העליון החמיר בעונשם של מורשעים בגביית דמי חסות

השופט אלרון קיבל את ערעור המדינה על גזר הדין של המחוזי נוף הגליל, והחמיר את עונשיהם של חמזה ונאיף דחלה - במקום 36 ו-31 חודשי מאסר שנגזרו עליהם במחוזי, השית העליון שבע ושש שנות מאסר בפועל על השניים, בהתאמה. "בשל חומרתן של עבירות אלו, בשלה העת להעלאה


משמעותית של רף הענישה – למען יראו וייראו", נכתב בפסק הדין

עוזי גרסטמן | (5)

בפסק דין תקדימי שניתן היום, קיבל בית המשפט העליון את הערעור של המדינה והחמיר משמעותית את עונשם של חמזה ונאיף דחלה, שהורשעו במסגרת פרשיית גביית דמי חסות (פרוטקשן) מתושבים ובעלי עסקים ביישוב טורעאן. במקום 36 ו-31 חודשי מאסר שנגזרו עליהם במחוזי, השית העליון שבע ושש שנות מאסר בפועל על השניים, בהתאמה. השופט יוסף אלרון הדגיש בפסק הדין שפורסם כי, "בשל חומרתן של עבירות אלו, בשלה העת להעלאה משמעותית של רף הענישה – למען יראו וייראו".


בחודשים האחרונים דווח על עלייה חדה במקרי גביית דמי חסות ברחבי הארץ, בין היתר על רקע ההתאוששות בתחומים ובאזורים שונים מהמלחמה, כשגורמים עברייניים מאלצים בעלי עסקים לשלם תמורת "שמירה" או סובלים מאיומים והשחתת רכוש. מקרים חמורים דווחו בצפון הארץ, בבאר שבע ובאזור המרכז. כך למשל, בתחילת ינואר 2025, בעלי עסקים במפרץ חיפה קיבלו איומים לפיהם אם לא ישלמו סכומי כסף חודשיים, יוטלו בקבוקי תבערה על חנויותיהם. דיווח נוסף מסוף דצמבר 2024 מתאר כיצד עבריינים שרפו מחסן באזור התעשייה בעפולה לאחר שבעליו סירב לשלם.


פסק הדין מתאר כיצד המשיבים, ביחד עם נאשמים נוספים, הפעילו במשך תקופה ארוכה שיטת גבייה מאיימת כלפי תושבי טורעאן, תוך שימוש במנגנוני הפחדה ואלימות. המקרים כללו איומים על בעלי עסקים, חקלאים ומהנדס שנדרש לשלם כספים כדי להמשיך לעבוד. השופט אלרון ציין בהכרעתו כי, "המשיבים לא בחלו באמצעים, משל היו אדוני הארץ – לא תימכרנה קרקעות, אלא בהנחייתם; לא ינוהלו עסקים, אלא אם תשולם להם תמורה בעבור 'הגנה'".



הנאשם איים: "או הדם שלי או הדם שלך"



בין היתר, תואר בכתב האישום כיצד חמזה דחלה איים על רוכשי קרקעות. הוא איים עליהם כי, "או הדם שלי או הדם שלך", ואילו נאיף דחלה דרש 15 אלף שקל מבעל חנות ירקות בתמורה לכך שהחנות שלו לא תיפגע. באחד המקרים, בוצע ירי לעבר ביתו של אחד הקורבנות לאחר שסירב לשלם כפי שנדרש ממנו. בפסק הדין צוין כי "המשיבים ונאשמים נוספים פנו לקורבנות שונים ותמימים, פעם היה זה בעל אדמה, בהזדמנות אחרת בעל אטליז, ובפעם נוספת בעל רפת – כולם סבלו מהטלת האימה".


בגזר דינו המקורי, גזר כאמור בית המשפט המחוזי בנוף הגליל על חמזה דחלה 36 חודשי מאסר ועל נאיף דחלה 31 חודשים, לאחר שהורשעו בסחיטה באיומים, קבלת נכסים שהושגו בפשע, ואיומים. המדינה ערערה על גזר הדין לעליון, בטענה כי העונשים אינם משקפים את חומרת המעשים ולא מייצרים הרתעה מספקת.


משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

העליון קיבל את עמדת המדינה - והחמיר את הענישה באופן משמעותי. השופט אלרון קבע כי מדובר בפרשייה עבריינית חמורה, הכוללת תכנון מוקדם, ריבוי נפגעים והשפעה נרחבת על ביטחון התושבים. "העונשים שנגזרו במחוזי מקלים יתר על המידה", קבע העליון, תוך שהשווה אותם לרף הענישה המתהווה בעבירות מסוג זה, בעקבות תיקון 146 לחוק העונשין, שנועד להתמודד עם תופעת הפרוטקשן.


השופט אלרון כתב בפסק הדין כי, "עבירות אלו, מערערות את מהלך החיים התקין של קורבנותיהן, גורמות להם לחוות מצוקה, השפלה ופחד, ואף מסבות להם נזקים רבים במישור הכלכלי והנפשי". עוד הוא הוסיף כי, "מי ששולח ידו במעשים מעין אלו, צריך לדעת כי החברה הישראלית לא תשלים עם הפיכתה לשבויה בידי גורמים עברייניים. בתי המשפט מצווים להחמיר בענישה ולאותת באופן ברור וחד-משמעי כי לא תהיה סובלנות כלפי עבריינות מסוג זה".

קיראו עוד ב"משפט"


בוצעו תיקונים משמעותיים בחוק


פסק הדין משדר מסר ברור למשטרה ולרשויות האכיפה בנוגע לחשיבות המאבק בתופעה. בשנים האחרונות התופעה נהפכה לנפוצה יותר, בייחוד בצפון הארץ ובדרום. ריבוי העבירות והקושי באכיפה הביאו את המחוקק לבצע תיקונים משמעותיים בחוק, בהם הגדרת עבירה ייעודית לגביית "דמי חסות" והחמרת העונשים.


בהתאם לכך, השופטים קראו להטלת ענישה מחמירה במיוחד על מבצעי העבירות האלה. "במקרים של ריבוי עבירות ופעילות עבריינית מתמשכת, יש להטיל עונשי מאסר לתקופות ממושכות של 10 שנים ואף יותר", נכתב בפסק הדין. במקרה הזה, ניתנה הנחה מסוימת רק בשל עקרון אי-מיצוי הדין בערכאת הערעור והסדר הטיעון שעליו התבססו ההרשעות.


החלטת בג"ץ מהווה חיזוק משמעותי למדיניות הענישה בעבירות סחיטה באיומים, ומדגימה את חשיבות ההתערבות השיפוטית בנושאים בעלי השפעה ישירה על ביטחון הציבור. ההחמרה בעונשם של חמזה ונאיף דחלה מעבירה מסר חד משמעי: מי שיעסוק בפרוטקשן, יישא בתוצאות קשות. כעת נותר לראות כיצד ינצלו הרשויות את פסק הדין הזה כקריאת השכמה להמשך המאבק בעבריינות המאורגנת, בתקווה שצעדים נוספים יינקטו כדי למגר את התופעה שנהפכה למכת מדינה.

תגובות לכתבה(5):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 5.
    אנונימיYL 07/06/2025 07:54
    הגב לתגובה זו
    אם השר לבטחון פנים לא היה דפו...מילדה הוא היה מעביר חוק עונש מינימום על פרוטקשין 15 שנה מינימום הריי הוא מתלונן על השופטים אז בבקשה שר דפו....יש לך הזדמנות שהציבור יעריך את פועלך
  • 4.
    יגאל 21/02/2025 16:53
    הגב לתגובה זו
    תופעת הפרוטקשין והאלימות מקורה בחוסר אכיפה של המשטרה ובעונשים מצחיקים של השטים הפחדנים.אם השופטים היו מטילים עונשים כבדים על מפעילי הפרוטקשין הוא היה נגמר תוך זמן קצר.זה דוגמא להפיכה משפטית שצריך לעשות במערכת המשפט.
  • 3.
    זבל של מדינה מינימום 15 שנה על פרוטקשיין נדרש איפה הזבל של הפוליטיקאים (ל"ת)
    אלעד 20/02/2025 14:37
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    אנונימי 20/02/2025 14:11
    הגב לתגובה זו
    הפרוטקשן כבר לא רק בצפון והדרוםהיא נמצאת כבר גם במרכזולא בכדי השופט כל כך החמיר זה לא תופעה שולית אלא תופעה רחבה
  • 1.
    התחלה טובה אך לא מספקת (ל"ת)
    עושה חשבון 20/02/2025 14:03
    הגב לתגובה זו
גבעות עולם אתר קידוח
צילום: צילום מסך

העתיד של גבעות עולם - בית המשפט קבע התמחרות על השליטה

הכרעה דרמטית בסכסוך שפילג את השותפות הציבורית לחיפושי נפט. לוסקין שהחזיק 16.8% טען לפערי כוחות וחשש שמניותיו "יירכשו בנזיד עדשים". בית המשפט: "התנהלותו של לוסקין הייתה כוחנית וחסרת תום לב". המשמעות: כל צד יוכל לגייס משקיעים חיצוניים להתמחרות

רן קידר |


בית המשפט העליון דחה פה אחד את ערעורו של טוביה לוסקין והורה סופית: ההיפרדות בין בעלי המניות בגבעות עולם נפט תתבצע באמצעות התמחרות במעטפות סגורות. ההחלטה מסיימת סאגה משפטית שנמשכה למעלה מעשור וכללה סדרה של הליכים בבתי המשפט המחוזי והעליון.

גבעות עולם נפט, שותפות ציבורית הנסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב ועוסקת בחיפושי נפט מאז 1993, מצאה עצמה בעין הסערה כאשר שתי קבוצות בעלי המניות בשותף הכללי - קבוצת בקר-בן דוד (הרוב) וקבוצת לוסקין (המיעוט) - נקלעו לסכסוך חריף בנושאי ניהול, ממשל תאגידי ואסטרטגיית הפקה. המחלוקת הגיעה לשיאה כאשר בית המשפט העליון קבע באוגוסט 2022 כי נדרשת היפרדות כפויה בין הצדדים מחשש לקיפוח עתידי.

הדילמה: פערי כוחות מול שיקולי צדק

לוסקין, שהחזיק ב-16.8% בלבד מהשותף הכללי נכון למועד פסק הדין הקודם, טען כי קיים פער כלכלי דרמטי בינו לבין קבוצת בקר-בן דוד. "בהינתן הפערים ביכולת הכלכלית ובשיעור ההחזקות, קיים חשש כי מניותיו של המערער יירכשו בהליך ההתמחרות 'בנזיד עדשים'", ציין הנשיא יצחק עמית בפסק הדין, תוך הכרה בבעייתיות הפוטנציאלית.

החשש לא היה חסר בסיס. כפי שהסביר בית המשפט, לוסקין יצטרך לגייס הון גדול פי כמה מזה שיידרשו המשיבים כדי לרכוש את חלקו, ועלויות המימון המשמעותיות עלולות למנוע ממנו אפשרות מעשית להיות הרוכש. "אם אברהם צופה את קשיי המימון של בנימין, הדבר ישפיע גם על המחיר אותו יציע", ציטט בית המשפט ממאמר אקדמי בנושא.

אולם בסופו של דבר, שיקולי הצדק והאשם הכריעו את הכף. בית המשפט קבע כי "בניגוד מובהק לטענות קבוצת לוסקין אין המדובר בצד מקופח במובן הקלאסי של ההליך, אלא במי שנמצא כי התנהלותו כוחנית, לעומתית, חסרת תום לב ומגיעה כדי הפרת חובות האמון שלו כלפי החברה".

מחיר
צילום: FREEPIK

נדחתה תביעה לביטול מתנה: הדירה תישאר בידי האחות הקטנה

פסק דין מבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע עסק במקרה משפחתי מורכב: בני זוג ערכו צוואה הדדית בשנות השמונים, שבה הורישו זה לזה את כל רכושם, ולאחר מות שניהם - לשתי בנותיהם. אלא שבשנים שאחר כך הם רכשו דירה חדשה, וכשנפטרה האם עברה הבעלות כולה לאב, שהעביר אותה בחייו במתנה לאחת הבנות. האחות השנייה עתרה לביטול המתנה, אך בית המשפט דחה את תביעתה וחייב אותה בהוצאות כבדות

עוזי גרסטמן |

בחיי משפחה לא אחת מתערבבים רגשות עמוקים עם סוגיות משפטיות מורכבות. כזה היה המקרה שהובא באחרונה בפני בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, שם התמודדה השופטת דיאנה פסו־ואגו עם סכסוך בין שתי אחיות סביב דירת מגורים שהורישו הוריהן. הסיפור החל עוד ב-1987, אז החליטו בני הזוג לערוך צוואה משותפת. בצוואה הם קבעו כי כל אחד מהם יוריש את כל רכושו לבן הזוג האחר, וכי לאחר מות שניהם יעבור הרכוש במלואו לשתי בנותיהם. מדובר היה בצוואה הדדית קלאסית, שנועדה להבטיח יציבות ולהעניק ביטחון לצד שנותר בחיים, אך גם להבטיח כי בסופו של דבר ייהנו הבנות באופן שוויוני מן העיזבון.

אלא שלאחר עריכת הצוואה רכשו ההורים דירת מגורים בבאר שבע - נכס שלא הוזכר בצוואה המקורית. הדירה נרשמה על שמם בחלקים שווים, וכשנפטרה האם נרשמה הבעלות כולה על שם האב. כמה חודשים לאחר מכן, האב - שנותר לבדו - החליט להעביר את מלוא הזכויות בדירה לבתו הצעירה, וזאת באמצעות הסכם מתנה שנרשם כדין. ההעברה הושלמה ברישום בלשכת רישום המקרקעין, והדירה נהפכה להיות בבעלותה הבלעדית של הבת.

כשהלך האב לעולמו, גילתה האחות השנייה כי הדירה כבר אינה חלק מן העיזבון, והיא הגישה תביעה לביטול ההעברה. לטענתה, מדובר בהפרה של הצוואה ההדדית שערכו הוריה. לדבריה, "בהיותה צוואה מסוג 'יורש אחר יורש', התחייב האב לשמור על רכושם המשותף של ההורים כדי שלאחר מות שניהם יחולק הרכוש באופן שווה בין שתי הבנות". לטענתה, הענקת המתנה לנתבעת נוגדת את האינטרס של האם המנוחה ושל הצוואה המשותפת, ויש לראות בכך פעולה שנעשתה בחוסר תום לב.

"הצוואה היתה ביטוי לרצונו של האב ולאהבתו"

מנגד, האחות שקיבלה את הדירה טענה כי לא נפל כל פגם במתנה, שכן הצוואה נחתמה ב-1987 - שנים רבות לפני תיקון 12 לחוק הירושה. התיקון, שנכנס לתוקפו ב-2005, הוא זה שהגביל את האפשרות לשינוי צוואות הדדיות לאחר מות אחד מבני הזוג. "בענייננו", טענה הנתבעת באמצעות עורך דינה, "אין תחולה לסעיף 8א לחוק הירושה. לפיכך, האב היה רשאי לשנות את צוואתו או להעביר נכסים במתנה כרצונו". עוד נטען כי מערכת היחסים בין האב לבין התובעת היתה רעה במשך שנים, בעוד שעם הנתבעת שמר על קשר קרוב וטוב. לפי גרסתה, "המתנה שניתנה לא נבעה ממניפולציה אלא מהיחסים האישיים והמשפחתיים, והיא היתה ביטוי לרצונו של האב ולאהבתו".

בית המשפט נדרש לשאלה עקרונית: האם צוואה שנערכה לפני תיקון החוק היא צוואה הדדית מגבילה, או שאולי היא מותירה בידי בן הזוג הנותר חופש פעולה מלא בנכסיו? השופטת פסו־ואגו ציינה בפסק הדין שפורסם כי, "צוואות הדדיות שנערכו לפני תיקון מס' 12 לחוק הירושה אינן כפופות להגבלות שנקבעו בו. לפיכך, הכלל הוא שכל אדם רשאי לשנות או לבטל את צוואתו בכל עת, אלא אם הוכח בבירור שהייתה כוונה מפורשת ומשותפת להגביל אפשרות זו".