בנוגע למצבם האישי והמשפחתי, וביקשו שבית המשפט יתחשב במצוקתם. הם הדגישו את עקרון "הזכות לדיור נאות", וטענו כי הריסת הבית תפגע בזכות היסוד הזו, שמעוגנת באמנות בינלאומיות ובערכי המשפט הישראלי.


אחת הנקודות המרכזיות שעמדו נגד בני הזוג היתה העובדה שהם לא חדלו מעבודות הבנייה גם לאחר שנודע להם על ההליכים המשפטיים שננקטו נגדם. בזמן שהרשויות פעלו להוציא צווי הריסה ולהפסיק את הבנייה, העותרים המשיכו בעבודות בנייה משמעותיות - מה שלטענת בית המשפט מעיד על זלזול מכוון בחוק. העובדה שהמשיכו את הבנייה לאחר שנפתחו ההליכים נגדם, נתפשה בבית המשפט כהתנהלות חמורה במיוחד. השופטת דנה כהן-לקח ציינה בפסק הדין שלה כי, "כאשר מתנהל הליך משפטי וצו הריסה מרחף מעל ראשם של העותרים, היה מצופה מהם להפסיק כל פעילות בנייה עד להכרעה. המשך העבודות מצביע על חוסר תום לב וניסיון לכפות מציאות חדשה על הרשויות".


משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

מנגד, המדינה והרשויות המקומיות טענו כי אין מקום להקל ראש בבנייה בלתי חוקית, בייחוד כשמדובר במבנה קבוע וגדול שנבנה ללא כל אישור. הרשויות ציינו כי מתן לגיטימציה למעשה שכזה עלול ליצור תקדים מסוכן ולעודד בנייה בלתי חוקית ברחבי הארץ. לטענתן, גם אם לבני הזוג יש מצוקה דיורית מסוימת, אין בכך הצדקה להפרת החוק בצורה כה בוטה. בנוסף, נטען כי העותרים לא פנו לערוצים הרשמיים כדי להסדיר את מעמדם, ולא ביקשו היתר בנייה כדין לפני שהחלו בבנייה. בכך, לדבריהם, הם בחרו להתעלם מההליכים החוקיים ולנסות לכפות על הרשויות בדיעבד הכרה במצב שנוצר שלא כחוק.


לאחר בחינת כל הטענות והנסיבות, בית המשפט קיבל את עמדת המדינה ודחה את העתירה של בני הזוג. בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "אין להם להלין אלא על עצמם". השופטת כהן-לקח קבעה כי הזכות לדיור נאות, חשובה ככל שתהיה, אינה יכולה לגבור על חוקי התכנון והבנייה - בייחוד כשמדובר בהפרה כה חמורה של החוק. היא ציינה כי "בנייה בלתי חוקית חותרת תחת עקרונות של שלטון החוק, ופוגעת קשות בתכנון האורבני וביכולת המדינה להסדיר את השימוש בקרקעות בצורה מושכלת". עוד הודגש בפסק הדין כי, "מתן הכשר בדיעבד למבנה כזה יוביל למדרון חלקלק וייצור תמריץ לבנייה בלתי חוקית נוספת".

קיראו עוד ב"משפט"


השופטת הדגישה מספר נקודות מרכזיות שהובילו לדחיית העתירה:

  • היעדר פנייה לערוצים חוקיים – בני הזוג לא ניסו לקבל אישור לפני שהחלו בבנייה, ולא נקטו צעדים חוקיים להסדרת מעמדם.

  • סיכון לתקדים מסוכן – אישור הבנייה בדיעבד היה פוגע במערכת התכנון והבנייה ומעודד אחרים לעשות כמוהם.

  • אחריות אישית – בני הזוג קיבלו החלטה מודעת לבנות בניגוד לחוק, ולכן עליהם לשאת בתוצאות.

  • זלזול בהליכים המשפטיים – המשך עבודות הבנייה למרות צווי ההריסה וההליכים המשפטיים שנפתחו נגדם, העידו על חוסר כבוד לשלטון החוק.


האם היו מקרים בעבר שבהם בתי המשפט אישרו בדיעבד מבנים לא חוקיים?

כן, אך לרוב מדובר במקרים חריגים, שבהם היתה הצדקה מיוחדת כמו טעות שנעשתה בתום לב, מחדל של הרשויות, או כשהיה סיכוי גבוה לקבלת היתר לו היה מוגש בזמן. במקרה הזה, לא היו נסיבות שמצדיקות הכשרה בדיעבד, בייחוד לנוכח העובדה שהעותרים המשיכו בבנייה גם אחרי שהחלו ההליכים נגדם.


מה המשמעות של "זכויות לבית מקצועי" וכיצד זה שונה מזכות רגילה על קרקע?

במושבים, "בית מקצועי" מתייחס לזכות של חבר אגודה חקלאית להקים מבנה מגורים לצורך ניהול המשק. עם זאת, מדובר בזכות מותנית שחייבת להיות מאושרת על ידי רשויות התכנון ורשות מקרקעי ישראל. בני הזוג טענו לזכות כזו, אך מכיוון שהקרקע כלל לא הוקצתה להם - לא היתה להם כל עילה חוקית לבנייה.


מדוע בית המשפט לא שקל סנקציות אחרות, כמו קנס כספי, במקום הריסה?

בתי המשפט רואים בהריסת מבנים לא חוקיים כלי הכרחי לאכיפת חוקי התכנון. אם העונש היה רק קנס, הדבר היה מתמרץ עברייני בנייה להמשיך לפעול בניגוד לחוק, מתוך הנחה שיוכלו פשוט לשלם ולשמור על המבנה.


כיצד המדינה והרשויות מוודאות שמקרים כאלה לא יחזרו על עצמם?

הרשויות פועלות באמצעות אכיפה מוגברת, צווים מנהליים, הריסות מהירות, ומדיניות ברורה של אי-הכשרה בדיעבד. בנוסף, יש פיקוח מוגבר על מושבים ואגודות חקלאיות, כדי למנוע השתלטות בלתי חוקית על קרקעות ציבוריות.


האם בני הזוג עלולים להיתבע גם על שימוש לא חוקי בקרקע?

כן, בנוסף לצו ההריסה, המדינה יכולה לתבוע אותם בגין שימוש שלא כדין בקרקע חקלאית, ולהטיל עליהם קנסות או תביעות פינוי נוספות.


במקרה אחר, ביולי 2023 קיבל בית המשפט המחוזי מרכז ערעור של הפרקליטות לבטל את החלטת בית משפט השלום בנתניה, שלא התיר את הריסתם של מספר מבנים לא-חוקיים בקלנסואה, שמונעים את הפעלת קו חשמל חדש שכבר הוקם ועדיין לא חושמל. תחילתו של ההליך כשנתיים לפני מתן פסק הדין בערעור, כשהמחלקה להנחיית תובעים מוסמכי היועמ"ש בפרקליטות המדינה, הגישה בקשה להוצאת צווי הריסה ללא הרשעה, לפי חוק התכנון והבניה, ביחס למספר רב של מבנים המצויים בסמוך לקו החשמל החדש שתוכנן בקלנסואה. המבנים האלה, שנבנו בניגוד לחוק, מנעו את הפעלתו של קו החשמל החדש שהוקם, בהתאם לתמ"א 10, ולכן היה אינטרס ציבורי בהריסתם. התביעה הוגשה כנגד 28  משפחות להם מבנים בלתי חוקיים. בדיון במחוזי נכח גם יו"ר ועדת הפנים של הכנסת, ח"כ וואליד טאהא (רע"ם). המדינה, שיוצגה על ידי עו"ד משה שמיר מהמחלקה להנחיית תובעים, טענה בפני בית המשפט כי ההשקעה הרבה שכבר הושקעה בתכנון והוצאה לפועל של קו החשמל החדש, המוערכת בסכומי עתק, עלולה לרדת לטמיון.

תגובות לכתבה(21):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 15.
    אחד העם 28/03/2025 09:10
    הגב לתגובה זו
    עד שאנחנו קונים בית הנשמה יוצאת לנווהם ככה משתלטים ובונים בלי לעשות חשבון מה הם חושבים לעצמם שכולם בעולם הזה טיפשים
  • 14.
    בירושלים 31 בשוהם השתלטו על מדרכה. איפה המבקר (ל"ת)
    אנונימי 27/03/2025 14:05
    הגב לתגובה זו
  • 13.
    אנונימי 27/03/2025 13:42
    הגב לתגובה זו
    לפי הממשלה אין צורך לקיים צו של בית משפט השופטים לא כשירים
  • 12.
    אנונימי 27/03/2025 13:28
    הגב לתגובה זו
    שלא בנו בישוב ערבי אלא בישוב יהודי.
  • 11.
    מעניין אם הם היו דרוזים מי היה יכול עליהם (ל"ת)
    אנונימי 27/03/2025 13:28
    הגב לתגובה זו
  • 10.
    אנונימי 27/03/2025 13:25
    הגב לתגובה זו
    חחח חצי מהנגב צריך לפרק ומה עושה בית המשפח .
  • 9.
    הרצ 27/03/2025 13:19
    הגב לתגובה זו
    אם מותר לראש הממשלה לגנוב ...אז מה יגידו אזובי הקיר
  • 8.
    ישי 27/03/2025 13:06
    הגב לתגובה זו
    המליך עצמו עם הר חא על הראש.בושהבושהבושה
  • 7.
    אהרון 27/03/2025 13:05
    הגב לתגובה זו
    יש פסק דין מלפני כמה עשורים משפחה בנתה בית על מגרש שלהם במושב ללא היתר ונאלצו להרוס איך אנשים לוקחים את החוק לידיים
  • אם רק היו יצחק עמית (ל"ת)
    אנונימי 27/03/2025 14:18
    הגב לתגובה זו
  • 6.
    רוטויילר 27/03/2025 12:43
    הגב לתגובה זו
    שבמו על קרקע גנובה לא הורסים..אז אין סיבה להרוס לזוג הזה..והמדינה שדואגת שהסוטריצים והסטרוקים ימשיכו לבנות לא חוקית על אדמה גנובה פתאום מתחסדת וטוענת שבניה לא חוקית שלא תהרס תעודד אחרים לעבור על החוק
  • 5.
    אנונימי 27/03/2025 12:13
    הגב לתגובה זו
    שינמקו שעמית חיות בן ארי האפסים חרגו ולא עשו להם כלום ואם ישאלו אותם שאלות יענו לא יודעת לא זוכרת לא שמעתי לא ראיתי זה עבד אצל האפסים
  • 4.
    אם מותר לנשיא בית המשפט מדוע לא לאזרח מן השורה (ל"ת)
    אנמיכהונימי 27/03/2025 12:06
    הגב לתגובה זו
  • dhsh 27/03/2025 15:01
    הגב לתגובה זו
    את בכלל יודעת מה היה במקרה של עמית מה הקשר בין המקרים סתם לזרוק מילים.
  • חיים 07/04/2025 09:18
    הטענות שהועלו נגדו מתחלקות לשני סוגים ניגוד עניינים נטען כי השופט עמית ישב בהרכבים שיפוטיים בנושאים שבהם לכאורה היה לו ניגוד עניינים אישי וחריגות בנייה נטען כי רכש נכס עם חריגות בנייה ולא דאג להכשירן להסדירן או להרוס את הבנייה הלא חוקית
  • 3.
    קשקש 27/03/2025 11:30
    הגב לתגובה זו
    כול מי שעובר על החוק ומנסה לקבוע עובדות זורק קובייה וגם לוקח בחשבון שיהרסו את המבנה הבלתי חוקי
  • הימים האלה חוזרים תפוס שופט פוליטי ומתאים והכל מסודר (ל"ת)
    אנונימי 27/03/2025 13:05
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    הרצ 27/03/2025 11:27
    הגב לתגובה זו
    כל הכפרים בצפון ובדרום בנויים ללא היתר .זה עשרות שנים ....תתחילו לפעול במקום שצריך.....
  • 1.
    מי הם חושבים שהם יצחק עמית ירום הודו (ל"ת)
    רק הוא מעל החוק! 27/03/2025 11:19
    הגב לתגובה זו
  • 20 חלונות במחיר 1.7 מיליון לחלון 27/03/2025 12:46
    הגב לתגובה זו
    ידועים שרק להם מותר לגנוב אדמה ועוד לסחוט מנתניהו את הוצאות הפיתוח והבניה
  • אנונימי 27/03/2025 11:32
    הגב לתגובה זו
    מה שמותר לפושע אחד אסור לעם!
שופטת בית משפט
צילום: Photo SaUl Bucio on Unsplash

ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?

חייב שנושא חוב לעורך דינו כבר מאז שנות התשעים ויתר על חלקו בעיזבון של אמו כבר לפני עשור, ביחד עם אחיו, כדי לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית המשפחה. כעת, על אף מצבו הרפואי ונכותו, בית המשפט הורה לבטל את הסתלקותו מהירושה ולהעביר את חלקו לקופת הנשייה - צעד שהיה תנאי למתן הפטר מוחלט מחובותיו.

עוזי גרסטמן |

בבית משפט השלום בטבריה ניתן באחרונה פסק דין העוסק בסיטואציה כמעט נדירה: אדם שנושא חוב לעורך דינו, מצא לנכון לוותר על חלקו בירושת אמו לפני כעשור כדי לאפשר לאביו להישאר בבית המשפחה. השופטת נסרין אסכנדר־מוסא נדרשה לשאלה אם ראוי שבית המשפט יכבד את הסתלקותו מהירושה, או שמא יבטל אותה כדי לאפשר לנושה הוותיק לקבל את חלקו. ההכרעה שהתקבלה חושפת את האיזון העדין בין דאגה לחייב במצב אישי וכלכלי קשה, לבין הגנה על זכויות הנושים.

הרקע למקרה מתחיל עוד ב-1995, אז שכר החייב את שירותיו של עורך הדין חסאן בסתוני אך לא שילם את שכר הטרחה שלו. החוב, שנפסק כבר אז בפסק דין חלוט, תפח עם השנים והגיע לסכום של 116,861 שקל. החייב, סובל מנכות רפואית לצמיתות בשיעור של 55% ואובדן כושר עבודה מלא. הוא מתקיים מקצבת נכות של כ-4,800 שקל לחודש ומתגורר בשכירות, כשהוא נעזר בסיוע בשכר דירה בסכום של כ-700 שקל בלבד. כלומר מדובר באדם שמצבו הכלכלי רעוע ביותר ואין לו שום נכסים משמעותיים.

למרות נסיבות חייו הקשות, התברר כי ב-2015, זמן רב לאחר שנוצר החוב ולא שולם, בחר החייב להסתלק מהעזבון של אמו המנוחה, שכלל דירת מגורים. לטענתו, ההחלטה נבעה משיקולים משפחתיים בלבד, במטרה לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית. אלא שבית המשפט לא קיבל את הטענה הזו ככזו שמבטלת את זכויות הנושה. השופטת קבעה בפסק הדין שפורסם כי, "היחיד היה חייב כספים לנושה... היה על היחיד להיות הוגן כלפי הנושה בטרם יהיה נדיב כלפי אביו, ועליו לדאוג לשלם את חובו לנושה בטרם ייתן מתנה לאביו".

הנאמנת: חוסר תום לב של החייב

ההליך הנוכחי נפתח לאחר שבקשת החייב לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון התקבלה בנובמבר 2023, והנאמנת מונתה לפקח על ביצוע ההליך. בדו"חות שהוגשו על ידי הממונה צוין כי מצבו האישי והבריאותי של החייב מצדיק מתן הפטר מהחוב, אבל הנאמנת טענה אחרת. לדבריה, הסתלקותו של החייב מהעזבון בעת שהיה מצוי בחובות מצביעה על חוסר תום לב. היא דרשה מבית המשפט לבטל את ההסתלקות כדי להחזיר את הנכס לקופת הנשייה.

בדיון שהתקיים בפברואר 2025 ניסה החייב להגיע להסדר והציע להוסיף לקופת הנשייה 60 אלף שקל - סכום ששווה לשווי חלקו בעיזבון כפי שהוערך בהליך קודם שהתנהל בעניינו. ואולם לאחר כמה חודשים הודיע החייב כי אינו מסוגל לעמוד בתשלום, והנאמנת הגישה בקשה רשמית לביטול ההסתלקות. השופטת קיבלה את עמדתה וקבעה כי הסתלקות מירושה מהווה פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה לפי סעיף 221 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. "יש לראותה כפעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה", היא כתבה בהכרעתה, והדגישה כי החוק נועד למנוע מיחיד לבצע פעולות בנכסיו באופן שפוגע בנושים.

פסיקת בית משפט גזר דין פטיש שופט פרקליטות
צילום: Istock

האם הסכם ממון הוא גם הצוואה?

פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בקריות קבע כי בת זוגו של אדם שהלך לעולמו, עמו חיה במשך 17 שנה, תוכר כידועה בציבור ותירש מחצית המעיזבון שלו, בהתאם לחוק הירושה. השופטת דחתה את הטענות של בנו היחיד של המנוח, שלפיהן הסכם הממון שעליו חתם אביו מולה מהווה צוואה המדירה את בת הזוג, וקבעה כי המסמך אינו יכול לשמש תחליף לצוואה

עוזי גרסטמן |

עבור האשה שניהלה קשר זוגי ארוך שנים עם המנוח, פסק הדין שניתן באחרונה הוא לא רק ניצחון משפטי, אלא גם הכרה במעמדה. השופטת רונית ויצמן מבית המשפט לענייני משפחה בקריות קיבלה את תביעתה להכיר בה כיורשת על פי דין, וקבעה כי היא עמדה במבחנים הנדרשים בסעיף 55 לחוק הירושה. בכך נקבע כי צו הירושה שניתן ביולי 2023 יתוקן, והיא תירש מחצית מהעיזבון ביחד עם בנו של המנוח.

הפרשה החלה לאחר מות בן הזוג שלה במאי 2023, אז ניתן צו ירושה המורה כי בנו הוא היורש היחיד. כחודשיים לאחר מכן פנתה בת הזוג לבית המשפט וטענה כי היתה ידועה בציבור של המנוח במשך 15 שנה לפחות, וכי יש להוסיף אותה כשותפה לירושה. הבן מצדו, הגיש תביעה נגדית, שבה ביקש מבית המשפט להכיר בהסכם הממון שנחתם בין אביו לבת הזוג ב-2007 כצוואה לכל דבר ועניין. לטענתו, מהוראות ההסכם ניתן ללמוד כי אביו התכוון להבטיח כי עיזבונו יעבור אך ורק אליו.

במרכז המחלוקת עמדה השאלה האם הסכם ממון יכול לשמש צוואה. השופטת ויצמן דחתה את הטענה הנחרצת של הבן וקבעה כי אין בסיס משפטי להעניק להסכם מעמד של צוואה. היא ציינה בפסק הדין שפורסם  כי, "המצווה צריך להצהיר בפני העדים שזו צוואתו... והעדים צריכים לאשר באותו מעמד בחתימתם", דבר שלא נעשה במקרה זה. עוד היא הדגישה כי הנתבע לא זימן לעדות את עורכת הדין שערכה את ההסכם, ולא הביא כל ראיה לכך שהמנוח התכוון שההסכם ישמש הוראת ירושה. "המסקנה היחידה המתבקשת היא שהמנוח לא ראה בהסכם הממון את צוואתו", כתבה השופטת בפסק הדין.

"לא ניתן לתת פרשנות עקיפה להסכם הממון"

השופטת דחתה גם את האפשרות לראות בהסכם הממון "הוראה אחרת", השוללת את זכות הירושה של בת הזוג, כפי שניתן לעשות לפי סעיף 55 לחוק הירושה. לדבריה, ההסכם עסק בהפרדה רכושית במהלך החיים המשותפים ובמקרה של פרידה, אך לא כלל הוראות מפורשות בנוגע להורשה. "לא ניתן לתת פרשנות עקיפה להסכם הממון לפיה רצון המנוח היה לנשל את התובעת מעיזבונו", היא פסקה בהכרעתה.

לאחר שנדחתה טענת הבן, פנה בית המשפט לבחון אם התקיימו התנאים להכרה בתובעת כידועה בציבור. השופטת ציינה כי אין מחלוקת שהצדדים ניהלו מערכת יחסים זוגית ארוכת שנים, והזכירה כי כבר בהסכם הממון הצהירו הצדדים על רצונם, "לחיות יחדיו באהבה וברעות ולקיים ביניהם חיי זוגיות מלאים כיחידה משפחתית אחת". עוד היא הוסיפה כי, "לא נטען שהצדדים נפרדו, שלא היתה רציפות בזוגיות, או שהיתה למנוח זוגיות אחרת".