בת 90 גרה בדירת חדר בקומה רביעית ללא מעלית. רצתה למכור, אבל...

הדסה הרשקוביץ עברה לגור ברחוב אחד העם 94 בתל אביב בפסח 1976. מאז חלפו כמעט חמישה עשורים, ובמהלכם הפכה ישראל ממדינה שבה דירות קטנות בתל אביב היו נחלת הכלל למדינה שבה כל מטר רבוע שווה זהב. הרשקוביץ, שוכרת מוגנת ותיקה, ישבה כל השנים הללו על נכס כלכלי שגדל ועלה - גם אם לא ידעה זאת תמיד.

הדירה עצמה אינה מפוארת: חדר אחד, מטבח, שירותים. קומה רביעית בבניין שאין בו מעלית. בשלב מסוים, לאחר שחצתה את גיל 90, הגיעה המסקנה - הגיע הזמן לעזוב. אלא שרשקוביץ לא רצתה לעזוב בידיים ריקות. חוק הגנת הדייר מאפשר לדייר מוגן ותיק בדיוק את זה: לאתר דייר חלופי, לגבות ממנו דמי מפתח, ולחלק אותם עם בעל הבית לפי קביעת החוק. מי שמחזיק במושכר למעלה מחמש שנים - ורשקוביץ מחזיקה שם כמעט חמישים - זכאי ל-60% מהסכום.

הדייר שהסכים להיכנס בנעליה, דוד גבאי, הניח על השולחן 550,000 שקלים. חלקה של רשקוביץ: כ-330,000 שקלים. חלקו של בעל הבית, דב קרמזין, אדם כבן 80 המתגורר בדירה אחרת באותו הבניין: כ-220,000 שקלים - קרמזין לא רצה.

חמישה פגמים - ואחד שבאמת תפס

בין הצדדים נוהל משא ומתן שלא יצא לפועל. ביום 22.5.2025 שלחה רשקוביץ לקרמזין תצהיר דייר יוצא ותצהיר דייר מוצע - שהוצמדו לדלת ביתו, לא נשלחו בדואר רשום. קרמזין שלח תשובה לדייר המוצע - אך לכתובת שגויה שננקבה בטעות בתצהיר. גבאי תיקן את הטעות בתצהיר נוסף שנמסר לקרמזין ב-14.8.2025. קרמזין שלח מכתב תשובה נוסף ב-28.7.2025 - אך זה לא נדרש מהדואר. וכך, חודשים של תכתובות ותצהירים הסתיימו ללא הסכמה, והתיק הגיע לבית הדין לשכירות בתל אביב-יפו.

• משכיר צילם שוכרים בלי רשות וסירב לטפל בליקויים - השוכרים תבעו, מה קרה בהמשך?
• המשכיר ניסה לפדות צ'ק ביטחון - השופט קבע שאין סיבה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

שם הציג קרמזין שורה ארוכה של טענות. השופט גיא פורר פסל אותן אחת אחת.

על הטענה שהתצהירים הוצמדו לדלת ולא נשלחו בדואר רשום כתב פורר: "אני סבור כי מדובר בטענה דווקנית שאין לה מקום ובוודאי שאינה יכולה להפקיע את תוקפם של התצהירים כאשר המבקשת והמשיב מתגוררים באותו בניין ואין חולק כי המשיב קיבל את התצהירים."

על הטענה שמועד הפינוי שצוין בתצהירים קדם בארבעה ימים למינימום החוקי של 30 יום ממשלוח התצהירים, קבע פורר: "גם אם ננקב בתצהירים מועד פינוי שחל 4 ימים לפני המועד המינימאלי שנקבע בחוק אין בכך כדי לפסול את התצהירים ויש לקרוא את התצהירים ככאלו המתייחסים למועד המינימאלי הקבוע בחוק."

על הטענה שלא פורטה חלוקת דמי המפתח בין הצדדים קבע פורר כי רשקוביץ ציינה בתצהירה שהיא דורשת "את חלקה כחוק" - וכיוון שהיא מחזיקה במושכר מעל חמש שנים, חלקה עומד לפי סעיף 75(4) לחוק על 60%. "לכן, בניגוד לטענת המשיב, תצהיר המבקשת מתייחס לחלוקת דמי המפתח בין הצדדים."

• משכנתא בריבית של 10% - ויש לזה ביקוש
• לאומי פרטנרס תשקיע 50 מיליון שקל בגפן מגורים
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

ולגבי הטענה שרשקוביץ לא התחייבה לפנות את חפציה - "התחייבות המבקשת לפנות את המושכר כוללת לטעמי, מניה וביה, התחייבות לפנות אף את חפציה מהדירה." פורר הוסיף כי גבאי הבהיר בחקירתו שהוא מוכן לקבל את הדירה במצבה כפי שהיא.

בפסיקה נקבע לאורך השנים כי "לעניין דרישות צורניות שנקבעו לעניין תצהיר 'דייר יוצא' ותצהיר 'דייר מוצע', יש להיזהר בהסקת מסקנה בדבר בטלותם של התצהירים כל אימת שמועלית טענה בדבר פגם צורני... דרישות הצורניות החסרות בתצהירים ניתנות להשלמה, למשל באמצעות החקירה בבית המשפט." פורר אימץ קו זה במלואו.

אלא שהיה עוד פגם אחד - זה שקרמזין כמעט לא עשה ממנו עיקר, אך הוא היה קטלני.

"הבקשה הוגשה הרבה מעבר לפרק הזמן האמור"

סעיף 94 לחוק הגנת הדייר קובע מועד קשיח להגשת בקשת רשות להעברת דיירות מוגנת. כאשר בעל הבית לא שלח תשובה כדין - ועל-פי סעיף 86 לחוק התשובה צריכה להישלח לדייר היוצא ולא לדייר המוצע, כפי שעשה בטעות קרמזין - עמד על המבקשת להגיש את בקשתה לבית הדין לכל המאוחר תוך 30 ימים מהיום שהתקבל אצל בעל הבית התצהיר המעודכן, כלומר מה-14 באוגוסט 2025.

הבקשה הוגשה ב-12 בנובמבר 2025 - כשלושה חודשים לאחר המועד האחרון.

"בפסיקה נקבע כי המועד להגשת בקשת רשות שנקבע בסעיף 94 לחוק הוא מועד קשיח ואיחור בהגשת הבקשה חורץ את גורלה להימחק", כתב פורר, וציין כי לבית הדין סמכות להאריך מועדים "אך זאת מטעמים מיוחדים וכבדי משקל. בענייננו, המבקשת לא הצביעה על טעם כאמור."

הבקשה נמחקה.

ללא הוצאות - ועם אפשרות להתחיל מחדש

השופט פורר לא הסתפק בדחיית הבקשה. הוא בחר לרשום לפרוטוקול את עמדתו על הדרך שבה ניהל קרמזין את הגנתו: "מאחר שסברתי כי קיים קושי בטענות שהעלה המשיב לגופה של הבקשה שהיו בחלקן דווקניות ובחלקן שגויות, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

ולרשקוביץ נותר פתח: הפסיקה שאליה הפנה פורר קובעת כי גם כאשר נמחקת בקשה בשל איחור, "ניתן לשלוח מחדש את תצהירי הדייר היוצא והמוצע ולהגיש בקשת רשות מחודשת במועד". בת 90 שגרה חצי מאה בדירת חדר בקומה רביעית ללא מעלית - יכולה לנסות שוב.