בניין תמ"א נדל"ן נדלן תמא תל אביב
צילום: מורן ישעיהו

עזרו לאסוף חתימות לתמ"א 38 - וקיבלו דירות קטנות יותר

זוג דיירים שמילאו תפקיד מרכזי בהחתמת יתר הדיירים על הסכם לביצוע תמ"א 38/2, זכו להבטחה נוספת במסגרת נספח שנחתם מול היזם, שלפיה יקבלו דירת גג או פנטהאוז. ואולם לאחר סיום הבנייה ב-2018, הם גילו כי הדירות שנמסרו להם קטנות משמעותית מהדירות האחרות בבניין. לטענת היזם, הדיירים ידעו מראש את פרטי התכנון, כולל שטח הדירות והמרפסות, וכי אין בסיס לטענה שהדירות קטנות מדי

עוזי גרסטמן | (7)

ב-2013 נחתם הסכם בין 12 בעלי הדירות בבניין ברחוב אהבת ציון בפתח תקווה לבין הגלגל יזום ובניה קלויזנר, לצורך ביצוע פרויקט תמ"א 38/2 (הריסה ובנייה מחדש) בבניין. במסגרת ההסכם נקבע כי כל בעל דירה יקבל דירה חדשה בשטח של 92 מ"ר ברוטו, כולל ממ"ד ומרפסת, וחניה תת-קרקעית. זוג דיירים שמילאו תפקיד מרכזי בהחתמת יתר הדיירים על ההסכם, זכו להבטחה נוספת במסגרת נספח שנחתם מול היזם, שלפיה יקבלו דירת גג או פנטהאוז. ואולם לאחר סיום הבנייה ב-2018, הם גילו כי הדירות שנמסרו להם קטנות משמעותית מהדירות האחרות בבניין.


השניים טענו כי הדירות שקיבלו קטנות באופן חריג ביחס לדירות האחרות. בזמן שדירה טיפוסית בבניין החדש נבנתה בשטח של כ-80 מ"ר עם מרפסת של 12 מ"ר, שטח הדירות שלהם היה 63 מ"ר בלבד. אף שהוצמדו לדירותיהם מרפסות בשטח כולל של 40 מ"ר, טענו בני הזוג כי תכנון הדירות הוא פגום: המרפסות אינן שימושיות במלואן, והמבנה הפנימי של הדירות יצר מצוקה תכנונית קשה.


לטענתם, השטח של המטבח והסלון קטן מדי, ואינו מאפשר שימוש סביר בשני החללים בו-זמנית. חוות דעת של שמאי מומחה שמונה מטעם בית המשפט חיזקה את הטענה הזו, כשהוא קבע כי, "התנהלות היזם אכזרית, כשיושבים בסלון מבינים את המצוקה".


עוד הוסיפו התובעים כי, "התכנון שנכפה עליהם גורם לפגיעה ממשית ביכולת ליהנות מהדירה כפי שמקובל", וכי "לא ניתן להתייחס לדירות אלה כדירות מגורים נאותות, אלא כחללים מאולתרים שלא מאפשרים קיום אורח חיים תקין". השניים גם הדגישו כי חלה על היזם חובה חוזית לספק להם דירות בשטח זהה לשאר הדיירים, וכי לא ניתן לראות במרפסות תחליף הולם לשטח דירה בנוי. כמו כן, הם טענו כי מדובר בהפרה של חובת תום הלב ושל התחייבויותיו המפורשות של היזם.


מנגד, הגלגל יזום ובניה קלויזנר טענה כי הדירות שנמסרו עומדות בדרישות ההסכם. לטענת היזם, הדיירים ידעו מראש את פרטי התכנון, כולל שטח הדירות והמרפסות, וכי אין בסיס לטענה שהדירות קטנות מדי. עוד נטען כי הדיירים נהנים משטח מרפסת גדול במיוחד, וכי הערך הכולל של הדירות לא נפגע בצורה המצדיקה פיצוי כספי. היזם גם הסתמך על כך שהדיירים קיבלו הבטחה לדירת גג, ולא להתחייבות לשטח מסוים, ולפיכך טען כי אין הפרה של ההסכם.


השופט אמיר לוקשינסקי-גל ניתח את ההסכם ואת נספחיו וקבע כי טענות הדיירים מוצדקות. לדבריו, גם אם ניתנה הבטחה לדירת גג, הדבר אינו מבטל את הזכות לקבלת דירה בשטח ראוי ומגורים נאותים. עוד הדגיש השופט בפסק הדיןם שפורסם כי, "הפערים בין הדירות משמעותיים, ואין לקבל מצב שבו דיירים אשר היו שותפים לקידום הפרויקט נותרים עם דירות נחותות".


כמו כן, הוא ציין בהכרעתו כי, "הסלון והמבטח תוכננו כך, שבפועל לא ניתן להשתמש בשניהם יחדיו, דבר שפוגע באופן מהותי באיכות החיים של הדיירים". השופט קיבל את חוות דעתו של השמאי המוסכם, שקבע כי השווי כל אחת מהדירות שנמסרו לדיירים נמוך ב-147,023 עד 163,603 שקל משוויין של הדירות האחרות בבניין. בהתאם לכך, הוא חייב את היזם לפצות את התובעים בסכומים האלה, בתוספת ריבית והצמדה מיום מתן חוות הדעת השמאית ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף נפסקו הוצאות משפט בסכום כולל של 21.5 אלף שקל, ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 35 אלף שקל.

קיראו עוד ב"משפט"


פסק הדין מדגיש את חובתם של יזמים לעמוד בהתחייבויות חוזיות ולהבטיח תנאים שוויוניים לכלל הדיירים בפרויקטים של התחדשות עירונית. במקרה הזה, קבע בית המשפט כי אין די בכך שיזם מעניק לדיירים מרפסות גדולות, כששטח הדירה הפנימית קטן משמעותית ואינו מאפשר שימוש תקין במטבח ובסלון. הפסיקה עשויה להוות תקדים חשוב במקרים דומים שבהם דיירים טוענים להפליה בתכנון או בהקצאת שטחים במסגרת פרויקטים של תמ"א 38 והתחדשות עירונית.


מדוע דווקא הדיירים הנ"ל קיבלו דירות קטנות יותר מהאחרים?

לא ניתן הסבר חד-משמעי לכך, אך בית המשפט התרשם כי היזם ביצע תכנון לא שוויוני שפגע בהם במיוחד, אף שהם היו שותפים מרכזיים בקידום הפרויקט.


האם הדיירים היו מודעים מראש לכך שהדירות יהיו קטנות יותר?

היזם טען כי הדיירים ידעו זאת, אך בית המשפט קבע כי לא ניתן היה לצפות מראש עד כמה שטח הדירות יהיה קטן ולא פונקציונלי, בייחוד ביחס לשאר הדירות בבניין.


האם היזם נדרש לבצע שינויים בדירות או רק לשלם פיצוי כספי?

בית המשפט פסק על פיצוי כספי בלבד, ולא חייב את היזם לבצע שינויים מבניים בדירות.


האם ניתן היה לתקן את הדירות עצמן במקום לפצות כספית?

במקרה הזה, בשל מגבלות המבנה והתכנון, לא היה פתרון מעשי להגדלת שטח הדירות. לכן בית המשפט פסק פיצוי כספי, ולא חייב את היזם לבצע שינויים מבניים.


האם הייתה דרך משפטית למנוע את הבעיה לפני סיום הבנייה?

הדיירים יכלו לדרוש פירוט תכנוני מדויק לפני החתימה על ההסכם, ולוודא שהוא כולל התחייבות לשטח פנימי זהה לדירות האחרות. בנוסף, ניתן היה להציב תנאים ברורים מול היזם ולבצע בדיקות מקדימות עם אנשי מקצוע בתחום.


האם הדיירים יכלו לדרוש סכום פיצוי גבוה יותר?

הדיירים התבססו על חוות דעת של שמאי שקבע את הפער בערך הדירות. אם היו מביאים חוות דעת שמאית אחרת, ייתכן שהיו יכולים לטעון לפיצוי גבוה יותר.


במקרה אחר, הכריע בית המשפט לענייני מקרקעין בתל אביב בנובמבר 2024 בתביעה שנוגעת לפרויקט התחדשות עירונית שזכה לרוב של 98% מבעלי הדירות בבניין מגורים. במקרה הזה, כל בעלי הנכסים, מלבד אחת, חתמו על הסכם תמ"א 38/2 להריסה ובנייה מחדש של הבניין. ואולם כאמור, דיירת אחת, הנתבעת, סירבה לחתום, והביעה התנגדות מהותית לפרויקט - תוך הטחת טענות על פגיעות לכאורה בזכויות שלה ועל חוסר שקיפות לאורך ההליך. היזםפ והדיירים הגישו נגדה תביעה. הנתבעת טענה כי ההסכם שהוצע לה לא מספק לה תמורה שווה ביחס לדיירים האחרים. לדבריה, היזם לא עמד בהתחייבויות כלפי בעלי הדירות, והיא הביעה חשש מהתנהלותו העתידית. עוד היא טענה כי הדירה שהוצעה לה נמצאת בקומה נמוכה מזו שהיא מתגוררת בה כיום, וכתוצאה מכך תיפגע איכות חייה. היא גם טענה שהיזם נתן "תנאים מועדפים", כדבריה, לחלק מהדיירים תוך ניהול משא ומתן אישי עם חלקם, ומבלי ליידע את יתר הדיירים - דבר שגרם לה לתחושה של חוסר שוויון מהותי​.

תגובות לכתבה(7):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 5.
    אייל 02/04/2025 21:21
    הגב לתגובה זו
    תיזהרו המושג נטו פלדלת . זה הונאה .דירה של שישים מטר מודדים אותה בטור מאה מטר
  • 4.
    מה היתה ההכרעה בעניין אי השוויון במקרה השני שהוזכר רשום רק שבית הדין הכריע (ל"ת)
    אנונימי 02/04/2025 10:41
    הגב לתגובה זו
  • 3.
    שוקי 02/04/2025 08:02
    הגב לתגובה זו
    מדינה מותק
  • 2.
    קוציליקו 02/04/2025 07:21
    הגב לתגובה זו
    סגרתם על תמריצים כדי לגרור את השכנים שלכם לגירוש והריסה בכפייה.קיבלתם עונש מלמעלה.
  • 1.
    אנונימי 01/04/2025 23:54
    הגב לתגובה זו
    האם מותר לדיירים באותו בינייןלקבל תמורות גדולות יותר משאר הדייריםבגלל שהם מחתימים את דיירי הבינייןולא תמורות זהות לכולם לפי גודל דירתם הנוכחית
  • אנונימי 02/04/2025 10:44
    הגב לתגובה זו
    כדי לקדם פרויקט של תמא ופינוי בינוי דיירים מייצגים פועלים הרבה ומשקיעים הרבה מזמנם לטובת כלל הדיירים. ואין שום סיבה שלא יקבלו תמורה להשקעתם. הם מהווים את הגורם היעיל בקידום הפרויקט.
  • אנונימי 02/04/2025 16:00
    בשבחי הקומבינה.
בית משפט (גרוק)בית משפט (גרוק)

המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים

בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם

עוזי גרסטמן |

הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.

פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.

בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.

רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.

הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל

המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.

גירושים
צילום: Istock

ויתרה על האופציות בגירושים - ונשארה מחוץ לאקזיט

שנה אחרי שנחתם הסכם הגירושים, נמכרה החברה שבה עבד הבעל תמורת עשרות מיליוני דולרים, והאופציות שלו נהפכו לזהב. בעקבות כך פנתה האשה לבית המשפט וטענה כי הוטעתה ושהסתירו ממנה מידע, אך בית המשפט קבע: ההסכם ברור, הוויתור מפורש - והדלת סגורה

עוזי גרסטמן |

כשהם חתמו על הסכם הגירושים, האופציות כמעט שלא תפסו מקום בשיחה. הן היו שם, על הנייר, רשומות כחלק מהנכסים, אבל אף אחד לא באמת חשב שהן שוות משהו. החברה שבה עבד הבעל נחשבה אז חברה מדשדשת, כזו שנאבקת על הישרדותה, והעתיד שלה נראה רחוק מלהיות מזהיר. שנה בלבד לאחר מכן, המציאות התהפכה. עסקת מיזוג ענקית עם חברה אמריקאית הפכה את האופציות של הבעל לרווח של מיליונים, והאשה, שנותרה מחוץ לאקזיט, מצאה את עצמה פונה לבית המשפט בטענה אחת מרכזית: לא ידעתי, הוטעיתי, ויתרתי על משהו שאף אחד לא גילה לי את ערכו האמיתי.

בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע דחה את התביעה באופן חד וברור. בפסק דין ארוך ומפורט, קבעה השופטת שני כ"ץ כי האשה ידעה על קיומן של האופציות, ויתרה עליהן במפורש במסגרת הסכם הגירושים שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, ולא ניתן לפתוח מחדש את ההסכם רק משום שבדיעבד התברר שהוויתור היה כלכלית שגוי. "ניסיון התובעת לאחוז את החבל בשני קצותיו - הותרת הסכם הגירושין על כנו מחד גיסא, ודיון מחדש באחד מרכיביו בלבד מאידך גיסא - אינו ראוי ואינו מתיישב עם ההלכה הפסוקה", כתבה השופטת בהחלטתה.

בני הזוג נישאו ב-2004, נולדו להם שני ילדים, ובמהלך שנות הנישואים עבד הבעל בתפקיד בכיר בחברת טכנולוגיה פרטית. במסגרת עבודתו הוקצו לו אופציות למניות החברה - נכס נפוץ בעולם ההייטק, אך כזה שערכו תלוי כמעט לחלוטין באירועים עתידיים שלא ניתן לחזות אותם. כשהיחסים ביניהם עלו על שרטון, פנו בני הזוג להליך גישור והחליטו להסדיר את כל ענייניהם - גירושים, ילדים, מזונות ורכוש - בהסכם כולל אחד.

כחלק מההליך מונה אקטואר מוסכם, שבחן את הזכויות הסוציאליות, הפנסיוניות והנכסים השונים. האופציות נכללו בחוות הדעת, אך האקטואר קבע כי בשים לב לכך שמדובר בחברה פרטית ולא ציבורית, "הסיכוי לממש את האופציות הוא לוט בערפל". בהתאם לכך, ובמסגרת ההסכם שנחתם ביוני 2020, נקבע ויתור מפורש של האשה על כל טענה עתידית לגבי האופציות. סעיף ההסכם קבע כי לאחר ביצוע האיזונים, "לא יהיה לאחר העברת סכום זה כל דרישה ו/או טענה... בעניין זכויות סוציאליות ו/או מוניטין ו/או אופציות".

לאחר שנחשפה לכתבה בנושא, פנתה האשה לביהמ"ש

ההסכם אושר בבית המשפט, קיבל תוקף של פסק דין, ובוצע במלואו. האשה קיבלה סכומים משמעותיים עבור היוון זכויות פנסיוניות, ורכשה את חלקו של הבעל בבית המגורים המשותף. שנה לאחר מכן, ביולי 2021, אירעה נקודת המפנה. החברה נמכרה לחברה אמריקאית בעסקה בהיקף של עשרות מיליוני דולרים, והאופציות, שנראו קודם לכן חסרות ערך, נהפכו לרווח כספי משמעותי עבור הבעל. רק אז, לאחר שנחשפה לכתבה בעיתון כלכלי, פנתה האשה לבית המשפט. לטענתה, הבעל ידע בזמן הגירושים על הפוטנציאל הגלום באופציות, הסתיר מידע מהותי, והציג מצג שווא כאילו מדובר בנכס חסר ערך. היא הדגישה כי אילו ידעה את מה שהתברר בדיעבד, לא היתה מוותרת על חלקה. עם זאת, היא הקפידה להבהיר כי אינה מבקשת לבטל את הסכם הגירושים כולו, אלא רק לקבל מחצית משווי האופציות.