מאז אירועי ה-11 בספטמבר, המושג DRP אינו יורד מסדר יומו של המנמ"ר. אך גם אז, לפני שש שנים, לא היה זה מושג חדש. גיבוי והתאוששות נולדו בערך דקות אחדות אחרי שנולד ה-PC הראשון. הטראומה של פיגוע התאומים הריצה את המנמ"רים - כמו גם את המנכ"לים שלהם - לפשפש בתוכניות החירום, לבדוק את השקעות הגיבוי וההמשכיות שלהם ולהתכונן כמה שיותר מהר.

מאז כנס ה-DRP הראשון שערכנו לפני שש שנים, עברו הרבה מאוד טרה-בייטים בבסיסי הנתונים של הארגונים בישראל. ככל שהדיונים בנושא DRP הלכו והעמיקו, התבררו שתי עובדות חשובות: הראשונה, היא ש-DRP איננו עניין טכנולוגי כלל וכלל, אלא עניין ניהולי גרידא, שמערכות המידע נעזרות בו לביצוע המשימה; והעובדה הנוספת, היא שרמת המודעות לנושא ורמת המוכנות של ההנהלות להשקיע, תלויה במהדורת החדשות האחרונה ובאירועים הדרמתיים השונים.

אז למה מדברים כל כך הרבה על DRP רק בפורומים של מערכות מידע ו-IT? כי כמו בהרבה סיטואציות אחרות, המנמ"רים הם אלו שצריכים לספק את התשובות בכל מקרה: פעם אחת, אם חלילה קורה אסון והארגון לא מוכן מספיק ויש - לא עלינו - נזקים, ופעם שנייה, כאשר המנמ"ר מגדיל ראש ומבקש תקציבים כדי להקדים תרופה למכה, הוא צריך להסביר ל-CFO איפה ה-ROI.

ביום חמישי האחרון, בוועידת DRP@World08 שערכה קבוצת ThePeople, אי אפשר היה שלא להתרשם ולראות בפועל, כי השנה יותר משנים קודמות הוועידה מושכת אליה מתעניינים רבים. באולם ישבו כמה מאות מנהלים מקצועיים, מנמ"רים, יועצים ונציגי חברות, והאזינו בקשב רב להרצאות השונות. מתמהיל המשתתפים באירוע ניתן היה להבין שהמאזינים אינם רק באים כדי להעשיר את הידע שלהם, אלא שהם גם שליחים של מנהלים והנהלות שהמודעות לנושא ה-DRP עלתה אצלם בשנה האחרונה.

אפשר להסביר את ההתעניינות על ידי שני אירועים מרכזיים, שהם למעשה אחד: מלחמת לבנון השנייה והאיומים ההולכים וגוברים מצד איראן. בין לבין היו כמה חודשים, טרום הקיץ, שבהם נשבו רוחות מלחמה מכיוון סוריה. מלחמת לבנון חשפה את העובדה שהיתה ידועה אבל לא הופנמה: כל ישראל היא חזית אחת גדולה, אין כמעט הבדל בין העורף לחזית, ובוודאי שאין משמעות לעובדה שהקטיושות של נסארללה נעצרו בחדרה. לכל ברור, כי הגבלת הקילומטרים במלחמה הבליסטית כבר נעלמה מזמן, ואולי זו רק שאלה של זמן עד שגם תל אביב - ואולי גם ערים אחרות - תעמודנה במבחנים דומים לאלו שעמדו תושבי הצפון.

זו כבר אינה שאלה של נבואה או ראיית חצי הכוס הריקה, אלא הערכה על סמך אינסוף עובדות שמצטברות כל יום. לכן, המסקנה של פיני כהן מ-STKI, היא שלאחר המלחמה גברה המודעות ל-DRP בקרב הארגונים ובאותה מידה גם גבר הפחד, כי עובדה היא שרבים מהארגונים הישראלים מיישמים את ה-DRP מעבר לים, הרחק מטווח האש. אבל לא צריך טיל גרעיני או קסאם בשדרות כדי להשבית ארגון שלם.

בוועידה של אתמול אמרו מנמ"רים, כי בעוד שבשעת חירום יש עדיין מידה של סובלנות כלפי השבתת מחשב ואי הספקת שירותים, בעת רגיעה מדד הסובלנות שואף לאפס, ולא משנים ההסברים. לכן, מנהלי יחידות IT מוצאים את עצמם מחוייבים לדריכות ברמת כוננות ג', כל השנה וכל היום, כאילו שהטיל כבר בדרך. וזה לא פשוט, לאור רמת המודעות הנמוכה יחסית של ההנהלות, למרות ועל אף "אפקט לבנון" - אחמדיניג'אד.

סקר שערכנו לקראת ועידת DRP@World 08 בקרב משתתפיה, העלה כי למעלה מ-41% מהארגונים אינם מקיימים תרגילי DRP לפחות פעם בשנה. המשמעות היא שבאותם ארגונים אין בכלל הערכות לכל שעת חירום כלשהי. יש אמנם מנגנוני גיבוי, התאוששות ותקלות שגרתיות, אולם לא קיימים תהליכי קבלת החלטות בנושא DRP, חלוקת אחריות והטלת משימות.

האדישות הזו קיימת בעיקר בקרב המגזר העסקי, שאינו מחוייב ב-DRP על פי חוק. אותם ארגונים עדיין מודדים את ה-DRP בסרגל המאזן הרבעוני - כמה הוא עולה ומה הוא תורם לארגון. את העובדה שההנהלות לא מיישמות DRP ברמות שהמנמ"ר מציע להם, מסבירים כיום במושגים שקשורים לעולם ניהול הסיכונים. זהו תירוץ טוב למנכ"ל להסביר אחרי אסון, כי לקח סיכון מחושב או לא, מאחר והחליט שלא כדאי להשקיע בתשתיות יקרות כל כך.

במגזר הציבורי-ממשלתי המצב קצת יותר מעודד. בפאנל בהשתתפות נציגי הממשלה, עיריית תל אביב, החברה לאוטומציה, משרד הביטחון ומד"א, אפשר היה ללמוד, כי המצב היום טוב יותר מאשר לפני שנה. כאן פעל יותר "אפקט וינוגרד" ומסקנותיו החמורות על הערכות העורף.

אבל גם במגזר הציבורי-ממשלתי, ה-IT אינו הפקטור המרכזי. הוא ערוך ומוכן לתת את הכלים, שאפשרו לו לקנות וליישם טרום המשבר, אך את ההחלטות צריכים לקבל המנהלים - המנהיגים. ובנושא זה לא כולם שווים. יש ראשי רשויות שממש לא מעניין אותם אם ה-PC שלהם יעבוד או לא בשעת חירום, ויש רשויות גדולות, כמו תל אביב, שאפשר להתרשם, כי הפיקו לקחים רבים ממלחמת לבנון השנייה. המנמ"רים חברים במטה החירום הכללי שמקימה כל רשות, שם הם מספקים להם את כל הכלים כדי שיוכלו לשלוט, ומצד שני הם משמשים כיועצים בראייה כללית כיצד לתפקד טוב יותר בשעת חירום.

גלעד רבינוביץ', מנכ"ל החברה לאוטומציה, אמר בוועידה כי מבחינת ה-IT, הרי שכל רשות אמורה להיות ערוכה לתת את כל השירותים בכל מצב שהוא. כאן, אמר, עומדים למבחן תשתיות האינטרנט והתקשורת שמאפשרות מידע זמין 24 שעות - מידע שהוא חיוני ביותר לתושבים.

שורה תחתונה

האירועים המתרחשים במזרח התיכון, בדיוק כמו פיגועי הטרור במגדלי התאומים, מעלים שוב על סדר היום את תחום ה-DRP. הלחץ בנושא מגיע מכיוון ההנהלות שפותחות את הארנקים ועושות את חייהם של המנמ"רים מעט יותר קלים, והכל מתוך תקווה שלא נזדקק ל-DRP לעולם.