שיחה מוקלטת של 90 שניות הכריעה תביעה של 175 אלף ש'
בית משפט השלום בתל אביב חייב חברת בנייה ואת בעל השליטה בה לשלם למלווה חוץ-בנקאית את מלוא סכום הצ'ק, אחרי שקבלן משנה שקיבל ממנה אותו "ברח מהארץ" והצ'ק חזר. הנתבע ניסה לטעון שאישר בטעות צ'ק אחר, אבל השופט עדי הדר לא קנה את זה
תביעה כספית על סכום צ'ק שהוסב וחולל, בין מלווה חוץ-בנקאית לחברת בנייה ובעל השליטה בה, הסתיימה באחרונה בפסק דין שמזכיר עד כמה שיחת טלפון קצרה יכולה לקבוע גורלות. בית משפט השלום בתל אביב-יפו, מפי השופט עדי הדר, קיבל במלואה את תביעתה של אס קפיטל, שמספקת שירותי אשראי חוץ-בנקאי ועוסקת בין היתר בניכיון צ'קים, וחייב את לונטר ל.מ. עבודות בניה ואת בעל השליטה בה, מאורי לונטר, לשלם לה ביחד ולחוד 175.5 אלף שקל, בצירוף ריבית והוצאות.
הסיפור מתחיל בקבלן משנה בשם א.צ.ב קורל הנדסה, שעבד עם לונטר באתרי בנייה. לונטר מסרה לקורל צ'ק על סכום של 175.5 אלף שקל עבור עבודות, וקורל, במסגרת הסכם מסגרת שהיה לה עם אס קפיטל, הסבה את הצ'ק לחברת האשראי בעסקת ניכיון. כלומר היא מכרה אותו תמורת מזומן מיידי, בניכוי עמלה. הבעיה התחילה כשבעל השליטה בקורל, אדם בשם ציון באשא, כפי שתואר בפסק הדין, "עזב את המדינה, כאשר ידוע לה, שהוא משאיר חובות כבדים אחריו". הצ'ק שנמסר לאס קפיטל חזר, בהוראת ביטול שנתן מאור לונטר בעצמו.
הלב של פסק הדין נמצא בתמליל שיחת טלפון בין נציג אס קפיטל, אלעד, לבין מאור לונטר, שנערכה עוד לפני ביצוע עסקת הניכיון - שיחה שהתובעת הקליטה ושנהפכה לראיה מכרעת. באותה שיחה, כפי שמצוטט בפסק הדין, ביקש הנציג לוודא עם לונטר שהוא מקבל תמורה עבור הצ'ק ושהוא ערב באופן אישי לפירעונו: "אלעד: קבילת תמורה מלאה עבורו? מאור: הכל. אלעד: ערב לפירעונו האישי? מאור: כן", ולאחר מכן אף מסר לזיהוי את תעודת הזהות שלו.
הגרסה החדשה של לונטר
כשהצ'ק לא נפרע, ניסו הנתבעים לטעון ל"כישלון תמורה",כלומר שקורל בפועל לא סיפקה את העבודות שעבורן ניתן הצ'ק, ושבעל השליטה בקורל ברח מהארץ בלי לקיים את חלקו בעסקה. אלא שבחקירתו הנגדית, מאור לונטר הפתיע עם גרסה חדשה שלא הופיעה כלל בכתב ההגנה: הוא טען כי בשיחה המוקלטת הוא בעצם אישר ניכיון של צ'ק אחר, לא זה שבמחלוקת, וכי טעה בגלל רעש שהיה באתר הבנייה באותו הרגע.
השופט הדר לא התרשם. הוא קבע כי מדובר ב"גרסה כבושה" (טענה או פרט עובדתי שבעל דין מעלה לראשונה בשלב מאוחר בהליך, בלי שהזכיר אותה קודם לכן, כשהיתה לו הזדמנות הגיונית לעשות זאת) שלא הועלתה בזמן אמת, שאינה נתמכת בשום מסמך, ושמעולם לא הוצג בפועל אותו צ'ק נוסף הנטען, אף שאם הוא אכן היה קיים, היה קל להציגו. כלשונו: "אם הטענה בעניין השיק הנוסף הייתה נכונה, הנתבעים היו מציגים אותו אפילו במעמד הדיון ולכן פועלת לחובת הנתבעים חזקה שלא הגישו אותו כי אין שיק שמתאים לגרסה הכבושה".
גם החברה, גם הבעלים - אבל מסיבות שונות
בית המשפט קבע כי מדובר בתביעה שטרית, כלומר תביעה המבוססת על פקודת השטרות, שמקנה למי שמחזיק בצ'ק כדין חזקה שקיבל תמורה עבורו, כך שלא על התובעת להוכיח שנתנה ערך, אלא על הנתבעים להפריך זאת. את זה הם לא הצליחו לעשות, בין היתר מכיוון שלא טרחו להביא לעדות את בעל השליטה בקורל, שהיה יכול לתמוך בגרסתם.
לגבי חברת לונטר, החבות שלה נובעת ישירות מכך שהיא זו שמשכה את הצ'ק. אך מעניין יותר הוא הבסיס לחיובו האישי של מאור לונטר, שכן הוא מעולם לא חתם על השטר עצמו כערב. כאן נכנסה לתמונה השיחה המוקלטת: השופט קבע כי מדובר בערבות בעל פה תקפה, וכי חוק הערבות אינו דורש מסמך בכתב. כלשונו: "התובעת הוכיחה מתן הערבות בעל פה ע"י הגשת הקלטת מתן הערבות כמפורט בתמליל שיחת האישור".
בית המשפט גם דחה טענות נוספות של הנתבעים, בהן שהמדובר בעסקת אשראי בריבית נשך, שאסורה על פי חוק, ושהתובעת אינה "אוחזת כשורה" בצ'ק. הוא קבע כי חוק אשראי הוגן כלל לא חל כאן משום שהלווה, קורל, הוא תאגיד ולא אדם פרטי.
עם זאת, השופט לא חסך ביקורת גם מהתובעת עצמה, על התנהלות דיונית "בעייתית בהיבטים רבים", כולל איחורים בהגשות ואי-צירוף קבלה לתצהיר. בשל כך הוא הגביל את שכר הטרחה שנפסק לזכותה לסכום של 11.8 אלף שקל בלבד, אף שהיא זכתה במלוא סכום התביעה. בסך הכל חויבו הנתבעים לשלם 175.5 אלף שקל בצירוף ריבית מיום הגשת התביעה, בנוסף להוצאות משפט ושכר טרחה.
