ביטחון רגולטורי טעון חקיקה
בהתקרבה בצעדי ענק ליום הולדתה ה-60, ישראל מתחילה להסתכל אחורה, קדימה והצידה, ולברר מה היה מה ומה צריך לתקן או לשפר. אתמול (ב'), בוועידת התקשורת הבינלאומית VON, הציב שר התקשורת, אריאל אטיאס, אתגר לא פשוט למדינה, לחברות התקשורת ולאזרחיה: שידרוג כל תשתיות התקשורת של המדינה לרשת הדור הבא - NGN. בישראל, שבה 70% מהאזרחים מחוברים לרשת בדרך זו או אחרת, האינטרנט כבר אינו עניין השמור רק למקצוענים, לפריקים של מחשבים או למגזרים מסויימים. זהו שירות וכלי חיוני, שלממשלה יש עניין ומחוייבות שיעבוד וישרת את כולם.
זה לא שאין הישגים כיום; התשתיות שהונחו במשך 60 שנות קיום המדינה אינן נופלות מאלו שבמדינות מערביות אחרות. כך, מהירות הגלישה הממוצעת פה היא 2.5 מגה-ביט - וזה יפה מאוד. אבל גם השר, כמו רבים בתעשייה ובמדינה, יודע שאפשר הרבה יותר. אפשר להגיע למהירויות גלישה שכרגע נראות דמיוניות, על ידי השקעה בתשתיות מודרניות. יש מדינות בחלק המזרחי של כדור הארץ שכבר הולכות לקראת עתיד זה, ושם הגולשים מגיעים למהירויות של פי 100 מהמקובל כיום בישראל.
אם כך, מדוע שישראל, שהיא אחת המדינות היחידות עם הון אנושי מבריק בטלקום, בתקשורת, בסלולר, בהיי-טק קונבנציונלי ובמחשבים - לא תיתן לאזרחיה את האפשרות לגלוש בכל מהירות שירצו? נכון, יש התחלות. השוק מתחיל להיפתח - אמנם לא בקצב המתאים או לא לרוחם של חלק מראשי הענף מחברות בזק, הכבלים והאינטרנט - אבל בכל זאת מתחיל.
ביום הראשון לוועידה, הופיע אליעזר (ליפא) אגמון, ה-CTO הוותיק של סלקום, שרמז כי בקרוב יוכל לספק משאבי גלישה ועבודה בקצבים שלא היו מוכרים עד כה בשוק הישראלי. אבל סלקום היא רק אחת. היא בדיעבד הפכה לחלוצה שנכנסה, מבלי שחשבה על כך מראש, למהפכת ה-NGN - מושג שהשר הירבה לדבר עליו אתמול.
אבל השר רוצה לראות הרבה יותר. הוא רוצה לראות שורה של חברות קיימות או מיזמים חדשים שישקיעו בתשתיות חדשות, או במילים אחרות: שיקומו "בזקים" קטנים רבים, שיחוללו מהפכה לא פחות חשובה מזו שחוללה בזק ההיסטורית כאשר חפרה לאורך ולרוחב המדינה וייצרה את תשתית התקשורת הנייחת. אנחנו מצויים כעת בעידן חדש, עם צרכים חדשים, עם טכנולוגיות שרובן נולדות כאן בישראל, ואין סיבה שלא ניישם אותן.
אלא שהשר יודע היטב שיש חסמים שמונעים מגופי ענק לתכנן מהפיכות שכאלו. אלו הם החסמים הרגולטורים, או במילים אחרות: האופק הטכנולוגי. יותר מדי חברות בענף זה סבלו מנחת זרועו של הרגולטור (לאו דווקא בימי אטיאס, אלא בכל הממשלות) חוקים ותקנות שמוטטו תוכניות עסקיות שלמות, גם אם הן למטרות של פתיחת שוק והורדת מחירים לטובת הצרכנים. כאשר מדובר בהשקעות ב-NGN העסק הרבה יותר מורכב, יקר - ובעיקר ומסוכן. חוסר הבהירות הטכנולוגי, הכלכלי ואולי גם הפוליטי, לא מעודד ממש יזמות חדשה בתחום זה.
אתמול, יצא שר התקשורת בהכרזה שנועדה להרגיע: הוא ייתן לכל אותן חברות ביטחון רגולטורי, הוא יספק להן אופק טכנולוגי רחב, ולמעשה יעשה הכל כדי שאותו חברות ויזמים נועזים יכניסו את ידיהם לכיסם העמוק ויתחילו לזוז. למרות זאת, השר יודע שבהכרזה אחת, בכנס חשוב ומרכזי ככל שיהיה, אין די. את מלאכת השכנוע הוא יצטרך ללוות במעשים ובהחלטות. הוא מקווה שוועדת גרונאו, שעוד מעט מסיימת את דיוניה, תספק לו רוח גבית. הוא שואב כוח מהחלטות בג"צ שדחו את ניסיונות בזק לשים מעצורים בגלגלי המהפכה שהוא חוזה וצופה, ועכשיו הוא יכול לנוע קדימה.
אטיאס השתדל מאוד להיות חיובי כאשר שרטט את מפת הדרכים הטכנולוגית, אבל בין השורות עדיין אי אפשר שלא לראות את הזעם העצור בו כלפי הכוח החזק בשוק: בזק. מקורביו ידעו לספר כי הנאום שנשא אתמול ב-VON היה הגרסה המתונה ביותר מתוך שלל הגרסאות שנכתבו. המקור היה אגרסיבי הרבה יותר. רמז לכך ניתן היה לשמוע באחד המשפטים שאמר: "נהיה מוכנים לסייע ואם יש צורך - אז גם להתערב, אבל לא נסכים לכל מיני עסקאות ברטר"... והמבין יבין.
הצהרתו של השר התקבלה בקרב משתתפי הכנס והמציגים בצורה מעורבת. מצד אחד, כל אותן חברות הזנק שפרנסתן תלויה בפריצת הדרך ב-NGN קיבלו את המסר כמות שהוא ואף הביעו שביעות רצון. לעומת זאת, שועלים ותיקים בענף, כאלו שכיהנו בעבר בתפקידים בכירים לא יכלו להסתיר את הסקפטיות שלהם. מלחמה בבזק רק כדי לנתץ מונופולים, לא תועיל לאיש. היא תוביל את בזק לאותו מקום שבו נמצאות היום חברות הכבלים. גם להן היה "ביטחון רגולטורי" לפני 20 שנה.
גם מבקריו לא מטילים ספק בכוונותיו היישרות. אין ספק שמבין כל השרים בממשלה, הוא השר הכי פחות פוליטי, הכי פחות נתפס כעסקן ולכן גם הכי פחות מקבל שטחי פרסום במדורי הפוליטיים מדיניים. אבל בתחום התקשורת, הוא ללא ספק דומיננטי. כשהוא אומר ניתן לכם ביטחון רגולטורי, הוא חייב להבין שהציבור הבוגר מקבל זאת בערבון מוגבל. כי ביטחון רגולטורי ואופק טכנולוגי הם תלויי קדנציה של ממשלה, של קואליציה. קדנציות מטבען מסתיימות מתי שהוא, בזמן או לפני הזמן. כאשר שר מכתיב מדיניות הוא יכול במקרה הטוב להיות ערב ליישומה כל עוד הוא השר. השר שיבוא אחריו לא חייב כלום לאף אחד, במיוחד בכל מה שקשור למגזר התקשורת שהוא מלא בעלי אינטרסים, חלקם בעלי הון שקרובים מאוד לשלטון, ולאו דווקא לשלטון שאטיאס מייצג.
איך יכול ליצור השר מהפכה אמיתית שתהיה חקוקה על שמו לעד? אם יצליח לסחוף איתו את כל הממשלה, את הכנסת ואת המחוקק וליצור שורה של חוקים ותקנות שיגנו בצורה הוגנת ומבוקרת על כל מי שישים את ידו ויתרום לפיתוח הרשת החדשה. רק חוקים, כמו שעשו מדינות אחרות, יכולים לתת ביטחון אמיתי לאלו הזקוקים לו. השר לא הגיע אתמול רחוק כל כך ולא הבטיח חקיקה, והוא יודע למה. בממשלה האנטי-טכנולוגית שהוא חבר בה, שהמדע, ההיי-טק והמו"פ ממש לא מעניינים אף אחד מלבד קומץ אנשים, הוא לא יכול להתחייב על בטחון רגולטורי מבוסס חקיקה. הרב עובדיה יוסף, פטרונו הרוחני והפוליטי של השר אטיאס, לא יפיל ממשלה בשביל זה.
השורה התחתונה
הכרזת השר לגבי כוונותיו בתחום ה-NGN היו אתמול בשורה אמיתית. היישום שלהן דורש הליכה בדרך ארוכה, רוויית מעצורים ומחסומים רגולטוריים, אבל אם מסתכלים על חצי הכוס המלאה, אפשר לומר שבוועידת VON סימן השר את הכיוון והמקום שבו תונח אולי אבן הפינה לתחילתה של מהפכת ה-NGN של ישראל ביום הולדתה ה-60.
שי בייליס (רשתות)תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים. המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.
יו"ר ועד אל על נגד רגב: "מהלך שירסק את התעופה הישראלית"
שרון בן יצחק יצא נגד כוונת שרת התחבורה להקים בישראל בסיס פעילות לחברת הלואו קוסט וויז אייר, שיהיה בנתב"ג ויכלול צוותים ישראליים. לדבריו, "המשמעות היא העברת יעדים לחברות זרות, קריסה של החברות הקטנות, צמצום דרמטי של אל על ולבסוף השתלטות זרה על השוק, שתביא דווקא לעליית מחירים לציבור"
יו"ר ועד עובדי אל על, שרון בן יצחק, יוצא במתקפה חריפה על שרת התחבורה מירי רגב, בעקבות היוזמה שלה להקים בישראל בסיס פעילות לחברת הלואו-קוסט ההונגרית וויז אייר. לדבריו, מדובר בצעד פופוליסטי וחסר אחריות שעלול להמיט פגיעה קשה על ענף התעופה המקומי.
בשלב זה, קבעה רגב כבר שיחות עם מנכ"ל וויז אייר והיא בוחנת את הקמת הבסיס בנמל התעופה בן‑גוריון. המהלך הוגדר על ידה כ"מהלך שובר שוק", שבמרכזו הקמת בסיס של ממש, שיכלול מטוסים ויכלול צוותים ישראליים, כולל טייסים ודיילים. לדברי רגב, התוכנית צפויה להוביל לירידה משמעותית במחירי הכרטיסים, להתרחבות היצע היעדים הבינלאומיים - בין היתר להודו, מרוקו ואף מזרח הרחוק - ולתחרות מוגברת בשוק המקומי. כתנאי למהלך, השרה דרשה שוויז אייר תתחייב להמשיך ולהפעיל טיסות גם בעתות חירום, כפי שנדרש מחברות תעופה ישראליות - מה שיכול לשפר את הקיימות והרציפות התעופתית במצבי סיכון. בשבועות האחרונים התקיימו דיונים אינטנסיביים במשרד התחבורה, בהם השתתפו אנשי מקצוע, רשות שדות התעופה והרשות לתעופה אזרחית. למרות התנגדויות נחרצות מצד גורמי רגולציה וכמה חברות תעופה ישראליות, הוחלט להמשיך ולמקד את המהלך, ולבצע עבודת מטה שתבחן לעומק את ההשלכות הכלכליות והרגולטוריות. המשרד אף הנחה לקדם פגישה עם הנהלת וויז אייר העולמית בהקדם.
בן יצחק טוען כי משרד התחבורה "זורע חול בעיני הציבור" כשהוא מציג את המהלך כפתרון להורדת מחירי הטיסות. לדבריו, גם אם השרה מבטיחה כרטיסי טיסה זולים - בפועל המחירים לא יירדו. במקום להתמודד עם הבעיה האמיתית, שהיא סירובן של חברות זרות רבות לשוב ולטוס לישראל מזה שנה וחצי בעקבות המצב הביטחוני, בוחרת רגב לקדם מהלך שעלול להחליש עוד יותר את חברות התעופה הישראליות. הוא הוסף כי הקמת מערך ובסיס קבוע של וויז אייר בישראל יוצרת אפליה ברורה מול החברות המקומיות, שכן החברה הזרה לא תחויב באותם כללים רגולטוריים ושיקולי ביטחון. "זהו תקדים מסוכן שאין לו אח ורע בעולם", התריע בן יצחק. "המשמעות היא העברת יעדים לחברות זרות, קריסה של החברות הקטנות, צמצום דרמטי של אל על ולבסוף השתלטות זרה על השוק, שתביא דווקא לעליית מחירים לציבור".
בן יצחק אף הרחיב את הביקורת מעבר לענף התעופה, ואמר כי מדובר במדרון חלקלק: "אם מאפשרים לחברה זרה לפעול בלי חובות רגולטוריות, מחר זה יכול לקרות גם במערכת הבריאות, בבנקאות ובתחומים נוספים. לפי השיטה הזו, כל עובד ישראלי ניתן להחלפה בעובד זול ממזרח אירופה". בהתייחסו לעבר, הזכיר יו"ר הוועד כי עובדי אל על היו אלה ששמרו על רצף תעופתי בתקופת הקורונה וגם בזמן המלחמה הנוכחית, כשחברות זרות הפסיקו את פעילותן בארץ. "אנחנו הוכחנו שאין לישראל על מי לסמוך מלבד על עצמה", אמר. לסיום, קרא בן יצחק לשרת התחבורה לעצור את המהלך: "אם תתעקש להמשיך בדרך הזו - היא תיזכר לדיראון עולם כמי שפגעה במו ידיה בתעופה הישראלית".
