עמנואל נבון
צילום: Bizportal, יח"צ

שנה גורלית, האם הזרמים האנטי ממסדיים יביאו לניפוץ האיחוד האירופי לרסיסים?

עמנואל נבון, מרצה ליחסים בינלאומיים במרכז הבינתחומי הרצליה, מתייחס לאחד האיומים המרכזיים בשווקים
עמנואל נבון | (1)

רבים בישראל שואלים את עצמם אם האיחוד האירופאי והאירו יחזיקו מעמד לאורך זמן, לאור הפרישה המתוכננת של בריטניה מהאיחוד ולאור עליית המפלגות האנטי-ממסדיות הדורשות פרישה מהאיחוד ו/או מהאירו. זוהי שאלה לגיטימית וחשובה, הן משום שהאיחוד האירופאי הוא השותף המסחרי הגדול של ישראל והן משום שלקריסת האירו עלולות להיות השלכות קשות על הכלכלה הישראלית. אלא שהדאגה מופרכת: האיחוד האירופאי והאירו לא הולכים להתפרק. 

יש להתייחס לפרישתה של בריטניה בפרופורציה ובפרספקטיבה, שכן החברות של בריטניה באיחוד האירופאי תמיד הייתה חלקית ממילא: בריטניה לא הייתה חברה באירו (האיחוד המונטארי) ולא בהסכמי שנגן (על פתיחות הגבולות), והיא קבלה "פטור" מסעיפים שלמים של האמנה האירופאית לזכויות יסוד.

אבני היסוד של האיחוד האירופאי (הקהילה האירופאית לפחם ולפלדה ב-1951, והקהילה הכלכלית האירופאית ב-1957) הוקמו על ידי צרפת וגרמניה כדי למנוע מלחמות נוספות בין שתי האויבות ההיסטוריות. בריטניה לא הייתה שותפה להתארגנות זו במה שהיא מכנה עד היום "היבשת". בריטניה הצטרפה לקהילה הכלכלית האירופאית רק ב 1973 מתוך שיקולים כלכליים בלבד, אך היא תמיד התנגדה לניסיונות להפוך את השוק המשותף למבנה פוליטי ופדראלי.

הוויכוח הציבורי בבריטניה על הפרישה מהאיחוד ביוני 2016 היה ויכוח רגשי ולא עובדתי.  חדירת הפליטים מסוריה ליבשת נבעה מהחלטה של קנצלרית גרמניה ולא של הנציבות האירופאית, ופליטים אלו לא הגיעו וגם לא היו יכולים להגיע לבריטניה (הן בשל המכשול הטבעי של תעלת למאנש, והן בשל העובדה שבריטניה אינה חתומה על הסכמי שנגן, כאמור).

תומכי ה"ברקזיט" טענו (בצדק) שהמשפט הבריטי כפוף למשפט האירופאי, אך עובדה זו הייתה נכונה וידועה מאז הצטרפותה של בריטניה ב 1973.  המאזן בין היתרונות לבין החסרונות הכלכליים של החברות באיחוד שנויים במחלוקת, אך לא ניתן להעריך את מחיר הפרישה כל עוד ולא יושגו הבנות בין האיחוד לבין בריטניה על תנאי הפרישה. 

כך שבריטניה תמיד הייתה חברה חריגה באיחוד, ולא רק בשל היותה אי. היא גם הייתה המדינה החברה היחידה, מן הסתם, שבה ראש ממשלה התחייב לערוך משאל עם על המשך החברות באיחוד. נכון להיום, אף ראש ממשלה או ראש מדינה באירופה לא מתכוון לערוך משאל כזה. 

הציר המרכזי של האיחוד האירופאי תמיד היה ותמיד יהיה הציר צרפת-גרמניה. צרפת יזמה ב-1951 את השוק המשותף לפחם ולפלדה כדי לכופף את העוצמה התעשייתית הגרמנית למסגרת משותפת; ב-1991, צרפת יזמה את האיחוד המונטרי כדי לקשור את גרמניה המאוחדת לאירופה מאוחדת. הטראומות ההיסטוריות של צרפת עמוקות מדי כדי שהיא תוותר על הפרויקט שהיא יזמה. אמנם מרין לה פן קוראת לפרוש מהאירו והיא התחייבה לערוך משאל עם על פרישה מהאיחוד אם היא תיבחר. אולם הסיכוי של להיבחר לנשיאות צרפת במאי הקרוב הנו כמעט אפסי. 

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

באשר לגרמניה, היא המרוויחה הגדולה של האירו. על אף שמשלם המסים הגרמני נאלץ לכסות את החובות של ממשלת יוון, הרי שהאירו הפך את גרמניה לבורר האולטימטיבי של המדיניות הפיסקלית של שותפותיה לאיחוד. גם הקנצלרית אנגלה מרקל וגם היו"ר הטרי של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית מרטין שולץ (שיתמודד מולה בבחירות של ספטמבר 2017) הם בעד השימור ואף החיזוק של האיחוד האירופאי. מפלגת הימין הפופוליסטי "אלטרנטיבה למען גרמניה" קוראת אומנם לפרוש מהאיחוד, אך רק אם האיחוד לא יבצע מספר רפורמות (לפי הסקרים האחרונים, מפלגה זו תזכה ב 10% מהקולות בלבד בבחירות הקרובות). 

תוצאות הבחירות בהולנד הפריכו את נבואות הזעם על ה"גל הפופוליסטי" באירופה.  אירופאים רבים מרגישים, בצדק, תסכול בשל החשבון שהוגש להם כדי להציל את יוון ובשל גלי הפליטים. אך הם לא יוותרו בקלות על מבנה ששומר על שלום היבשת ועל יציבותה הכלכלית. 

 

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    מורה לנבוך 21/03/2017 09:39
    הגב לתגובה זו
    לא הובאו בחשבון כוחות חיצוניים גדולים המעוניינים בפירוק האיחוד כמו ארה"ב, רוסיה וסין שאיחוד אירופי מתחרה שלהם. כמו כן לא כוחות פנימיים לאומיים, במיוחד ממדינות הגוש המזרחי לשעבר שכיום חברות בגוש, המעוניינים בפירוק הגוש. שלא לדבר על מדינות אחרות כמו יוון כדוגמא, שמתעבות את ההגמוניה הגרמנית הכלכלית עליהן לה היא זכתה במסגרת האיחוד והיו שמחות להיפטר ממנה. על זה יש להוסיף את התפכחות הציבור לנוכח מדיניות האיחוד שמתירה גבולות פתוחים ומעבר מאסיבי עד כדי שינוי דמוגרפי פוטנציאלי של היבשת, שמאיים לחזרה למבנה לאומי-גאוגרפי. ועוד ועוד...קצרה היריעה מלפרט. האיחוד הזה בדרך לפירוק.
זיו סגלזיו סגל
בלוגסטריט

לקראת סוף השנה: עדיפות למניות הקטנות

איזה מניות קטנות יכולת להתאושש מהקרשים ולמה המפולת הבאה תהיה גדולה יותר מהמפולת של 2008?
זיו סגל |
שנת הלימודים האקדמית התחילה כך שלמגוון מנועי החשיבה שלנו מצטרפות השאלות של הסטודנטים. השנה השאלות משמעותיות במיוחד משום שהסטודנטים הצעירים הם המשקיעים החדשים שעליהם נבנות העליות הבאות. אם בעבר הייתי מלמד שוק ההון כ״חוכמת זקני וול סטריט״ לצעירים, היום המשוואה לפחות מתאזנת. האינטראקציה עם תלמידי מנהל עסקים נותנת לי הזדמנות לחוות את משקיעי הדור.   כאשר דיברתי על נושא תיקונים ומפולות בשווקים ואמרתי שמתי שהוא המשבר הבא יגיע והוא יהיה גדול יותר ממשבר 2008, סטודנטית שאלה אותי: למה בעצם חייב להיות משבר? לרגע עצרתי כי כאשר מתריסים מולך שאלה שהיא בניגוד ל״מובן מאליו״ זה כמו עצירת חירום במכונית.   ואז, פרסתי את משנתי הסדורה על ניפוח המחירים ושחיקת ערך הכסף, על מכפילים, על כך ששוק ההון הפך להיות סוג של משחק (ודיברנו על תרגיל הציוצים של אילון מאסק) אבל בעיקר התמקדתי בטבע האנושי. הטבע האנושי הוא דרמטי בכל הקשור להתנהגות המונים  ונוטה למצבי קיצון, למעלה ולמטה. מספיק שתראו את התנודתיות היומית / דו יומית במניות. אם תקחו עליות שערים רצופות שיצרו מציאות לפיה לדור המשקיעים החדשים אין ממש חווית מפולת בתודעה, תוסיפו לזה את כמות הכסף שנשפכה לשווקים ואת העובדה שמתי שהוא, איפה שהוא, יתגלה איזה אסון פיננסי שהחביאו מתחת לשטיח, מפולת היא רק עניין של זמן.   המפולת הבאה תהיה גדולה יותר מ-2008 כי זאת הסטטיסטיקה של מפולת. יותר כסף מעורב, כוחות חזקים יותר מנפחים את המחירים למעלה. לכן, עוצמת ההתרסקות היא גדולה בהתאם.   ההקדמה נועדה לכוון אל העובדה שהיום נתחיל בהסתכלות על השוק. היינו עסוקים לאחרונה בסקטורים המרגשים: מטה וורס, טיפולים פסיכודליים ומיחשוב קוואנטום ואני חש צורך לעדכן עבורכם את הניתוח הטכני של מדדי המניות על מנת שנשמור על איזון.   נתחיל ב-S&P500. אנחנו נמצאים עכשיו בחודשים שנחשבים לטובים ביותר בשנה. נובמבר - ינואר. נראה כי אווירת השמחה הכללית מתקיימת. אבל, אתם יכולים לראות על הגרף שהמדד ״מתעייף״. שיפועי הקווים שעוקבים אחריו מתמתנים. אולי אף נראה תיקון ל - 4540 עוד בתוך תקופת שמחת סוף השנה. ההתנגדות היא ב-4700. מהלך מעל הרמה הזו ילמד כי שמחת ראש השנה תקפה כך שטכנית לא צריך למכור אל תוך עליות שיהיו אל מעל 4700 אלא להמשיך לעקוב.   מדד הראסל 2000, מדד שמיצג מניות קטנות יותר שהן הנהנות ביותר מעליות תחילת שנה חדשה נראה במצב טוב יותר מה-S&P500 כך שבהחלט אפשר לכוון את ההשקעה לכיוון המניות הקטנות יותר (נחשו איזה מניה היא בעלת המשקל הגבוה במדד? תשובה בסוף המאמר). שתי עובדות מהותיות מדברות בעד הראסל 2000. הראשונה היא שהוא פרץ רמת התנגדות שבלמה אותו תקופה ארוכה. מכאן אמור להיוולד מהלך עליות משמעותי. השנייה היא שהוא מתחזק בהשוואה ל-S&P500. על פי מסורת אפקט ינואר המניות הקטנות שעולות הן פעמים רבות אלו שירדו הרבה בשנה החולפת. זאת מכיוון שמנהלי השקעות נפטרים מהן לקראת דו״חות סוף השנה (שלקוחות לא ישאלו שאלות על ההשקעות ההפסדיות) ואז חוזרים לקנות אותן כמציאות בתחילת השנה. הדבר משתלב עם המאמרים שפרסמנו לא מזמן בדבר רכישת חבוטות.   שלוש מניות על הקרשים לעיונכם רוצים עוד מניות חבוטות (שלא נשמע חס וחלילה כמו מעודדים בקרב אגרוף...)? קבלו את AI מתחום הבינה המלאכותית. האתר Motley Fool  מציין אותה כאחד משתי מניות הבינה המלאכותית השוות ביותר לרכישה. על הגרף תוכלו לראות התרסקות פוסט הנפקה טיפוסית, משהו שגם כדאי שמשקיעים צעירים יראו. עכשיו היא מצאה בסיס תמיכה ממנו היא יכולה לעלות כמציאה. גם אל BYND אפשר להתייחס כאל מניה חבוטה (או בהומור מסוים, שחוטה). אספני מציאות יכולים לנסות לראות מה קורה סביב 70 דולר. היא יכולה להיות מציאה טכנית ברמות האלו. ונסיים בעוד הומור של וול סטריט. תסתכלו על הגרף של רובין הוד. המניה, HOOD, של החברה שמייצגת את כניסתם של המשקיעים החדשים, נמצאת גם היא על הקרשים. זאת בין היתר בשל הביקורת על המודל העסקי שלה. אבל, באזור ה - 34 דולר, הבאז סביב המניה יכול לחזור.   שיהיה בהצלחה בזירה!   ומי המניה עם המשקל הגבוה ביותר בראסל 2000? AMC... עוד משהו שמעלה חיוך קטן.