העליון החמיר בעונשם של מורשעים בגביית דמי חסות
השופט אלרון קיבל את ערעור המדינה על גזר הדין של המחוזי נוף הגליל, והחמיר את עונשיהם של חמזה ונאיף דחלה - במקום 36 ו-31 חודשי מאסר שנגזרו עליהם במחוזי, השית העליון שבע ושש שנות מאסר בפועל על השניים, בהתאמה. "בשל חומרתן של עבירות אלו, בשלה העת להעלאה
משמעותית של רף הענישה – למען יראו וייראו", נכתב בפסק הדין
בפסק דין תקדימי שניתן היום, קיבל בית המשפט העליון את הערעור של המדינה והחמיר משמעותית את עונשם של חמזה ונאיף דחלה, שהורשעו במסגרת פרשיית גביית דמי חסות (פרוטקשן) מתושבים ובעלי עסקים ביישוב טורעאן. במקום 36 ו-31 חודשי מאסר שנגזרו עליהם במחוזי, השית העליון שבע ושש שנות מאסר בפועל על השניים, בהתאמה. השופט יוסף אלרון הדגיש בפסק הדין שפורסם כי, "בשל חומרתן של עבירות אלו, בשלה העת להעלאה משמעותית של רף הענישה – למען יראו וייראו".
בחודשים האחרונים דווח על עלייה חדה במקרי גביית דמי חסות ברחבי הארץ, בין היתר על רקע ההתאוששות בתחומים ובאזורים שונים מהמלחמה, כשגורמים עברייניים מאלצים בעלי עסקים לשלם תמורת "שמירה" או סובלים מאיומים והשחתת רכוש. מקרים חמורים דווחו בצפון הארץ, בבאר שבע ובאזור המרכז. כך למשל, בתחילת ינואר 2025, בעלי עסקים במפרץ חיפה קיבלו איומים לפיהם אם לא ישלמו סכומי כסף חודשיים, יוטלו בקבוקי תבערה על חנויותיהם. דיווח נוסף מסוף דצמבר 2024 מתאר כיצד עבריינים שרפו מחסן באזור התעשייה בעפולה לאחר שבעליו סירב לשלם.
פסק הדין מתאר כיצד המשיבים, ביחד עם נאשמים נוספים, הפעילו במשך תקופה ארוכה שיטת גבייה מאיימת כלפי תושבי טורעאן, תוך שימוש במנגנוני הפחדה ואלימות. המקרים כללו איומים על בעלי עסקים, חקלאים ומהנדס שנדרש לשלם כספים כדי להמשיך לעבוד. השופט אלרון ציין בהכרעתו כי, "המשיבים לא בחלו באמצעים, משל היו אדוני הארץ – לא תימכרנה קרקעות, אלא בהנחייתם; לא ינוהלו עסקים, אלא אם תשולם להם תמורה בעבור 'הגנה'".
הנאשם איים: "או הדם שלי או הדם שלך"
בין היתר, תואר בכתב האישום כיצד חמזה דחלה איים על רוכשי קרקעות. הוא איים עליהם כי, "או הדם שלי או הדם שלך", ואילו נאיף דחלה דרש 15 אלף שקל מבעל חנות ירקות בתמורה לכך שהחנות שלו לא תיפגע. באחד המקרים, בוצע ירי לעבר ביתו של אחד הקורבנות לאחר שסירב לשלם כפי שנדרש ממנו. בפסק הדין צוין כי "המשיבים ונאשמים נוספים פנו לקורבנות שונים ותמימים, פעם היה זה בעל אדמה, בהזדמנות אחרת בעל אטליז, ובפעם נוספת בעל רפת – כולם סבלו מהטלת האימה".
- הפרוטקשן מגיע לשליחי וולט - מה יהיה השלב הבא?
- שלושה תושבי הדרום נעצרו בחשד לגביית פרוטקשן
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בגזר דינו המקורי, גזר כאמור בית המשפט המחוזי בנוף הגליל על חמזה דחלה 36 חודשי מאסר ועל נאיף דחלה 31 חודשים, לאחר שהורשעו בסחיטה באיומים, קבלת נכסים שהושגו בפשע, ואיומים. המדינה ערערה על גזר הדין לעליון, בטענה כי העונשים אינם משקפים את חומרת המעשים ולא מייצרים הרתעה מספקת.
העליון קיבל את עמדת המדינה - והחמיר את הענישה באופן משמעותי. השופט אלרון קבע כי מדובר בפרשייה עבריינית חמורה, הכוללת תכנון מוקדם, ריבוי נפגעים והשפעה נרחבת על ביטחון התושבים. "העונשים שנגזרו במחוזי מקלים יתר על המידה", קבע העליון, תוך שהשווה אותם לרף הענישה המתהווה בעבירות מסוג זה, בעקבות תיקון 146 לחוק העונשין, שנועד להתמודד עם תופעת הפרוטקשן.
השופט אלרון כתב בפסק הדין כי, "עבירות אלו, מערערות את מהלך החיים התקין של קורבנותיהן, גורמות להם לחוות מצוקה, השפלה ופחד, ואף מסבות להם נזקים רבים במישור הכלכלי והנפשי". עוד הוא הוסיף כי, "מי ששולח ידו במעשים מעין אלו, צריך לדעת כי החברה הישראלית לא תשלים עם הפיכתה לשבויה בידי גורמים עברייניים. בתי המשפט מצווים להחמיר בענישה ולאותת באופן ברור וחד-משמעי כי לא תהיה סובלנות כלפי עבריינות מסוג זה".
- בנק ישראל יפוצה ב-240 אלף שקל עקב זיוף שטרות
- ישראל מהדקת פיקוח על מידע אישי: מה המשמעות לעסקים?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- בזמן שפדתה פנסיה לצמצום המשכנתה, הוא היה עם אחרת
בוצעו תיקונים משמעותיים בחוק
פסק הדין משדר מסר ברור למשטרה ולרשויות האכיפה בנוגע לחשיבות המאבק בתופעה. בשנים האחרונות התופעה נהפכה לנפוצה יותר, בייחוד בצפון הארץ ובדרום. ריבוי העבירות והקושי באכיפה הביאו את המחוקק לבצע תיקונים משמעותיים בחוק, בהם הגדרת עבירה ייעודית לגביית "דמי חסות" והחמרת העונשים.
בהתאם לכך, השופטים קראו להטלת ענישה מחמירה במיוחד על מבצעי העבירות האלה. "במקרים של ריבוי עבירות ופעילות עבריינית מתמשכת, יש להטיל עונשי מאסר לתקופות ממושכות של 10 שנים ואף יותר", נכתב בפסק הדין. במקרה הזה, ניתנה הנחה מסוימת רק בשל עקרון אי-מיצוי הדין בערכאת הערעור והסדר הטיעון שעליו התבססו ההרשעות.
החלטת בג"ץ מהווה חיזוק משמעותי למדיניות הענישה בעבירות סחיטה באיומים, ומדגימה את חשיבות ההתערבות השיפוטית בנושאים בעלי השפעה ישירה על ביטחון הציבור. ההחמרה בעונשם של חמזה ונאיף דחלה מעבירה מסר חד משמעי: מי שיעסוק בפרוטקשן, יישא בתוצאות קשות. כעת נותר לראות כיצד ינצלו הרשויות את פסק הדין הזה כקריאת השכמה להמשך המאבק בעבריינות המאורגנת, בתקווה שצעדים נוספים יינקטו כדי למגר את התופעה שנהפכה למכת מדינה.
- 5.אנונימיYL 07/06/2025 07:54הגב לתגובה זואם השר לבטחון פנים לא היה דפו...מילדה הוא היה מעביר חוק עונש מינימום על פרוטקשין 15 שנה מינימום הריי הוא מתלונן על השופטים אז בבקשה שר דפו....יש לך הזדמנות שהציבור יעריך את פועלך
- 4.יגאל 21/02/2025 16:53הגב לתגובה זותופעת הפרוטקשין והאלימות מקורה בחוסר אכיפה של המשטרה ובעונשים מצחיקים של השטים הפחדנים.אם השופטים היו מטילים עונשים כבדים על מפעילי הפרוטקשין הוא היה נגמר תוך זמן קצר.זה דוגמא להפיכה משפטית שצריך לעשות במערכת המשפט.
- 3.זבל של מדינה מינימום 15 שנה על פרוטקשיין נדרש איפה הזבל של הפוליטיקאים (ל"ת)אלעד 20/02/2025 14:37הגב לתגובה זו
- 2.אנונימי 20/02/2025 14:11הגב לתגובה זוהפרוטקשן כבר לא רק בצפון והדרוםהיא נמצאת כבר גם במרכזולא בכדי השופט כל כך החמיר זה לא תופעה שולית אלא תופעה רחבה
- 1.התחלה טובה אך לא מספקת (ל"ת)עושה חשבון 20/02/2025 14:03הגב לתגובה זו
“שש שנים בלי זכויות”: עובדת מאפייה שהתפטרה תיחשב מפוטרת
ויקטוריה בלייבה עבדה לילות ארוכים במאפייה בדרום, בלי תלושי שכר אמיתיים, בלי פנסיה ובלי תוספת שכר עבור עבודתה בלילה. אחרי שש שנים של עבודה מפרכת, היא הגישה מכתב התראה והתפטרה. בית הדין קבע: מדובר בהתפטרות בדין מפוטרת, ופסק לה יותר מ-390 אלף שקל. “התובעת
הועסקה שש שנים מבלי ששולמו זכויותיה הבסיסיות”, כתבה השופטת רינת סיני־אלוש בהכרעתה
היא עלתה לישראל מאוקראינה בסוף 2016, מצאה עבודה במהרה במאפייה קטנה בדרום, והחלה לעבוד לילות שלמים כדי לפרנס את עצמה. במשך שש שנים עבדה ויקטוריה בלייבה במאפייה שבבעלות עשהאל ידאעי - 12 שעות במשמרת, לעתים יותר, כמעט בלי ימי חופשה, בלי הפקדות לפנסיה ובלי תשלום על שעות נוספות. רק כשהיא הבינה שדבר לא עומד להשתנות, היא שלחה מכתב התראה, ובחלוף שבוע גם מכתב התפטרות. אלא שבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קבע כי מדובר למעשה בהתפטרות בדין מפוטרת, ופסק לה פיצויים נרחבים על עוולות שנמשכו שנים. פסק הדין, שניתן בידי השופטת רינת סיני־אלוש ביחד עם נציגי הציבור עינב מורדוך ויפה פחימה, מתפרש על פני עשרות עמודים ומתאר סיפור של עובדת שנוצלה בעבודה ממושכת בתנאים קשים, תוך הפרה בוטה של חוקי העבודה הבסיסיים ביותר.
בית הדין קבע כבר בתחילת פסק הדין כי תלושי השכר שהונפקו לבלייבה “חסרי כל ערך”. השופטת סיני־אלוש ציינה כי הם לא שיקפו את תנאי עבודתה או את השכר ששולם בפועל, וכי הנתבע עצמו הודה שהתלושים נערכו “מטעמים שאינם קשורים לתכלית שלשמה הם נועדו - שעניינם התחמקות משתלום מס”. בעדותו בבית הדין, אמר ידאעי במפורש כי, “חטאתי כלפי רשויות המס, נכון, מוכן לתת על זה את הדין”. בפועל בלייבה קיבלה את שכרה השבועי במזומן - 2,000 שקל בתחילת תקופת עבודתה, ו-900 שקל בשבוע בתקופה המאוחרת יותר. “אופן תשלום השכר אינו שנוי במחלוקת”, כתבה השופטת, “והנתבע הודה כי תשלום השכר חושב לפי דו"חות נוכחות שנערכו בזמן אמת, בהתאם לתעריף שנקבע בכל תקופה”.
אחת הסוגיות המרכזיות שעלו במהלך המשפט נגעה לשאלה אם העסק של ידאעי נחשב מאפייה או רק מקום לשיווק מאפים, שכן על פי ההגדרה המשפטית לכך תלוי גם תחולתו של צו ההרחבה בענף האפייה. בלייבה טענה שעבדה במאפייה עצמה, ליד התנור, כשהיא לשה בצקים ואופה פיתות. מנגד, הנתבע טען שעיקר עבודתה היה באריזה ובניקיון. בית הדין בחן את העדויות וקבע כי, “המסקנה היא שעבודתה של התובעת היתה בייצור פיתות, לרבות אפייתן בתנור ואריזתן”. בהתאם לכך, נקבע כי צו ההרחבה בענף האפייה חל על יחסי העבודה, וכפועל יוצא - בלייבה זכאית לתוספת לילה ולגמול שעות נוספות לפי ההסדרים הקבועים בצו.
“עדותו של הנתבע לקתה בחוסר עקביות"
בלייבה העידה כי עבדה שישה ימים בשבוע, במשמרות שנמשכו בין 12 ל-13 שעות ביום, כמעט תמיד בלילות. היא סיפרה שהיתה מגיעה לעבודה בין 22:00 ל-2:00 בלילה, ועובדת עד שעות הבוקר. בית הדין קבע כי אכן כך היה: “אין חולק שהתובעת הועסקה בשעות נוספות ובשעות לילה, מבלי שקיבלה תגמול על כך". הנתבע לא חלק על כך, ואף הודה כי שולם לה שכר אחיד לכל שעות העבודה, בלי גמול על עבודה מעבר לשמונה שעות ביום. השופטת הדגישה כי הנתבע אף לא הציג את כל דו"חות הנוכחות, אף שהודה כי הם קיימים. “עדותו של הנתבע לקתה בחוסר עקביות... והדו"חות המצויים ברשותו לא הוגשו לתיק", נכתב בהכרעת הדין. בהתאם לכך, חישב בית הדין את גמול השעות הנוספות ותוספת הלילה לפי דו"חות שנמצאו, ופסק לבלייבה סכום של 82,809 שקל עבור שעות נוספות ו-163,461 שקלים כתוספת לילה.
- בנקאי נורה מחוץ לביתו - והוכר כנפגע בתאונת עבודה
- העובד טען שהוא חולה, נתפס בתערוכת נחשים - ובכל זאת יפוצה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בלב פסק הדין עומדת ההכרעה הדרמטית: האם מדובר בהתפטרות רגילה, או בהתפטרות בדין מפוטרת, המזכה בפיצויי פיטורים. בלייבה טענה כי אחרי שנים שבהן הופרו זכויותיה, היא שלחה לנתבע מכתב התראה וביקשה להסדיר את התשלומים בתוך שבעה ימים, אך הוא התעלם ממנה והשיב לה בזלזול. רק אז היא שלחה מכתב נוסף, ובו הודיעה על התפטרותה. ידאעי טען מצדו כי בלייבה תכננה לעזוב ממילא, משום שהתכוונה לעבור דירה ולעזוב את בן זוגה. אבל בית הדין לא קיבל את גרסתו. השופטת סיני־אלוש קבעה כי, “אין חולק כי נסיבות העניין עונות על התנאי הראשון, בדבר נסיבות אחרות שביחסי עבודה שבהן אין לדרוש מהעובד כי ימשיך בעבודתו. התובעת הועסקה משך שש שנים מבלי ששולמו זכויותיה הבסיסיות". עוד היא הוסיפה כי, “התובעת הוכיחה כי בזמן אמת לא היה בכוונת הנתבע לפעול לתיקון ההפרות. אי מתן התראה סבירה אינו שולל את זכאותה לפיצויי פיטורים". בהתאם לכך, נקבע כי יש לראות בהתפטרותה של בלייבה כפיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, והיא זכאית לפיצויים בסכום כולל של 44,254 שקל.
בנק ישראל יפוצה ב-240 אלף שקל עקב זיוף שטרות
פרשת זיוף השטרות שהחלה במכירה חשאית לסוכן משטרתי מסתיימת בפסק דין אזרחי נוקב. השופטת מיקה בנקי הטעימה כי כל צד של שטר מהווה יצירה עצמאית המוגנת בזכות יוצרים, וכי פעולות הזיוף פגעו בליבת תפקידו של הבנק. בהליך שנגרר מהכרעת הדין הפלילית, נפסק כי הנתבע
ישלם לבנק ישראל פיצוי גבוה ללא צורך בהוכחת נזק. היקף התהליך היצירתי וההשקעה בעיצוב השטרות עמדו במרכז טענות התובע, ובית המשפט קיבל אותן במלואן
הבוקר שבו נתפסו השטרות המזויפים היה שגרתי לחלוטין עבור בתי העסק שקיבלו אותם. רק בהמשך התברר כי אותם פיסות נייר צבעוניות, שנראו כמו שטרות רשמיים לכל דבר, היו למעשה פרי מלאכתו של אדם אחד, יוסף דהן, שבמשך חודשים ייצר, העתיק, הדפיס ומכר שטרות מזויפים בערכים שונים. המקרה, שהחל כסיפור פלילי של זיוף כסף ושימוש בו, הוביל כעבור זמן מה גם לתביעה אזרחית חריגה: בנק ישראל, הגוף היחיד במדינה שמוסמך להנפיק שטרות, דרש פיצוי כספי בשל הפרת זכויות היוצרים על השטרות עצמם.
בפסק הדין שניתן בבית משפט השלום בירושלים על-ידי השופטת מיקה בנקי, נקבע כי דהן יידרש לשלם לבנק ישראל פיצוי בסכום כולל של 240 אלף שקל, במסגרת תביעה נגררת לפלילים שנולדה לאחר שהוא הורשע בתיק הפלילי (ת"פ 37293-06-18). ההרשעה, על-פי הודאתו, כללה זיוף שטרי כסף, החזקת חומר לזיוף שטרות ושימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות. מדובר בתביעה מסוג שאינו שכיח: פיצוי סטטוטורי לפי חוק זכות יוצרים, ללא צורך בהוכחת נזק ממשי.
כבר בראשית פסק הדין הובהר כי, "התביעה האזרחית הכספית נגררת לפלילים לאחר הרשעת הנתבע בזיוף שטרות כסף ושימוש בהם". למעשה, שאלת האחריות כלל לא התעוררה בהליך האזרחי, שכן סעיף 42ד' לפקודת הראיות קובע שממצאי ההליך הפלילי מחייבים גם בהליך האזרחי. דהן הודה בעובדות כתב האישום, הורשע על פי הודאתו, ולא ביקש לסתור דבר. בית המשפט הבהיר כי בנסיבות האלה ההתמקדות היחידה שנותרה היא בשאלת שיעור הפיצויים. ההליך האזרחי עצמו נוהל בנסיבות מורכבות. דהן התייצב לשני דיונים ללא ייצוג משפטי, טען שהוא ממתין למינוי עורך דין מטעם הסיוע המשפטי, אך בפועל לא הגיש את ראיותיו ולא את סיכומיו. לבסוף, לאחר דחיות והתראות, החליטה השופטת בנקי כי אין מנוס ממתן פסק דין על בסיס החומר הקיים בלבד.
תהליך "מורכב ועתיר משאבים"
מרכז הכובד של התביעה היה הטענה כי בנק ישראל הוא בעל זכויות היוצרים בשטרות הכסף, וכי זיופם מהווה פגיעה בזכות זו. בנק ישראל הציג בהליך תשתית נרחבת ומפורטת על תהליך עיצוב השטרות, תהליך שלדברי הבנק היה "מורכב ועתיר משאבים". בתצהירו של מנהל היחידה לתפעול מזומנים בבנק ישראל, רועי גרוס, פורט כי עיצוב השטרות נבחר במסגרת תחרות פומבית שבה השתתפו יותר מ-80 אמנים ומעצבים גרפיים, שהגישו יותר מ-100 הצעות. לאחר בחירת העיצובים, עברו השטרות התאמות מקצועיות, שילוב אמצעי ביטחון ואלמנטים ויזואליים, עד שאושרו על-ידי המועצה המנהלית של הבנק וממשלת ישראל.
- עקב מסמך מזויף: בנק לאומי יקבל פיצוי מהמדינה
- מילאנו נגד פריז: תביעה נגד יבואנית בגדים בטענה להפרת קניין רוחני
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בנקודה הזו הדגישה השופטת כי הזכויות הקנייניות, לרבות זכות היוצרים בעיצוב, שייכות לבנק ישראל בלבד - הן מכוח החוק והן מכוח ההתקשרות עם המעצבת. לכן, עצם העתקת העיצוב והדפסתו מהווה הפרת זכות היוצרים, ללא קשר לעבירת הזיוף הפלילית.
