לא גורלה של יוון עומד על כף המאזניים במשבר הנוכחי. שוב, בדומה למשבר הסאב-פריים, מה שנחשף כאן הוא רגישותה הגבוהה והמסוכנת של המערכת הפיננסית העולמית להתפרצויות של מגפות פיננסיות והתפוצצות של בועות. כמו כן, האשמה לא רובצת רק על התנהלותה הקלוקלת של יוון לאורך השנים, אלא גם על הבנקים והמוסדות הפיננסיים ברחבי העולם שהלוו ליוון את הכספים הללו ונטלו סיכונים בלתי אחראיים.

לנוכח משקלה השולי יחסית של הכלכלה היוונית בתוצר של גוש האירו, אפשר לשאול שאלת תם והיא "מה יקרה אם יוון תפשוט רגל? מה הביג-דיל?"

ובכן, שאלת המפתח, אם להשתמש בעגה מקצועית, היא מי חשוף לאג"ח היווני? מי יפסיד במקרה של חדלות פירעון של יוון? ובכן, הגופים שמחזיקים במרבית אגרות החוב היווניות הם למעשה בנקים בצרפת ובגרמניה, כלומר הליבה של מערכת הבנקאות האירופית. היקף החשיפה נאמד ב-900 מיליארד אירו. כדי להבין את ההשלכות האפשריות של חדלות פירעון של יוון עלינו פשוט להיזכר במשבר הסאב-פריים ב-2008.

כזכור, שוק הסאב-פריים הינו אותה תעשייה קלוקלת שבה העניקו בלב חפץ בנקים משכנתאות ללווים בעלי יכולת החזר מפוקפקת. ההלוואות הללו הבטיחו תשואה גבוהה, אולם נשאו סיכון גבוה. בסופו של דבר התפוצצה הבועה הזו בקול רעש גדול. איון כל אותם נכסי משכנתאות רעילים וחדלי פירעון חייבו למעשה את כל המערכת הפיננסית העולמית (בנקים, מוסדות פיננסיים וגופי השקעה ברחבי העולם, ובעיקר בארצות הברית ובבריטניה) לבצע גל של מחיקות (כלומר הפסדים) בסדרי גודל בלתי נתפסים של מאות מיליארדים. בסופו של דבר נכנסה המערכת הפיננסית העולמית לשיתוק והדבר התבטא עד מהרה בכלכלה הריאלית בדמות מיתון חמור. ובכן, זהו בדיוק תרחיש האימים שמבקשים קובעי המדיניות באירופה למנוע.

במידה ויוון אכן תפשוט רגל הדבר עשוי לזעזע את יסודות המערכת הבנקאית האירופית, להביא לפשיטת רגל גם של אירלנד, ספרד, פורטוגל ואיטליה, ולמוטט בנקים באירופה. לתרחיש שכזה יהיו השלכות חמורות מאין כמותן על הכלכלה הריאלית, שעוד מנסה להתאושש מנזקי משבר הסאב-פריים. זהו תרחיש האימים שמבקשים קובעי המדיניות באירופה למנוע. כלומר, התפוצצות בועת האג"ח היוונית, עשויה ליצור כדור שלג הרסני, מגפה פיננסית.

יוון בלאו הכי לא תוכל לעשות שימוש בכספים שמוענקים לה לצרכים של שיקום כלכלי. למעשה, חבילת הסיוע שמוענקת ליוון באדיבות גרמניה וצרפת מיועדת לפירעון החובות שלה לנושיה, כלומר, לאותם בנקים בצרפת ובגרמניה שהלוו את הכספים. בשורה התחתונה, חבילת הסיוע הזאת נועדה כדי למנוע התמוטטות של המערכת הפיננסית באירופה. המטרה היא אינה להציל את יוון, אלא לתחום את הבעיה, לבודד את הנגע, את החולה. כך מונעים התפשטות של מגפה, כך ימנעו התפשטות של הנגע היווני למדינות כמו ספרד, איטליה ואירלנד.

ואשר ליוון המסכנה. ובכן בתמורה לחבילת הסיוע יוון תאבד במידה רבה את עצמאותה הכלכלית והפוליטית ותשקע בסטגנציה כלכלית למשך תקופת זמן לא ידועה. תוכנית הצנע שהיא התחייבה לה אולי תבטיח כי היא תשמור על ריסון פיסקאלי, אבל התנאים המחמירים הללו ייצרו סד שיקשה על הכלכלה הים-תיכונית הקטנה לחזור למסלול הצמיחה. חיי צנע לא עוזרים כדי לסגור חוב אלא רק כדי להנציחו. הדרך היחידה להיחלץ מגירעון, כל מלמדת ההיסטוריה, היא רק שילוב של צמיחה ואינפלציה. כך הצליחו אירלנד בשנים 1987-1989 וניו זילנד בשנים 1987-1989 להיחלץ מהחוב האדיר שאליו נקלעו. על פי התחזית של ממשלת יוון, הכלכלה המקומית צפויה להתכווץ בשנת 2010 בשיעור של 4% וב-2011 בשיעור של 2.6%. המשך הכפיפות של יוון לאיחוד המוניטרי האירופי ולמטבע האירו יצמצם את מרחב התמרון של יוון.

כולם באים בטענות ליוון ומאשימים אותה, בצדק אם כי במידה של פטרונות, על התנהלותה הכלכלית השאננה והנחשלת לאורך השנים. ואולם גם בענייני כספים צריך שניים לטנגו, וכל לווה צריך מלווה. בדיוק כמו אותם בנקים שששו לפזר ביד רחבה משכנתאות סאב-פריים ובכך נטלו סיכון לא אחראי, כך גם היו שששו לרכוש אגרות חוב יווניות, וזאת למרות שבחינה כלכלית מפוקחת של יכולת ההחזר של יוון היתה אמורה להדליק נורת אזהרה.