דמי חסות וסחיטה - הוצאות מותרות בניכוי למס
דמי חסות ודמי סחיטה משולמים על ידי בעלי עסקים לגורמים על מנת שיתאפשר לבעלי העסק להמשיך לנהל את עסקם באופן שוטף וללא הפרעות.הכותב עונה לשאלה האם הוצאות אלו יותרו בניכוי.
כעיקרון דמי חסות ודמי סחיטה משולמים על ידי בעלי עסקים לגורמים חיצוניים ואחרים על מנת שיתאפשר לבעלי העסק להמשיך לנהל את עסקם באופן שוטף וללא הפרעות.
הוצאה זו הינה הכרחית לשמירה על העסק הקיים והכרחית לשם הפעלתו, לכן ראויה היא לניכוי במסגרת ההוצאות השוטפות לצרכי מס.
משמעות התרת ההוצאה למס הינה כי הכנסה בגובה סכום הסחיטה לא תיכלל במסגרת ההכנסות של העסק ולא ישולם מס בגינה על ידי בעל העסק.
לדוגמא, עסק המקבל הכנסה של 100 שקלים ומשלם אותם כדמי חסות במסגרת ההוצאות המוכרות - בעל העסק לא מתחייב במס על 100 השקלים ואילו מקבל דמי החסות חייב עליהם במס. במקרה בו 100 השקלים לא יותרו בניכוי, בנוסף לתשלומם כדמי סחיטה, בעל העסק יצטרך לשלם מס הכנסה וביטוח לאומי בגינם, היכולים להגיע למעל 50 ש"ח.
סכומי המס (בגין דמי הסחיטה) משולמים על ידי בעל העסק מתוך הרווחים האחרים ולכן עלות הסחיטה במקרה של הוצאה לא מוכרת יכולה להגיע ל-150 ש"ח ואף יותר.
הבעיה המתעוררת בענין התרת דמי הסחיטה בניכוי היא בעצם הוכחת תשלומם על ידי בעל העסק לגורמים חיצוניים. לא ניתן לקבל תיעוד בגין ההוצאה, וקיים קושי רב לערוך תיעוד של ההוצאה ואת יעד תשלומה. אולם אם לבעל העסק יכולת הוכחה לתשלומים אלה עליו לנסות לתבוע אותם כהוצאה עסקית שוטפת אם כי בתי המשפט מחמירים בענין זה.
לרשות המיסים קל יותר לגבות את המס מהכנסות אלה מבעל העסק אשר שילם אותם ולא מהגורמים אשר קיבלו אותם. מדיניות זו אינה נכונה ואינה ראויה ורשות המיסים ראוי שתפעל לגבות את המיסים מן הגורמים אשר קיבלו את ההכנסות ולא מאלה אשר שילמו אותם שכן גביית המיסים ממי ששילם את דמי הסחיטה יכולה במקרים מסויימים להיות "סחיטה" נוספת של העסק על ידי רשות המיסים.
במקרים בהם הסוחטים הינם שותפים בעסק אין מדובר בהוצאה של העסק אלא בחלוקת רווחי העסק. כאשר בעל העסק יערוך דו"ח שותפות, החלק בשותפות ששולם לגורמים חיצוניים הינו רווח משותפות והמס יוטל על השותף שקיבל אותו בלבד. אין מדובר בהוצאה אלא בחלוקת רווחים בידי הבעלים של העסק ולכן בעל העסק לא צפוי להיפגע בגין תשלום מס על סכומים שהופרשו לגורמים החיצוניים.
בעבר ניתנו מספר פסקי דין בענין ניכוי דמי סחיטה כהוצאה. בתי המשפט החליטו לא להתיר את דמי הסחיטה ממספר נימוקים: היות ולבעל העסק לא היתה יכולת להוכיח את התשלומים לצד ג', היות ואין להטיל על המדינה את עלות דמי הסחיטה וכן שאין להתיר הוצאות אשר מקורן בעבירה. בתי המשפט הציגו את ניכוי דמי הסחיטה כהוצאה המהווה סחיטה נוספת של המדינה על ידי בעל העסק בגין המס המגיע לה אולם לדעתי המצב הוא הפוך כמפורט לעיל.
