המרצדס נתפסה על ידי המשטרה - אבל מי הבעלים?
בית משפט השלום בחיפה הכריע במאבק על מרצדס E250A בין חברת רכב לבין אדם שרכש את הרכב ממגרש אחר לטענתו - וגם בין הבנק לחברת המימון שמימנו לו את העסקה. השופטת: "רב הנסתר על הגלוי"
סיפור שנשמע כמו תסריט לסרט משפטי הגיע לפתחו של בית משפט השלום בחיפה, ובסופו נדרשה השופטת הבכירה כאמלה ג'דעון להכריע מי בכלל הבעלים החוקי של מרצדס E250A פרוגרס פלוס מ-2021 - רכב ששני צדדים שונים היו בטוחים שהוא שלהם.
הסיפור מתחיל בחברת א. שמואל אחזקות ויזמות, שעוסקת בין היתר במסחר בכלי רכב ומחזיקה ברישיון סחר ממשרד התחבורה. לפי הנטען, ב-17 לאוגוסט 2021 רכשה החברה את הרכב ממגרש של ביי אנד דרייב מימון (2015), תמורת 225 אלף שקל, ששולמו בשילוב של המחאות והעברות בנקאיות. עד כאן הכל נשמע כמו עסקה רגילה. הבעיה התחילה כשיותר משנתיים אחר כך, ב-19 לספטמבר 2023, נתפס הרכב על ידי משטרת ישראל, לצורך חקירה.
רק אז, כך טענה החברה, התגלה לה שבתאריך לא ידוע, כשהרכב היה כביכול בחזקתה הבלעדית, בוצעה העברת בעלות ברכב על שם אדם אחר לגמרי, ששמו מנהאל עומר, "תוך מעשי הונאה ומרמה" כך לטענתה. בנוסף, עומר גם שיעבד את הרכב לטובת מזרחי טפחות ומימון ישיר, כדי לקבל הלוואת מימון. כך מצאה את עצמה החברה נאבקת בו-זמנית בבעלים לכאורה של הרכב ובשני נושים שרשמו עליו שעבוד.
עומר מצדו, סיפר גרסה אחרת לגמרי. לדבריו, בינואר 2022 הוא ראה ברשתות החברתיות פרסום של מגרש בשם מרכז הרכב, שבבעלות אדם אשר אסולין, למכירת מרצדס בדיוק כזה. הוא רכש את הרכב באמצעות הלוואה ממימון ישיר, ואף שילם עבורה במשך חודשים רבים מחשבון הבנק שלו. הבעיה היחידה: הרכב עצמו מעולם לא הגיע לידיו. לטענתו, אסולין "הבטיח שיסדיר לו את עניין המימון", אך כשהוא הגיע לקחת את הרכב, המגרש היה סגור ואסולין נעלם.
"בשתי הגרסאות שהועלו על ידי הצדדים, התעוררו תהיות וסימני שאלה"
השופטת ג'דעון היתה ברורה במלותיה לגבי מורכבות התיק. "בשתי הגרסאות שהועלו על ידי הצדדים, התעוררו תהיות וסימני שאלה, ולעתים נדמה היה, כי רב הנסתר על הגלוי בטענות שהועלו על ידם", היא כתבה בפתח הכרעתה. ובכל זאת, לאחר בחינת הראיות, היא הגיעה למסקנה חד משמעית לטובת שמואל אחזקות.
מה הכריע? קודם כל, ההסכם עצמו. נציג המוכרת, עורך הדין לירן כהן, אישר מעל דוכן העדים כי החברה שילמה את מלוא התמורה עבור הרכב, וגם הצליח להסביר תקלה טכנית בטעות רישום שנרשם בהתחלה על שם עובד של החברה. שנית, שאלת ההחזקה: בית המשפט ציטט הלכה ותיקה, שלפיה "החזקה ממושכת ברכב והשימוש בו שימוש בעלים, מקימה חזקה לטובת המחזיק בדבר בעלותו ברכב", וקבע שהחברה החזיקה ברכב בפועל כשלוש שנים כמעט ברציפות, עד לתפיסתו על ידי המשטרה.
אבל אולי הנקודה המכרעת ביותר היתה מה שהנתבעים לא עשו: הם מעולם לא זימנו לעדות את אסולין - האיש שלכאורה עמד במרכז כל העסקה. השופטת הזכירה את ההלכה הקיימת, שלפיה "אי זימונו של עד רלוונטי שיכול היה לתמוך בגרסתו של בעל דין, ללא הסבר סביר, מקים חזקה לפיה, לו הובאה העדות היא היתה פועלת לרעתו". גם בעדותו של עומר עצמו נמצאו סתירות, בין הגרסה שסיפר בתביעה קודמת שהגיש לבית משפט בקריות לבין מה שהצהיר בתיק הנוכחי, כולל תמונת רכב שהתברר שצולמה בכלל בחניון הבית של האיש משמואל אחזקות, ולא במגרש של מרכז הרכב כפי שטען.
ומה עם הבנק וחברת המימון?
גם הבנק וחברת המימון לא יצאו מהתמונה נשכרים. הם ניסו להסתמך על תקנת השוק - הגנה משפטית שמאפשרת לנושה בתום לב לגבור על בעלים אמיתי, אם הנכס היה בפועל בידי הממשכן בעת השעבוד. אלא שכאן, כך קבע בית המשפט, "הרכב לא היה בחזקתו [של מנהאל], לא לפני מועד רישום המשכון, לא בעת רישום המשכון וגם לא לאחריו", ולכן ההגנה הזו פשוט לא חלה.
בסיכום דבריה, קבעה השופטת ג'דעון כי שמואל אחזקות היא הבעלים החוקי של הרכב, הורתה על ביטול השעבוד שנרשם לטובת הבנק וחברת המימון, וחייבה את הנתבעים בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 30 אלף שקל. בפסק הדין צוין גם כי לנציג התובעת, אביעד שמואל, יש הרשעות קודמות בעבירות הונאה, זיוף ומרמה - עובדה שהוא הודה בה בעצמו בחקירה הנגדית, ושעומר ניסה להעלות אותה בטענה למזימת הונאה משותפת. בית המשפט התייחס לטענה אך הבהיר כי הכרעתו מבוססת על חומר הראיות שהוצג בפניו בלבד.
