שדה התעופה, פנים. אני מתעמת עם מכונת סנדוויצ'ים בטעם של פעם. אולי תועיל בטובה, השרמוטה, להקיא לי כריך עם נקניק רומני שראה ימים טובים יותר.

"דינג - דונג... זו קריאה אחרונה לטסים לקאן - הגוץ ליד מכונת הכריכים מתבקש לסור לשער 3 ולהסתפק בשקית בוטנים ויוגורט בתוספת מאומה."

קאט למטוס, פנים.

קריין: "חולמים לשבת במטוס ליד קוזינה מסאצ'י אנד סאצ'י? גם אני!

אבל גם הפעם, תסתפקו בבוק עם שלפוחית רגיזה"

דיילת, ספק חיננית, ספק עשתה בנג'י לג'ארה של פודרה רבלון,

מציעה לי את מרכולתה: סיגריות. טובלרון. שעון. מכונת גילוח. לגו.

"מי הדגנרט שקונה לגו במטוס?!", חשבתי לעצמי.

"אני אקח לגו", אמר הבוק בצעקה שנבעה מחיבור מדהים

לאוזניות המטוס, כאילו שמע בהן את מחשבותיי.

בחרתי את החפיסה הזו, עם מלבני השוקולד הצבעוניים, כדי שיהיה לתקציבאית מה לאכול כשאחזור למשרד, במקום שתאכל לי את הראש.

הגיגים נבחרים שכנראה יצוצו כשאשוב: "הופה, הופה, מי זה השזוף הזה?!".

"יופי, אתה היית בקאן, ואני הייתי בשם". ועוד. תמותי.

הברנש עם השלפוחית נתן לי מרפק.

אני: "שוב פיפי?" הוא: "נוחתים".

דיילת עם פודרה כיד המלך וציפורניים מלאכותיות,

נקשה עם אצבעות קבב על ידית הכיסא וסימנה לי ליישר את גב המושב.

חברה שלה דיברה ברמקול והודתה לכל הנוסעים בעברית רהוטה

ובאנגלית של בוגרת אורט רהט.

נחתנו.

שדה תעופה, פנים.

אני מתעמת עם מכונת סנדוויצ'ים בטעם של פעם. אולי תועיל בטובה,

השרמוטה, להקיא לי כריך עם נקניק צרפתי שראה ימים טובים יותר.

"דינג - דונג... צלצלה המעלית בדרך למשרד. התעוררתי.

יופי, גאון גדול, שוב כותב תסריט עם מישהו שמדמיין ובסוף מתעורר מחלום?!

ככה, בחיים לא תגיע לקאן. או לשם. תמותי!