בזמן שסקטור הטכנולוגיה תחת עננה, סקטור האנרגיה מחכה לרווחי עתק

המסכים האדומים חזרו לשלוט בשווקים הפיננסיים, והפעם מוקד הרעש מגיע ישירות מליבת הראלי של השנה האחרונה: סקטור הטכנולוגיה ומניות השבבים. יום המסחר באסיה הסתיים במפולת של ממש, כאשר מדד הקוספי של קוריאה הדרומית, המוטה בכבדות לטכנולוגיה, צלל ב-10%. ענקיות שבבי הזיכרון סמסונג ו-SK Hynix התרסקו ב-12%, וחברת ההחזקות היפנית סופטבנק צנחה ב-10% בטוקיו. המפולת לא עצרה באסיה והתפשטה במהירות גם לוול סטריט: טרום המסחר בארה"ב מצביע על ירידות חדות בקרב יצרניות השבבים האמריקאיות, כאשר אינטל מאבדת למעלה מ-6%, מיקרון נופלת ב-7% ואפילו אנבידיה (Nvidia) משילה כ-3% מערכה. במקביל, ענקית התוכנה אורקל (Oracle) חשפה כי קיצצה בשנה החולפת כ-21,000 משרות (כ-13% מכוח האדם שלה) במסגרת ארגון מחדש לעידן הבינה המלאכותית.

אך בעוד שהעיניים נשואות לפאניקה בסקטור הטכנולוגיה, נראה שכולם מפספסים לחלוטין את מה שמתרחש בסקטור אחר וקריטי לא פחות: מגזר האנרגיה המסורתית. מחיר הנפט אמנם ירד בימים האחרונים בעקבות המשא ומתן מול אירן, אולם הוא כל הזמן נמצא במרחק של ציוץ אחד ברשתות החברתיות או מתקפת כטב"ם איראני בודדת ממשבר אנרגיה עולמי. מצר הורמוז, רצועת המים האסטרטגית הצרה שבין איראן לעומאן שדרכה עוברת כחמישית מאספקת הנפט העולמית, נתון תחת איום מתמיד.

כולם מבינים ששיבוש בנתיב זה יגרום לזינוק מיידי ואלים במחירי חבית הנפט והגז הטבעי. ובכל זאת, מניות האנרגיה לא מתמחרות את הסיכון הזה. למעשה, מדד חברות האנרגיה האמריקאיות נסחר כיום ברמה נמוכה מזו שהייתה לפני פרוץ גל העימותים האחרון במזרח התיכון, והוא מפגר שנות אור אחרי תשואות השוק הכללי ומניות הטכנולוגיה.

ההתעלמות של שוק ההון מסקטור האנרגיה תמוהה במיוחד לאור הנתונים הפונדמנטליים המרשימים שהוא מציג. להבדיל מההבטחות העתידיות ולא ברורות מבחינה פיננסית של מהפכת ה-AI, היתרונות של חברות האנרגיה הם כאן, עכשיו, ומגובים במזומן. על פי נתוני חברת FactSet, תחזיות האנליסטים לגבי תזרים המזומנים החופשי של שלוש ענקיות האנרגיה האמריקאיות בלבד - אקסון מוביל, שברון וקונוקופיליפס זינקו לאחרונה בסכום מצרפי בלתי נתפס של 60 מיליארד דולר לשנה הנוכחית ולשנה הבאה. תוסיפו לכך עוד 18 מיליארד דולר בתוספת לתזרים המזומנים של שתי ענקיות הזיקוק, ואלרו ומרתון. יחד, מדובר בזינוק של 53% בתזרים המזומנים הפנוי שניתן לחלק למשקיעים כדיבידנדים או רכישות עצמיות של מניות. גורם נוסף שיש לקחת בחשבון בתמחור מניות האנרגיה הוא מצב המלאים העולמי. בעקבות משברים קודמים וניסיונות של ממשלות לבלום את האינפלציה, מאגרי הנפט האסטרטגיים הממשלתיים והפרטיים ברחבי העולם התרוקנו לרמות שפל מסוכנות. מדינות רבות, ביניהן הודו ואוסטרליה, נתפסו לא מוכנות וייאלצו לצאת למסעות רכש אגרסיביים כדי למלא את המאגרים מחדש, מה שמבטיח רצפת ביקוש קשיחה וגבוהה לחביות נפט בשנים הקרובות.

במציאות גלובלית כה שברירית, צרכנים ירכשו נפט מכל מקור אפשרי, אך הם יתחילו לתמחר בפרמיה משמעותית חברות שפועלות באזורים יציבים. עתודות נפט ותשתיות קריטיות באזורים יציבים פוליטית, בעיקר בחצי הכדור המערבי (כמו בארה"ב עצמה), צפויות לקבל העדפה ברורה על פני תלות במזרח התיכון או במדינות עוינות. למרות כל אלה, הפערים בהערכות השווי בוול סטריט הגיעו לרמות היסטוריות. תעשיית האנרגיה, על 160 שנות הניסיון והתשתית הקריטית שלה, אינה נושאת אמנם את הבטחת הצמיחה של חלל או בינה מלאכותית, אך היא מתומחרת בחסר קיצוני: שווי השוק של כל סקטור האנרגיה האמריקאי כולו עומד כיום על כמחצית משוויה של חברת אנבידיה לבדה. יותר מזה – שלוש מפיקות הנפט הגדולות בארה"ב שוות יחד פחות מחברת מיקרון טכנולוגיות בודדת.

בשבועות שלפני המלחמה, החל להתפתח בוול סטריט טרנד השקעות המכונה HALO (Heavy Assets, Low Obsolescence) – מעבר להשקעה בנכסים פיזיים כבדים שאינם מתיישנים במהירות, בניגוד לתוכנות מחשב שעלולות להיות מוחלפות על ידי AI. תשתיות אנרגיה הן נכס ה-HALO האולטימטיבי, במיוחד כשהן מלוות בקופות מזומנים תופחות. ייתכן מאוד שכאשר הערפל מעל קריסת הטכנולוגיה יתפזר, משקיעים רבים יגלו שהזהב השחור מעולם לא איבד מזוהרו.

יש לציין, עם זאת, שמניות האנרגיה המרכזיות מציגות תשואה חיובית מתחילתה שנה. כך אקסון מובייל טיפסה בכ-16% ושברון בכ-18%. בחמש השנים האחרונות התשואה הכוללת עומדת על 164% ו-113% בהתאמה. כלומר החברות הללו יודעות בשקט מתחת לרדאר לייצר תשואה למשקיעים, גם אם הו לא קופצות בעשרות ומאות אחוזים תוך זמן קצר כפי שהתרגלנו בחלק ממניות הטכנולוגיה.