בצו ההרחבה בדבר הודעה מוקדמת לפיטורים שחל עד ליום 1.6.2001 נקבע במפורש כי במקרה של התפטרות, בו העובד לא קיים את חובת ההודעה המוקדמת, רשאי המעביד לנכות מכל סכום שיגיע לעובד, סכום השווה לשכר הרגיל שהיה מקבל עבור תקופת ההודעה המוקדמת שלא עבד בה.

בחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א – 2001 (להלן - החוק), שחל מיום 1.6.2001, נקבע כי עובד שחדל לעבוד ולא נתן למעבידו הודעה מוקדמת להתפטרות כאמור בחוק זה, ישלם למעבידו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת. לכאורה ישנה בעיתיות, שכן מחד, החוק מכיר בחוב של העובד כלפי מעבידו, ומאידך, החוק אינו מתיר מפורשות את הניכוי כפי שהיה בצו ההרחבה.

יש מקום לטענה כי ניתן לנכות את חובו של העובד עפ"י סעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958, לפיו, אם חדל עובד לעבוד אצל המעביד, רשאי המעביד לנכות משכרו האחרון של העובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו לרבות מקדמות. אמנם נדרש בסעיף 25(ב) הנ"ל כי העובד יכיר בחוב בכתב וכי החוב שבו מדובר יהיה קצוב (ניתן לחישוב אריתמטי פשוט) ובלתי שנוי במחלוקת, אך נראה כי מעסיק שיקזז פיצוי בעקבות אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות מצד עובד לא יהיה צפוי לסנקציה כלשהי בבית הדין לעבודה שכן החוק מכיר בכך כחוב (יש לחשב את התמורה הכספית של ההודעה המוקדמת שלא נתן העובד במדויק, עפ"י חבותו המפורטת בחוק ובהתאם לשכר הקובע לצורך פיצויי פיטורים).