במקום שבו נגמרת יכולתם של העין והמוח האנושיים, שם מתחילה כניסת הטכנולוגיה לספורט. הרי שופטי הכדורגל מקבלים משימה שבלתי אפשרי לצלוח אותה ללא מעידות כאלה ואחרות. עליהם לרדוף אחרי 22 בחורים שרודפים בעצמם אחרי הכדור, ולהחליט תוך עשיריות שנייה על מאות אירועים. האם היד שיחקה בכדור או ההפך? הכשלה ברחבה או הצגה? היה נבדל או קו אחד? הכדור עבר את הקו או לא?

דומה שבמשחק המהיר של ימינו, עם עשרות מצלמות המקיפות את פיסת הדשא מכל זווית אפשרית, אי אפשר להימנע מכמה טעויות גורליות. אדרבא כשמדובר במונדיאל, במשחק בין גרמניה לאנגליה בשמינית הגמר.

אתמול (א'), במשחק המדובר, במצב של 2-1 לגרמנים, בעט פרנק למפארד בעיטה חכמה שפגשה את הצד התחתון של המשקוף ומצאה את הדשא מטר אחרי הקו, רק כדי לחזור אחורה לידיו של מנואל נויר. 40,500 צופים באצטדיון ועוד מיליונים ברחבי העולם ראו גול, חורחה לאריונדה והקוון שלו – לא.

האנגלים כעסו מאוד אחרי המשחק, שהסתיים בניצחון 4-1 של הגרמנים, לא רק על עצמם אלא על המחסור בעזרים טכנולוגיים. למפארד עצמו, למשל, אמר: "אני בעד טכנולוגית קו השער, במיוחד אחרי היום. הכדור עבר את הקו, זה היה ברור". גם פאביו קאפלו הצטרף לטרוניות: "אני לא מבין איך בכזאת תקופה טכנולוגית, טעויות כאלה עדיין נשנות".

אחד מהאנשים שישבו ביציעי ה"פרי סטייט סטאדיום" בבלומפונטיין הוא לא אחר מספ בלאטר, נשיא פיפ"א. בלאטר הוא שמרן עיקש וזקן, שמסרב לתת למשחק להתקדם ולהתפתח. פעם אחר פעם, כאשר נדרש לסוגיית העזרים הטכנולוגיים, הוא ביטל את הרעיון בהינף יד.

הצורך העז בעזרה טכנולוגית נעשה ברור הרבה יותר כעבור כמה שעות, במשחק של ארגנטינה ומקסיקו. ארגנטינה עלתה ליתרון הודות לקרלוס טבז, שרץ לחגוג עם הספסל הארגנטינאי. מאחוריו, התגודדו שחקני מקסיקו מסביב לקוון ולחצו עליו להעיף מבט במסך הענק של אצטדיון הסוקר סיטי. כנראה שהוא לא עמד בלחץ, כי בעוד שההילוכים החוזרים הראו את טבז עומד מטר מאחורי כל ההגנה – כולל השוער – צוות השיפוט האילטקי בראשות רוברטו רוזטי כמעט והפך את ההחלטה.

אבל רוזטי נזכר בסעיף המיושן בחוקת פיפ"א האוסר על שימוש במצלמות הטלוויזיה כדי לקבוע החלטה. החוק ההזוי הזה גרם למצב הפרדוקסלי, בו רוזטי נאלץ להצביע לכיוון עיגול האמצע בזמן שידע כי ההחלטה שלו שגויה. היכן עוד אפשר למצוא תרחיש כזה? כנראה שרק בעולם הכדורגל הנשלט ע"י מר בלאטר, שמזכירו ג'רום ואלקה הדגיש ביום שבת שהנושא "לא עומד על הפרק".

לכן, אני פונה בפנייה נרגשת לאבי לוזון, יו"ר ההתאחדות הישראלית לכדורגל. מר לוזון היקר, קח יוזמה. הגדל ראש. הסתכל את העתיד. עם שאיפות יומרניות כמו שיש לך, שמובילות לאמירות כמו זו שהציבה את הליגה שלנו במקום ה-6 באירופה, מן הראוי שיהיה זה אתה שיציב את ישראל כפורץ דרך בעולם הכדורגל.

זה לא חייב להיות מיידי. עשה פיילוט בליגה נמוכה, אפילו בליגה הלאומית. אל תמהר, תעשה שינוי הדרגתי. קודם כל מצלמה על קו השער, אולי אחר כך הזדמנות ערעור אחת במשחק לכל מאמן. תהיה יצירתי. אחרי עונה תראה כיצד התמיכה סוחבת אחריה עוד ועוד אנשים, ואולי אפילו ישכחו לך את ההבטחות לעלייה למונדיאל.

מר לוזון הנכבד, אין לך מה להפסיד. הרי הטענות נגד השימוש בטכנולוגיה חסרות ידיים ורגליים. מי שאומר שזה פוגע בשוויון בין הליגות הגדולות לקטנות, כנראה מעולם לא היה במשחקים בליגה ב' בהם לשופט אין אפילו קוונים, ובטח לא אוזנייה ומיקרופון כדי לתקשר איתם. ומי שחושב שזה ייפגע בשטף של המשחק כנראה שכח שמתוך 90 דקות של כדורגל, אצלנו משחקים אולי חצי שעה, וגם ככה לוקח בדיוק 10 שניות לצפות בהילוך חוזר.