לפעמים מספיק מבט אחד של מישהו אחר בשביל להראות לך שהיית עיוור. זה קרה בשלישי בערב כשרבצנו על הספה וראינו חתונמי ואמרתי משהו שהצחיק אותה, אני אפילו לא זוכר מה, וכשהיא צחקה את הצחוק הזה שלה אני חייכתי גם וכשחייכתי היא הסתכלה עליי, כלומר על הפה שלי, כלומר על השיניים, במבט קטן כזה, חטוף, גנוב וישר קלטתי את המבט הזה, אבל בשביל לא לייצר דרמה ולאפשר לעצמי נתיב הדחקה השהיתי את החיוך לעוד כמה שניות במקום ישר לסגור את הפה כמו שהייתי רוצה.

   רופא שיניים, cnava

עניין השיניים אף פעם לא היה עניין בשבילי. להפך, בזמן שביסודי ובחטיבה ואפילו, לצער חלקם, בתיכון, כל השכבה שלי הייתה עטויה בגשרים וברזלים ופלטות ואפילו במוצר הנוראי ביותר ששוק רפואת השיניים, או כל שוק למען האמת, חשף משחר ההיסטוריה - הרסן, אני הייתי חופשי ומאושר. חופשי ומאושר אבל לא מהזנחה, אלא באישור ובהוראת הדוקטור המשפחתי לענייני שיניים. זה היה כמו פטור מאנגלית לעולים חדשים, כאילו בא להגיד שאני מספיק טוב בשביל לא ללמוד את זה. שזה נחלת אלה שדרושים שיפור. וככה, עניין השיניים אף פעם לא היה עניין מבחינתי. אז נכון, אני מעשן ולא מעט ושותה קפה ולא מעט אז ברור שפעם בחצי שנה–שנה אני חושב על הלבנה אבל אז בודק מחירים ומדליק סיגריה במקום, אבל כשהיא הגניבה את המבט הזה אל עבר השיניים שלי, שם איבדתי את ערב הזוגות בחתונמי.

זו השן הזאת שליד השן הגדולה, הקדמית, הסברתי לדוקטור המשפחתי לענייני שיניים למחרת בבוקר, היא כאילו נכנסת מאחוריה. עושה לה ״בק-דור״ כמו שלימדו אותנו בכדורסל. האמת ששתיהן ככה. משני הצדדים, אמרתי לו. והן דוחפות אותן קדימה. את זה עוד לא ממש רואים אבל כשאני מחייך לעצמי במראה מרחוק זה נראה כאילו יש לי שחור בשיניים. יותר מזה, זה נראה כמעט כאילו חסרה שם שן. אבל רק במבט חטוף. כשאתה עושה פוקוס במבט זה כאילו התמונה דהויה רק בחלק שלה. יכול לשלוח לי כמה תמונות ברורות? הוא שאל. בטח, עניתי, שמתי את הטלפון בצד והלכתי לראות מה יש במקרר כדי להרוויח זמן. לא יודע למה אכפת לי מהדברים האלה בכלל, אבל ניחא. תמונות כבר יש לי.

• ה-S&P 500 צפוי לשבור היום שיא; ומה קורה באירופה?
• בכמה יעלה ה-S&P 500 בשנה הקרובה? תחזיות של הבנקים להשקעות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

צילמתי בלילה בערך שלושים תמונות. מכל זווית אפשרית. היא כבר עלתה לישון ואני נשארתי לשכב על הספה ועשיתי בוק לשיניים שלי מקדימה ומאחורה ומלמטה ומלמעלה וברגע שראיתי את זה מזווית שרק הטלפון יכול להראות לי, אי אפשר היה להתעלם מזה יותר. אשכרה חצי שן מאחורי חצי שן. 

בזמן שקמתי למקרר חשבתי על הרגע ההוא אצל אותו דוקטור לפני ארבע עשרה שנה כשהוא בישר לאמא ולי שאני לא צריך גשר או פלטה או משהו כזה, אלא רק להקפיד ולשמור עליהן, ועל זה שבדרך חזור אמא חזרה אחריו ואמרה שאני חייב להקפיד ואז הוסיפה ששיניים זה הון תועפות ואם אני אזניח, אז כשאני אהיה גדול אני אצטרך לטפל בזה והיא כבר לא תשלם עליי. ואז חשבתי על זה שיכול להיות שאמא שמחה באותם רגעים כי נחסכה לה הוצאה צפויה ודי גדולה ואז על זה שזו פעם ראשונה שאני אומר לעצמי, בואנה, אמא צדקה, אבל אז מהר מאוד התהפכו לי המחשבות וחשבתי על חינוך ואיך מעבירים מסרים לילדים כי הרי איך יכולתי להקשיב לאמא כשהייתי קטן?

כאילו, מעבר לזה שילד לא חושב על העתיד, זה גם זה, אבל זה בעיקר  שילד לא יכול להבין שיום אחד הוא יהיה גדול; וישלם על דברים. ושדברים יקרו. וישתנו. ויחרקו. ויתעקמו. ילד לא יכול לדמיין את זה. והוא מבין את זה רק ארבע שנה אחרי זה, כשהוא מצלם לעצמו את השיניים, או שבוע לפני, אצל הפסיכולוג.

• הבובות הפופולריות מסוכנות לילדים: משרד הכלכלה מזהיר משימוש בבובות LABUBU
• ביטוח לאומי דיגיטלי: לנצח את הבירוקרטיה מהספה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• העלימו רווחי קריפטו בעשרות מיליונים - כך חוקרי רשות המסים...

לא היו לי טענות כלפיה, היא עשתה את מה שהייתה צריכה, סיכמתי עם עצמי. אני אשם, אני שחשב שזה שנתנו לי פטור, פטר אותי מהכל. כי זה לא שהיה לי איזה חיוך חלומי. חיוך סביר. מספיק טוב. ותמיד מספיק טוב הספיק לי. בטח בשיניים. בטח באותה תקופה.

הראש שלי היה בכדורסל בכלל. רק עניין אותי לעשות פיק אנד רול ובק דור ולשפר את הקליעה שלי מהצבע. חזרתי לטלפון ושלחתי לו את התמונות. הבנתי, הוא כתב. כן, אני רואה. יש התעקמות. תקשיב, אני שולח לך הפנייה לאולטרה סאונד, הם ישלחו לי את הצילומים ונתקדם משם. אבל מה האפשרויות דוקטור? אני לא יכול בגיל עשרים ותשע להסתובב עם גשר! נשים לך פלטה שקופה, הוא אמר. אבל עד כמה זה שקוף? באמת לא רואים את זה? מי שעומד במרחק של חצי מטר ממך, שזה מרחק לגיטימי בין בני אדם שאתה לא מספר להם הכל, לא ייראה את זה. אוקי, אמרתי, וכמה זה עולה? אתה יודע להגיד לי? יש טווח גדול של מחירים, אנחנו נצטרך לראות ואני אדע רק אחרי הצילומים. כן, אבל בערך? קשה להגיד. נחכה ונראה.

למחרת הלכתי למכון שהוא הפנה אותי אליו. זה היה בבניין משרדים גדול בצפון העיר וכשהתיישבתי במבואה הרגשתי שהכל נקי ויפה מדי. הייתי הלקוח היחיד וחיכיתי ששתי המזכירות יסיימו את הצחוקים שלהן ליד עמדת האספרסו. התעצבנתי, כמובן. תמיד יש את הפער הזה בין כמה שאתה לוקח את האירוע ברצינות לבין הקלילות השחוקה של אנשי הצוות. איך, איך הן לא רואות שאני על קוצים פה? שאני במצוקה? למה הן לא מעמידות לפחות פנים שאני חשוב להן? החלטתי להניח לזה. שמתי את זה בצד.

כל מה שחשבתי עליו היה המחיר. זה לפחות שתים עשרה אלף שקל. לפחות. והוא עוד רופא פרטי הדוקטור שלנו. אלוהים. אני לא יכול  לעשות את זה. לא עכשיו. ואז תהיתי אם גם פה זמן שווה כסף, כלומר ככל שאתה דוחה את זה יותר ככה זה יעלה יותר, ואז המזכירה קרה לי לצילומים.

טוב, זה עבר בשלום, אבל גם צילומים זה עסק יקר - 350 שקל. אחרי שבוע כבר הייתי אצל הרופא. הוא הסביר לי שיש היום קיצורי דרך, כבר לא צריך לשים גשר לשתי הלסתות ומי שיש לו תיקון קל ואצלי זה יחסית קל, ניתן לפתור אותו דרך פלטות שקופות שמזמינים במעבדה ומחליפים  אחת לכמה שבועות כשכל פעם הפלטה מזיזה את השיניים במעט וככה על פני כמה חודשים כבר נוצר שינוי משמעותי. 

העניין שצריך לשים את זה כל הזמן. אין הנחות, וזה לא טוב לשכחנים, עצלנים. הרגשתי מאוד לא בטוח כשהוא אמר את זה, אבל המשכתי להנהן בראש ואז הוא הגיע למחיר. זה יהיה טיפול של עד חצי שנה והעלות 8,000 שקל, אבל זה לא יישור מלא, זה יישור במסגרת האפשרי לפלטות השקופות. 

שאלתי כמה עולה יישור מלא, ומסתבר שיש המון אפשרויות. יש אפשרות לעשות את הגשר מאחורי השן ויש אפשרות לעשות אותו שקוף. אבל המחירים הם מינימום 18 אלף שקל.  אני כנראה אלך על הפלטות, אבל ממש לא סגור על זה. אני ממש רוצה לטפל בשיניים העקומות, אבל להיות כל היום עם הפלטה הזאת. היא שקופה, אבל לא נעימה ובמרחק של עד חצי מטר רואים אותה. מצד שני זה שווה את זה, ובסוף החלטתי - אני עושה את זה. אני אשלם, אני אתאמץ. רק בשביל לקבל מושג התקשרתי  לאמא לשאול אותה אם היא זוכרת כמה היה צריך לעלות גשר כשביקרנו את הרופא שיניים לפני 14 שנה. היא זכרה, זה היה כ-3,000-4,000 שקל.