בבוקרו של חג הסוכות: אשת יחסי הציבור דליה מרוז הלכה לעולמה בגיל 72

אשת יחסי הציבור דליה מרוז, הלכה הבוקר (יום ב') לעולמה בגיל 72 ממחלת הסרטן. מרוז, שכונתה "הדוברת המיתולוגית של התזמורת הפילרמונית", הותירה אחריה 3 ילדים, בהם העיתונאי ואיש הטלוויזיה גיא מרוז, והבנות מיכל ושרון, ו-9 נכדים. הלווייתה תתקיים מחר ב-15:00 בבית העלמין מנוחה נכונה ברחוב דרך משק האוצר בכפר סבא.

מרוז נולדה ב-1940 בקיבוץ בשרון. עוד בילדותה העריצה מוזיקה קלאסית, ולפני כשנתיים, במסיבת יום הולדתה ה-70 שנערכה בגלריה בתל אביב, סיפרה לחבריה כי נהגה בגיל 17 "להתפלח" לקונצרטים של התזמורת הפילרמונית, שברבות הימים שימשה כדוברת שלה.

* לדף הפייסבוק של אייס - לחצו כאן

לפני כ-25 שנה החליטה לעזוב את תחום העיתונות, ולחצות את הכביש לעולם יחסי הציבור והדוברות, לאחר שעבדה במוסף '7 ימים' ובשבועון 'את'. היא למדה לימודי תקשורת ויחסי ציבור, וחברה לאשת יחסי הציבור אורה לפידות למשך כשנה.

"היא דמות ואוטוריטה בתחום", סיפרה היום לפידות בעצב לאייס. "התחום שבו היא עסקה תמיד היה קשור לתרבות, היא אהבה מוזיקה קלאסית, אהבה את מרכז החיים המקצועיים שלה בפילרמונית, פשוט אהבה את הגוף הזה והזדהתה איתו, הגוף שהיה מרכז חייה האישיים והמקצועיים".

"פצצה של אנרגיות חיוביות"

לפידות הוסיפה כי "דליה היא הייתה פצצה של אנרגיות חיוביות, מלאת שמחת חיים, אהבה בכל נימי נפשה ומעודה מוזיקה ובעיקר קלאסית. ראתה בפילרמונית הרבה מעבר ללקוח, והזדהתה איתו לחלוטין. בכל השנים האלה היא הייתה חלק נכבד בנוף יחסי הציבור והמוזיקה הקלאסית בישראל. היה לה קשר מאד מיוחד עם הילדים והנכדים שלה, וכולם נגועים באהבת המוזיקה והתרבות והאמנות שהיא הנחילה להם. זה מאד עצוב שהיא לא תהיה פה יותר".

במשך 17 שנה שימשה מרוז כדוברת הפילרמונית הישראלית, ולפני כשנה וחצי, בשל מצוקה תקציבית של התזמורת, עזבה את תפקידה והוחלפה על ידי משרד יחסי הציבור 'שלום תל אביב' של זמיר דחב"ש, אולם המשיכה לספק שירותים עבור התזמורת במסגרת משרד יחסי הציבור שלה. עזיבתה את התזמורת הכתה את עולם המוזיקה הקלאסית הישראלי, ואת העיתונאים שעבדו מולה. במוסף 'גלריה' של 'הארץ' נכתב כי "התדהמה הגוברת בקרב העיתונאים אף הביאה להצעה לשלוח עצומה לפילהרמונית בדרישה לבטל את פיטוריה".

במקביל לטיפול בפילרמונית וגם לאחר שעזבה את התזמורת, מרוז ניהלה את יחסי הציבור של פסטיבל אבו גוש ופסטיבל הים האדום, ובין לקוחותיה נמנו פסטיבל המוסיקה הקאמרית באילת, התיאטרון הקאמרי, ואמנים רבים.

לפני כ-3 חודשים אובחנה מרוז כחולה במחלת הסרטן. היא סיימה סדרת טיפולים כימותרפיים ובשבוע הבא אמורה הייתה לעבור בדיקת סי.טי. כדי לבדוק האם תוכל לעבור ניתוח. אתמול ב-17:00 חשה ברעה וחום גופה עלה, והיא פונתה לבית החולים התברר כי לקתה בזיהום. הבוקר ב-5:00 הלכה לעולמה לאחר קריסת מערכות.

"כולם בהלם ובשוק", מספרת בכאב בתה שרון מרוז, שניהלה עמה את 'דליה מרוז - דוברות, יעוץ מדיה ויחסי ציבור'. "אפילו אני לא מאמינה שהיא הלכה לי כל כך מהר. היא הייתה הכי טובה שלי, לא הייתה לי חברה טובה ממנה, ואני לא יודעת מה אעשה עכשיו".

"תמיד אמרה 'אדם לאדם - אדם'"

מבקר המוזיקה של 'ידיעות אחרונות', מקסים ריידר, הכיר את דליה מרוז לפני יותר מ-20 שנה, לאחר שעלה ארצה מברית המועצות לשעבר. "התחלתי לכתוב בעיתון 'וסטי' לפני יותר מ-20 שנה, והיא הייתה אחת היחצנים הראשונים שהכרתי בארץ", מספר ריידר. "אנשי יח"צ בתחום התרבות הם שונים - הם מגיעים מעולם התרבות ליחסי הציבור, בניגוד אולי ליחצנים של תחומים אחרים. מצד אחד התפקיד שלהם הוא לקדם מכירת כרטיסים, אבל אצל דליה זה היה שונה, היא פשוט עבדה כי אהבה את מה שהיא עשתה, המסר לא היה שצריך לכתוב כדי למכור כרטיסים, אלא כי היא האמינה ב'מוצר' שיש לה".

ריידר מספר על אישה "מאד לבבית", שהיחסים עמה היו מעבר ליחסי יחצן ועיתונאי: "היא תמכה בי מאד ועזרה לי להתקדם בתחום. אני גם צלם, אז היא הזמינה ממני עבודות צילום בתחום המוזיקה".

בהודעה שפרסמה היום המשפחה, נכתב: "בצער רב ובלב דואב, אנו מודיעים על לכתה לבלי שוב של דליה מרוז היקרה שלנו. דליה נאבקה מאבק אמיץ במחלת הסרטן בחודשים האחרונים... אהבת האדם החיוניות הנמרצות והחיוביות שאפיינו את דליה באו לידי ביטוי גם באין ספור עבודות שעשתה ללא לאות בהתנדבות, בין העמותות שנהנו ממסירותה: ניצן, עלו"ת, מיח"א, בית לוינשטיין, בית חולים רעות, בית חולים איכילוב והמרכז לגילוי מוקדם של הסרטן, האגודה למען העיוורים כל אלה בהתנדבות כמובן. דליה הייתה אישה שכל כולה תרבות, מן המוזיקה הקלאסית דרך הציור - דליה הייתה גם ציירת - ועד אמנות הנתינה בלב שלם ובאהבה".

בתה שרון הוסיפה לאייס: "המשפט השגור בפיה של אמא היה 'אדם לאדם הוא אדם'. בלי נתינה ואהבה אי אפשר לחיות - היא תמיד אמרה לנו. זה כנראה הגיע מאבא שלה, ברוך (בנק) שרוני, שעזר לניצולי שואה ותמך בחסידי אומות העולם".

לדבריה, "היו לה קשרים אנושיים מדהימים, היא כל כך אהבה אנשים ואהבה את החיים, והיה לה חשוב לתת אהבה וליצור. היא הייתה אישה ואמא מדהימה. שיחות הנפש היום-ימיות יהיו לי חסרות לי מאד".

בתזמורת הפילהרמונית הישראלית, שהייתה ביתה השני מרוז, קיבלו בהלם את דבר פטירתה של מרוז. אבי שושני, מנכ"ל התזמורת, מסר: "דליה ליוותה אותנו שנים רבות באהבה, באמונה ובמסירות אין קץ. אנו מבכים את מותה של אשת מקצוע מהמעלה הראשונה שהייתה לחלק בלתי נפרד ממשפחת הפילהרמונית ונתנה לה את ליבה".

מאסטרו זובין מהטה, שהכיר שנים רבות את מרוז ונחשב לאחד מחבריה הקרובים, הוסיף: "פטירתה של דליה מרוז הכתה בנו בתדהמה ובצער רב. איבדנו חברה קרובה ואהובה שליוותה אותנו שנים רבות. אהבתה למוזיקה קלאסית ולתזמורת על כל חבריה ראויה להערצה. אנו שולחים את תנחומינו הכנים ומשתתפים בצער המשפחה היקרה".