שיפוצניק נפצע בעבודה, תבע - ויקבל סכום עצום
האיש, שעבד בבית בתל אביב, יזכה לפיצוי של כמיליון שקל, קצת יותר ממחציתו מהמוסד לביטוח לאומי והשאר יתחלקו בין החברה הקבלנית וקבלן המשנה שנשכר לביצוע העבודות בפועל. בעלת הבית, שנתבעה אף היא על ידי הפעול שנפצע, זוכתה מכל אשמה על ידי בית המשפט
בחום של יולי אוגוסט, בשמן שהפיגומים ניצבים רופפים ומקדחה רועשת מהדהדת ברחבי דירת גג בצפון תל אביב, נפל פועל שיפוצים ונחבל קשות. אותה נפילה דרמטית, שבעבורו היא היתה לא פחות מרגע מכונן, הולידה מאבק משפטי ממושך ומורכב שהסתיים לא מכבר בפסק דין תקדימי ועקרוני: בית המשפט הטיל את מלוא האחריות לתאונה על המעסיקים - החברה והקבלן - ואילו בעלת הנכס יצאה חפה מכל אשמה.
התובע, פועל בניין מנוסה אך חסר תעודת הכשרה פורמלית, תושב השטחים מהכפר יאטה שליד חברון, נשכר לצורך ביצוע עבודות שיפוץ בדירת גג. את העבודות יזמה בעלת הדירה, שפנתה אל חברה קבלנית - ש. שימי כהן יזמות ומסחר - לצורך ניהול הפרויקט. החברה שכרה קבלן משנה, וזה הביא את התובע לעבודה. לפי גרסת הפועל, במהלך פירוק קיר חיצוני הוא נדרש לטפס על פיגום מאולתר, חסר מעקה בטיחות, תוך שימוש באמצעים בסיסיים בלבד - סולם, פטיש וכבל מאריך. בעודו עובד בגובה, הוא מעד ונפל מגובה של כשלושה מטרים – ונחבל בראשו, בגבו וברגליו. התוצאה של הנפילה היתה תקופה ממושכת של אשפוז ושיקום, אובדן כושר עבודה חלקי וקביעת נכות רפואית של 19%.
בתביעה שהגיש לבית משפט השלום בחיפה, דרש התובע פיצוי נרחב בגין נזקיו הפיזיים והנפשיים, אובדן השתכרות והוצאות רפואיות. את תביעתו הוא הפנה כלפי שלושה גורמים: החברה הקבלנית, הקבלן שהעסיק אותו בפועל ובעלת הבית. החברה והקבלן טענו להגנתם כי התובע פעל בניגוד להנחיותיהם, וכי כלל לא היתה להם שליטה על אופן ביצוע העבודה באותו הרגע. עוד טענו כי מדובר בעובד מנוסה, שהכיר את הסיכונים, ובחר לבצע את המשימה בדרך עצמאית.
מנגד, בעלת הבית טענה כי היא לא היתה מעורבת בביצוע הפיזי של העבודות, לא היתה נוכחת במקום, ולא ניהלה את העובדים. לדבריה, האחריות המלאה מוטלת על הקבלן והמעסיקים.
- בנקאי נורה מחוץ לביתו - והוכר כנפגע בתאונת עבודה
- תאונת עבודה – 90% מהתביעות נכשלות ללא ליווי: איך עו"ד ליאור אליטים משנה את הסטטיסטיקה לטובתך
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט אחסאן כנעאן ניתח בפסק הדין את טענות הצדדים והשתמש בלשון חדה וברורה. הוא קבע כי הפועל לא קיבל הדרכה מתאימה, לא סופקו לו אמצעי מיגון, והאתר כולו נוהל בצורה רשלנית. "אין מחלוקת כי העבודה בוצעה בגובה, כי לא היו במקום אמצעי מיגון מספקים, וכי הפועל פעל תוך סיכון ממשי – שלא היה עליו להיחשף אליו", נכתב בפסק הדין שפורסם. בנוגע לטענת הנתבעים על אחריותו של העובד עצמו, פסק השופט בהכרעתו כי, "גם אם העובד היה מנוסה, אין בכך כדי לשלול את חובת הזהירות של המעסיקים. עליהם לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, ואין הם יכולים להעביר אחריות זו לאחר". חשובה במיוחד ההבחנה שעשה בית המשפט בין אחריות המעסיקים לבין אחריות בעלת הנכס. "בעלת הבית לא הייתה צד לחוזה ההעסקה, לא ניהלה את העבודה, ולא היה לה כל שליטה על התנאים באתר. אין לייחס לה אחריות לנזק שנגרם", פסק השופט.
בסופו של דבר פסק השופט כי נזקי השיפוצניק מנפילתו מנסתכמים ב-1,010,818 שקל, מתוכם 602,678 שקל מהווים תגמולי ביטוח לאומי. הוא גם קבע כי את ההפרש, 408,140 שקל, ישלמו החברה והקבלן המבצע ביחד ולחוד, בתוספת הוצאות ושכר ורחת עורך דין בסכום כולל של כ-100 אלף שקל.
מעמדה של בעלת הבית, כך נראה, עוגן בפסק הדין כהגנה קונקרטית מפני אחריות במקרים שבהם אין לה כל מעורבות בניהול העבודה או בקבלת החלטות מקצועיות. מדובר בעמדה ברורה שיכולה להוות תקדים למקרים דומים בעתיד, ולהקל על בעלי נכסים שנקלעים לתביעות נזיקין בגין פגיעות של עובדים בנכס שלהם.
- הנער הספיק לעבוד שעה - ויפוצה במיליון שקל
- שבו לגור יחד אחרי הגירושים - האם האשה תירש אותו?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- בוטל היתר בנייה למלון שתוכנן ברחוב הירקון בתל אביב
האם העובדה שהתובע עבד ללא חוזה כתוב פגעה בזכויותיו?
לא.
בית המשפט קבע כי גם בהיעדר חוזה העסקה כתוב, מתקיימים יחסי עובד-מעסיק בפועל, ולכן חלות על המעסיק כל החובות שבדין - כולל שמירה על בטיחות העובד. זה עיקרון יסוד בדיני עבודה: העובד זכאי להגנה גם אם העסקתו היתה בלתי פורמלית.
האם נבדקה האפשרות שהתובע התרשל בעצמו?
כן. הנתבעים טענו שהתובע התרשל כשבחר לבצע פעולה מסוכנת ללא מעקה או רתמה. עם זאת, השופט קבע כי לא ניתן לייחס לו רשלנות תורמת משמעותית, משום שהמעסיקים הם אלה שחייבים להעמיד לרשותו סביבה בטוחה ואמצעי
מיגון, אך הם לא עשו כן.
האם בעלת הדירה יכולה הייתה לבדוק את תנאי הבטיחות באתר?
תיאורטית כן, אך בית המשפט הבחין בין אחריות מוסרית לאחריות משפטית. השופט כתב בפירוש כי לבעלת הדירה
לא היתה שליטה בפועל על אופן ביצוע העבודות, היא לא נתנה הוראות ולא היתה צד לחוזים עם העובדים. לכן אין לה אחריות משפטית לנזק.
מה היתה השפעת אי עמידה בתקנות הבטיחות על גובה הפיצויים?
משמעותית. הפרת תקנות בטיחות מהווה רשלנות חמורה, בייחוד בענפי בניין ועבודה בגובה. השופט התייחס לכך כאל נסיבה מחמירה - מה שהוביל לפסיקת פיצויים בגובה ניכר, כולל על כאב וסבל ונזק עתידי.
במקרה אחר, בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פסק בפברואר האחרון בתביעה שעסקה בתאונת קורקינט שעברה עובדת בדרכה חזרה ממסיבת חברה. המקרה אירע בלילה שבין 28 ל-29 בדצמבר 2022. התובעת, שעובדת כאנליסטית סיכונים, השתתפה באירוע גיבוש של החברה שבה עבדה בתל אביב. האירוע הסתיים בסביבות השעה 2:00 בלילה, אך בשל עומס בתחבורה הציבורית ומחסור במוניות, ניסתה התובעת במשך קרוב לשעה להזמין מונית ללא הצלחה. לבסוף היא החליטה לשכור קורקינט ולנסוע עליו לביתה. במהלך הרכיבה, היא איבדה שליטה על הכלי והתנגשה ברכב חונה. כתוצאה מהתאונה היא נחבלה קשות ונאלצה לעבור ניתוח חירום שבמהלכו נכרתה אחת מכליותיה. לאחר שהתובעת פנתה לביטוח הלאומי בבקשה להכיר בתאונה כתאונת עבודה, נדחתה בקשתה בטענה כי פער הזמנים בין סיום האירוע לבין התאונה מנתק את הקשר בינה לבין העבודה. בנוסף, נטען כי התובעת נהגה תחת השפעת אלכוהול, ולכן יש לראות בהתנהגותה סיכון עצמי המונע הכרה בפגיעתה כתאונת עבודה.
- 4.למה פלסטני שלא משלם ביטוח לאומי זכאי לפיצוי (ל"ת)אנונימי 16/04/2025 11:57הגב לתגובה זו
- כי הוא בן אדם (ל"ת)אנונימי 16/04/2025 22:13הגב לתגובה זו
- אנונימי 18/04/2025 13:41אה נכון זה רק אם הוא ישראלי לפלסטינים יש יותר זכויות
- 3.לא לקחת אף שיפוצניק ללא ביטוח על העבודה שהוא הולך לבצע (ל"ת)אנונימי 15/04/2025 15:30הגב לתגובה זו
- 2.אנונימי 15/04/2025 08:48הגב לתגובה זווזה סכום רציני מאודמה הציבור אשם
- 1.שאולי מחולון 15/04/2025 07:20הגב לתגובה זוכנראה נשמט לכם בעריכה
- תיכנס ללינק ותקרא (ל"ת)פצ 15/04/2025 11:30הגב לתגובה זו

בוטל היתר בנייה למלון שתוכנן ברחוב הירקון בתל אביב
פרויקט המלון החדש שתכנן איש העסקים ספי צביאל, שכולל 55 חדרי אירוח ו-32 דירות, נעצר לאחר שתושבי רחוב ארנון הסמוך טענו כי יאבדו את הנוף לים שמלווה את חייהם במשך שנים. ועדת הערר המחוזית קבעה כי אוחדו מגרשים בניגוד לתוכנית, אושרו שימושים מעורבים שאינם מותרים,
והעירייה חרגה ממדיניותה. בהחלטה מפורטת נקבע כי, “אין מקום לאשר את הבקשה כפי שהוגשה”
הבוקר שבו קיבלו תושבי רחוב ארנון בתל אביב את החלטת ועדת הערר המחוזית היה שונה. במשך חודשים ארוכים ליוותה אותם תחושת חוסר אונים, כשממולם - ממש מול החלונות, במקום שבו האור המערבי והים נפרשים דרך חלונותיהם כבר עשרות שנים - תוכנן לקום בניין גבוה, רחב, כזה שהיה משנה לחלוטין את קו הרקיע שנראה מאחוריהם. אותם תושבים, שחייהם השקטים יחסית התעצמו דווקא בזכות המרחק מהטיילת הרועשת והקרבה לאוויר הים, לא היססו לפעול. הערר שהגישו נגד היתרי הבנייה שאישרה עיריית תל אביב לפרויקט המלון החדש ברחוב הירקון 164-162, נראה בתחילה כמו מאבק מול רוח. אלא שהחלטת ועדת הערר, המשתרעת על פני עשרות עמודים, הפכה את הקערה על פיה.
מדובר בשני מגרשים גדולים יחסית - כל אחד מהם בשטח של כ-600 מ"ר - שעליהם תכנן היזם ספי צביאל, באמצעות א.פ.צ השקעות, להקים שני מבנים בני שבע קומות, בחיבור תפקודי ומבני כמעט מלא. הבניינים היו אמורים לכלול 55 חדרי מלון ו-32 דירות מגורים, עם ארבע קומות מרתף משותפות וקומת גג. מבחינת היזם, מדובר בהמשך טבעי למלון אולימפיה הישן, שעמד על חלקה 211 מאז שנות ה-70. מבחינת התושבים, זהו שינוי דרמטי במרקם השכונה - כזה ש“יחסום את הנוף לים שממנו נהנו במשך שנים רבות”, כפי שנכתב בערר.
הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב אישרה בתחילת 2025 את שתי הבקשות להיתר, אך התושבים, שמתגוררים ברחוב ארנון מאחורי המגרש, לא ויתרו. ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה מחוז תל אביב קיימה דיון ב-31 ביולי 2025, ולאחר הגשת השלמות טיעון מצד כל הגורמים, קיבלה החלטה תקיפה וברורה: ביטול ההיתר. בהכרעתה נכתב כי, “אין מקום לאישור הבקשה להיתר כפי שהוגשה".
הוויכוח על ייעוד הקרקע: מגורים או מלונאות?
אחד המוקדים המרכזיים במחלוקת היה השאלה מהו הייעוד התכנוני התקף של שתי החלקות. התושבים טענו כי לאורך השנים אושרו תוכניות ייעוד שונות, שבהן נקבע מפורשות כי מדובר במגרשים למלונאות בלבד, וכי כל שינוי יעוד למגורים מהווה "סטייה ניכרת". מנגד, הוועדה המקומית טענה שהתוכניות המאוחרות, ובעיקר תוכנית 3444 ותוכנית 2770, פקעו משום שלא מומשו בזמן, ולכן חזר תוקפן של התוכניות הראשיות, המייעדות את הקרקע למגורים.
ועדת הערר בחרה שלא לאמץ את עמדת היזם והעירייה. בהחלטה נקבע כי אמנם התוכניות שאפשרו מלונאות פקעו, אך הדבר לא פותח פתח לשימושים מעורבים. “תוכנית רובע 3 לא נועדה לשנות ייעודים קיימים, והיא חלה על כלל המקרקעין המיועדים למגורים בתחומה… אולם בשום מקום בתכנית רובע 3 לא מופיע השימוש למלונאות”, כתבה הוועדה בהכרעת הדין שלה.

הנער הספיק לעבוד שעה - ויפוצה במיליון שקל עקב תאונה
השופטת קבעה כי המפעל נתן לנער "הדרכה חפוזה ונמהרת" ולא פיקח על עבודתו, שעה בלבד אחרי שהתקבל לעבודה. קטיעת שלוש אצבעות ביד הדומיננטית הפכה את ימי הקיץ של התובע לסיוט רפואי מתמשך. העדויות שנשמעו בבית המשפט חשפו פערים גדולים בגרסאות, והובילו למסקנה חד־משמעית:
רשלנות המעביד היא שגרמה לתאונה. הפיצוי הכולל שישולם לנער מגיע ליותר מ-981 אלף שקל
הקיץ שאמור היה להיות פתיחת הדלת הראשונה של נער בן 15 לעולם העבודה הסתיים מהר הרבה יותר מכפי משחשב, ובצורה שאיש לא היה מאחל לעצמו. במקום שעות עבודה קלילות במפעל לייצור בקבוקים, התובע מצא את עצמו בחדר המיון של בית החולים העמק בעפולה, כשהוא סובל מפגיעה קשה בידו הדומיננטית. בתוך שעה בלבד מהרגע שנקלט לעבודה, שגרת החופש הגדול שלו התפוגגה והתחלפה בלילות של כאבים, טיפולים וניתוח בהרדמה כללית, לאחר ששלוש מאצבעותיו נקטעו בחלקן. פסק הדין שניתן בבית משפט השלום בחיפה חושף את רצף המחדלים שאיפשרו את התאונה, ומבהיר כי אחריות המפעל היא ברורה ומלאה.
על פי פסק הדין, התאונה התרחשה ב-30 ביולי 2018, כשהתובע, יליד 2003, הגיע למפעל לאחר ששמע מחבריו כי המקום נוהג להעסיק קטינים בתקופת הקיץ. השופטת מאג'דה ג'ובראן־מורקוס מתארת כיצד כבר בתחילת היום, בתוך רבע שעה מהגעתו, נמצא הנער עובד ללא פיקוח וללא הכשרה מספקת, בסביבה שבה פועלת מכונה תעשייתית כבדה לייצור בקבוקים. הוא סיפר כי ישב עם מנהל הנתבעת כ-15 דקות בלבד לפני תחילת העבודה, וכי לא נערך לו סיור במפעל, לא ניתן לו מידע על אופי המתקנים והסכנות, ולא הוסברה לו דרך העבודה עם המכונה. בעדותו היא אמר כי, "אז לא ידעתי מה המכונה הזו ואף אחד לא הדריך אותי איך לעבוד על המכונה… אני כקטין רוצה להראות את עצמי מבין, התחלתי לעבוד על המכונה".
העדות הזו עמדה מול גרסה אחרת לחלוטין שהציג מנהל הנתבעת, שטען כי התובע התקבל לעבודה פשוטה של הדבקת מדבקות על בקבוקים וכיסוי צנצנות, וכי לא ניתנה לו כל הוראה לעבוד על המכונה הכחולה המייצרת את הבקבוקים. לדבריו, העובד הנוסף שהיה מופקד על המכונה - אדם מנוסה ומוכשר - הוא זה שהיה אמור לעבוד עליה, ולתובע כלל לא היה תפקיד שקשור בה. המנהל אף טען כי ירד ממשרדו בקומה העליונה, הבחין בתובע יושב על המכונה "ומנסה לעבוד עליה", וכי צעק לעברו לרדת ולחזור לתפקידו, אך התובע התעלם וניסה להראות שהוא יודע להפעיל את המכונה.
העובד הנוסף לא הובא לעדות
אלא שגרסת הנתבעת לא הצליחה לעמוד במבחן הראיות. בית המשפט מציין כי העובד הנוסף, שלפי תצהיר המנהל היה תושב עזה שעבד במקום, לא הובא לעדות, אף שבטופס בל/250 שמולא בסמוך לאירוע נרשם עד אחר לחלוטין, תושב מאותו יישוב שבו נמצא המפעל. גם אשתו של מנהל הנתבעת, שנכחה במקום בזמן התאונה לפי דבריו, לא הובאה לעדות. השופטת קבעה בהכרעתה כי ההימנעות מהבאת עדים קריטיים משפיעה לרעת הנתבעת ומחלישה את גרסתה באופן מהותי. לצד זאת, היא ציינה כי העדות של התובע היתה עקבית, סדורה ואמינה, ואף נתמכה בכך שבמסמכים הרשמיים שהוגשו לאחר התאונה לא נרשם שהתובע חרג מהוראות כלשהן.
- בנקאי נורה מחוץ לביתו - והוכר כנפגע בתאונת עבודה
- תאונת עבודה – 90% מהתביעות נכשלות ללא ליווי: איך עו"ד ליאור אליטים משנה את הסטטיסטיקה לטובתך
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בכך קיבל בית המשפט את גרסת הנער, שלפיה מי שהפנה אותו ישירות למכונה היה מנהל העבודה עצמו. הוא לא הוזהר מפני הסיכון, לא קיבל כל הנחיה להימנע מקרבה למתקן, וההדרכה שניתנה לו היתה מינימלית, כללית ולא מתאימה לגילו. בחלק מרכזי בפסק הדין קבעה השופטת כי, "הנתבעת לא הסתייגה ולא פירטה בטופס 250 או בטופס הודעה על פגיעה למל"ל כי התובע פעל בניגוד להנחיות שניתנו", וכי הוראות הבטיחות שניתנו לו היו "חפוזות וכלליות". עוד היא כתבה בהכרעת הדין כי, "לא נערך לו סיור במבנה המפעל וישר התחיל לעבוד - ללא פיקוח".
