כשאדם לא יודע לקרוא או לכתוב, קשה מאוד לוודא שהוא באמת מבין מה כתוב במסמך שנותנים לו לחתום עליו. בצוואה זה קריטי, כי היא קובעת מה ייעשה ברכוש שלו אחרי מותו. לכן בית המשפט דורש שאם המצווה לא יכול לקרוא, על מי שמכין את הצוואה לוודא שהוא מבין כל מלה, ושההקראה תיעשה בצורה שמתאימה לקשיים שלו. במקרה הזה, המנוחה היתה עיוורת, אנאלפביתית וחירשת כמעט לחלוטין, ולכן הצורך בבירור ובהקפדה היה גדול הרבה יותר.

למה היה כל כך משמעותי שהנכד יזם את הפגישה עם עורך הדין?

בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.

כשנהנה מהצוואה הוא גם זה שמביא את המצווה לעורך הדין, קובע את המועד ומחזיק את כל האינפורמציה, זה מייצר חשד למעורבות יתר. לא תמיד זו בעיה, אבל כשמדובר באדם מבוגר מאוד ותלוי, החשד גדל. בית המשפט צריך לוודא שהרצון הוא באמת שלו ולא של מישהו אחר סביבו. כאן השופטת ראתה שהנכד היה במרכז כל התהליך, וזה העלה הרבה סימני שאלה.

הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.

• הבת התערבה בעריכת הצוואה - מה קבע ביהמ"ש?
• ביקש לפסול את צוואה שלטענתו נוגדת מסורת תימנית
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

למה לא קיבלו את חוות דעת המומחה שאמר שהמנוחה היתה כשירה?

המומחה הסתמך בעיקר על מסמכים רפואיים שהצביעו על כך שהמנוחה צלולה. אבל בית המשפט הסביר שצלולה זה לא בהכרח אומר שהיא מבינה ויכולה לקבל החלטות משפטיות מורכבות. בנוסף, היו שני מסמכים משמעותיים שהמומחה לא נתן להם מספיק משקל: תיעוד רפואי לפני הצוואה שבו נכתב שיש ירידה בזיכרון ובהבנה, ומבחן קוגניטיבי ארבעה חודשים אחרי כתיבת הצוואה שבו המנוחה קיבלה ציון 3 מתוך 30. השילוב הזה לא התיישב עם המסקנה שהיא היתה כשירה במועד החתימה.

חן, שהקים וניהל את חברת "אינובייטיב פטנטים" חברת האם של "טיסטרון" ו"דרייב דה לייט", שיווק למשקיעים סדרת רעיונות מפתים: החל מפדים חדשניים לספיגת בריחת שתן בקרב מבוגרים ועד פסי האטה "חכמים" לרכב. הפטנט הראשון מפרק את החיתול לשני חלקים שמתאימים אנטומית לגוף האדם וכך ניתן להחליף את הפד הנחוץ לפי הצורך ולחסוך משמעותית, הפטנט השני מבקש להפיק חשמל מאנרגיית הדריכה של רכבים על פסי האטה. לפי כתב האישום, חן יצר במשך שנים מצגי שווא לפיהם הפיתוחים קרובים לשיווק עולמי ולמכירה לרשויות  ועתידים להניב למשקיעים החזרי עתק של עשרות אלפי אחוזים. בטיסטרון הוא סיפר שאוטוטו קימברלי רוכשת את הפטנט ובבמפרים שערים שלמות הולכות להטמיע את החידושים בכבישים.

הקהל, משקיעים תמימים, חלקם אפילו בגיליאי העשרה. אנשי השיווק שלו נפגשו עם האנשים מציגים אב טיפוס של החיתול כדי להראות שהנה המוצר עובד. גם כדי לבסס את האמון אינובייטיב שלחה מיילים ועדכונים שוטפים שהציגו "התקדמות דרמטית" בפרויקטים למרות שבפועל לא התבצעו ניסויים מהותיים, לא נחתמו הסכמים עם גופים מסחריים, והפטנטים לא הגיעו לשום שלב מסחרי ממשי. החיתולים נתקעו אי שם באיטליה במכונה שלא הפסיקה "להתקע" ודרשה עוד ועוד השקעות מצד החברה, לעומת זאת הבמפר מעולם לא ראה את אב הטיפוס שלו.

על פי פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, חן הצליח לגייס כ-25 מיליון שקלים ממאות משקיעים וזאת גם מבלי לפרסם תשקיף כנדרש בחוק. מתוך הסכום הזה, כ-13 מיליון שקל הועברו ישירות לחשבונות הבנק של חן ושל מקורביו, ושימשו אותו לצרכיו האישיים בין היתר תשלום חובות, שכר דירה, רכישות פרטיות, והחזרי הלוואות.

בין השנים 2006 ל-2017, ביסס חן מנגנון שיטתי ומתמשך להונאת משקיעים, שכלל גם ניסיונות להונות את רשות ניירות ערך. כאשר דרשה הרשות לעצור את הגיוסים, חן חתם על התחייבות אבל המשיך בגיוס הכספים בניגוד להנחיות. אמנם הוא לא פנה מיוזמתו אבל קיבל בזרועות פתוחות משקיעים חדשים.

• רשות ני"ע מזהירה: כך תזהו הונאות השקעה בעידן ה-AI
• הונאה של 40 מיליארד דולר מגיעה לסיומה - דון קוון נשלח ל-15 שנות מאסר
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

חן הורשע בארבעה אישומים חמורים, כולל קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה, עבירות לפי חוק ניירות ערך, ועבירות הלבנת הון. הוא נידון ל-15 חודשי מאסר, וכן לתשלום קנס בגובה 110 אלף שקל וחילוט בסכום נוסף של 105 אלף שקל. בנימוקים של בית המשפט נכתב: "הנאשם ניצל באופן בוטה את אמון המשקיעים תוך הצגת מצגי שווא ומידע כוזב, וגרם להם לנזקים כלכליים ונפשיים משמעותיים".