העליון החמיר בעונשם של מורשעים בגביית דמי חסות
השופט אלרון קיבל את ערעור המדינה על גזר הדין של המחוזי נוף הגליל, והחמיר את עונשיהם של חמזה ונאיף דחלה - במקום 36 ו-31 חודשי מאסר שנגזרו עליהם במחוזי, השית העליון שבע ושש שנות מאסר בפועל על השניים, בהתאמה. "בשל חומרתן של עבירות אלו, בשלה העת להעלאה
משמעותית של רף הענישה – למען יראו וייראו", נכתב בפסק הדין
בפסק דין תקדימי שניתן היום, קיבל בית המשפט העליון את הערעור של המדינה והחמיר משמעותית את עונשם של חמזה ונאיף דחלה, שהורשעו במסגרת פרשיית גביית דמי חסות (פרוטקשן) מתושבים ובעלי עסקים ביישוב טורעאן. במקום 36 ו-31 חודשי מאסר שנגזרו עליהם במחוזי, השית העליון שבע ושש שנות מאסר בפועל על השניים, בהתאמה. השופט יוסף אלרון הדגיש בפסק הדין שפורסם כי, "בשל חומרתן של עבירות אלו, בשלה העת להעלאה משמעותית של רף הענישה – למען יראו וייראו".
בחודשים האחרונים דווח על עלייה חדה במקרי גביית דמי חסות ברחבי הארץ, בין היתר על רקע ההתאוששות בתחומים ובאזורים שונים מהמלחמה, כשגורמים עברייניים מאלצים בעלי עסקים לשלם תמורת "שמירה" או סובלים מאיומים והשחתת רכוש. מקרים חמורים דווחו בצפון הארץ, בבאר שבע ובאזור המרכז. כך למשל, בתחילת ינואר 2025, בעלי עסקים במפרץ חיפה קיבלו איומים לפיהם אם לא ישלמו סכומי כסף חודשיים, יוטלו בקבוקי תבערה על חנויותיהם. דיווח נוסף מסוף דצמבר 2024 מתאר כיצד עבריינים שרפו מחסן באזור התעשייה בעפולה לאחר שבעליו סירב לשלם.
פסק הדין מתאר כיצד המשיבים, ביחד עם נאשמים נוספים, הפעילו במשך תקופה ארוכה שיטת גבייה מאיימת כלפי תושבי טורעאן, תוך שימוש במנגנוני הפחדה ואלימות. המקרים כללו איומים על בעלי עסקים, חקלאים ומהנדס שנדרש לשלם כספים כדי להמשיך לעבוד. השופט אלרון ציין בהכרעתו כי, "המשיבים לא בחלו באמצעים, משל היו אדוני הארץ – לא תימכרנה קרקעות, אלא בהנחייתם; לא ינוהלו עסקים, אלא אם תשולם להם תמורה בעבור 'הגנה'".
הנאשם איים: "או הדם שלי או הדם שלך"
בין היתר, תואר בכתב האישום כיצד חמזה דחלה איים על רוכשי קרקעות. הוא איים עליהם כי, "או הדם שלי או הדם שלך", ואילו נאיף דחלה דרש 15 אלף שקל מבעל חנות ירקות בתמורה לכך שהחנות שלו לא תיפגע. באחד המקרים, בוצע ירי לעבר ביתו של אחד הקורבנות לאחר שסירב לשלם כפי שנדרש ממנו. בפסק הדין צוין כי "המשיבים ונאשמים נוספים פנו לקורבנות שונים ותמימים, פעם היה זה בעל אדמה, בהזדמנות אחרת בעל אטליז, ובפעם נוספת בעל רפת – כולם סבלו מהטלת האימה".
- הפרוטקשן מגיע לשליחי וולט - מה יהיה השלב הבא?
- שלושה תושבי הדרום נעצרו בחשד לגביית פרוטקשן
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בגזר דינו המקורי, גזר כאמור בית המשפט המחוזי בנוף הגליל על חמזה דחלה 36 חודשי מאסר ועל נאיף דחלה 31 חודשים, לאחר שהורשעו בסחיטה באיומים, קבלת נכסים שהושגו בפשע, ואיומים. המדינה ערערה על גזר הדין לעליון, בטענה כי העונשים אינם משקפים את חומרת המעשים ולא מייצרים הרתעה מספקת.
העליון קיבל את עמדת המדינה - והחמיר את הענישה באופן משמעותי. השופט אלרון קבע כי מדובר בפרשייה עבריינית חמורה, הכוללת תכנון מוקדם, ריבוי נפגעים והשפעה נרחבת על ביטחון התושבים. "העונשים שנגזרו במחוזי מקלים יתר על המידה", קבע העליון, תוך שהשווה אותם לרף הענישה המתהווה בעבירות מסוג זה, בעקבות תיקון 146 לחוק העונשין, שנועד להתמודד עם תופעת הפרוטקשן.
השופט אלרון כתב בפסק הדין כי, "עבירות אלו, מערערות את מהלך החיים התקין של קורבנותיהן, גורמות להם לחוות מצוקה, השפלה ופחד, ואף מסבות להם נזקים רבים במישור הכלכלי והנפשי". עוד הוא הוסיף כי, "מי ששולח ידו במעשים מעין אלו, צריך לדעת כי החברה הישראלית לא תשלים עם הפיכתה לשבויה בידי גורמים עברייניים. בתי המשפט מצווים להחמיר בענישה ולאותת באופן ברור וחד-משמעי כי לא תהיה סובלנות כלפי עבריינות מסוג זה".
- הבדיקה הסתיימה בקטיעת אצבע - האם זו תאונת דרכים?
- העליון דחה את תביעת בעלי היחידות במלון מלכת שבא
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- בית המשפט חייב דוד להשיב לאחיינית 220 אלף שקל
בוצעו תיקונים משמעותיים בחוק
פסק הדין משדר מסר ברור למשטרה ולרשויות האכיפה בנוגע לחשיבות המאבק בתופעה. בשנים האחרונות התופעה נהפכה לנפוצה יותר, בייחוד בצפון הארץ ובדרום. ריבוי העבירות והקושי באכיפה הביאו את המחוקק לבצע תיקונים משמעותיים בחוק, בהם הגדרת עבירה ייעודית לגביית "דמי חסות" והחמרת העונשים.
בהתאם לכך, השופטים קראו להטלת ענישה מחמירה במיוחד על מבצעי העבירות האלה. "במקרים של ריבוי עבירות ופעילות עבריינית מתמשכת, יש להטיל עונשי מאסר לתקופות ממושכות של 10 שנים ואף יותר", נכתב בפסק הדין. במקרה הזה, ניתנה הנחה מסוימת רק בשל עקרון אי-מיצוי הדין בערכאת הערעור והסדר הטיעון שעליו התבססו ההרשעות.
החלטת בג"ץ מהווה חיזוק משמעותי למדיניות הענישה בעבירות סחיטה באיומים, ומדגימה את חשיבות ההתערבות השיפוטית בנושאים בעלי השפעה ישירה על ביטחון הציבור. ההחמרה בעונשם של חמזה ונאיף דחלה מעבירה מסר חד משמעי: מי שיעסוק בפרוטקשן, יישא בתוצאות קשות. כעת נותר לראות כיצד ינצלו הרשויות את פסק הדין הזה כקריאת השכמה להמשך המאבק בעבריינות המאורגנת, בתקווה שצעדים נוספים יינקטו כדי למגר את התופעה שנהפכה למכת מדינה.
- 5.אנונימיYL 07/06/2025 07:54הגב לתגובה זואם השר לבטחון פנים לא היה דפו...מילדה הוא היה מעביר חוק עונש מינימום על פרוטקשין 15 שנה מינימום הריי הוא מתלונן על השופטים אז בבקשה שר דפו....יש לך הזדמנות שהציבור יעריך את פועלך
- 4.יגאל 21/02/2025 16:53הגב לתגובה זותופעת הפרוטקשין והאלימות מקורה בחוסר אכיפה של המשטרה ובעונשים מצחיקים של השטים הפחדנים.אם השופטים היו מטילים עונשים כבדים על מפעילי הפרוטקשין הוא היה נגמר תוך זמן קצר.זה דוגמא להפיכה משפטית שצריך לעשות במערכת המשפט.
- 3.זבל של מדינה מינימום 15 שנה על פרוטקשיין נדרש איפה הזבל של הפוליטיקאים (ל"ת)אלעד 20/02/2025 14:37הגב לתגובה זו
- 2.אנונימי 20/02/2025 14:11הגב לתגובה זוהפרוטקשן כבר לא רק בצפון והדרוםהיא נמצאת כבר גם במרכזולא בכדי השופט כל כך החמיר זה לא תופעה שולית אלא תופעה רחבה
- 1.התחלה טובה אך לא מספקת (ל"ת)עושה חשבון 20/02/2025 14:03הגב לתגובה זו
חוזה מכירת דירה CHATGPTביהמ"ש החזיר את הגג לדיירים, ושינה את כללי המשחק בבניינים משותפים
החלטה חשובה קובעת כי הצמדת גג, חצר או קומת עמודים לדירה אחת ללא הסכמה מלאה של כל בעלי הדירות - אינה תקפה. בית המשפט המחוזי הבהיר מחדש את גבולות השימוש ברכוש המשותף, והחזיר את הכוח לידי דיירי הבניין. פסק הדין עשוי להשפיע על אלפי בתים משותפים ברחבי הארץ. על פי ההכרעה, ייתכן שעברו שנים רבות שבהן המצב הוא כזה, אך עדיין ניתן להשיב את הרכוש המשוף לידי כלל הדיירים
דיירים מבניין משותף בירושלים, שכבר חשבו כי הגג והאזורים המיוחדים שבניין שייכים בדיעבד לבעל דירה אחת בלבד, מצאו את עצמם מתכנסים שוב יום אחד, לא כדי לחלק דירות, אלא כדי לברר מי שולט בגג, במרחבים שלא נראים מבחוץ, וייתכן שגם בעתיד לבנות עליו. מה שהחל כוויכוח בין שכנים, נהפך לערעור בבית-המשפט, והסתיים בפסק-דין עקרוני שעשוי להשפיע על רבים מבעלי דירות בבניינים משותפים ברחבי הארץ.
פסק הדין עוסק בחלקה שזוהתה בעבר כמחסן, שלה הוצמדו, לפי צו רישום הבית המשותף ותכנוני הרשמה, גם הגג, קומת העמודים, חלק מהמגרש, שטחים בקומה, או בקיצור אזורים שהחברה הקבלנית קיוותה כי יהיו פריבילגיה של הבעלים של אותה יחידה בלבד. כשעלו טענות מצד דיירי הבניין על כך ש"לא ידעו על כך", נדרש בית המשפט להכריע: האם אפשר לרשום חלק מהרכוש המשותף כך שהצמידות תאפשר לבעל הדירה לפעול - לבנות, למכור, להפריד - ללא הסכמת שאר הדיירים?
הבניין המדובר נבנה על ידי ירלון חברה לבניין, שהציעה לבעלי הדירות - בחוזים מוקדמים - כי כל החלקים שאינם דירות, בין אם חדר מדרגות, חצר, מקלט, מקומות אחסון וכו′, יהיו חלק מהרכוש המשותף. כך נרשם הבניין כבית משותף. עם זאת, החברה שמרה לעצמה זכויות על הגג ועל קומת העמודים, וזאת לפי סעיפי חוזה, ולפיהם החברה תהיה רשאית לבנות על הגג או על קומת העמודים, בתנאי שהמבנה ישמש למגורים, ובלבד שלא תהיה לכך השפעה או צורך בהסכמת יתר דיירי הבניין.
על פי ההסכם: בעלי היחידה לא זקוקים להסכמת יתר בעלי הדירות
בצו רישום הבית המשותף נכתב כי חלקה 17/1 משמשת מחסן בשטח קרקע של כ-2 מ"ר, והוצמדו אליה 250/581 (לאחר תיקון: 242/587) חלקים מהרכוש המשותף, כולל הגג, המגרש, שטחים בקומה עליונה. בהסכם מיוחד, שנחתם בין החברה לבין הבעלים של חלקה 17/1, נקבע כי בעלי החלקה רשאים "לבנות ולהקים מבנים כראות עיניהם על הגג … על כל חלק הימנו … ובלבד שמבנים אלה יהיו מיועדים למטרת מגורים בלבד". עוד נקבע כי הם רשאים לעשות כן מבלי להיזקק להסכמת יתר בעלי היחידות בבניין.
- איציק תשובה ישלם 225 אלף שקל לשותפו לשעבר
- מוכר הדירה נסוג ברגע האחרון - ויפצה בכ-400 אלף שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על סמך אותו הסכם ,כך טענה החברה, ניתן לראות בגג, בחצר, בקומת העמודים, שטח ששייך באופן בלעדי לחלקה 17/1. בעלי הדירות האחרים למדו על כך רק שנים לאחר מכן, והם ביקשו לצאת מנקודת הנחה: לא ייתכן ששטחים משמעותיים בבניין יהיו בשליטה פרטית של דייר אחד בלבד, מבלי שהותר להם אי פעם להביע את דעתם.
כך נהפכה נחלה עם זכויות בנייה למבחן על פטור ממס שבח
נחלה כפרית בשטח של כ-3 דונמים, בית צנוע בן 93 מ"ר, זכויות בנייה לשלוש יחידות דיור נוספות ושתי יחידות אירוח, ובמרכז המחלוקת: האם המוכרת זכאית לפטור מלא ממס שבח עד התקרה שבחוק, או רק לפטור חלקי? ועדת הערר בנוף הגליל קבעה שהדרך הנכונה לחשב מסים בעסקות
מהסוג הזה עוברת תחילה דרך פיצול פיזי, ורק אחר כך פיצול רעיוני. ההכרעה משליכה גם על מס הרכישה של הקונים, והסתיימה בדחיית הערר כולו
בבוקר אחד לא כל כך מזמן, לאחר חודשים של התדיינות והגשת תצהירים, מסמכים וחוות דעת שמאיות, קיבלה ועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי בנוף הגליל החלטה ששבה והעלתה אל מרכז הבמה משפטית שאלה שמלווה כמעט כל עסקה של מכירת נחלה: מהו החלק שייחשב דירת מגורים לצורך הפטור ממס שבח, ומהו החלק הנותר, שעליו יחול המס? הסיפור מתחיל בנחלה במושב מגן שאול, נחלה לא גדולה במיוחד, אך כזו הנושאת עמה מטען כלכלי ומשפטי לא מבוטל.
הנחלה משתרעת על 2,994 מ"ר, כשבמרכזה עומד בית מגורים בשטח של 93 מ"ר בלבד. לצד הבית קיימות זכויות בנייה משמעותיות: שלוש יחידות דיור בשטח כולל של 650 מ"ר וכן שתי יחידות אירוח אפשריות. תמורת העסקה נקבעה על 2.7 מיליון שקל - סכום שהמשיב, מנהל מיסוי מקרקעין נצרת, קיבל לבסוף כהצהרה אמתית, לאחר שבתחילה העריך את העסקה בסכום גבוה בהרבה. כך חזר הדיון למסלולו המקורי: לא גובה התמורה, אלא דרך החישוב של מס שבח ומס רכישה בעסקה מורכבת.
כבר בראשית פסק הדין הזכירה השופטת עירית הוד כי בפועל אין מחלוקת על המחיר ששולם. לדבריה, “המשיב קיבל את שווי העסקה המוצהר - 2.7 מיליון שקל... משכך, אין עוד מחלוקת בין הצדדים בנוגע לשווי הכולל של הנחלה”. מכאן ואילך התמקדו הצדדים במחלוקת אחרת: האם המוכרת זכאית לפטור מלא ממס שבח על פי סעיף 49ז לחוק, עד תקרת הפטור שנקבעה אז על 2.215 מיליון שקל, או שמא עליה לקבל פטור רק על חלק מהנחלה - החלק הבנוי בלבד.
העוררים, המוכרת והרוכשים, טענו כי כל חלקת המגורים צריכה ליהנות מהפטור המלא. לדבריהם, על המנהל היה לייחס את מלוא שווי דירת המגורים לתקרה, ורק לאחר מכן לחשב את ההפרש. בכתב הערר טענו כי “שווי הבית ללא זכויות בנייה הוא 1.25 מיליון שקל... ובהתאם לתקרת הפטור ובהתחשב בשווי העסקה, שווי יתרת הזכויות החייבות הוא 281 אלף שקל בלבד”. לאור זאת, הם טענו שאין הצדקה לכך שהמנהל העניק פטור רק בגובה של 1.864 מיליון שקל, ולא עד תקרת הפטור.
- האם הסכם ממון מאפשר לבני זוג להחזיק שתי נחלות?
- המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
רק חלק אחד יכול ליהנות מפטור ממס שבח
אלא שמנגד עמדת המנהל היתה שונה בתכלית, ונתמכה בפסיקה רחבה של בית המשפט העליון. לטענתו יש לבצע קודם פיצול פיזי של הנחלה - להפריד את החלק הבנוי ואת הקרקע הדרושה להנאתו, ורק לאחר מכן להחיל את הפיצול הרעיוני של סעיף 49ז. בפועל, רמ"י (רשות מקרקעי ישראל) כבר ערכה פיצול פיזי בקביעה שלה, שלפיה 1.5 דונמים מהנחלה מהווים חלקת מגורים. החלק הזה, שכולל את הבית ואת החצר הצמודה, הוא החלק היחיד שיכול ליהנות מהפטור ממס שבח.
