יפעת: עלייה של כ-30% במספר משרדי היח"צ במחצית 2006

מספר משרדי יחסי הציבור הפועלים בשוק הישראלי נכון לסוף יוני 2006 עומד על 376; בנוסף, פורסמו הזוכים בתחרות פרסי הזהב למצוינות של האיגוד הבינלאומי ליח"צ
אפרת אדיר |

"ניתן לראות עלייה של כ-30% במספר משרדי יחסי הציבור, שנפתחו מתחילת שנת 2006. הענף, שנמצא במגמת צמיחה מתמשכת במהלך השנים האחרונות, רשם שיאים חדשים במחצית הראשונה של 2006", כך לדברי אורית בולטנסקי, מנהלת InFor מקבוצת יפעת, המספקת מידע יומי מעודכן על המדיה בארץ. נכון להיום, פועלים בשוק הישראלי 376 משרדי יחסי ציבור. בשנת 2001 פעלו בשוק 194 משרדי יחסי ציבור ובשנת 2002- 212 משרדי יחסי ציבור. בשנת 2003- 215 משרדים וב-2004 כבר עמד המספר על 254. ב-2005 גדל המספר ל-288 משרדים. עוד עולה מהנתונים, כי מרבית משרדי יחסי הציבור מרוכזים במרכז הארץ, כאשר בעיר תל אביב בלבד מרוכזים 160 משרדים, ו-43 משרדי יח"צ נמצאים ברמת-גן. בירושלים פועלים 16 משרדי יחסי ציבור, בחיפה- 11 וברעננה- 11 משרדים. כל יתר המשרדים מפוזרים ברחבי הארץ. בולטנסקי מסבירה, כי "המודעות ההולכת וגוברת בקרב עסקים לחשיבות הנראות בתקשורת והכרה במהות עבודתם של יועצי תקשורת, הביאה לפריחה בענף". בנוסף, פרסם היום האיגוד הבינלאומי ליחסי ציבור (IPRA) את רשימת הזוכים בתחרות פרסי הזהב למצוינות ביחסי ציבור. לתחרות הוגשו 323 מועמדויות מ-41 מדינות ונבחרו 21 זוכים. לדברי רענן רוגל, נציג ישראל ב-IPRA, הקמפיינים המוצלחים היו במגוון קטגוריות ונושאים, החל מקידום מועמדותה של לונדון לארח את המשחקים האולימפיים 2012 בלונדון, עד קמפיין לשחרורם של אסירי מלחמה באפריקה. בקטגוריית שירות ציבורי זכו במשותף משרד יחסי הציבור, היל אנד נולטון מבריטניה, עבור קמפיין שהתבצע ב-27 מדינות לשכנוע חברי הוועד האולימפי הבינלאומי לבחור את לונדון לאולימפיאדת 2012, תוך עידוד בריטים לגבות את המועמדות בבית. והמשרד אפקס קומיוניקיישנס (Apex) מניירובי, עבור קמפיין למלחמה בספקנות הציבור לגבי חברת המים המופרטת של ניירובי. בקטגוריית אירועים מיוחדים זכה משרד פליישמן הילארד מבריטניה עבור ייזום שבוע מניעת הונאות זהויות לאומי מטעם יצרנית מגרסות נייר, תוך עידוד של המשטרה והממשלה. ובקטגוריית לובינג נבחר משרד יחסי הציבור אדלמן מארה"ב עבור קמפיין שהוביל לשחרורם של 408 אסירים ממרוקו, השבויים במחנות במדבריות צפון אפריקה, תוך יצירת לחץ בינלאומי על מחתרת הפוליסאריו.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חיסכון
צילום: רוי שיינמן

פיקדונות - איפה תקבלו את הריבית הטובה ביותר? בדיקה

מאפס ריבית בעו"ש ועד ריבית קבועה של 4.5% בשנה - מי הבנקים ההוגנים ומי הבנקים הלא הוגנים? 

מנדי הניג |
נושאים בכתבה בנקים פקדונות

הריבית שאתם מקבלים על יתרה בחשבון הבנק שלכם היא מגוחכת. כדי לקבל סכום קצת פחות מגוחך, כדאי לכם להפקיד בפיקדון. אם אתם לא יודעים לכמה זמן להפקיד, כי כמעט אף אחד לא יודע מה התזרים שלו לחודש-חודשיים הקרובים, אז אתם תפקידו בפיקודנות יומיים, שבועיים או לחודש או שתוותרו על זה כי הם מספקים ריבית מאוד צנועה ברוב הבנקים. ואז מתקבלת תמונה מעיקה - למרות שכמכלול יש לנו - הציבור על פני זמן כ-230 מיליארד שקל בחשבון העו"ש, אנחנו מקבלים רק על 9% מהסכום הזה ריבית והיא נמוכה מאוד, שואפת לאפס. בעולם תקין היינו אמורים לקבל על הסכום הזה 3%-4%, כי הבנקים יודעים לייצר מזה הרבה כסף - כ-10%, אבל אין תחרות אמיתית על הכסף שלנו כי אין תחרות בין הבנקים.

וככה הבנקים מייצרים מהעו"ש רווחים של 20-23 מיליארד שקל (נטו כ-14-15 מיליארד שקל), בעוד שהם משלמים על זה מאות מיליונים בודדים. הבנקים מרוויחים בקצב של 36 מיליארד שקל בשנה, חלק גדול מהם בזכות הכסף בעו"ש. אגב, אם אתם במינוס זה כבר סיפור אחר - אתם משלמים ריבית של 10.6% בממוצע על מינוס.

הכסף שלכם יכול לייצר תשואה קבועה או תשואה משתנה (ריבית קבועה או משתנה).  מכיוון שהריבית צפויה לרדת, הריבית המשתנה שתלויה בריבית במשק צפויה לרדת, ומכאן שכעת היא תהיה גבוהה יותר בידיעה שהיא תרד בהמשך. הקבועה מספקת ביטחון - מה שאתם מקבלים זה מה שיהיה לכל תקופת הפיקדון. ורק כדי להמחיש את ההבדל - אם אתם מקבלים הצעות לפיקדון שנתי בריבית קבועה של 4% או ריבית משתנה של 4.25%, אבל, לדעתכם, הריבית תרד בקרוב ל-1 השנה וכבר בקרוב, ברור שהריבית הקבועה מתאימה לכם יותר. אם אתם חושבים הפוך - שלא תהיה ירידת ריבית או שתהיה רק בעוד קרוב לשנה - אז הפיקדון בריבית משתנה כדאי לכם.  

על פי מידע מעודכן של בנק ישראל, הריבית הקבועה הממוצעת לשנה היא 4.13% והריבית המשתנה  היא 3.45%. קצת מוזר כי המשתנה אמורה להיות גבוהה יותר, אבל זה גם נובע מהצעות ואינטרסים של הבנקים. אם הם לא רוצים שתיקחו בריבית משתנה הם יספקו לכם הצעות בריבת נמוכה ומעט יקחו. בפועל, רוב הפיקדונות נלקחים במסלול של ריבית קבועה. הריבית הממוצעת  - 4.13%, נמוכה ממה שיכולתם לקבל במק"מ - כ-4.25%-4.3%. מאז הריבית במק"מ מעט ירדה. 


הנה תמונה מלאה על ריביות ממוצעת ל-6-12 חודשים:




תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר בכנס אוניברסיטת ת״א, צילום: דוברות האוניברסיטהתמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר בכנס אוניברסיטת ת״א, צילום: דוברות האוניברסיטה

ראש המוסד לשעבר: "המטרה במלחמה עם איראן היתה להגיע למו"מ, אני לא רואה מו"מ"

ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, בכנס אוניברסיטת תל אביב: "הפתרון מול איראן הוא פוליטי, לא צבאי. גם אחרי הצלחות מבצעיות, בלי תכנון ליום שאחרי - הניצחון עלול להתהפך"; וגם - מה הוא חושב על מלחמה בעזה?

מנדי הניג |

בנאום חריף, ביקר ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, את הדרך שבה ישראל ניהלה את המערכה מול האיום האיראני גם בתחום הגרעיני וגם בהשלכות האסטרטגיות הרחבות. פרדו הציב במרכז דבריו את הקביעה שההכרעה על פיתוח נשק גרעיני או הבלימה-עצירה שלו היא החלטה שהיא פוליטית מעיקרה, כזו שאינה מוכרעת באמצעות מהלכים צבאיים בלבד. הוא הזהיר כי ללא בנייה של מהלך מדיני מקביל, כל הישג בשדה הקרב, מרהיב ככל שיהיה, עלול להתהפך ולהפוך לחיסרון אסטרטגי. 

בביקורת גלויה, הוא טען כי ישראל פגעה ביכולותיה להגיע להסכם טוב יותר עם איראן ב-2015 בשל עימות ישיר עם ממשל אובמה, וכי גם במערכה הצבאית האחרונה לא נוצל המומנטום ליצירת משא ומתן בזמן אמת. את הדברים אמר פרדו בכנס "עם כלביא" של אוניברסיטת תל אביב, שם הציג את מודל "עשר הקומות" - מדרג שלבים מהסנקציות והלחץ הבינלאומי ועד הקומה האחרונה של עימות צבאי,  והבהיר כי היעד הוא להימנע ככל האפשר מהגעה לקומה הזו, משום ש"נכנסים אליה ולא יודעים איך יוצאים". לצד פירוט המודל, שזר פרדו ביקורת נוקבת על סדר קבלת ההחלטות המדיני-ביטחוני, על שיתופי הפעולה עם ארה"ב, ועל היעדר תכנון ליום שאחרי, הן בזירה האיראנית והן בעזה.


"התבקשתי בזמנו לגבש את האסטרטגיה מול איראן. רצינו,  והייתה בקשה, לעשות זאת בצורה מסודרת ומאורגנת. נקודת המוצא הייתה שההחלטה לפתח נשק גרעיני היא החלטה פוליטית, ומשכך גם ההחלטה להפסיק את הפיתוח היא פוליטית ומתקבלת סביב שולחן הממשלה.

"ההבנה הייתה שיש שלוש דרכים עקרוניות: כיבוש נוסח עיראק - לתפוס את סדאם, לפרק את המדינה, ומטבע הדברים לא יהיה נשק. מהפכה - המשטר מתחלף, עולה משטר חדש ומשקיע בתחומים אחרים.

והאפשרות השלישית - להביא את המשטר הקיים להפסיק את הפיתוח ולהשקיע בתחומים אחרים.

"שני המסלולים הראשונים לא רלוונטיים לאיראן. איראן היא בגודל חצי יבשת אירופה, ולכן כיבוש אינו רלוונטי. מהפכה היא אירוע פנימי שיכול לקרות מחר או בעוד חמישים שנה – אין אפשרות לנחש. אפשר לסייע למהפכה, אבל כל עוד היא לא התחילה, אין מה לגעת.