זהו סיפור על שגרת יבוא שנראתה תמימה, ועל טעות מקצועית אחת שעלתה ליבואן ביוקר. טרדיס גת, העוסקת בייבוא ובשיווק תרופות, הביאה לישראל את המוצר הידוע בשם בוטוקס, שמיוצר באירלנד. לצורך שחרור הסחורה נעזרה החברה בשירותיה של די.אס.וי. אייר אנד סי, סוכנת מכס ותיקה. אלא שבמחלוקת שהתעוררה מול רשות המכס עלה כי הבוטוקס סווג באופן שגוי, והדבר גרם לתשלום מס מיותר בהיקף ניכר.

הפרשה נפתחה בביקורת שערכו רשויות המכס, שבה התגלה כי בין יולי 2015 ליולי 2016 הוגשו שבע רשימוני יבוא של בוטוקס שלא כללו הצהרת מקור. המשמעות: אף שישראל חתומה על הסכם סחר עם אירלנד, שהיה אמור להעניק פטור מלא ממכס, היבוא חויב במס בגובה 6%. הסכום הכולל שדרשה רשות המכס הגיע ל-734 אלף שקל, כולל קנסות והפרשי הצמדה וריבית. היבואנית לא ויתרה ופנתה לבית המשפט בבקשה לבטל את הדרישה, בטענה כי הסיווג שנקבע על ידי המכס שגוי. לטענתה, יש לראות בבוטוקס תרופה - לא רעלן, ולכן אין לחייבו במכס כלל. לחלופין, היא טענה כי גם אם מדובר ברעלן, הרי שהמוצר יוצר באירלנד, מדינה שעמה לישראל קיים הסכם סחר, ולכן היה עליה לקבל פטור מתשלום, גם אם מסמכי המקור לא צורפו.

בית המשפט ציין כי התובעת הציעה לסוכנת המכס להצטרף להליך מול רשות המכס, אך זו סירבה. בהמשך הגיעו הצדדים להסדר פשרה, שבמסגרתו שילמה החברה לרשות המסים 419 אלף שקל בסך הכל. לאחר מכן פנתה טרדיס גת לבית משפט השלום ברמלה, ותבעה את סוכנת המכס על הנזק שנגרם לה כתוצאה מרשלנות מקצועית. השופט זיוון אלימי, שדן בתיק, קבע בפסק דינו כי האחריות מוטלת על סוכנת המכס. לדבריו, "על הנתבעת, שהיא הגורם המקצועי המייעץ לתובעת בעניינים אלו ממש, היה להיות ערה לאפשרות הממשית שהמכס יבחר לסווג את הבוטוקס כרעלן ולא כתרופה, ולהיערך אליה".

הסוכנת התרשלה בתפקידה

השופט הוסיף כי היערכות שכזו היתה צריכה לכלול לפחות שתי פעולות: האחת, הפניית תשומת לבו של היבואן לסיכון הקיים ולצורך בצירוף הצהרת מקור; והשנייה, וידוא בפועל שהצהרת המקור אכן מופיעה בחשבוניות. "יכולה היתה הנתבעת לפנות לתובעת, להציג בפניה את הסיכון בשינוי הסיווג, ולהבהיר לה שהיא אחראית לוודא את קיומה של הצהרת מקור בכל חשבונית שהיצרן מנפיק", כתב השופט בהכרעתו.

• חשד - 21 איש ביצעו עבירות שחיתות בהיקף 15 מיליון שקל
• הנחושת צונחת ב-23% - אחרי מכס ״אוניברסלי״ בגובה 50%
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בהיעדר צעדים שכאלה, קבע בית המשפט, הסוכנת התרשלה בתפקידה. הוא דחה את טענת ההגנה שלפיה אין לצפות מעמיל מכס לוודא את המסמכים הנלווים בכל עסקה, מכיוון שמדובר בעומס בלתי סביר. "הנתבעת היא הגורם המגיש את המסמכים למכס, והיא זו שצריכה לוודא שכל הפרטים הרלבנטיים מצויים בהם, אלא אם כן העבירה באופן מפורש את האחריות לכך ללקוחתה", קבע השופט אלימי בפסק הדין שפורסם.

הוא התייחס גם לחשיבותה של תעודת המקור בהליכי יבוא, והזכיר כי מדובר במסמך מהותי שמעניק את הפטור ממכס. לדברי השופט, "מעמדה של תעודת המקור כמסמך קונסטיטוטיבי אשר בלעדיו לא ייכון הפטור, מבוססת היטב בפסיקה הנוהגת". עוד הוא הוסיף כי סוכן מכס מקצועי אמור לדעת שלא ניתן להוסיף את ההצהרה בדיעבד, ולכן חיוני לוודא את קיומה מראש.

הנתבעת, מצדה, טענה כי פעלה על פי הנהלים וכי הסיווג שבחרה - תרופה - היה הנכון והנהוג במשך שנים. לטענתה, רשויות המכס עצמן אישרו בעבר את סיווג הבוטוקס כפריט מכס 30.04, ולכן לא ניתן לראות בהתרחשות המאוחרת רשלנות. ואולם בית המשפט לא השתכנע. "עצם העובדה שהמכס, שהוא הגוף הרגולטורי הקובע, בחר בסופו של יום לסווג את הבוטוקס כרעלן ולא כתרופה, מקימה לכל הפחות חזקה לפיה מדובר בסיווג אפשרי", ציין השופט.

• לקה באירוע מוחי אחרי עימות עם אוהדי בית"ר -האם הביטוח מכסה את האירוע?
• העליון קבע: המתנה של האבא לבת - תתחלק עם הגרוש
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• הרכב "הגנוב" חנה בחוץ - והתובע הגיע איתו לבית המשפט: פסק...

"הנתבעת התרשלה בכך שלא וידאה את קיומה של הצהרת מקור"

לדבריו, גם מומחה מטעם הנתבעת הודה כי ניתן לסווג את הבוטוקס באחת משתי הדרכים, ולכן היה על הסוכנת לצפות את הסיכון ולנקוט אמצעי זהירות. בית המשפט קבע במפורש כי, "אני סבור שהנתבעת התרשלה כלפי התובעת הן בכך שלא וידאה את קיומה של הצהרת מקור במסמכים אשר הוגשו על ידה עבור התובעת למכס, ולכל הפחות בכך שלא התריעה בפני התובעת שקיימת אפשרות שהבוטוקס יסווג כרעלן". גם הניסיון של הנתבעת לטעון כי גם לתובעת עצמה יש אחריות נדחה. השופט הדגיש כי מדובר בגורם שאינו מקצועי, ולכן לא ניתן לצפות ממנו להבין את הסיכונים הטמונים באי צירוף המסמך. "לא ניתן לצפות מהתובעת, שאינה גורם מקצועי, להבין את הסיכון באי צירוף הצהרת מקור", קבע.

לאחר שנקבע כי הנתבעת אחראית למלוא הנזק, עבר בית המשפט לקבוע את שיעור הפיצוי. לאחר שקלול כל התשלומים ששילמה טרדיס גת לרשות המסים, החזרים שקיבלה ומע"מ שנוכה, חויבה הנתבעת להשיב לתובעת סכום של 311,438 שקל, בצירוף הצמדה וריבית כחוק. הסכום הזה הגיע בעת מתן פסק הדין ל-401 אלף שקל. בנוסף, חויבה החברה לשלם גם את שכר הטרחה ששילמה התובעת לעורכי דינה בהליך מול המכס - 74 אלף שקל לפני מע"מ, שהוערך עם ריבית והצמדה בכ-95 אלף שקל נוספים. בסך הכל נפסק כי על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי כולל של 496,797 שקל. השופט פסק גם הוצאות משפט ואגרה בסכום נוסף של 45 אלף שקל, כך שסך כל החיוב הגיע ל-542 אלף שקל, שישולמו בתוך 30 יום.

בסיום פסק הדין כתב השופט אלימי כי האחריות המוטלת על סוכני מכס מחייבת רמת זהירות מקצועית גבוהה, בייחוד כשמדובר ביבוא רגיש של תרופות וחומרים רפואיים. לדבריו, "הנתבעת, כמי ששירותיה נשכרו על מנת לייעץ לתובעת בעניינים אלו, אמורה היתה לדעת שלא ניתן לצרף את הצהרת המקור בדיעבד, ומכאן החשיבות של צירופה לכל חשבונית, למקרה בו המכס ידחה את הסיווג כתרופה".

מה בעצם קרה כאן בפועל?

החברה הישראלית ייבאה בוטוקס מאירלנד, והסוכן שלה במכס סיווג את המוצר כתרופה. המכס חשב אחרת, וטען שמדובר ברעלן. ההבדל הקטן הזה קבע אם החברה תשלם 0% מכס או 6%, ובמקרה הזה זה הסתכם במאות אלפי שקלים.

למה היה כל כך חשוב לצרף הצהרת מקור?

הצהרת מקור היא מסמך שמוכיח מאיפה בדיוק יוצר המוצר. אם המדינה שממנה הוא בא חתומה עם ישראל על הסכם סחר, אפשר לקבל פטור ממכס. בלי המסמך הזה - הפטור נעלם. זו הסיבה שבית המשפט קבע שמדובר במסמך קריטי שאי אפשר להוסיף אחר כך.

למה השופט לא קבע אם הבוטוקס הוא תרופה או רעלן?

:מכיוון שלטענתו זה לא היה העיקר. השופט הסביר שייתכן ששני הסיווגים אפשריים, ולכן האחריות של סוכן המכס היתה לצפות את הסיכון ולוודא שגם במקרה שהמכס יראה בבוטוקס רעלן - החברה תישאר מוגנת, כלומר עם הצהרת מקור בתיק.

הסוכן טען שהמכס בעצמו אישר בעבר את הסיווג. זה לא פוטר אותו?

לא. בית המשפט אמר שגם אם המכס אישר בעבר את הסיווג, סוכן מקצועי צריך לדעת שהדברים עלולים להשתנות. הוא לא יכול להסתמך רק על מה שהיה מקובל קודם, אלא עליו לוודא שכל האפשרויות מכוסות, כולל זו הנוחה פחות.

למה בית המשפט לא הטיל אחריות גם על היבואן?

מפני שהיבואן לא עוסק במכס ואינו גורם מקצועי. השופט אמר במפורש שאי אפשר לצפות מיבואן להבין את הסיכונים הטכניים של סיווגים והצהרות. לכן מי שאחראי הוא הסוכן, שבידיו הידע והשליטה על המסמכים.

האם הסוכן היה יכול למנוע את כל זה?

בהחלט כן. מספיק שהיה מוודא שכל חשבונית מהיצרן כוללת את הצהרת המקור, או שהיה מזהיר את היבואן מראש על האפשרות לשינוי סיווג. אחת משתי הפעולות האלה היתה חוסכת את כל הנזק.

למה השופט הדגיש את עניין ה"לא ניתן לצרף הצהרת מקור בדיעבד"?

מכיוון שזה היה שורש הבעיה. אם ניתן היה לצרף את המסמך לאחר מעשה, הנזק היה נמנע. אבל מכיוון שהחוק לא מאפשר זאת, האחריות לוודא את הצירוף מראש היא קריטית, בייחוד כשמדובר ביבוא רגיש כמו תרופות.

למה דווקא הבוטוקס עורר מחלוקת כזו?

משום שמדובר במוצר מיוחד - מצד אחד הוא חומר רעלני שמופק לחומר רפואי, ומצד שני הוא משמש גם כתרופה לטיפול רפואי ולשימושים קוסמטיים. בגלל אופיו הדו־משמעי, נוצר ויכוח אמיתי סביב השאלה איך לסווג אותו במכס.