"אילת מתרסקת", כך הגדיר בשיחה עם ביזפורטל את המצב בעיר שחר תורג'מן, יו"ר בריל (עוסקת בייבוא ושיווק של מוצרי אופנה וכוללת את נאוטיקה, טימברלנד ואמפוריום) ויו"ר התאגדות רשתות המסחר. לתורג'מן ידע לא מועט בענף התיירות. בעבר הוא ניהל את קבוצת הדקה ה-90. כבר לא תהיה אותו הדבר. אילת (Istock) אם מעירים אותו באישון לילה, הוא יוכל להסביר לכם שעיר כמו אילת בנויה על מחזורי תיירות. התיירים מתחלפים כל 3-4 ימים ולכן היא לא יכולה לשרוד את הפגיעה הנוכחית לאורך זמן. "אם הממשלה לא תעניק לאילת סיוע מיידי, העיר שכרגע מהווה מפלט למפונים לא תתאושש. הפדיונות בעיר ירדו בסדרי גודל של כ-50% לעומת התקופה המקבילה. חייבים לעזור לעסקים באילת כפי שעזרו לעסקים באשדוד ובבאר שבע. רק לשם המחשה, לנו בבריל יש 6 סניפים באילת בהם הפדיונות ירדו ב-50% לעומת אשתקד. אצל האחרים הקטסטרופה הרבה יותר גדולה. מי שאין לו גב כלכלי חזק מאחוריו לא ישרוד את המלחמה".

עובד שעוזב את העיר לא יחזור

"אין עבודה בכלל, יש לי ירידה של כ- 100%-70% במחזור ההכנסות, תלוי באיזה עסק, אומר דודי מאור, הבעלים של מועדון צלילה דיפ סיאם. גם מסעדת בר ביץ' הממוקמת ליד חוף אלמוג, מסעדת בר ביפ במרכז העיר (מרכז אופירה) וחברת דיפ תיירות מדבר וים הפקות אירועים בטבע משדרות על אותו גל. הסיפור של כלל בעלי העסקים עמם שוחחנו דומים. כולם מתארים איך מאז ה-7 באוקטובר  הכל עצר והם סייעו לכלל המפונים שמצאו מקלט ובית זמני במלונות באילת. "המפונים באו עם בגדים בלבד וברור שהם לא באווירה או יכולת כלכלית להוציא כסף או לנפוש. נותרנו במצב בו מצד אחד אף אחד בישראל לא נמצא במצב רוח לצאת ולנפוש בגלל המלחמה, וגם אם משהו כן רוצה לבוא לנפוש אין באפשרותו, שכן אין לאן להגיע באנרגיה שהעיר נמצאת בה", מסביר מאור. "אין מצב רוח לנפוש". מאור (צילום: פרטי) לדבריו, בניגוד לעסקים רגילים הפועלים בתל אביב, כמו מסעדות שיכולות בצהרים להעניק שירות לעובדים במשרדים, באילת כ- 80%-60% מתושבי העיר עובדים בענף התיירות. לכן, או שאותם תושבים הוצאו לחל"ת או שהם כבר עזבו את העיר. "הדבר השולי הזה שנקרא תושבי אילת לא קיים. הגענו למצב שלא שווה להפעיל את החשמל בעסק". מתי לדעתך תהיה התאוששות? "אם אהיה אופטימי, אז באפריל. יצאה אתמול הכרזה מצד נשות מילואימניקים שהם יקבלו 4,500 שקל לחופשה. אם הכסף הזה יגיע לטובת חופשות באילת, שלא בבתי המלון של התאחדות המלונות שקיבלו כבר כסף מהמדינה, זה יעשה את ההבדל עבורנו העסקים הקטנים. אם 200 אלף אנשי מילואים יבואו בקרוב לנפוש באילת, הם יצילו אותנו. הבעיה היא שאני לא בטוח שנגיע לשם, לא בטוח שנעבור את החורף. במחזורים הקיימים, לא ניתן לעבוד. אין לנו כיום שום גב כלכלי מהמדינה או מצד הבנקים. אם אני בא לבנק ומבקש הלוואה, הוא מסרב. הם אומרים שאין לי 'כושר החזר', אז אני שואל את כולם: מה בדיוק מצפים שיקרה כאן?". מה לגבי פיצויים? "המדינה מתקשה לחשב לנו את הפיצוים שמגיעים לנו בגלל שאילת פועלת ללא מע"מ. אמרו לנו שגם מה שמגיע לנו יכול להיות שנראה רק בעוד 150 יום, אולי אפילו עד 8 חודשים. אבל אז זה כבר לא יהיה רלוונטי. איך אני אשלם את המשכורות של דצמבר אם אראה רק 60% מהפיצוי באמצע פברואר? זהו לעג לרש. נראה לי שלא מבינים שעובד שעזב  את העיר לא יחזור. הדבר היחיד שיכול להציל את העסקים באילת הוא תזרים שיעבירו אותו מהר. נראה שמשרד האוצר נמצא במדינה אחרת ולא מבין שאילת היא עיר שמבוססת רק על תיירים". מסעדה נוספת שנסגרה על רקע המלחמה היא זו של אוהד לוי - הבעלים של מסעדת ממו במרכז העיר. "לפני המלחמה היא הייתה מסעדה מאוד מצליחה", מספר לוי. ב-7 באוקטובר, כשהחלה מתקפת חמאס, סגר לוי במהירות את המסעדה. "התגייסתי ישר לעזור לכל המפונים. בישלתי כ-3,000 מנות למפונים במלונות. זאת הייתה הזכות שלנו לעזור ולנסות ולהנעים את זמנם, אך כעת אני חרד ליום שאחרי. אני מאוד מקווה שיזכרו איך תושבי אילת אירחו כל כך יפה את כל המפונים, בפרט שלאורך כל השנים תמיד יש כלפינו ביקורת על רמת המחירים באילת". סגר את המסעדה. אוהד לוי (איתמר גינצבורג) לוי ניסה לפתוח את המסעדה אך הבחין שהעיר ריקה ממבלים והמחזורים מאוד חלשים. "מי שנמצא בעיר לא מוציא כסף, לכן סגרתי", הוא אומר. "לצערי, אאלץ לשנות את מבנה השותפים ולא ברור לי אם ואיך נפתח את העסק ביום שלאחר המלחמה. אני מאוד מקווה שנצליח לשרוד את התקופה, ככל שיעבור זמן, זה יהיה בלתי אפשרי. כבר לקחתי הרבה הלוואות. לפני המלחמה לא היו לי הלוואות, התנהלתי נכון. כעת אני צריך לקוות למזל. ברגע שארצה לפתוח את המסעדה מחדש, אאלץ לבנות את הכל מחדש כי כל העובדים שלנו עזבו את העיר. אצטרך לגייס חדשים".

"כל האירועים בוטלו ההכנסה שלי ירדה ב- 70%"

להדר בן דרור יש חברת הפקות לאירועי ספורט בינלאומי. היא מספרת שכבר ב-10 הימים הראשונים למלחמה בוטלו לה 8 אירועים, ביניהם אירוע טקוואנדו, איירון מן, מספר משחי ספורט וספורטיאדה שהייתה אמורה לארח באילת כ-9,000 איש. "אני עובדת על כל האירועים במדינה מאילת, שהכריזה על עצמה כעיר ספורט בינלאומי. אחד מהאירועים – אליפות אירופה לכדורמים עם תקציב של עשרות מילוני שקלים הועבר למדינה אחרת והפסדתי בשל כך עשרות אלפי שקלים. בגלל שכל האירועים בוטלו, באוקטובר, ההכנסה שלי ירדה ב-70% ובנובמבר כבר לא הייתה לי כל הכנסה. התחלנו להרוויח טיפה בים מהאירועים למפונים אבל מדובר בסכום מזערי של כ4,000 שקל לעומת כ-60 אלף שקל בחודש מקביל בשנה שעברה. כל יום אני מחפשת איך לעזור לעצמי ולחברים שלי שצוללים איתי למטה. אם הם יסגרו, אני נופלת יחד איתם. פנו אלי היום עם מכתב לפיו בודקים אפשרות לקיים את משחקי אילת ב-29 בפברואר. אני מתקשרת לאנשים והם חושבים שאני צוחקת עליהם, כי אין עם מי להכין את האירוע. אף אחד לא רואה את עצמו חוזר לעבודה ולשגרה". איך את שורדת את התקופה? "על יתרה קודמת וירושה. למזלי, יש לי רשת ביטחון. אבל כל יום שאני קונה בסופר אני חושבת מה לקנות הביתה. אני חושבת אם ללכת לאירוע או לאכול בבית סלט במקום במסעדה ואני אישה שאוהבת לאכול במסעדות. אני מצמצמת את כל ההוצאות שלי, כי הפגיעה מאוד קשה. אם זה ימשך עד הקיץ לא בטוח שהעסקים באילת ישרדו כי הפגיעה מאוד משמעותית. הרבה כבר צמצמו הוצאות והוציאו פועלים לחל"ת".  "לא בטוח שנשרוד". הדר בן דרור (יניב כהן) בתקופה האחרונה, מנסה ראש העיר באילת "להעיר" את משרד האוצר ומשרדי הממשלה מהתרדמת בה לקו סביב ההתנהלות בעיר אילת. "האבטלה בעיר עלתה מ-3.4% ל14%", אומר לביזפורטל ראש העירייה אלי לנקרי. "אם אני מוציא מהחישוב את שתי הרשויות המפונות, אילת משלמת את המחיר הכלכלי הגדול ביותר במלחמת 'חרבות ברזל'. אנו רואים שחודש שלישי ברציפות ישנה ירידה גדולה בפדיונות של בתי העסק. בשבוע האחרון נתוני האשראי הצביעו על ירידה של 42%. בחנויות ובמרכזים המסחריים קיימת ירידה ממוצעת של 55% בפדיונות, זאת בשעה שבנובמבר הפדיונות בכל יתר חלקי הארץ חזרו לעצמם ודומים לתקופה המקבילה אשתקד". איך נראה המשבר לעומת מלחמה קודמת? "מזמן לא היו מלחמות ארוכות בארץ. היו מבצעים וסבבים קצרים לשבוע עשרה ימים ובהם אילת פרחה, כי אנשים נסו על נפשם מהאזורים המטווחים ובאו אלינו. נכון, הם לא באים כמי שבא לנפוש, אך עדיין - זה שונה ממצב היום בו המפונים שוהים באילת כבר 3 חודשים והפכו למעין תושבים. אם היה מדובר בחודש ימים, אז עסקים היו יכולים לשרוד, אך המצב ממשיך להתדרדר והאירוע ממשיך מבלי שהממשלה עושה כלום. מצב זה מוביל לכך שכבר כ-16% מהעסקים באילת נסגרו מתחילת המלחמה, רק לאחר המלחמה נדע אם הם יישרדו. בתקופת הקורונה מאות עסקים קרסו, לאחר שהגענו ל-75% אבטלה במשך שבועות ארוכים, אבל אז המצאנו את ה'אי הירוק'. כרגע ברור לכולם שאיבדנו כבר את החורף. ההזמנות הגדולות עד סוף בפברואר בוטלו, כל האירועים הבינלאומיים לשנת 2025 בוטלו - אלה מהווים את עיקר הפעילות של אילת בחורף. גם התיירות מחו"ל, עליה אנו בונים בחורף, לא קיימת. אני לא רואה מתי היא תחזור. לכן, גם שהמלחמה תיגמר, אילת לא תחזור לעצמה. "אנו עושים כרגע הכל בשביל לעזור ולעודד את התיירות, אבל זה יהיה קשה. המורל הלאומי נמוך, להרבה אין כסף ואין חשק זה לא הזמן לנפוש. יש עדיין עשרות אלפי מפונים. יחד עם זאת, אחד מהצעדים שנקטנו בהם כדי לעודד את הפעילות הכלכלית היה לקחת כמה מילונים מהקופה במטרה לעודד את המפונים לצאת מבתי המלון. הענקנו להם ארוחות מסובסדות במסעדות ותוך 10 ימים נמכרו 55 אלף ארוחות ונגמר הכסף". לנקרי מדגיש שמדינת ישראל צריכה לשאוף לכך שאילת תהיה עיר חזקה גם בעתיד. "הוכחנו במלחמה הזו שאנו הבסיס האיתן של העורף הישראלי, למרות שגם אנחנו מטווחים מצד החו'תים. כרגע המלחמה הרסה לנו את מנועי הצמיחה והממשלה לא עוזרת.  אם בשנה ממוצעת כ-300 אלף אנשים בחודש באים לנפוש באילת, כרגע יש 0 תיירים ו-30 אלף מפונים שנותרו בעיר. המדינה חייבת לעזור".