תאונת עבודה
צילום: Freepik

שיפוצניק נפצע בעבודה, תבע - ויקבל סכום עצום

האיש, שעבד בבית בתל אביב, יזכה לפיצוי של כמיליון שקל, קצת יותר ממחציתו מהמוסד לביטוח לאומי והשאר יתחלקו בין החברה הקבלנית וקבלן המשנה שנשכר לביצוע העבודות בפועל. בעלת הבית, שנתבעה אף היא על ידי הפעול שנפצע, זוכתה מכל אשמה על ידי בית המשפט

עוזי גרסטמן | (7)

בחום של יולי אוגוסט, בשמן שהפיגומים ניצבים רופפים ומקדחה רועשת מהדהדת ברחבי דירת גג בצפון תל אביב, נפל פועל שיפוצים ונחבל קשות. אותה נפילה דרמטית, שבעבורו היא היתה לא פחות מרגע מכונן, הולידה מאבק משפטי ממושך ומורכב שהסתיים לא מכבר בפסק דין תקדימי ועקרוני: בית המשפט הטיל את מלוא האחריות לתאונה על המעסיקים - החברה והקבלן - ואילו בעלת הנכס יצאה חפה מכל אשמה.


התובע, פועל בניין מנוסה אך חסר תעודת הכשרה פורמלית, תושב השטחים מהכפר יאטה שליד חברון, נשכר לצורך ביצוע עבודות שיפוץ בדירת גג. את העבודות יזמה בעלת הדירה, שפנתה אל חברה קבלנית - ש. שימי כהן יזמות ומסחר - לצורך ניהול הפרויקט. החברה שכרה קבלן משנה, וזה הביא את התובע לעבודה. לפי גרסת הפועל, במהלך פירוק קיר חיצוני הוא נדרש לטפס על פיגום מאולתר, חסר מעקה בטיחות, תוך שימוש באמצעים בסיסיים בלבד - סולם, פטיש וכבל מאריך. בעודו עובד בגובה, הוא מעד ונפל מגובה של כשלושה מטרים – ונחבל בראשו, בגבו וברגליו. התוצאה של הנפילה היתה תקופה ממושכת של אשפוז ושיקום, אובדן כושר עבודה חלקי וקביעת נכות רפואית של 19%.


בתביעה שהגיש לבית משפט השלום בחיפה, דרש התובע פיצוי נרחב בגין נזקיו הפיזיים והנפשיים, אובדן השתכרות והוצאות רפואיות. את תביעתו הוא הפנה כלפי שלושה גורמים: החברה הקבלנית, הקבלן שהעסיק אותו בפועל ובעלת הבית. החברה והקבלן טענו להגנתם כי התובע פעל בניגוד להנחיותיהם, וכי כלל לא היתה להם שליטה על אופן ביצוע העבודה באותו הרגע. עוד טענו כי מדובר בעובד מנוסה, שהכיר את הסיכונים, ובחר לבצע את המשימה בדרך עצמאית.


מנגד, בעלת הבית טענה כי היא לא היתה מעורבת בביצוע הפיזי של העבודות, לא היתה נוכחת במקום, ולא ניהלה את העובדים. לדבריה, האחריות המלאה מוטלת על הקבלן והמעסיקים.


השופט אחסאן כנעאן ניתח בפסק הדין את טענות הצדדים והשתמש בלשון חדה וברורה. הוא קבע כי הפועל לא קיבל הדרכה מתאימה, לא סופקו לו אמצעי מיגון, והאתר כולו נוהל בצורה רשלנית. "אין מחלוקת כי העבודה בוצעה בגובה, כי לא היו במקום אמצעי מיגון מספקים, וכי הפועל פעל תוך סיכון ממשי – שלא היה עליו להיחשף אליו", נכתב בפסק הדין שפורסם. בנוגע לטענת הנתבעים על אחריותו של העובד עצמו, פסק השופט בהכרעתו כי, "גם אם העובד היה מנוסה, אין בכך כדי לשלול את חובת הזהירות של המעסיקים. עליהם לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, ואין הם יכולים להעביר אחריות זו לאחר". חשובה במיוחד ההבחנה שעשה בית המשפט בין אחריות המעסיקים לבין אחריות בעלת הנכס. "בעלת הבית לא הייתה צד לחוזה ההעסקה, לא ניהלה את העבודה, ולא היה לה כל שליטה על התנאים באתר. אין לייחס לה אחריות לנזק שנגרם", פסק השופט.


משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

בסופו של דבר פסק השופט כי נזקי השיפוצניק מנפילתו מנסתכמים ב-1,010,818 שקל, מתוכם 602,678 שקל מהווים תגמולי ביטוח לאומי. הוא גם קבע כי את ההפרש, 408,140 שקל, ישלמו החברה והקבלן המבצע ביחד ולחוד, בתוספת הוצאות ושכר ורחת עורך דין בסכום כולל של כ-100 אלף שקל.


מעמדה של בעלת הבית, כך נראה, עוגן בפסק הדין כהגנה קונקרטית מפני אחריות במקרים שבהם אין לה כל מעורבות בניהול העבודה או בקבלת החלטות מקצועיות. מדובר בעמדה ברורה שיכולה להוות תקדים למקרים דומים בעתיד, ולהקל על בעלי נכסים שנקלעים לתביעות נזיקין בגין פגיעות של עובדים בנכס שלהם.

קיראו עוד ב"משפט"


האם העובדה שהתובע עבד ללא חוזה כתוב פגעה בזכויותיו?

לא. בית המשפט קבע כי גם בהיעדר חוזה העסקה כתוב, מתקיימים יחסי עובד-מעסיק בפועל, ולכן חלות על המעסיק כל החובות שבדין - כולל שמירה על בטיחות העובד. זה עיקרון יסוד בדיני עבודה: העובד זכאי להגנה גם אם העסקתו היתה בלתי פורמלית.


האם נבדקה האפשרות שהתובע התרשל בעצמו?

כן. הנתבעים טענו שהתובע התרשל כשבחר לבצע פעולה מסוכנת ללא מעקה או רתמה. עם זאת, השופט קבע כי לא ניתן לייחס לו רשלנות תורמת משמעותית, משום שהמעסיקים הם אלה שחייבים להעמיד לרשותו סביבה בטוחה ואמצעי מיגון, אך הם לא עשו כן.


האם בעלת הדירה יכולה הייתה לבדוק את תנאי הבטיחות באתר?

תיאורטית כן, אך בית המשפט הבחין בין אחריות מוסרית לאחריות משפטית. השופט כתב בפירוש כי לבעלת הדירה לא היתה שליטה בפועל על אופן ביצוע העבודות, היא לא נתנה הוראות ולא היתה צד לחוזים עם העובדים. לכן אין לה אחריות משפטית לנזק.


מה היתה השפעת אי עמידה בתקנות הבטיחות על גובה הפיצויים?

משמעותית. הפרת תקנות בטיחות מהווה רשלנות חמורה, בייחוד בענפי בניין ועבודה בגובה. השופט התייחס לכך כאל נסיבה מחמירה - מה שהוביל לפסיקת פיצויים בגובה ניכר, כולל על כאב וסבל ונזק עתידי.


במקרה אחר, בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פסק בפברואר האחרון בתביעה שעסקה בתאונת קורקינט שעברה עובדת בדרכה חזרה ממסיבת חברה. המקרה אירע בלילה שבין 28 ל-29 בדצמבר 2022. התובעת, שעובדת כאנליסטית סיכונים, השתתפה באירוע גיבוש של החברה שבה עבדה בתל אביב. האירוע הסתיים בסביבות השעה 2:00 בלילה, אך בשל עומס בתחבורה הציבורית ומחסור במוניות, ניסתה התובעת במשך קרוב לשעה להזמין מונית ללא הצלחה. לבסוף היא החליטה לשכור קורקינט ולנסוע עליו לביתה. במהלך הרכיבה, היא איבדה שליטה על הכלי והתנגשה ברכב חונה. כתוצאה מהתאונה היא נחבלה קשות ונאלצה לעבור ניתוח חירום שבמהלכו נכרתה אחת מכליותיה. לאחר שהתובעת פנתה לביטוח הלאומי בבקשה להכיר בתאונה כתאונת עבודה, נדחתה בקשתה בטענה כי פער הזמנים בין סיום האירוע לבין התאונה מנתק את הקשר בינה לבין העבודה. בנוסף, נטען כי התובעת נהגה תחת השפעת אלכוהול, ולכן יש לראות בהתנהגותה סיכון עצמי המונע הכרה בפגיעתה כתאונת עבודה.

תגובות לכתבה(7):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    למה פלסטני שלא משלם ביטוח לאומי זכאי לפיצוי (ל"ת)
    אנונימי 16/04/2025 11:57
    הגב לתגובה זו
  • כי הוא בן אדם (ל"ת)
    אנונימי 16/04/2025 22:13
    הגב לתגובה זו
  • אנונימי 18/04/2025 13:41
    אה נכון זה רק אם הוא ישראלי לפלסטינים יש יותר זכויות
  • 3.
    לא לקחת אף שיפוצניק ללא ביטוח על העבודה שהוא הולך לבצע (ל"ת)
    אנונימי 15/04/2025 15:30
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    אנונימי 15/04/2025 08:48
    הגב לתגובה זו
    וזה סכום רציני מאודמה הציבור אשם
  • 1.
    שאולי מחולון 15/04/2025 07:20
    הגב לתגובה זו
    כנראה נשמט לכם בעריכה
  • תיכנס ללינק ותקרא (ל"ת)
    פצ 15/04/2025 11:30
    הגב לתגובה זו
תוכניות בנייה
צילום: צילום מסך, אתר חברת מכלול

בוטל היתר בנייה למלון שתוכנן ברחוב הירקון בתל אביב

פרויקט המלון החדש שתכנן איש העסקים ספי צביאל, שכולל 55 חדרי אירוח ו-32 דירות, נעצר לאחר שתושבי רחוב ארנון הסמוך טענו כי יאבדו את הנוף לים שמלווה את חייהם במשך שנים. ועדת הערר המחוזית קבעה כי אוחדו מגרשים בניגוד לתוכנית, אושרו שימושים מעורבים שאינם מותרים, והעירייה חרגה ממדיניותה. בהחלטה מפורטת נקבע כי, “אין מקום לאשר את הבקשה כפי שהוגשה”

עוזי גרסטמן |

הבוקר שבו קיבלו תושבי רחוב ארנון בתל אביב את החלטת ועדת הערר המחוזית היה שונה. במשך חודשים ארוכים ליוותה אותם תחושת חוסר אונים, כשממולם - ממש מול החלונות, במקום שבו האור המערבי והים נפרשים דרך חלונותיהם כבר עשרות שנים - תוכנן לקום בניין גבוה, רחב, כזה שהיה משנה לחלוטין את קו הרקיע שנראה מאחוריהם. אותם תושבים, שחייהם השקטים יחסית התעצמו דווקא בזכות המרחק מהטיילת הרועשת והקרבה לאוויר הים, לא היססו לפעול. הערר שהגישו נגד היתרי הבנייה שאישרה עיריית תל אביב לפרויקט המלון החדש ברחוב הירקון 164-162, נראה בתחילה כמו מאבק מול רוח. אלא שהחלטת ועדת הערר, המשתרעת על פני עשרות עמודים, הפכה את הקערה על פיה.

מדובר בשני מגרשים גדולים יחסית - כל אחד מהם בשטח של כ-600 מ"ר - שעליהם תכנן היזם ספי צביאל, באמצעות א.פ.צ השקעות, להקים שני מבנים בני שבע קומות, בחיבור תפקודי ומבני כמעט מלא. הבניינים היו אמורים לכלול 55 חדרי מלון ו-32 דירות מגורים, עם ארבע קומות מרתף משותפות וקומת גג. מבחינת היזם, מדובר בהמשך טבעי למלון אולימפיה הישן, שעמד על חלקה 211 מאז שנות ה-70. מבחינת התושבים, זהו שינוי דרמטי במרקם השכונה - כזה ש“יחסום את הנוף לים שממנו נהנו במשך שנים רבות”, כפי שנכתב בערר.

הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב אישרה בתחילת 2025 את שתי הבקשות להיתר, אך התושבים, שמתגוררים ברחוב ארנון מאחורי המגרש, לא ויתרו. ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה מחוז תל אביב קיימה דיון ב-31 ביולי 2025, ולאחר הגשת השלמות טיעון מצד כל הגורמים, קיבלה החלטה תקיפה וברורה: ביטול ההיתר. בהכרעתה נכתב כי, “אין מקום לאישור הבקשה להיתר כפי שהוגשה".

הוויכוח על ייעוד הקרקע: מגורים או מלונאות?

אחד המוקדים המרכזיים במחלוקת היה השאלה מהו הייעוד התכנוני התקף של שתי החלקות. התושבים טענו כי לאורך השנים אושרו תוכניות ייעוד שונות, שבהן נקבע מפורשות כי מדובר במגרשים למלונאות בלבד, וכי כל שינוי יעוד למגורים מהווה "סטייה ניכרת". מנגד, הוועדה המקומית טענה שהתוכניות המאוחרות, ובעיקר תוכנית 3444 ותוכנית 2770, פקעו משום שלא מומשו בזמן, ולכן חזר תוקפן של התוכניות הראשיות, המייעדות את הקרקע למגורים.

ועדת הערר בחרה שלא לאמץ את עמדת היזם והעירייה. בהחלטה נקבע כי אמנם התוכניות שאפשרו מלונאות פקעו, אך הדבר לא פותח פתח לשימושים מעורבים. “תוכנית רובע 3 לא נועדה לשנות ייעודים קיימים, והיא חלה על כלל המקרקעין המיועדים למגורים בתחומה… אולם בשום מקום בתכנית רובע 3 לא מופיע השימוש למלונאות”, כתבה הוועדה בהכרעת הדין שלה.

שימוש בהליכון פרקינסון מבוגר קשיש מחלה נכות נכה
צילום: Istock

צוואת של קשיש בבית החולים הועדפה על זו מלפני 20 שנה

כחודש לפני שמת, כשגופו חלש אך דעתו צלולה, חתם אלמן ללא ילדים על צוואה חדשה ממיטת בית החולים. הוא הוריש את כל רכושו לאחותו היחידה, בניגוד לצוואה קודמת שהותירה כמעט הכל למשפחת מעסיקו לשעבר. מאבק משפטי טעון התנהל סביב שאלת כשירותו, מעורבות אחותו בתהליך והאם הופעלה עליו השפעה בלתי הוגנת. פסק הדין חושף סיפור חיים, סכסוך משפחתי, והכרעה ברורה של בית המשפט לגבי רצונו החופשי של המנוח

עוזי גרסטמן |

הסיפור הבא החל הרבה לפני הדיון בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, הרבה לפני שחוות דעת רפואיות הוגשו וחקירות נגדיות נפרשו לאורך עשרות עמודים של פרוטוקולים. הוא החל בחדר אשפוז בבית החולים בילינסון, שבו שכב ש.ש., גבר ערירי בן 80, לאחר נפילה בביתו. מצבו הגופני היה קשה, כך טענו הנתבעים, אך מי שבאמת הכיר אותו באותם ימים העיד כי למרות חולשתו, הוא היה צלול, מתקשר, ומודע למצבו ולרצונותיו. בתוך המציאות הזאת, בפברואר 2022, כשהוא מבין שהזמן ואוזל והולך, הוא ביקש לערוך מחדש את צוואתו.

המנוח, אלמן ללא ילדים, השאיר אחריו שתי צוואות שונות מאוד זו מזו. הראשונה, מ-2004, היתה מנוסחת בחריפות רגשית יוצאת דופן. הוא כתב בה כי את רכושו הוא מותיר ל”אנשים הקרובים והיקרים לי מכל ואשר שימשו לי תחליף למשפחה שהפנתה לי עורף ומשענת בשעות הקשות”, ובחר להעניק לאחותו, התובעת, אך ורק מקרר. מנגד, צוואה חדשה, שנחתמה ב-25 בפברואר 2022 בבית החולים, העניקה את כל רכושו דווקא לאותה אחות. השינוי הדרמטי הזה עמד בלב המחלוקת המשפטית.

הנתבעים, מעסיקו לשעבר של המנוח וארבעת ילדיו, שאליהם ייעד את מרבית רכושו בצוואה הישנה, טענו שהצוואה המאוחרת פסולה מיסודה. הם טענו שהמנוח לא היה כשיר לערוך צוואה, שהוא לא ידע להבחין בטיבה, שהתובעת השפיעה עליו השפעה בלתי הוגנת, ואף היתה מעורבת בצורה פסולה בעריכתה. ואולם ככל שהעמיק בית המשפט בחומר הראיות, כך הלכו טענותיהם ונחלשו. השופט תומר שלם פתח את פסק דינו בקביעה ברורה כי ראשית יש לבחון את הצוואה האחרונה, שכן “רואים צוואה חדשה כמבטלת את קודמתה, ככל שהוראותיה סותרות את הוראות קודמתה”. מכאן נפתח מסע בירור ארוך, שכלל שלושה הליכים משפטיים במקביל, חוות דעת רפואיות, עדויות ממקור ראשון, וניתוח מדוקדק של התנהלות הצדדים.

לא סבל מדמנציה או מליקוי שפגע בכושרו המשפטי

במוקד ההכרעה עמדה שאלת כשירותו של המנוח בעת שחתם על צוואתו האחרונה. התמונה שעלתה מהמסמכים הרפואיים ומעדויות המומחים היתה אחידה וברורה. ד"ר אליעזר פלדינגר, פסיכוגריאטר שבדק את המנוח ביום עריכת הצוואה לבקשת הנוטריון, כתב במפורש כי המנוח “בדעה צלולה, מצבו הקוגניטיבי שמור, וללא הפרעה נפשית... הוא מבחין היטב בטיבה של צוואה אותה מבקש לעשותה על פי רצונו החופשי”. הוא אף הדגיש שמבחן המיני־מנטל שבוצע לו הניב תוצאה גבוהה של 27 מתוך 30, וכי על אף ירידה קוגניטיבית קלה, לא מדובר בדמנציה או בליקוי שפגע בכושרו המשפטי.

גם מומחה מטעם בית המשפט, פרופ’ שלמה נוי, בחן את מלוא הרשומות וקבע בחוות דעתו כי, “לא ניתן לשלול את כשירותו המשפטית במועד הנדון... בסבירות גבוהה יותר, היה כשיר לבצע פעולות משפטיות במועד הנדון”. הנתבעים, אף שהנטל הוטל עליהם, ויתרו על חקירת המומחה - ויתור שבית המשפט ראה בו חיזוק למסקנתו. לצד חוות הדעת, הציג בית המשפט גם ראיות שהעידו על תפקודו השכלי של המנוח בימים שקדמו לחתימה. עדותה של העובדת הסוציאלית שביקרה את המנוח בבית החולים תיארה אדם “ערני... אולי עייף, אבל רגיל. לא מבולבל”. המטפל הסיעודי שלו העיד כי, “תמיד הייתי יכול לדבר איתו”. גם הרישומים הרפואיים הצביעו שוב ושוב על התמצאות מלאה בזמן, במקום ובאנשים.