תרופה? רעלן? סוכן מכס ישלם ליבואן מאות אלפי שקלים
פסק דין של בית משפט השלום ברמלה מטיל אחריות על חברת עמילות מכס שטיפלה ביבוא בוטוקס לישראל, לאחר שהתברר כי טעתה בסיווג המוצר. כתוצאה מכך חויב היבואן לשלם מכס בשיעור של 6% - תשלום של מאות אלפי שקלים שהיה ניתן למנוע אילו צורפה הצהרת מקור מתאימה. בית המשפט
קבע כי סוכן המכס התרשל בכך שלא וידא את צירוף המסמכים הנדרשים, ואף לא הזהיר את הלקוח מפני האפשרות לסיווג אחר של המוצר
זהו סיפור על שגרת יבוא שנראתה תמימה, ועל טעות מקצועית אחת שעלתה ליבואן ביוקר. טרדיס גת, העוסקת בייבוא ובשיווק תרופות, הביאה לישראל את המוצר הידוע בשם בוטוקס, שמיוצר באירלנד. לצורך שחרור הסחורה נעזרה החברה בשירותיה של די.אס.וי. אייר אנד סי, סוכנת מכס ותיקה. אלא שבמחלוקת שהתעוררה מול רשות המכס עלה כי הבוטוקס סווג באופן שגוי, והדבר גרם לתשלום מס מיותר בהיקף ניכר.
הפרשה נפתחה בביקורת שערכו רשויות המכס, שבה התגלה כי בין יולי 2015 ליולי 2016 הוגשו שבע רשימוני יבוא של בוטוקס שלא כללו הצהרת מקור. המשמעות: אף שישראל חתומה על הסכם סחר עם אירלנד, שהיה אמור להעניק פטור מלא ממכס, היבוא חויב במס בגובה 6%. הסכום הכולל שדרשה רשות המכס הגיע ל-734 אלף שקל, כולל קנסות והפרשי הצמדה וריבית. היבואנית לא ויתרה ופנתה לבית המשפט בבקשה לבטל את הדרישה, בטענה כי הסיווג שנקבע על ידי המכס שגוי. לטענתה, יש לראות בבוטוקס תרופה - לא רעלן, ולכן אין לחייבו במכס כלל. לחלופין, היא טענה כי גם אם מדובר ברעלן, הרי שהמוצר יוצר באירלנד, מדינה שעמה לישראל קיים הסכם סחר, ולכן היה עליה לקבל פטור מתשלום, גם אם מסמכי המקור לא צורפו.
בית המשפט ציין כי התובעת הציעה לסוכנת המכס להצטרף להליך מול רשות המכס, אך זו סירבה. בהמשך הגיעו הצדדים להסדר פשרה, שבמסגרתו שילמה החברה לרשות המסים 419 אלף שקל בסך הכל. לאחר מכן פנתה טרדיס גת לבית משפט השלום ברמלה, ותבעה את סוכנת המכס על הנזק שנגרם לה כתוצאה מרשלנות מקצועית. השופט זיוון אלימי, שדן בתיק, קבע בפסק דינו כי האחריות מוטלת על סוכנת המכס. לדבריו, "על הנתבעת, שהיא הגורם המקצועי המייעץ לתובעת בעניינים אלו ממש, היה להיות ערה לאפשרות הממשית שהמכס יבחר לסווג את הבוטוקס כרעלן ולא כתרופה, ולהיערך אליה".
הסוכנת התרשלה בתפקידה
השופט הוסיף כי היערכות שכזו היתה צריכה לכלול לפחות שתי פעולות: האחת, הפניית תשומת לבו של היבואן לסיכון הקיים ולצורך בצירוף הצהרת מקור; והשנייה, וידוא בפועל שהצהרת המקור אכן מופיעה בחשבוניות. "יכולה היתה הנתבעת לפנות לתובעת, להציג בפניה את הסיכון בשינוי הסיווג, ולהבהיר לה שהיא אחראית לוודא את קיומה של הצהרת מקור בכל חשבונית שהיצרן מנפיק", כתב השופט בהכרעתו.
- רוצים לדעת כמה האינפלציה האמיתית במדינה? תסתכלו על הנתון הזה
- חשד - 21 איש ביצעו עבירות שחיתות בהיקף 15 מיליון שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בהיעדר צעדים שכאלה, קבע בית המשפט, הסוכנת התרשלה בתפקידה. הוא דחה את טענת ההגנה שלפיה אין לצפות מעמיל מכס לוודא את המסמכים הנלווים בכל עסקה, מכיוון שמדובר בעומס בלתי סביר. "הנתבעת היא הגורם המגיש את המסמכים למכס, והיא זו שצריכה לוודא שכל הפרטים הרלבנטיים מצויים בהם, אלא אם כן העבירה באופן מפורש את האחריות לכך ללקוחתה", קבע השופט אלימי בפסק הדין שפורסם.
הוא התייחס גם לחשיבותה של תעודת המקור בהליכי יבוא, והזכיר כי מדובר במסמך מהותי שמעניק את הפטור ממכס. לדברי השופט, "מעמדה של תעודת המקור כמסמך קונסטיטוטיבי אשר בלעדיו לא ייכון הפטור, מבוססת היטב בפסיקה הנוהגת". עוד הוא הוסיף כי סוכן מכס מקצועי אמור לדעת שלא ניתן להוסיף את ההצהרה בדיעבד, ולכן חיוני לוודא את קיומה מראש.
הנתבעת, מצדה, טענה כי פעלה על פי הנהלים וכי הסיווג שבחרה - תרופה - היה הנכון והנהוג במשך שנים. לטענתה, רשויות המכס עצמן אישרו בעבר את סיווג הבוטוקס כפריט מכס 30.04, ולכן לא ניתן לראות בהתרחשות המאוחרת רשלנות. ואולם בית המשפט לא השתכנע. "עצם העובדה שהמכס, שהוא הגוף הרגולטורי הקובע, בחר בסופו של יום לסווג את הבוטוקס כרעלן ולא כתרופה, מקימה לכל הפחות חזקה לפיה מדובר בסיווג אפשרי", ציין השופט.
- אחרי רכב ו-3 מיליון שקל - בת הזוג רצתה עוד מהעיזבון
- העסק של הבעל קרס, הנישואים התפרקו - והשופטת קבעה: גם האישה תישא בחובות
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
"הנתבעת התרשלה בכך שלא וידאה את קיומה של הצהרת מקור"
לדבריו, גם מומחה מטעם הנתבעת הודה כי ניתן לסווג את הבוטוקס באחת משתי הדרכים, ולכן היה על הסוכנת לצפות את הסיכון ולנקוט אמצעי זהירות. בית המשפט קבע במפורש כי, "אני סבור שהנתבעת התרשלה כלפי התובעת הן בכך שלא וידאה את קיומה של הצהרת מקור במסמכים אשר הוגשו על ידה עבור התובעת למכס, ולכל הפחות בכך שלא התריעה בפני התובעת שקיימת אפשרות שהבוטוקס יסווג כרעלן". גם הניסיון של הנתבעת לטעון כי גם לתובעת עצמה יש אחריות נדחה. השופט הדגיש כי מדובר בגורם שאינו מקצועי, ולכן לא ניתן לצפות ממנו להבין את הסיכונים הטמונים באי צירוף המסמך. "לא ניתן לצפות מהתובעת, שאינה גורם מקצועי, להבין את הסיכון באי צירוף הצהרת מקור", קבע.
לאחר שנקבע כי הנתבעת אחראית למלוא הנזק, עבר בית המשפט לקבוע את שיעור הפיצוי. לאחר שקלול כל התשלומים ששילמה טרדיס גת לרשות המסים, החזרים שקיבלה ומע"מ שנוכה, חויבה הנתבעת להשיב לתובעת סכום של 311,438 שקל, בצירוף הצמדה וריבית כחוק. הסכום הזה הגיע בעת מתן פסק הדין ל-401 אלף שקל. בנוסף, חויבה החברה לשלם גם את שכר הטרחה ששילמה התובעת לעורכי דינה בהליך מול המכס - 74 אלף שקל לפני מע"מ, שהוערך עם ריבית והצמדה בכ-95 אלף שקל נוספים. בסך הכל נפסק כי על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי כולל של 496,797 שקל. השופט פסק גם הוצאות משפט ואגרה בסכום נוסף של 45 אלף שקל, כך שסך כל החיוב הגיע ל-542 אלף שקל, שישולמו בתוך 30 יום.
בסיום פסק הדין כתב השופט אלימי כי האחריות המוטלת על סוכני מכס מחייבת רמת זהירות מקצועית גבוהה, בייחוד כשמדובר ביבוא רגיש של תרופות וחומרים רפואיים. לדבריו, "הנתבעת, כמי ששירותיה נשכרו על מנת לייעץ לתובעת בעניינים אלו, אמורה היתה לדעת שלא ניתן לצרף את הצהרת המקור בדיעבד, ומכאן החשיבות של צירופה לכל חשבונית, למקרה בו המכס ידחה את הסיווג כתרופה".
מה בעצם קרה כאן בפועל?
החברה הישראלית ייבאה בוטוקס מאירלנד, והסוכן שלה במכס סיווג את המוצר כתרופה. המכס חשב אחרת, וטען שמדובר ברעלן. ההבדל הקטן הזה קבע אם החברה תשלם 0% מכס או 6%, ובמקרה הזה זה הסתכם במאות אלפי שקלים.
למה היה כל כך חשוב לצרף הצהרת מקור?
הצהרת מקור היא מסמך שמוכיח מאיפה בדיוק יוצר המוצר. אם המדינה שממנה הוא בא חתומה עם ישראל על הסכם סחר, אפשר לקבל פטור ממכס. בלי המסמך הזה - הפטור נעלם. זו הסיבה שבית המשפט קבע שמדובר במסמך קריטי שאי אפשר להוסיף אחר כך.
למה השופט לא קבע אם הבוטוקס הוא תרופה או רעלן?
:מכיוון שלטענתו זה לא היה העיקר. השופט הסביר שייתכן ששני הסיווגים אפשריים, ולכן האחריות של סוכן המכס היתה לצפות את הסיכון ולוודא שגם במקרה שהמכס יראה בבוטוקס רעלן - החברה תישאר מוגנת, כלומר עם הצהרת מקור בתיק.
הסוכן טען שהמכס בעצמו אישר בעבר את הסיווג. זה לא פוטר אותו?
לא. בית המשפט אמר שגם אם המכס אישר בעבר את הסיווג, סוכן מקצועי צריך לדעת שהדברים עלולים להשתנות. הוא לא יכול להסתמך רק על מה שהיה מקובל קודם, אלא עליו לוודא שכל האפשרויות מכוסות, כולל זו הנוחה פחות.
למה בית המשפט לא הטיל אחריות גם על היבואן?
מפני שהיבואן לא עוסק במכס ואינו גורם מקצועי. השופט אמר במפורש שאי אפשר לצפות מיבואן להבין את הסיכונים הטכניים של סיווגים והצהרות. לכן מי שאחראי הוא הסוכן, שבידיו הידע והשליטה על המסמכים.
האם הסוכן היה יכול למנוע את כל זה?
בהחלט כן. מספיק שהיה מוודא שכל חשבונית מהיצרן כוללת את הצהרת המקור, או שהיה מזהיר את היבואן מראש על האפשרות לשינוי סיווג. אחת משתי הפעולות האלה היתה חוסכת את כל הנזק.
למה השופט הדגיש את עניין ה"לא ניתן לצרף הצהרת מקור בדיעבד"?
מכיוון שזה היה שורש הבעיה. אם ניתן היה לצרף את המסמך לאחר מעשה, הנזק היה נמנע. אבל מכיוון שהחוק לא מאפשר זאת, האחריות לוודא את הצירוף מראש היא קריטית, בייחוד כשמדובר ביבוא רגיש כמו תרופות.
למה דווקא הבוטוקס עורר מחלוקת כזו?
משום שמדובר במוצר מיוחד - מצד אחד הוא חומר רעלני שמופק לחומר רפואי, ומצד שני הוא משמש גם כתרופה לטיפול רפואי ולשימושים קוסמטיים. בגלל אופיו הדו־משמעי, נוצר ויכוח אמיתי סביב השאלה איך לסווג אותו במכס.
העסק של הבעל קרס, הנישואים התפרקו - והשופטת קבעה: גם האישה תישא בחובות
פסק דין חדש מבית המשפט לענייני משפחה בחיפה עושה סדר באחת הסוגיות המורכבות ביותר ביחסים בין בני זוג - השיתוף בחובות. השופטת לירון זרבל קדשאי קבעה כי כל עוד החובות נוצרו במסגרת ניהול עסק ששימש מקור פרנסה למשפחה ואִפשר את רמת חייה, אין להחריגם מהאיזון
הרכושי גם אם נצברו על שמו של אחד מבני הזוג בלבד
זה אחד מאותם מקרים שבהם סכסוך גירושים נהפך גם לדיון עקרוני על צדק ושוויון בין בני זוג. בני זוג מחיפה, הורים לשלושה ילדים - אחד מהם בעל נכות מלאה - מצאו את עצמם בלב מאבק משפטי לא רק על מזונות ומדור, אלא על השאלה מי יישא בחובות הכבדים של העסק המשפחתי שקרס. האשה טענה כי החובות שנצברו על שם בעלה נעשו מאחורי גבה, תוך הסתרת מידע ומניפולציות כספיות; מנגד, הבעל טען כי מדובר בחובות שנוצרו במהלך ניהול העסק ששימש את שניהם, ולפיכך הם חובות משותפים. השופטת לירון זרבל קדשאי הכריעה בפסק דין ארוך ומפורט כי האחריות לחובות מוטלת על שני בני הזוג גם יחד. לדבריה, לא הוכח כי החובות נבעו מהתנהלות חריגה או מהברחת כספים, אלא מתוך ניסיונות לגיטימיים להמשיך ולהפעיל עסק שהיה "מטה לחמה של המשפחה תקופה ממושכת ומקור עיקרי להכנסה שאִפשר את רמת החיים הגבוהה יחסית שהצדדים סיגלו לעצמם".
בני הזוג נישאו ב-2009 וניהלו חיים שנראו כלפי חוץ רגילים. היא עבדה כמורה, והוא הפעיל עסק פרטי, שבשלב מסוים הוסב לחברה בע"מ. לפי עדות האשה, היא לא היתה מעורבת בניהול העסק, לא ידעה על חובותיו ואף הופתעה לגלות מהיקפם רק כשחבר של בעלה סיפר לה על "מיליון שקלים חוב שהסתיר ממנה". היא תיארה מערכת יחסים שבה הבעל שלט בכלכלה המשפחתית באופן בלעדי, בעוד שהיא נשאה בעיקר הנטל של גידול הילדים. הבעל, לעומת זאת, טען אחרת. לדבריו, העסק נפתח ב-2014 בהסכמה מלאה של שניהם, וההחלטות המרכזיות התקבלו במשותף. הוא הדגיש כי גם האשה נהנתה מפירות העסק - קיבלה משכורת חודשית מהחברה, השתמשה בחשבון העסקי והיתה שותפה להחלטות על שיפוצים, משכנתאות והלוואות. "שני הצדדים משכו כספים כדי לעמוד ברמת החיים שסגלו לעצמם", העיד.
האשה ניסתה לשכנע את בית המשפט כי מדובר בחובות אישיים של הבעל, שנוצרו מתוך חוסר תום לב ומניפולציות. לדבריה, הוא הסתיר ממנה חובות, משך כספים מהחברה, ביטל כרטיסי אשראי והפסיק להעביר משכורת לחשבון המשותף. היא טענה כי חלק מהכספים שימשו להימורים, כי העסק נמכר מאחורי גבה לחברו של הבעל, וכי הוא פעל "ללא כל שיתוף פעולה ותוך הפרת אמון מוחלטת". היא ביקשה מבית המשפט להחריג את החובות מהאיזון הרכושי ולטעון כי מדובר בהתנהלות אישית שאין לה קשר למשפחה.
"האשה עצמה רשמה את ההמחאות עבור העסקה"
הבעל הציג גרסה שונה בתכלית. הוא סיפר כי האשה ידעה היטב על המתרחש בעסק, השתתפה בהחלטות ואף טיפלה בשיווק ובאתר האינטרנט. לדבריו, השם של החברה שנרשמה ב-2019 כלל את ראשי התיבות של שמותיהם המשותפים - עדות לשותפות המלאה. הוא הדגיש כי הגדלת המשכנתא שנעשתה ב-2018, בסכום כולל של 400 אלף שקל, נועדה להציל את העסק מקריסה, והאשה היתה שותפה מלאה להחלטה וחתומה בעצמה על ההלוואה. גם רכישת שעון הרולקס המדוברת, שהאשה הציגה כהוכחה לפזרנות, התבררה כמעשה שנעשה בידיעתה. "האשה עצמה רשמה את ההמחאות עבור העסקה", ציינה השופטת בהחלטתה, וקבעה כי לא ניתן להציג זאת כהוצאה שנעשתה מאחורי גבה.
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
- האם בן הזוג שהורחק בצו יקבל דמי שימוש עבור הדירה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הנקודה המרכזית בפסק הדין נוגעת לשאלת השיתוף בחובות. השופטת הסבירה כי בדין הישראלי קיימת "חזקה כי חובות שנצברו במהלך חיי הנישואין הם חובות משותפים, אלא אם הוכח אחרת". היא ציטטה את דברי בית המשפט העליון בעניין אבנרי נ' אבנרי: "אין לדרוש מאת אחד מבני הזוג יותר מאשר להוכיח כי חייב כספים... חזקה על החובות שהם חובות משותפים עד שיבוא הצד הטוען אחרת ויוכיח כי מדובר בהוצאות שאין לראותן כחובות משותפים".
בית קברות (X)אחרי רכב ו-3 מיליון שקל - בת הזוג רצתה עוד מהעיזבון
יזם נדל"ן מצליח, שהותיר אחריו עיזבון בשווי עשרות מיליוני שקלים, חתם בחייו על הסכם חיים משותפים עם זוגתו, שבו התחייב לתמוך בה במקרה של פרידה. לאחר מותו, טענה בת זוגו כי גם המוות מהווה פרידה לפי ההסכם, ותבעה יותר מ-2 מיליון שקל מהעיזבון. בית המשפט לענייני
משפחה בתל אביב דחה את התביעה, וקבע: "פרידה היא תוצאה של החלטה, מוות אינו פרידה - אלא סוף החיים עצמם"
הם הכירו לפני יותר מעשור, כשחייהם היו בשיאם. הוא, יזם נדל"ן מצליח, שהיה מעורב בפרויקטים גדולים בתל אביב; והיא, אשת משפחה שצעירה ממנו ב-15 שנה. האהבה שלהם נראתה מבטיחה, ועם הזמן נולדו להם שני ילדים. אך כמו זוגות רבים שבונים יחד חיים משותפים, גם הם ביקשו להסדיר את היחסים ביניהם בהסכם משפטי - הסכם חיים משותפים, שאמור היה להבטיח יציבות ומניעת סכסוכים עתידיים.
אלא שכשהיזם שם קץ לחייו ב-2022 לאחר שאובחן כחולה במחלה קשה, מצאה את עצמה בת זוגו לשעבר נאבקת לא רק באובדן, אלא גם על זכויות כלכליות בהיקף של מיליונים. לטענתה, בהסכם שנחתם ביניהם נקבע כי במקרה של פרידה, יהיה עליה לקבל סכומי כסף שונים - והמוות, מבחינתה, הוא סוג של פרידה. עיזבונו של היזם, שהוערך בעשרות מיליוני שקלים, עבר לידיהם של ילדיו ושל גרושתו לשעבר, והמאבק המשפטי החל.
ההסכם נחתם ב-2014. ובמסגרתו הוסכם כי תתקיים הפרדה רכושית מוחלטת בין השניים, כך שכל אחד מהם ישמור על רכושו, בין אם נצבר לפני הקשר ובין אם אחריו. לצד זאת, היזם התחייב כי במקרה של פרידה הוא ישלם לבת זוגו סכומי כסף משמעותיים, שיכללו, בין היתר, מענק לרכישת דירה, רכישת רכב חדש, ותשלום חודשי קבוע של 2,500 שקל למשך שנתיים לאחר הפרידה. לפי ההסכם, כתב השופט תומר שלם בפסק הדין, "נקבע כי ככל שזוגיות הצדדים לא תצלח חלילה ואלה ייפרדו – תקבל האישה מענק כספי". אלא שלא הוזכר בו בשום מקום מצב של פטירה.
המנוח ניסח את ההסכם בעצמו
למרות זאת, לאחר מות בן זוגה, הגישה האשה תביעה על סך 2.55 מיליון שקל, בטענה כי המילה פרידה בהסכם כוללת גם פרידה עקב מוות. "לא היתה כל כוונה להבחין בין פרידה בחיים לבין פרידה עקב פטירה", הצהירה בת זוגו בתצהיר שהגישה לבית המשפט. לדבריה, "היה ברור שאני זכאית לתשלומים במקרה של סיום הקשר מכל סיבה שהיא". עוד היא טענה כי לא היתה מיוצגת בעת החתימה על ההסכם, לא ניהלה משא ומתן על תנאיו, וכי המנוח הוא שניסח אותו בעצמו. משום כך, לדבריה, יש לפרשו באופן שייטיב עמה.
- העסק של הבעל קרס, הנישואים התפרקו - והשופטת קבעה: גם האישה תישא בחובות
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מנגד, גרושתו ובתו של היזם, שהן היורשות המרכזיות על פי צוואתו, טענו כי ההסכם מתייחס אך ורק לפרידה בחיים - ולא למוות. "לו היה המנוח מתכוון לכלול גם את מותו תחת ההתחייבויות שבהסכם, הוא היה מציין זאת במפורש", נכתב בכתב ההגנה.
