אחת לשנה, עם פרסום הדו"ח השנתי של הכנסת על הוצאות תקציב 'הקשר עם הבוחר' של חברי הכנסת, עטים עליו עיתונאים כמוצאי שלל ומפרסמים את פרטיו תוך שימוש בכותרות מהסוג ש'מוכר עיתונים' ויותר מזה מביא טוקבקים.

הרבה מן הכתבות מציירות תמונה של חברי כנסת כמושחתים שחיים על חשבון 'הקשר עם הציבור' ומנצלים אותו לרווחתם האישית בצורה בזבזנית. בכל כתבה יופיע שמו של שיאן ההוצאות, זה שהוציא את ההוצאה הכי גדולה על רכישת מכשיר ניווט לוויני וכמובן, ה'צדיקים' שחסכו לציבור ולא עשו שימוש בתקציב זה.

פירוט הרכישות מתקציב הקשר עם הציבור מתפרסם כאמור אחת לשנה והוא זמין לכולם. התקשורת רק מעלה את הנושא לסדר היום וממסגרת אותו כרצונה. מה שלא מוזכר בכתבות האלה הוא שהתקציב הזה הוא 'כסף קטן' ונמצא תחת פיקוח הדוק של חשבות הכנסת, שמכשיר ניווט לוויני הוא בימינו לא מותרות אלא כלי עבודה הכרחי לכל מי שיש לו יותר מ-3 פגישות מחוץ למשרדו, שדו"ח הפעילות השנתי שיוצא מלשכת הח"כ מגיע מהתקציב הזה ושגם חשבון הטלפון והמחשב של העוזר שמטפל בפניות ציבור בשעת לילה מאוחרת מקורו ב'קשר עם הבוחר'.

כאמור, לא מדובר כאן בתחקיר עיתונאי נוקב, אך ברוח החשיפה שכל מי שעבד בכנסת כבר יודע (כן, גם העיתונאים שבמשכן), הנה הצצה נדירה לתענוג המפוקפק של הכנת כוס קפה בלשכת ח"כ: הקומקום עומד בשירותים, הסוכר בין קלסרי העבודה והחלב העמיד ממתין בסבלנות בארון. את העוגיות היבשות שבמגירה הס מלהזכיר, הן שמורות לאירוח של עמיתים וחברי פרלמנטים מחו"ל.

אז למה בכל זאת התקשורת חוגגת? כי זה קל ונוח. חברי הכנסת הם כבר מזמן שק החבטות של הציבור והעיתונאים משתפים פעולה בשמחה. מי שירצה ודאי יוכל לעשות כתבה אמיתית על האירוח הדל לו זוכים המבקרים בלשכות חברי הכנסת אבל נוח יותר להשתלח בחברי הכנסת ולא לעמוד לצידם. מי שיבדוק את הנתונים יסיק בקלות שהחסכנים הגדולים הם אלה שלרשותם תקציבים אחרים - זמינים יותר, אבל קל יותר לתת נתונים מאשר לתת פרשנות.

מי שיחקור לעומק יימצא ודאי את סכומי העתק שמועברים למקורבים, חברים ובני משפחה. לצערנו הרב לא חסרה שחיתות אמיתית במסדרונות השלטון, אבל קל יותר לחשוף את מה שכולם כבר יודעים ומגיע לתיבת המייל שלך מלשכת הדובר.