הימין מתחזק באירופה וזה לא מפתיע. רחובות הערים המרכזיות באירופה מלאות במהגרים. מצד אחד, יש לזה יתרון - כוח עבודה שכל כך חסר במדינות אירופה שבהם שיעור הילודה נמוך, מצד שני בעיני רבים "הגולם קם על יוצרו". שנאת הזרים הזו היא עובדה, בלחי קשר לשאלה אם היא מוצדקת או לא. וזה מעלה את הכוח של הימין במדינות רבות. עכשיו תורה של צ'כיה, אבל זה לא ייגמר שם. המפלגות השולטות באירופה יזוזו ימינה בשנים הבאות - כך צופים מומחים בתחום, וזה נשמע הגיוני.  

ניצחונו של אנדריי באביש בבחירות האחרונות בצ'כיה מסמן קאמבק אישי מרהיב,  לצד שינוי מגמה דרמטי באירופה. האיש, שהפך את חברת החקלאות והמזון שהקים בשנות ה-90 לאימפריה בשווי מיליארדים, חוזר אל השלטון ארבע שנים אחרי שהודח - הפעם עם בסיס תמיכה רחב בהרבה ועם מסר פופוליסטי לאומי מובהק.

מפלגתו, ANO ("כן" בצ'כית), גרפה כ-35% מהקולות - שיעור חסר תקדים במדינה מאז קריסת הקומוניזם. מדובר בניצחון מוחץ שמציב את באביש כראש ממשלת צ'כיה הבא, בתמיכת מפלגות ימין קיצוני. "אנחנו נחזיר את צ'כיה לאזרחים שלה," אמר באביש בנאום הניצחון. "הממשלה הקודמת שכחה את האנשים ופעלה רק בשם אינטרסים זרים."

מנפילה לקאמבק דרמטי

הקאמבק של באביש הוא סיפור של נפילה ועלייה שמזכיר את דמויות פוליטיות אחרות באירופה ובעולם. אחרי שהודח מהשלטון ב-2021 בעקבות סקנדלים פיננסיים ולחץ אירופי, הוא השקיע שנים בבנייה מחדש של דימויו הציבורי ובחיזוק הקשרים עם גורמי ימין באירופה. התוצאה: ניצחון בחירות ובסיס תמיכה איתן שמאפשר לו לנהל מדיניות אגרסיבית יותר מבעבר.

באביש, שהחל את דרכו כאיש עסקים בתחום החקלאות והמזון, הוא מהעשירים ביותר בצ'כיה עם הון שמוערך במעל 3 מיליארדי דולרים. הוא מציג את עצמו כ"איש עסקים שמבין את הכלכלה", בניגוד לפוליטיקאים המקצועיים שלדבריו "מנותקים מהמציאות."

בפגישה רשמית עם הנשיא פטר פבל, הודיע באביש כי בכוונתו להקים ממשלת מיעוט שתישען על תמיכת שתי מפלגות: Freedom and Direct Democracy (SPD), שדוגלת בפרישת צ'כיה מהאיחוד האירופי, ו-Motorists, תנועה צעירה שזכתה לפופולריות דרך התנגדותה למיסים ירוקים ולמדיניות האקלים של בריסל.

ביחד, שלוש המפלגות מחזיקות ב-108 מתוך 200 מושבים בפרלמנט, מה שמבטיח לבאביש בסיס שלטוני רחב. "אני לא מתכוון לנהל מלחמות תרבות," אמר במסיבת העיתונאים הראשונה לאחר הבחירות. "המטרה שלי היא צמיחה כלכלית, לא אידיאולוגיה."

השיתוף עם מפלגות קיצוניות מעורר דאגה באירופה, במיוחד לאור העמדות הרדיקליות של SPD שקוראת ל"Czexit" ושל Motorists שמתנגדת למדיניות האיחוד בתחום האקלים. עם זאת, באביש מציג את עצמו כגורם מתון שיכול לשלוט בשותפיו הקיצוניים ולמנוע החלטות חדות.

"צ'כיה תחילה": התוכנית שמאיימת על הסטטוס קוו האירופי

במהלך הקמפיין הדגיש באביש קו לאומי מובהק, עם דגש על שיקום מעמד הביניים ובלימת יוקר המחיה. התוכנית הכלכלית שלו כוללת:

החזרת קצבאות פנסיה של 1,000 קורונה בחודש (כ-48 דולר)

הורדת מסים לעסקים קטנים ובינוניים

השקעות ממשלתיות מסיביות בתשתיות

הלאמת חברת האנרגיה הגדולה במדינה, CEZ, באמצעות רכישת מניות מהבעלים הפרטיים - "האנרגיה שלנו צריכה להישאר בידיים צ'כיות," הצהיר. "לא נוכל להגן על הציבור אם החשמל שלנו יהיה תלוי בבורסות בינלאומיות ובחברות זרות."

כלכלנים מזהירים שמדובר בתוכנית שתגדיל משמעותיות את ההוצאה הציבורית ותלחץ על התקציב, אך גם מציינים כי לצ'כיה יש יחס חוב-תוצר נמוך יחסית (כ-45%), המאפשר לה מרחב תמרון כלכלי מסוים. השאלה היא האם באביש יצליח לממן את ההבטחות מבלי להיכנס לעימות עם כללי הגירעון של האיחוד האירופי.

עימות בלתי נמנע עם האיחוד האירופי

בריסל מתכוננת לעידן חדש ומורכב מול פראג. באביש הבהיר כי אין לו כוונה להוציא את צ'כיה מהאיחוד ("Czexit"), אך הדגיש שיפעל "להשבת הסמכויות שנלקחו מהמדינות הלאומיות." הוא תוקף בחריפות את מדיניות האקלים, את מגבלות הפליטה ואת "עודף הרגולציה שמכביד על עסקים."

"אירופה סובלת מעודף בירוקרטיה ומהחלטות שאינן נובעות מהמציאות הכלכלית של אזרחיה," אמר באירוע הניצחון שלו. הנושאים שצפויים לעמוד בלב המתח עם בריסל כוללים את מדיניות ההגירה, סיוע צבאי לאוקראינה, ומדיניות האקלים האירופית - שלדברי באביש "מענישה את התעשייה האירופית ומיטיבה עם סין." זהו קו שמזכיר את הביקורת של אורבן מהונגריה ופיצו מסלובקיה, ומעמיד את צ'כיה במקביל להן כמדינה שמתנגדת לכיוון הרשמי של האיחוד.

באביש כבר ממוקם היטב בתוך ציר הימין הפופוליסטי האירופי. הוא שיתף פעולה עם ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן ועם רוברט פיצו מסלובקיה בהקמת סיעת "פטריוטים למען אירופה" בפרלמנט האירופי - קבוצה שכוללת גם את מפלגת "החזית הלאומית" של מרין לה פן מצרפת ואת "הליגה" של מתאו סלביני מאיטליה.

זוהי כיום הסיעה השלישית בגודלה בפרלמנט האירופי, והיא מציגה קו אחיד יחסית של שמרנות לאומית, התנגדות להגירה ולרגולציה ירוקה, והסתייגות מתמיכה נרחבת באוקראינה.

הקשר של באביש עם אורבן הדוק במיוחד. שניהם אנשי עסקים שהפכו לפוליטיקאים, שניהם מטיפים ל"עצמאות אירופית" ו"כלכלה לאומית", ושניהם משתמשים ברטוריקה אנטי-אליטיסטית ובביקורת חריפה על "הביורוקרטים של בריסל." הם גם חולקים תפיסה דומה לגבי ריבונות לאומית והצורך להתנגד למה שהם רואים כריכוזיות מוגזמת בבריסל.

מתנגד לאוקראינה, תומך בנאט"ו: האיזון העדין

באביש הבהיר כי הוא תומך בחברותה של צ'כיה בברית נאט"ו ולא מתכוון לשנות את מעמדה הבטחוני של המדינה. עם זאת, הוא מתח ביקורת חריפה על פרויקט הסיוע הצבאי לאוקראינה, הכולל רכש תחמושת בינלאומי במימון ממשלתי, וטען כי מדובר ביוזמה "שמשרתת בעיקר את תעשיית הנשק."

"אנחנו לא מונעים מחברות פרטיות למכור נשק לאוקראינה," הדגיש. "אבל כשהממשלה לא מצליחה לממן טיפול בסרטן או העלאת שכר למורים - ברור שהכסף צריך ללכת קודם כל לצ'כים."

הגישה הזו מעמידה את באביש בעמדה מורכבת: מחד הוא רוצה לשמור על הקשרים עם נאט"ו והמערב, ומאידך הוא מבקר את מדיניות התמיכה באוקראינה שרוב מדינות המערב תומכות בה. זה עלול ליצור מתחים עם בעלות הברית המסורתיות של צ'כיה.

למרות הרטוריקה החריפה, באביש נחשב לפרגמטי ונטול אידיאולוגיה קשיחה. במהלך כהונתו הקודמת הוא שיתף פעולה לסירוגין עם בריסל ועם וושינגטון, ואף שמר על קווי מסחר פתוחים עם רוסיה וסין. הוא רואה את עצמו "איש עסקים שמנהל מדינה," כפי שאמר בעבר - ומעדיף עסקאות על פני עקרונות.

זהו גם סוד כוחו: היכולת לנוע בין עמדות, לשמר תמיכה עממית רחבה ולנהל את המערכת מתוך גישה עסקית. הוא מצליח להציג את עצמו כאדם מעשי שמבין את צרכי האזרחים, בניגוד לפוליטיקאים המקצועיים שנתפסים כמנותקים מהמציאות.

הצללים מהעבר: השערוריות שעדיין רודפות אותו

כהונתו הראשונה של באביש (2017-2021) הסתיימה בשערורייה סביב טענות לקבלת סובסידיות בלתי חוקיות מהאיחוד האירופי דרך החברה שבבעלותו, Agrofert. הוא הואשם כי השתמש בקרנות פיתוח אזוריות לטובת עסקיו - אך לבסוף זוכה בבית המשפט המקומי.

השנה הורה בית דין מקומי לבדוק מחדש את הממצאים, והנשיא פבל הצהיר כי על באביש להפריד לחלוטין את עסקיו מפעילותו הציבורית אם יחזור לתפקיד. באביש אמר כי "הציג לנשיא פתרון" אך לא פירט במה מדובר.

הנושא הזה עדיין יכול להסתבך ולגרום לו לבעיות, במיוחד אם האיחוד האירופי יחליט להדק את הפיקוח על השימוש בכספי האיחוד במדינות החברות.

צ'כיה במרכז הסערה האירופית

צ'כיה, אחת הכלכלות היציבות במרכז אירופה, הפכה בשנים האחרונות למוקד השפעה חשוב באיחוד. היא חברה בנאט"ו, באיחוד האירופי ובאזור שנגן, ולה פעילות רחבה בתחומי הרכב, האנרגיה וההייטק. עם זאת, ההאטה הכלכלית באירופה, עליית מחירי האנרגיה והמתח סביב מדיניות האקלים גרמו לאי-שקט ציבורי רחב - עליו רכב באביש במסע הבחירות.

האיחוד מצדו מביט בדאגה עמוקה על מגמת ההקצנה באזור. אחרי סלובקיה, שבה רוברט פיצו נבחר מחדש תוך ביקורת חריפה על התמיכה באוקראינה, והונגריה של אורבן, שמתנהלת כבר שנים על סף עימות מתמיד עם בריסל - כעת גם פראג מתווספת למעגל המדינות שמאתגרות בעוצמה את ההנהגה האירופית.

באביש מנסה לשדר יציבות ולהרגיע את השווקים הפיננסיים. הוא מתחייב לשמור על כללי הגירעון של האיחוד, לא לפגוע בהשקעות זרות ולשמור על קו מתון מול ארצות הברית. עם זאת, לא בטוח כלל ששותפיו הקואליציוניים ישתפו פעולה בגישה המתונה הזאת. מפלגת SPD כבר קראה בעבר ל"סיום הכניעה לבריסל", ותנועת Motorists מתנגדת בתוקף לכל רפורמה אקלימית באירופה.

לכן, למרות הניסיון הגלוי להציג פרגמטיות וביטחון, צפוי לממשלתו של באביש מאבק מתמשך ומורכב מול מוסדות האיחוד ושותפיה האירופיים.

באביש מסמל את הרוח החדשה הנושבת בחלקים נרחבים מאירופה - ריבונות לאומית, הגנה על האזרחים המקומיים, התנגדות לרגולציה אירופית ותמיכה בתעשייה המקומית. יחד עם שותפיו באיחוד, הוא צפוי לשנות את שיח הכוח בתוך האיחוד האירופי ולהרחיב את השפעת גוש הימין הלאומי בפרלמנט האירופי.