הקבלן הראשי נגד קבלן המשנה - מי ישלם למי?
בית המשפט בנוף הגליל-נצרת קבע כי חברת הבנייה י.א. אלון היא זו שהפרה את ההסכם עם קבלן המשנה, ולא להפך. סכום התביעה השטרית שהיא ניסתה לגבות נדחה, וגם התביעה הכספית שהגישה על סכום של 1.2 מיליון שקל. בסופו של דבר היא זו שתשלם
סכסוך בין קבלן ראשי לקבלן משנה בפרויקט מגורים בטירת הכרמל הגיע לשלוש תביעות מאוחדות. לאחר שנים של התדיינות משפטית, קבע בית משפט השלום בנוף הגליל-נצרת מי מהצדדים באמת עמד מאחורי ההתחייבויות שלו,ומי ניסה להתחמק מתשלום.
י.א. אלון בניה, הקבלן הראשי בפרויקט מגדלי View בטירת הכרמל, שכרה באוקטובר 2019 את שירותיה של ר.מ.ז. חברה לעבודות שיפוצים וגמר, בניהולו של מילאד רחאל, לביצוע עבודות גמר ב-94 דירות. ההסכם היה פאושלי - סכום כולל של 1.6 מיליון שקל בתוספת מע"מ, כשהעבודה אמורה היתה להסתיים תוך חמישה חודשים. הסכם פאושלי הוא חוזה עבודה שבו הצדדים קובעים מראש סכום כולל וסופי שישולם עבור ביצוע כל העבודה, בלי קשר לעלויות בפועל, לכמות החומרים, לשעות העבודה או לכל שינוי אחר שיתגלה תוך כדי הביצוע.
אבל כבר בשלב מוקדם החלו החיכוכים. לפי קביעת בית המשפט, י.א. אלון עיכבה תשלומים כמעט מדי חודש - 30 אלף שקל מחשבון אוקטובר, 50 אלף מנובמבר, 55 אלף מדצמבר, ועוד. בפברואר 2020 הגיעה הפגישה הגורלית: מילאד רחאל הגיע למשרדי י.א. אלון כדי לקבל צ'ק על 170 אלף שקל שכבר אושר לתשלום, אבל הוא לא קיבל אותו. בעדותו הוא תיאר איך אחיו, בעל החברה, המתין שעתיים במשרד: "לא שילם לי צ'ק של ה-170,000 שקל... נכנס למר יצחק, תקע אותו שעתיים בחוץ, לא רצה לדבר איתו". באותו היום החליטה ר.מ.ז. לנטוש את האתר ולהודיע על ביטול ההסכם.
"אתה רוצה לקחת יותר מדי כסף, וכנראה לברוח"
אבל הרגע שקבע את גורל התיק היה כשמנכ"ל י.א. אלון, דניאל יצחק, נשאל בחקירה הנגדית מדוע לא שילם את היתרה. תשובתו, שצוטטה במלואה בפסק הדין, נהפכה לראיה מרכזית נגד החברה שלו: "אני עשיתי חשבון פשוט והסתכלתי מה משך העבודה שנשאר לו, ומה היתרת עבודות שיש לו, עשיתי חשבון כמה השקעה הוא צריך לעשות, ואמרתי לו לא, אתה רוצה לקחת יותר מדי כסף, וכנראה לברוח". כלומר יצחק הודה שהוא פשוט החליט שלא לשלם, בלי קשר לזכאות בפועל.
השופט יוסף סוהיל לא התרשם מהגרס של י.א. אלון. הוא קבע כי אישורי החשבונות שנתן יוסי נחמיאס, מנהל הפרויקט מטעם י.א. אלון בשטח, היו סופיים ומחייבים, ושהחברה לא היתה יכולה "לקזז" מהם באופן חד-צדדי. "המונח 'אישור' בהקשר חוזי... משמעו סופיות והודאה בנכונות החשבונות", נכתב בפסק הדין, תוך שהשופט מדגיש כי מכיוון שי.א. אלון היא זו שניסחה את ההסכם, כל אי-בהירות צריכה להתפרש לרעתה.
מכאן הדרך היתה קצרה למסקנה המרכזית: י.א. אלון היא זו שהפרה את ההסכם הפרה יסודית, ולכן ר.מ.ז. היתה זכאית לבטל אותו ולנטוש את האתר. השופט אף ציין שקבלן המשנה גילה סבלנות רבה לאורך הדרך, בעוד שההתנהלות של י.א. אלון, לדבריו, "עולה כדי חוסר תום לב בקיום ההסכם". בהודעת הביטול ששלחה ר.מ.ז. באותם ימים, ושצוטטה בהרחבה בפסק הדין, לא חסכה החברה במלים: "יצחק מתנהג בביריונות, בעושק, ובכפיה... לא נתחנן ולא נתכופף לקבל את המגיע לנו".
הסכום שתשלם י.א. אלון מתקרב ל-602 אלף שקל
התוצאה הכספית היתה חד-משמעית. בית המשפט חייב את י.א. אלון לשלם לר.מ.ז. 170 אלף שקל שנותרו מחשבון ינואר 2020, ועוד 205 אלף שקל עבור העבודות של פברואר 2020 שבוצעו בפועל - ובסך הכל 375 אלף שקל בתוספת מע"מ. בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד היום, הסכום שיוצא מכיסה של י.א. אלון מתקרב ל-602 אלף שקל. לעומת זאת, דרישת הפיצוי הנוספת של ר.מ.ז. עבור הפסדי הכנסות ורווחים, בסכום של 100 אלף שקל, נדחתה. הסיבה לכך היא שהחברה לא הביאה שום ראיה או חוות דעת להוכחת הנזק.
מנגד, שתי התביעות שהגישה י.א. אלון נגד ר.מ.ז. קרסו כליל. גם התביעה הכספית, שבה דרשה החברה 1.2 מיליון שקל בטענה שקבלן המשנה נטש את האתר שלא כדין וגרם לה נזקים כבדים - כולל תיקוני ליקויים, פיצויי דיירים על איחור במסירה והוצאות השלמת עבודה - נדחתה במלואה. וגם התביעה השטרית, שבמסגרתה ניסתה י.א. אלון לפרוע צ'ק ביטחון על סכום של 80 אלף שקל שמילאד רחאל חתם עליו כערב אישי, נפלה ביחד איתה.
בית המשפט חייב את י.א. אלון גם בשכר טרחת עורך דין בשיעור 17.5% מהסכום שנפסק, ובהוצאות משפט נוספות של 10,000 שקל. פסק הדין ניתן בהיעדר הצדדים.
