קנס ו-5 חודשי מאסר לאדם ששיחד כדי לקדם בת זוגתו בעיריית ירושלים

לילך דניאל |

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
צוואה
צילום: canva

הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?

האב הוריש את המשק ונכסים נוספים לבן שטען כי היה הקרוב והמסור מבין כל ששת ילדיו, מה קבע השופט?

עוזי גרסטמן |

רצון ברור הוא מה שאדם אומר, מבטא או מתנהג לפיו לאורך זמן, למשל למי הוא רוצה להוריש את רכושו. כשירות משפטית, לעומת זאת, היא שאלה משפטית-רפואית: האם ברגע המסוים שבו הוא חתם על הצוואה הוא הבין מה הוא עושה, על מה הוא חותם, מי נפגע ומי מרוויח. גם אדם עם רצון עקבי וברור עלול לא להיות כשיר משפטית ברגע מסוים.


למה בית המשפט לא הסתפק בזה שהאב חזר ואמר שהוא רוצה לתת את המשק לבן שטיפל בו?

במושב שקט במרכז הארץ, בין חלקות חקלאיות ושבילים מוכרים היטב למי שחי בהם עשרות שנים, נחתמה לפני יותר מעשור צוואה שנראתה אז טבעית למדי. אב בן 86, אלמן, חתם בפני נוטריון על צוואה קצרה וברורה: כל רכושו - משק חקלאי וכספים - יועבר לאחר מותו לבן אחד בלבד, מתוך שישה. אותו בן התגורר בסמוך אליו, טיפל בו בשנותיו האחרונות, שמר שבת כמוהו, והיה בעיניו האדם היחיד שניתן לסמוך עליו שימשיך לשמור על המשק ולא ימכור אותו. אלא שכעבור שנים, לאחר פטירת האב, נהפכה אותה צוואה למוקד של מאבק משפטי ממושך, שבסופו קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברוב דעות, כי הצוואה בטלה, משום שהאב לא היה כשיר להבין את טיבה במועד החתימה.

מכיוון שהחוק קובע שמבחן הכשירות נבדק בזמן החתימה, לא לפי מה שנאמר לפני כן או אחרי כן. גם אם האב אמר עשרות פעמים בעבר שהוא רוצה להוריש את המשק לבן הזה, ברגע שבו חתם היה עליו להבין בפועל את משמעות החתימה. אם לא, הצוואה נפסלת, גם אם הרצון עצמו היה הגיוני.


האם טיפול מסור בהורה נותן עדיפות בירושה?

צוואה
צילום: canva

הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?

האב הוריש את המשק ונכסים נוספים לבן שטען כי היה הקרוב והמסור מבין כל ששת ילדיו, מה קבע השופט?

עוזי גרסטמן |

רצון ברור הוא מה שאדם אומר, מבטא או מתנהג לפיו לאורך זמן, למשל למי הוא רוצה להוריש את רכושו. כשירות משפטית, לעומת זאת, היא שאלה משפטית-רפואית: האם ברגע המסוים שבו הוא חתם על הצוואה הוא הבין מה הוא עושה, על מה הוא חותם, מי נפגע ומי מרוויח. גם אדם עם רצון עקבי וברור עלול לא להיות כשיר משפטית ברגע מסוים.


למה בית המשפט לא הסתפק בזה שהאב חזר ואמר שהוא רוצה לתת את המשק לבן שטיפל בו?

במושב שקט במרכז הארץ, בין חלקות חקלאיות ושבילים מוכרים היטב למי שחי בהם עשרות שנים, נחתמה לפני יותר מעשור צוואה שנראתה אז טבעית למדי. אב בן 86, אלמן, חתם בפני נוטריון על צוואה קצרה וברורה: כל רכושו - משק חקלאי וכספים - יועבר לאחר מותו לבן אחד בלבד, מתוך שישה. אותו בן התגורר בסמוך אליו, טיפל בו בשנותיו האחרונות, שמר שבת כמוהו, והיה בעיניו האדם היחיד שניתן לסמוך עליו שימשיך לשמור על המשק ולא ימכור אותו. אלא שכעבור שנים, לאחר פטירת האב, נהפכה אותה צוואה למוקד של מאבק משפטי ממושך, שבסופו קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברוב דעות, כי הצוואה בטלה, משום שהאב לא היה כשיר להבין את טיבה במועד החתימה.

מכיוון שהחוק קובע שמבחן הכשירות נבדק בזמן החתימה, לא לפי מה שנאמר לפני כן או אחרי כן. גם אם האב אמר עשרות פעמים בעבר שהוא רוצה להוריש את המשק לבן הזה, ברגע שבו חתם היה עליו להבין בפועל את משמעות החתימה. אם לא, הצוואה נפסלת, גם אם הרצון עצמו היה הגיוני.


האם טיפול מסור בהורה נותן עדיפות בירושה?