סעודיה, סוריה, לבנון - אלו המדינות שעשויות לעשות שלום עם ישראל, או לפחות לחתום על הסכם נורמליזציה. סעודיה מאוד חשובה, בשל גודלה, חשיבותה, עושרה. סוריה ולבנון קריטיות לנו כי הן שכונות צמודות. העסקה החשובה להחזרת החטופים והפסקת האש עם החמאס היא בעצם הכרזה על סיום המלחמה האזורית. החות'ים שאמרו שהם במשחק כדי לתמוך באחים מהחמאס, לא צפויים להמשיך בלחימה. המייצרים יפתו מחדש, ויש לזה הקלה כלכלית משמעותית - עלויות ההובלה לישראל יפחתו. 

איראן היא סימן שאלה גדול, אבל אחרי המכה שספגה ביוני, נראה שלמרות הקושי, הסדר בפיקוח על הגרעין יתקדם בעצלתיים ונגיע לסוג של הסדרה. 

המזרח התיכון החדש הוא מזרח תיכון של ישראל חזקה, מרתיעה, עוצמתית. אף אחד לא רוצה להתעסק עם ה"משוגעים" ונראה  שכך צריך להתנהג כאן, למרות שזה עלה לנו בתדמית שלילית במדינות אירופה. נראה שבהדרגה התדמית תשתפר, אבל זה נזק שעלול להיות גדול ושייקח זמן לתקן אותו. ישראל נתפסת במקומות רבים כבריונית, אפילו כרצחנית. בסוף עסקים נעשים בין אנשים - אנשים עם אנשים והדימוי הזה פוגע בעסקים. 

עם זאת, צריך להסתכל על התמונה הרחבה. מול המפגינים והממשלות שתקפו את ישראל יש גם בתוך אירופה תמיכה של ציבור גדול שמפנים שישראל בעצם נלחמת את המלחמה של אירופה. האיסלם הקיצוני מתפשט באירופה עם עשרות מיליוני מהגרים וזה משנה את צביונה של היבשת. הימין באירופה מתעורר וגדל והוא עולה בסקרים ומתחזק בבחירות. זה קרה לאחרונה גם בצ'כיה - המיליארדר שחוזר לשלטון - ומה צפוי בבחירות באירופה בשנים הבאות?. זה יקרה במדינות נוספות. 

מול הנזקים הכלכליים שנובעים מהתדמית השלילית, יש גם תועלת כלכלית גדולה מסיום המלחמה. ראשית ובאופן ישיר - הוצאות הביטחון ירדו דרמטית. שנית ובאופן עקיף, שיפור במצב הרוח ובסנטימנט מגביר צריכה, משפר צמיחה. שלישית - לנגיד כבר לא יהיה מנוס מלהוריד את הריבית. זהו, נגמרו התירוצים. זה כמובן טוב לצרכנים וללווים. 

• הסכמי אברהם שמו את קזחסטן על המפה - היעד הבא של הישראלים
• האיחוד שחתם הסכם שלום עם ישראל לא יוותר עליו כל כך מהר
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

ורביעית וזה המוקד הפעם - הסכמי אברהם עשויים להתרחב. יש מדינות לא מעטות שעשויות להצטרף למעגל, נראה שהראשונות הן סוריה, לבנון וסעודיה. אם אכן זה יקרה, אז ההשפעה על הכלכלה צפויה להיות מאוד משמעותית. שלום עם השכנות, יתורגם בהדרגה לעסקים וגם בסופו של דבר (אם כי לא בשנים הראשונות) לירידה בהוצאות הביטחון.  הסכם נורמליזציה עם סעודיה עשוי לפתוח פעילות של סחר משמעותי והשקעות.

אפשר להבין ולכמת את הפוטנציאל מהסכמי אברהם שנחתמו עד כה, אבל צריך לזכור שמדובר בתהליכים ארוכים. הסכמי אברהם, שנחתמו בסוף 2020 בין ישראל לבין איחוד האמירויות, בחריין ובהמשך גם מרוקו וסודאן, מהווים פריצת דרך דיפלומטית ששינתה את הנוף האזורי, אבל  מבחינה כלכלית מדובר בתרומה חשובה, אך עדיין קטנה, אם כי הולכת וגדלה.  

הסכמים אלה, שזכו לשמם בהשראת דמותו של אברהם אבינו כסמל לשיתוף פעולה בין עמים, פתחו לראשונה בפני ישראל גישה ישירה לשוק עצום של מאות מיליוני צרכנים ושותפים פוטנציאליים. חיבור זה משלב גם אלמנטים ביטחוניים ותרבותיים. עד להסכמים, יחסי המסחר והדיפלומטיה עם מדינות אלה היו מוגבלים או חסרים לחלוטין, והמעבר המהיר הזה יצר הזדמנויות להתפתחות כלכלית משותפת.

• הממשלה אישרה את תקציב המדינה לשנה הבאה - 662 מיליארד שקל
• הבנות בין האוצר למשרד הביטחון - תקציב של 112 מיליארד שקל בשנה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• החשד: העלמת הכנסות משיפוצים ובנייה בסכום של כ-1.5 מיליון שקל

התרומה הכלכלית של הסכמי אברהם

הסכמי אברהם הביאו לעלייה חדה ומשמעותית בהיקפי הסחר הדו-צדדי בין ישראל לבין מדינות החתימה. בראש ובראשונה, איחוד האמירויות בולטת כשותפה המובילה: לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) ועדכוני משרד הכלכלה והתעשייה (נכון לשנת 2025), היקף הסחר בין ישראל לאיחוד האמירויות עבר את רף 3 מיליארד הדולר בשנה. הישג זה הופך את איחוד האמירויות לאחת מ-20 שותפות הסחר הגדולות של ישראל, דבר שמהווה קפיצת מדרגה עצומה בפרק זמן קצר כל כך,  פחות מחמש שנים מאז החתימה. העלייה הזו משקפת לא רק את הפתיחות הדיפלומטית, אלא גם את ההתאמה הטבעית בין הכלכלה הטכנולוגית של ישראל לבין הצרכים המתקדמים של איחוד האמירויות, כמו פיתוח ערים חכמות וחדשנות דיגיטלית.

לעומת זאת, היקף הסחר עם מרוקו ובחריין צנוע יותר, ונע סביב מאות מיליוני דולרים בשנה, אך הוא מציג פוטנציאל צמיחה. בתחומים ספציפיים כמו חקלאות, טכנולוגיות מים ובריאות דיגיטלית, ניתן לראות כבר עכשיו עלייה משמעותית במסחר, שמבוססת על השלמות טבעיות בין המשאבים הטבעיים של מדינות אלה לבין המומחיות הישראלית בפיתוח טכנולוגיות מתקדמות. לדוגמה, במרוקו, שבה החקלאות מהווה מרכיב מרכזי בכלכלה, הפכו יבוא טכנולוגיות השקיה ישראליות למקור צמיחה משמעותי, בעוד שבחריין התמקדות בשיתופי פעולה בתחום הבריאות הדיגיטלית.

כאשר משווים את הסחר עם מדינות ערב המאושרות במסגרת ההסכמים לכלל הסחר של ישראל, מתברר כי הוא מהווה באזור ה-1% מכלל הייצוא הישראלי. נתון זה, למרות היותו קטן יחסית, הופך למשמעותי כשמביאים בחשבון את ההיסטוריה: עד שנת 2020, הסחר עם מדינות אלה היה אפסי לחלוטין.

הסכמי אברהם לא הסתכמו רק בהסכמי מסחר כלליים, אלא יצרו פלטפורמות לשיתופי פעולה מעמיקים בתחומים מרכזיים, שמנצלים את היתרונות ההדדיים של הצדדים. בתחום ההייטק והטכנולוגיה, שמהווה את ליבת הכלכלה הישראלית, ניתן לראות התקדמות מהירה: חברות ישראליות רבות פועלות כעת באופן פעיל באבו דאבי ובדובאי, בעיקר בתחומי סייבר, פינטק, בריאות דיגיטלית ואגרו-טק. שיתופי הפעולה האלה כוללים פיתוח משותף של פתרונות טכנולוגיים. בנוסף, קרנות הון סיכון מאיחוד האמירויות השקיעו בסטארטאפים ישראליים.

תחום התיירות פרח בזכות הסכמים אלה בצורה מרשימה: קו התעופה הישיר מתל אביב לדובאי הפך למאוד פעיל. התנופה הזו תורמת להכנסות ישירות ממגזר התיירות. בבריאות ומחקר, נחתמו הסכמים ספציפיים בין מוסדות מחקר ישראליים מובילים, כמו מכון ויצמן למדע, לבין אוניברסיטאות באבו דאבי, לשיתופי פעולה מדעיים שכוללים מחקרים משותפים.

בתחומי החקלאות, מים ואנרגיה מתחדשת, ישראל משתפת פעולה עם מדינות המפרץ בפרויקטים פרקטיים ומשפיעים: פרויקטים של השקיה חכמה, התפלה וסולאר מספקים פתרונות למחסור במשאבים טבעיים באזור, ומאפשרים לישראל לייצא את מומחיותה הטכנולוגית.

השקעה ישירה של האמירויות בישראל

לפי נתוני בנק ישראל, היקף ההשקעות הישירות של גופים מאיחוד האמירויות בישראל עמד על כ-1.5 מיליארד דולר עם צפי להכפלה עד שנת 2026. זרימה זו משקפת את הביטחון הגובר של משקיעים מהמפרץ בכלכלה הישראלית, במיוחד בתחומי הטכנולוגיה והחדשנות.

קרנות השקעה מרכזיות כמו Mubadala ו-ADQ הובילו את התהליך, והשקיעו באגרות חוב של חברות ממשלתיות ישראליות, בפרויקטים של תשתית קריטית כמו כבישים ותחנות כוח, וגם בקרנות הון סיכון שתומכות בסטארטאפים.  הן גם עמדו לפני השקעת ענק בניו-מד, השקעה שעשויה כעת, על רקע השיפור הצפוי במזרח התיכון, לחזור לשולחן הדיונים.

למרות ההתקדמות המהירה, השפעת הסכמי אברהם על התוצר הכלכלי של ישראל עדיין מוגבלת בטווח הקצר, בשל היקפי הסחר וההשקעות היחסיים. הערכות מדברות על תרומה של בין 0.5% ל-1% לתוצר הכולל של ישראל עד שנת 2030, דרך עלייה בסחר, השקעות והרחבת שווקים. הרחבת הסכמי אברהם תוביל כמובן להגדלת התחזית, אך אל תצפו לשגשוג חסר תקדים. זה יהיה מדורג, ממוקד, וזה יספק תוצרים משניים חשובים יותר - שינוי המזרח התיכון מאזור מלחמה לאזור רגוע יותר.