בניין תמ"א נדל"ן נדלן תמא תל אביב
צילום: מורן ישעיהו

עזרו לאסוף חתימות לתמ"א 38 - וקיבלו דירות קטנות יותר

זוג דיירים שמילאו תפקיד מרכזי בהחתמת יתר הדיירים על הסכם לביצוע תמ"א 38/2, זכו להבטחה נוספת במסגרת נספח שנחתם מול היזם, שלפיה יקבלו דירת גג או פנטהאוז. ואולם לאחר סיום הבנייה ב-2018, הם גילו כי הדירות שנמסרו להם קטנות משמעותית מהדירות האחרות בבניין. לטענת היזם, הדיירים ידעו מראש את פרטי התכנון, כולל שטח הדירות והמרפסות, וכי אין בסיס לטענה שהדירות קטנות מדי

עוזי גרסטמן | (7)

ב-2013 נחתם הסכם בין 12 בעלי הדירות בבניין ברחוב אהבת ציון בפתח תקווה לבין הגלגל יזום ובניה קלויזנר, לצורך ביצוע פרויקט תמ"א 38/2 (הריסה ובנייה מחדש) בבניין. במסגרת ההסכם נקבע כי כל בעל דירה יקבל דירה חדשה בשטח של 92 מ"ר ברוטו, כולל ממ"ד ומרפסת, וחניה תת-קרקעית. זוג דיירים שמילאו תפקיד מרכזי בהחתמת יתר הדיירים על ההסכם, זכו להבטחה נוספת במסגרת נספח שנחתם מול היזם, שלפיה יקבלו דירת גג או פנטהאוז. ואולם לאחר סיום הבנייה ב-2018, הם גילו כי הדירות שנמסרו להם קטנות משמעותית מהדירות האחרות בבניין.


השניים טענו כי הדירות שקיבלו קטנות באופן חריג ביחס לדירות האחרות. בזמן שדירה טיפוסית בבניין החדש נבנתה בשטח של כ-80 מ"ר עם מרפסת של 12 מ"ר, שטח הדירות שלהם היה 63 מ"ר בלבד. אף שהוצמדו לדירותיהם מרפסות בשטח כולל של 40 מ"ר, טענו בני הזוג כי תכנון הדירות הוא פגום: המרפסות אינן שימושיות במלואן, והמבנה הפנימי של הדירות יצר מצוקה תכנונית קשה.


לטענתם, השטח של המטבח והסלון קטן מדי, ואינו מאפשר שימוש סביר בשני החללים בו-זמנית. חוות דעת של שמאי מומחה שמונה מטעם בית המשפט חיזקה את הטענה הזו, כשהוא קבע כי, "התנהלות היזם אכזרית, כשיושבים בסלון מבינים את המצוקה".


עוד הוסיפו התובעים כי, "התכנון שנכפה עליהם גורם לפגיעה ממשית ביכולת ליהנות מהדירה כפי שמקובל", וכי "לא ניתן להתייחס לדירות אלה כדירות מגורים נאותות, אלא כחללים מאולתרים שלא מאפשרים קיום אורח חיים תקין". השניים גם הדגישו כי חלה על היזם חובה חוזית לספק להם דירות בשטח זהה לשאר הדיירים, וכי לא ניתן לראות במרפסות תחליף הולם לשטח דירה בנוי. כמו כן, הם טענו כי מדובר בהפרה של חובת תום הלב ושל התחייבויותיו המפורשות של היזם.


מנגד, הגלגל יזום ובניה קלויזנר טענה כי הדירות שנמסרו עומדות בדרישות ההסכם. לטענת היזם, הדיירים ידעו מראש את פרטי התכנון, כולל שטח הדירות והמרפסות, וכי אין בסיס לטענה שהדירות קטנות מדי. עוד נטען כי הדיירים נהנים משטח מרפסת גדול במיוחד, וכי הערך הכולל של הדירות לא נפגע בצורה המצדיקה פיצוי כספי. היזם גם הסתמך על כך שהדיירים קיבלו הבטחה לדירת גג, ולא להתחייבות לשטח מסוים, ולפיכך טען כי אין הפרה של ההסכם.


משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

השופט אמיר לוקשינסקי-גל ניתח את ההסכם ואת נספחיו וקבע כי טענות הדיירים מוצדקות. לדבריו, גם אם ניתנה הבטחה לדירת גג, הדבר אינו מבטל את הזכות לקבלת דירה בשטח ראוי ומגורים נאותים. עוד הדגיש השופט בפסק הדיןם שפורסם כי, "הפערים בין הדירות משמעותיים, ואין לקבל מצב שבו דיירים אשר היו שותפים לקידום הפרויקט נותרים עם דירות נחותות".


כמו כן, הוא ציין בהכרעתו כי, "הסלון והמבטח תוכננו כך, שבפועל לא ניתן להשתמש בשניהם יחדיו, דבר שפוגע באופן מהותי באיכות החיים של הדיירים". השופט קיבל את חוות דעתו של השמאי המוסכם, שקבע כי השווי כל אחת מהדירות שנמסרו לדיירים נמוך ב-147,023 עד 163,603 שקל משוויין של הדירות האחרות בבניין. בהתאם לכך, הוא חייב את היזם לפצות את התובעים בסכומים האלה, בתוספת ריבית והצמדה מיום מתן חוות הדעת השמאית ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף נפסקו הוצאות משפט בסכום כולל של 21.5 אלף שקל, ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 35 אלף שקל.

קיראו עוד ב"משפט"


פסק הדין מדגיש את חובתם של יזמים לעמוד בהתחייבויות חוזיות ולהבטיח תנאים שוויוניים לכלל הדיירים בפרויקטים של התחדשות עירונית. במקרה הזה, קבע בית המשפט כי אין די בכך שיזם מעניק לדיירים מרפסות גדולות, כששטח הדירה הפנימית קטן משמעותית ואינו מאפשר שימוש תקין במטבח ובסלון. הפסיקה עשויה להוות תקדים חשוב במקרים דומים שבהם דיירים טוענים להפליה בתכנון או בהקצאת שטחים במסגרת פרויקטים של תמ"א 38 והתחדשות עירונית.


מדוע דווקא הדיירים הנ"ל קיבלו דירות קטנות יותר מהאחרים?

לא ניתן הסבר חד-משמעי לכך, אך בית המשפט התרשם כי היזם ביצע תכנון לא שוויוני שפגע בהם במיוחד, אף שהם היו שותפים מרכזיים בקידום הפרויקט.


האם הדיירים היו מודעים מראש לכך שהדירות יהיו קטנות יותר?

היזם טען כי הדיירים ידעו זאת, אך בית המשפט קבע כי לא ניתן היה לצפות מראש עד כמה שטח הדירות יהיה קטן ולא פונקציונלי, בייחוד ביחס לשאר הדירות בבניין.


האם היזם נדרש לבצע שינויים בדירות או רק לשלם פיצוי כספי?

בית המשפט פסק על פיצוי כספי בלבד, ולא חייב את היזם לבצע שינויים מבניים בדירות.


האם ניתן היה לתקן את הדירות עצמן במקום לפצות כספית?

במקרה הזה, בשל מגבלות המבנה והתכנון, לא היה פתרון מעשי להגדלת שטח הדירות. לכן בית המשפט פסק פיצוי כספי, ולא חייב את היזם לבצע שינויים מבניים.


האם הייתה דרך משפטית למנוע את הבעיה לפני סיום הבנייה?

הדיירים יכלו לדרוש פירוט תכנוני מדויק לפני החתימה על ההסכם, ולוודא שהוא כולל התחייבות לשטח פנימי זהה לדירות האחרות. בנוסף, ניתן היה להציב תנאים ברורים מול היזם ולבצע בדיקות מקדימות עם אנשי מקצוע בתחום.


האם הדיירים יכלו לדרוש סכום פיצוי גבוה יותר?

הדיירים התבססו על חוות דעת של שמאי שקבע את הפער בערך הדירות. אם היו מביאים חוות דעת שמאית אחרת, ייתכן שהיו יכולים לטעון לפיצוי גבוה יותר.


במקרה אחר, הכריע בית המשפט לענייני מקרקעין בתל אביב בנובמבר 2024 בתביעה שנוגעת לפרויקט התחדשות עירונית שזכה לרוב של 98% מבעלי הדירות בבניין מגורים. במקרה הזה, כל בעלי הנכסים, מלבד אחת, חתמו על הסכם תמ"א 38/2 להריסה ובנייה מחדש של הבניין. ואולם כאמור, דיירת אחת, הנתבעת, סירבה לחתום, והביעה התנגדות מהותית לפרויקט - תוך הטחת טענות על פגיעות לכאורה בזכויות שלה ועל חוסר שקיפות לאורך ההליך. היזםפ והדיירים הגישו נגדה תביעה. הנתבעת טענה כי ההסכם שהוצע לה לא מספק לה תמורה שווה ביחס לדיירים האחרים. לדבריה, היזם לא עמד בהתחייבויות כלפי בעלי הדירות, והיא הביעה חשש מהתנהלותו העתידית. עוד היא טענה כי הדירה שהוצעה לה נמצאת בקומה נמוכה מזו שהיא מתגוררת בה כיום, וכתוצאה מכך תיפגע איכות חייה. היא גם טענה שהיזם נתן "תנאים מועדפים", כדבריה, לחלק מהדיירים תוך ניהול משא ומתן אישי עם חלקם, ומבלי ליידע את יתר הדיירים - דבר שגרם לה לתחושה של חוסר שוויון מהותי​.

תגובות לכתבה(7):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 5.
    אייל 02/04/2025 21:21
    הגב לתגובה זו
    תיזהרו המושג נטו פלדלת . זה הונאה .דירה של שישים מטר מודדים אותה בטור מאה מטר
  • 4.
    מה היתה ההכרעה בעניין אי השוויון במקרה השני שהוזכר רשום רק שבית הדין הכריע (ל"ת)
    אנונימי 02/04/2025 10:41
    הגב לתגובה זו
  • 3.
    שוקי 02/04/2025 08:02
    הגב לתגובה זו
    מדינה מותק
  • 2.
    קוציליקו 02/04/2025 07:21
    הגב לתגובה זו
    סגרתם על תמריצים כדי לגרור את השכנים שלכם לגירוש והריסה בכפייה.קיבלתם עונש מלמעלה.
  • 1.
    אנונימי 01/04/2025 23:54
    הגב לתגובה זו
    האם מותר לדיירים באותו בינייןלקבל תמורות גדולות יותר משאר הדייריםבגלל שהם מחתימים את דיירי הבינייןולא תמורות זהות לכולם לפי גודל דירתם הנוכחית
  • אנונימי 02/04/2025 10:44
    הגב לתגובה זו
    כדי לקדם פרויקט של תמא ופינוי בינוי דיירים מייצגים פועלים הרבה ומשקיעים הרבה מזמנם לטובת כלל הדיירים. ואין שום סיבה שלא יקבלו תמורה להשקעתם. הם מהווים את הגורם היעיל בקידום הפרויקט.
  • אנונימי 02/04/2025 16:00
    בשבחי הקומבינה.
דיור מוגן קשישה מבוגר זקנה הליכון
צילום: Istock

צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך

שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"

עוזי גרסטמן |

בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.

הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מפי השופטת אורית בן דור ליבל, בחן במשך חודשים ארוכים את העדויות, המסמכים, חוות הדעת והקשרים המשפחתיים, ובסופו קבע בפסק דין מקיף כי הצוואה פסולה. בסיכומו של דבר הסבתא, שהיתה בת 97 בעת עריכתה לפי הרישום, לא הוכח שידעה מהו המסמך שעליו חתמה, לא נאמרה בפניה הצהרה כנדרש, העדים לא אישרו את שנדרש מהם, והנהנה - הנכד - היה בעל מעורבות עמוקה מדי בכל שלבי הכנת המסמך. הצוואה, כך נקבע, אינה יכולה לשקף את רצונה החופשי.

הפגמים בצוואה לא היו שוליים

הסיפור מתחיל בקביעה בסיסית שמנחה את דיני הירושה: כיבוד רצון המת. אלא שכפי שמזכירה השופטת בתחילת פסק הדין, הכלל הזה אינו מוחלט. לעתים אותות המציאות מצביעים על כך שהמסמך המוצג כמבטא את רצון המצווה אינו אלא צל של רצון, או תוצר של פגמים חמורים. "צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה נהנית עוד מהחזקה שהיא משקפת את רצונו החופשי", ציינה השופטת. במקרה הזה הפגמים לא היו שוליים כלל - הם עמדו בלב ההכרעה.

בפסק הדין נכתב כי הצוואה לא כללה את אישור העדים לכך שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה - פגם שהפסיקה רואה בו פגם צורני מובהק, שמעביר את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הקיום. "על התובע מוטל הנטל להוכיח את היסוד העובדתי", קבעה השופטת בהחלטתה, "שהמנוחה הצהירה בפני העדים שזו צוואתה קודם לחתימה עליה". אלא שהתובע לא הצליח לשכנע בכך. לא העדים, לא המסמכים, ולא התצהירים תמכו בטענה שהמנוחה כלל אמרה את המלים האלה.

חוזה מכירת דירה CHATGPTחוזה מכירת דירה CHATGPT

ניצחון לרוכשי הדירות: המחוזי החיה חברה באופן זמני

עמדתם של רוכשי הדירות התקבלה על ידי המחוזי מרכז לוד, שאישר להחיות חברת נדל"ן שפורקה, במקביל למינוי עורך הדין שלהם לכונס נכסים לצורך רישום הזכויות בטאבו. בניגוד לעמדת משרד המשפטים, נקבע כי פיצול ההליך לשני הליכים נפרדים רק יכביד על הצדדים ויבזבז משאבים שיפוטיים, ללא כל הצדקה עניינית

עוזי גרסטמן |

בשולי המרשם היבש של רשם החברות, הרחק מהכותרות היומיומיות על עסקות ענק ויזמים גדולים, התנהלה במשך שנים מציאות מורכבת עבור רוכשי דירות שביקשו לעשות דבר בסיסי לכאורה: להשלים רישום זכויות במקרקעין על שמם. החברה המשכנת שהיתה אמורה לבצע את הפעולה כבר חדלה מלהתקיים, נמחקה ממרשם החברות, והשאירה אחריה נכס לא רשום, בעלי זכויות חסרי אונים, ומבוי סתום ביורוקרטי. השבוע קבע בית המשפט המחוזי מרכז לוד כי במצב שכזה, אין סיבה להוסיף עוד מכשולים בדרך, וקיבל את בקשת הרוכשים להחיות את החברה ולמנות כונס נכסים במסגרת הליך אחד.

ההחלטה ניתנה על ידי השופט הבכיר יעקב שפסר, בתיק שעסק בבקשה להחייאת בלו גולדמן חברה לבניין, חברת נדל"ן שחוסלה בעבר. המבקשים - קבוצת רוכשי דירות, כולם בעלי זכויות במקרקעין נשוא הבקשה - פנו לבית המשפט בבקשה חריגה יחסית בהיקפה אך לא במהותה: להחיות את החברה באופן זמני, אך ורק לצורך הסדרת רישום המקרקעין, ובמקביל למנות את בא כוחם ככונס נכסים כדי שיבצע את פעולות הרישום בטאבו. מול הבקשה הזו ניצבה עמדת משרד המשפטים, באמצעות רשמת החברות והשותפויות, שהתנגדה לכריכת הסעדים. לטענת המדינה, יש להיצמד לכלל הדיוני שלפיו תחילה יש לדון אך ורק בשאלת החייאת החברה, ורק לאחר שהחברה אכן הוחייתה, לפנות בהליך נוסף, נפרד, לקבלת סעדים משלימים, ובראשם מינוי כונס נכסים והסמכתו לבצע פעולות רישום.

אלא שבית המשפט בחר לסטות מהכלל, וקבע כי בנסיבות המקרה אין מדובר בסטייה בלתי מוצדקת, אלא בהכרעה מתבקשת, יעילה והוגנת כלפי המבקשים. בפסק הדין ציין השופט שפסר כי לאחר שעיין בבקשה ובנספחיה, ולאחר שבוצע יידוע לכל בעלי העניין בדבר הגשת הבקשה להחייאת החברה, וכשלא הוגשו התנגדויות, אין מניעה עקרונית לאשר את ההחייאה. עוד צוין בפסק הדין שפורסם כי מולאו כל התנאים שאליהם הפנתה המשיבה, ובכללם הסכמת המבקשים לכך שבתום הפעולה שלשמה התבקשה ההחייאה, יינתן צו להשבת החברה לסטטוס של חברה מחוסלת.


"החייאת החברה לצורך ביצוע פעולה נקודתית"


בהקשר הזה, הדגיש בית המשפט בהכרעת הדין כי מדובר בהחייאת חברה לצורך פעולה נקודתית ומוגדרת היטב. בפסק הדין נכתב כי מדובר ב"החייאת החברה לצורך ביצוע פעולה נקודתית של הסדרת רישום מקרקעין, באופן שבסופו של יום לא יווצר מצב בו תוותר במרשם חברה שאין בה פעילות תוך הטעיית הציבור". הדברים האלה שימשו בסיס להחלטה לאשר את החייאת החברה והשבתה לרישומי רשמת החברות.

אלא שעיקר המחלוקת לא נסב סביב עצם ההחייאה, אלא סביב השאלה האם ניתן וראוי לכרוך בהליך אחד גם את מינוי כונס הנכסים והסמכתו להשלים את פעולות הרישום. משרד המשפטים הפנה לפסיקה שלפיה הכלל הוא שיש להפריד את הסעדים, וציין כי תחילה יש לדון רק בהחייאת החברה, ורק לאחר מכן - ובהליך נוסף - לדון בסעדים נוספים. בית המשפט לא התעלם מן הכלל, ואף ציין במפורש בהחלטתו כי,  "אכן, הכלל הוא יש לדון מלכתחילה רק בשאלת החייאת החברה, וככל שהוחייתה, יש לעתור בהליך נוסף ונפרד, לקבלת סעדים נוספים". עם זאת, כאן בדיוק נכנס החריג לכלל. השופט שפסר הבהיר כי בנסיבות הספציפיות של המקרה, הכלל הדיוני אינו משרת את תכלית ההליך, אלא להפך.